במסגרת החלטה שניתנה לאחרונה בעניינו של חייב שנהג בחוסר תום לב, השופט נפתלי שילה מביהמ"ש המחוזי בת"א הזכיר כי "עם כל הכבוד לזכויות החייבים, יש לזכור גם את הנושים".
האם יש להיעתר לבקשתו של חייב "להחיות" את הליך פשיטת הרגל לאחר שניתנה החלטה על ביטולו, עקב מחדליו הרבים של החייב? זו השאלה שנדונה לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב.
בשנת 2009 ביהמ"ש קיבל את בקשת החייב לצו כינוס נכסיו. בינואר השנה, הליך פשיטת הרגל בוטל בשל ניצולו לרעה, לאחר שהחייב לא עמד בתשלומים החודשיים, לא הגיש דו"חות, לא התייצב לדיון, לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו להסיר את מחדליו ונהג בחוסר תום לב בהליך.
באמצע חודש מרץ - כחודשיים וחצי לאחר הביטול - הגיש החייב "בקשה להורות על החייאת התיק", בטענה שאמו מוכנה להעביר לקופת הפש"ר סך של 50,000 שקל.
יש לציין שכיום החייב מרצה עונש מאסר של 27 חודשים. בשנה שעברה בא כחו הודיע כי בתקופת מאסרו החייב לא יכול לשלם את התשלום החודשי ולהגיש דוחות, כך שבתקופה זו ממילא לא תצמח לנושים כל תועלת, היות שקופת הנשייה לא תגדל.
המנהלת המיוחדת הודיעה שאינה מתנגדת. עם זאת, היא סברה שיש להעביר את הבקשה לתגובת הנושים השונים של החייב.
לעומת זאת, הכונס הרשמי התנגד לבקשה. לטענתו, ככל שהחייב רצה להשיג על ההחלטה בדבר ביטול ההליך, היה עליו להגיש ערעור, ולא לבקש מאותו בימ"ש לשנות את החלטתו.
כמו כן, הכונס הדגיש שהתיק מתנהל משנת 2009, ולחייב היו הזדמנויות רבות להציע הצעות הסדר אך הוא לא עשה זאת.
רק כלפי חייבים ישרים
באופן עקרוני, השופט נפתלי שילה הסביר כי למעשה מדובר במה שנקרא "בקשה לעיון חוזר" – פקודת פשיטת הרגל מקנה לביהמ"ש סמכות לחזור ולעיין (ולשנות) החלטות שנתן בהליך פשיטת הרגל.
לגופו של עניין, השופט החליט לדחות את בקשת החייב לנוכח התנהלותו בהליך וכן משום שלא הצביע על שינוי נסיבות מהותי.
השופט הזכיר כי "מדובר בהחייב שנהג בחוסר תום לב בולט ומובהק לאורך כל ההליך", והזכיר בקצרה את מחדליו – אי הגשת דו"חות, אי התייצבות לדיון, הסתרת מקורות הכנסה ומקום מגורים.
בנוסף, השופט הדגיש שהחייב לא השכיל לנצל הזדמנויות רבות שניתנו לו, מה גם שנכונות להוסיף 50,000 שקל לקופת פשיטת הרגל, כאשר החובות עומדים על יותר ממיליון שקל, אינה מהווה "שינוי נסיבות", ולא תביא תועלת לנושים.
חשוב להדגיש כי השופט שילה סיפק אמירות כלליות שראוי להתעכב עליהן. כך למשל, השופט ציין כי "בכל הכבוד לגישת 'בית הלל' בהליכי פש"ר והרפורמה שנועדה להקל עם החייבים, יש לדאוג כי גישה זו שקנתה לה שביתה ואשר מיושמת בשנים האחרונות בהיקף נרחב מאוד (אולי נרחב מידי), תיושם רק במקרים המתאימים ולא תנוצל לרעה. עם כל הכבוד לזכויות החייבים, יש לזכור גם את הנושים, אשר ההליך פוגע קשות בזכות הקניין שלהם".
לכן, לפי השופט, יש לנקוט בגישה המקלה רק כלפי חייבים שפועלים בתום לב, ולא ללכת לקראת חייבים שלא עומדים בחובות ההליך. בהקשר זה השופט כתב כי "על כל חייב לדעת, כי הליך הפש"ר הוא 'חסד המחוקק' ולא 'עיר מקלט' ולא ניתן לתעתע בנושים וליהנות מזכויות ההליך כשהחייב לא מתנהל בתם לב".
- ב"כ המבקש: עו"ד עטרה שינברגר, עו"ד אסף לפלר
- עו"ד ליאן סנדלר - המנהלת המיוחדת
* עו"ד רן שדה עוסק בפשיטות רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין