מדינת ישראל נ' סמר ח'לאילה

הרקע להליכים דנן:

כנגד הנאשמת הוגשו 11 אישומים בגין עבירות תנועה של נהיגה במהירות שמעל למותר, אשר מבוססים על צילום במערכת א'3.

הנאשמת טענה להתיישנות העבירות, וזאת מאחר ולטענתה לא קיבלה כל הודעה על העבירות עד יום 26.10.2017, שאז קיבלה דרישת תשלום מרשות האכיפה.

העבירות בוצעו בתקופה שבין 7.12.2013 (תיק 4219-05-18) ועד 31.5.2017 (תיק 10348-04-18), כך שאם תתקבל טענת הנאשמת לפיה לא קיבלה הודעה עד יום 26.10.2017, הרי שתקופת ההתיישנות לגביהן חלפה לפי הוראת סעיף 225א לחסד"פ הקובע בסעיף קטן א1 כי בעבירה המבוססת על צילום יש להמציא הודעה לבעל הרכב בתוך ארבעה חודשים ממועד העבירה.

לאחר קבלת ההודעה הנ"ל פנתה הנאשמת למרכז הגבייה בבקשה לביטול הדוחות.

בתגובה לבקשה זו הודיע מרכז הגבייה לנאשמת ביום 23.11.2017 כי "התובע הדן בבקשתך, בהסתמך על העילות המפורטות בחוק, החליט להיענות לבקשתך ולאפשר לך לשלם את הקנס המקורי".

במילים אחרות, מרכז הגבייה לא מצא אסמכתא לסתור את טענת הנאשמת כי לא קיבלה הודעה מוקדמת יותר על הדוחות. עם זאת, ועל אף שבהודעה נרשם כי טענת הנאשמת "התקבלה", לא בוטלו הדוחות אלא שאל הנאשמת נשלחו הודעות תשלום קנס מעודכנות ולצידן אפשרות להגיש בקשה להישפט. הנאשמת הגישה אכן בקשות להישפט בכל אחד מן הדוחות ובעקבות בקשתה נפתחו ההליכים דנן.

במסגרת הדיון הראשון בתיקים דנן העלה הסנגור טענת התיישנות.

ביום 22.4 מסרה המאשימה תגובה בעל פה בדיון, טענה כי ההודעות נשלחו לכתובת המעודכנת במשרד הפנים "סכנין" וחזרו עם הערה "לא ידוע במען". לפיכך סבורה המאשימה כי מדובר בהמצאה כדין שכן הנאשמת אינה יכולה "לאחוז במקבל בשני קצותיו", לא לעדכן כתובתה ולטעון לאי המצאה.