בפסק דין של בית הדין הרבני שהותר לפרסום באחרונה חויב אדם לשלם לאשתו לשעבר כתובה של 100,000 שקל. הדיינים קבעו שהבעל הוא זה שעזב את האישה על רקע מחלתה.
בני הזוג נישאו באפריל 2011 ונולד להם ילד. בסמוך לאחר מכן האם לקתה בדיכאון אחרי לידה. ב-2013, כשהילד היה בן חצי שנה בני הזוג נפרדו וחתמו על הסכם גירושין, אך האם חזרה בה מההסכמות לאחר מכן ולכן ההסכם לא אושר בבית המשפט.
לאחר גירושיהם ב-2015 ביקשה האישה לקבל את כתובתה בסך 180,000 שקל.
הבעל סירב וסיפר שלאחר הלידה האישה לא תפקדה ואף עזבה את הבית ועברה לגור עם אמה, והוא נאלץ לתפקד כאב וכאם וגם לטפל במטלות הבית. בנסיבות אלה לדבריו היא נחשבת "מורדת" שמפסידה את כתובתה.
עוד לדבריו, בהסכם הגירושין האישה הסכימה לוותר על כתובתה והיא אינה רשאית לחזור בה מההסכמה.
טענה נוספת שהעלה הבעל נגד פסיקת הכתובה הייתה שהאישה הגישה נגדו תלונת שווא במשטרה על אלימות.
האישה השיבה שבשום שלב היא לא רצתה להיפרד והיוזמה באה מכיוון הבעל. לדבריה, בזמן שהייתה חולה וחלשה מבחינה נפשית הבעל הודיע לה "כרעם ביום בהיר" שהוא מעוניין להיפרד ממנה והיא ביקשה ממנו לשקול שוב את הנושא. לדבריה, הוא היה מוכן ל"תקופת ניסיון" של שבוע שלאחריה הגיש לה לחתימה את הסכם הגירושין. היא הסבירה שלאחר שכוחותיה חזרו אליה מעט היא הבינה שטעתה כשחתמה על ההסכם ולכן חזרה בה.
חזרה בה מההסכם
הרב בן ציון הכהן רבין מבית הדין הרבני בחיפה כתב שעל פי גרסת הבעל עצמו ניכר שהאישה עזבה את הבית באופן זמני, בהסכמתו, כדי להתאושש ממצבה הנפשי הרעוע ולא בכוונה להיפרד ממנו לצמיתות.
הדיין הוסיף שניכר שמי שעזב את הדירה וניתק בסופו של דבר את הקשר הוא הבעל ובנסיבות אלה האישה אינה נחשבת "מורדת" שמפסידה כתובתה. עוד לדבריו, מהעדויות עלה שהבעל רצה בפירוד ולא ניצל הזדמנות שהייתה לו לתקן את היחסים עם אשתו, כשהיא מצידה הייתה מעוניינת כל העת בשלום בית.
הדיין הבהיר בהקשר זה שעל פי ההלכה כל עוד האישה לא עושה צעדים פרקטיים בנושא, אפילו אם היא דורשת ממנו לגרש אותה, לא מייחסים לה את האשמה בפירוד ומניחים שמדובר באמירה סתמית שנאמרה "בשעת כעס".
עוד לדבריו, אמנם האישה חתמה על ויתור בהסכם הגירושין אך בהמשך חזרה בה ולכן הסעיף אינו מחייב אותה. הדיין הסביר שכיום המנהג הוא שאחרי החתימה על הסכם גירושין בני הזוג מגיעים לאשר אותו בבית הדין או בבית המשפט וכל עוד הוא לא אושר, לא מיוחסת לצדדים "גמירות דעת" להתחייב בו.
עוד הדגיש הדיין שאף כי הוכח שהאישה הגישה תלונת שווא במשטרה אין לשלול ממנה את הכתובה שכן "מעשיה נבעו מתוך צער כעס וקטטה שבעלה אינו רוצה בה ומעוניין להתגרש" ולאחר שנטש אותה בזמן מחלתה.
בסיכומו של דבר חויב הבעל בכתובה בסך של 100,000 שקל.
אב בית הדין הרב דניאל אדרי והרב אלעד עלי הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ הבעל: עו"ד טל זלץ
- ב"כ האישה: עו"ד ענבל הראל, עו"ד עמוס צדיקה
עו"ד דוד נקי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין