פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שרותים משפטיים | פורום
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> דיני משפחה >> דרש מגרושתו שכירות לאחר שעזב את הבית – ונדחה

דרש מגרושתו שכירות לאחר שעזב את הבית – ונדחה

מאת: עו"ד צחי בריילובסקי | תאריך פרסום : 18/05/2017 15:06:00 | גרסת הדפסה
עו"ד צחי בריילובסקי (צילום: תהילה שרפי) אילוסטרציה: Alexander Bizinover, www.123rf.com

התובע טען כי במקום למכור את הבית המשותף גרושתו המשיכה לגור בו ולנהוג כבעליו היחיד. אלא שבביהמ"ש למשפחה בראשל"צ התברר כי הבית לא נמכר עקב חובות של האיש, מה גם שלבני הזוג לשעבר היה הסכם ברור. 

השניים נישאו ב-1980. בשנת 1996 הם התגרשו והאיש עזב את הבית. כשלוש שנים לפני כן הם חתמו על הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. חודשים ספורים לאחר מכן הם חתמו על תוספת להסכם, שגם היא אושרה בבית המשפט.

מאז הגירושין האישה המשיכה להתגורר בבית המשותף. בסוף שנת 2010 הגיש האיש תביעה לפירוק שיתוף וכן תבע ממנה שכירות – "דמי שימוש" – עבור השנים 2003-2010, בשל מגבלת התיישנות.

כשנה לאחר הגשת התביעה השניים הגיעו להסכמה כי הבית יימכר לאישה אולם סוגיית דמי השימוש נותרה במחלוקת.

התובע טען בין היתר כי מאז אישור התוספת להסכם הגירושין בשנת 1996, הנתבעת החזיקה בבית ונהגה בו כבעליו, ואף בנתה יחידות נוספות אותן השכירה, בעוד שהוא נע ונד בין דירות ומתפרנס בקושי.

הנתבעת טענה מנגד כי בהסכם לא הוזכרו דמי שימוש, שכן השניים הסכימו על סנקציה אחרת למקרה שלא תפנה את הבית בזמן – ויתור על 6% מזכויותיה.

לשיטתה, ההסכם וגם התוספת מוכיחים שהכוונה הייתה להעניק לה זכות מגורים ללא הגבלה וללא תשלום עד למכירת הבית.

עוד היא טענה כי מכירת הבית התעכבה בשל חובות רבים ועיקולים שנוצרו בגין התנהלותו הבעייתית של התובע.

התגוררה מכח הסכמה

לאחר שעבר על הוראות ההסכם ונספחו, סגן הנשיאה השופט נחשון פישר השתכנע כי הצדדים אכן בחרו שלא לחייב אחד את השני בדמי שימוש בגין אי פינוי בזמן והעדיפו להטיל את הסנקציה של הוויתור הכספי.

השופט אף העיר כי הצדדים אף הכניסו סעיף "היעדר תביעות", ולפיו לא תהיינה להם דרישות כלשהן לאחר ביצוע ההסכם.

השופט הוסיף בין היתר כי "בתוספת להסכם הושהה מפורשות פינוי התובעת מבית הצדדים. במצב זה, נותרה התובעת להתגורר בבית המגורים מכח הסכמה". כמו כן, השופט האמין לנתבעת, שהעידה כי החלה להשכיר את יחידות הדיור רק לאחר שהבית עבר לבעלותה המלאה.

בהמשך פסק הדין השופט הדגיש כי במהלך המשפט הנתבע הודה שהבית לא נמכר מיד עם עזיבתו בשל החובות הרבים שרבצו עליו.

בעניין זה השופט ציין כי "התנהלות התובע בתיק, מעלה תהיות. מחד, טוען הוא כי מכירת הבית התעכבה עקב חובות שרבצו על הבית, תוך שהוא מודה כי 'גרם סבל' לנתבעת, ואילו כעת מבקש הוא חיובה בדמי שימוש עבור תקופה זו".

לפיכך, השופט דחה את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.

  • ב"כ התובע: עו"ד נחמן גולדברג
  • ב"כ הנתבעת: עוה"ד שירלי שי, עו"ד אלינה פינקלשטיין להב
עו"ד צחי בריילובסקי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

פסקי דין קשורים

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום דיני משפחה באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום דיני משפחה

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ, עיצוב: סטודיו מילינק'ה