במהלך המשפט לא נדונה שאלת אמינות המצלמות. הדו"חות בוטלו משום שהמדינה לא הוכיחה כי שלחה לנאשמת הודעות בתוך 4 חודשים – כפי שמחייב אותה החוק.
השופט אבישי קאופמן מבית המשפט לתעבורה בחיפה הורה לאחרונה על ביטול 11 דוחות תנועה שהתבססו על מצלמות א'3. ההחלטה לא עסקה בבעיית האמינות שהתגלתה במצלמות בתקופה האחרונה וכבר הובילה לביטול כתב אישום אחד. כל כולה התבססה על טענת ההתיישנות, שכן המדינה לא הצליחה להוכיח ששלחה לנאשמת הודעות על העבירות בזמן שקובע החוק.
תושבת סכנין קיבלה באוקטובר 2017 דרישת תשלום לקנס מוגדל על 11 דוחו"ת מהירות שצברה בין דצמבר 2013 למאי 2017. כולם הופקו על סמך מצלמות התעבורה של מערכת א' 3 – שבעניינה יש סערה גדולה.
כאשר בעלת הרכב פנתה למרכז הגבייה וביקשה לבטל את הדוחות בטענה שהם כבר התיישנו, הודיעו לה כי מוכנים לאפשר לה לשלם את הקנס המקורי, ללא התוספות.
אך הנאשמת – שסברה כי הצדק עמה – דחתה את ההצעה והגישה בקשה להישפט, וטוב שכך עשתה.
בבית המשפט טענה המדינה כי הודעות קודמות נשלחו לכתובת המעודכנת של הנאשמת במשרד הפנים אלא שהדואר חזר עם הערה של "לא ידוע במען", משום שהכתובת לא הייתה מדויקת. בנסיבות אלה יש לקבוע כי ההודעות הקודמות נשלחו כדין.
מחדל של המדינה
אלא שטענתה נדחתה. השופט קאופמן הבהיר כי בשנת 2005 התווספה לחוק החובה להודיע לבעל רכב על עבירת תעבורה שמתבססת על צילום בתוך 4 חודשים. מטרת התיקון הייתה להעניק לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני האישום נגדו – שהרי ככל שההודעה תגיע מאוחר יותר הדבר יקשה על בעל הרכב לזכור מה בדיוק אירע.
במקרה הנוכחי המדינה לא הוכיחה שעמדה בדרישות החוק. ראשית, השופט ציין כי היא לא טרחה אפילו להציג לו את אישורי הדואר או להראות לו לאן בדיוק נשלחו ההודעות.
שנית, ובהנחה שההודעות אכן נשלחו לכתובת של הנאשמת, עדיין לא מדובר ב"המצאה כדין" לטעמו.
שופט ציין כי המדינה היא זו שמאפשרת, או ליתר דיוק, לא מחייבת בעלי רכב לעדכן כתובת מלאה – אף שהיא יכולה לדרוש זאת בעת רישום הרכב או בזמן חידוש הרישיון.
כך יוצא שמצד אחד היא מקבלת את התנהלות האזרחים – רבים מהם תושבי הרשויות ערבויות שאין בהן רישום מסודר של רחובות ומספרי בתים – ומאפשרת להם לא לעדכן כתובת מדויקת, ומצד שני היא מתנגדת לכל טענה נגד המצאת דברי דואר.
בהמשך השופט התייחס לטענה נוספת שהעלתה המדינה, ולפיה כללי ההתיישנות לא חלים על מי שהגיש בקשה להישפט.
בעניין זה השופט קבע כי לא למקרה כזה הייתה כוונת החוק, שהרי הנאשמת לא רצתה להישפט אלא פנתה למרכז לגביית קנסות עם בקשה מוצדקת ולא זכתה במבוקשה. בנסיבות אלה מה היה עליה לעשות? תהה. בפני מי היא הייתה אמורה להעלות את טענת ההתיישנות שלה?
השופט סיכם בכך שציין כי טענה זו לא הייתה טענה ראויה, והורה על ביטול הדוחות מחמת התיישנות כאמור.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהחלטה
עו"ד אבי מרדן
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין