קצין התגמולים דחה תביעה שהגישה החיילת כ-25 שנה לאחר השחרור בטענה שאין תיעוד למקרה הנורא שחוותה. אלא שוועדת הערר סברה אחרת והורתה לקיים "בדיקה עניינית" של התביעה.
בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום, יו"ר ועדת הערר שבבית משפט השלום בחיפה השופטת כאמלה ג'דעון ביטלה החלטה של קצין התגמולים שלא להכיר בנכות הנפשית שנגרמה לאישה שנאנסה במהלך שירותה הצבאי לפני כ-33 שנים. מאחר שהשופטת התרשמה כי העוררת עמדה בנטל הראשוני להוכחת הקשר שבין מצבה הנפשי לבין מקרה שאירע בצבא, היא הורתה לקצין התגמולים לבחון את תביעתה בשנית.
מצבה הנפשי של העוררת (52) החל להתדרדר ב-1985 לאחר שנאנסה על ידי שני חיילים ששירתו עמה באותו הבסיס. התחושות הנפשיות הקשות שפקדו אותה גרמו לה לא לשתף אף אחד ולאחר כחודשיים היא אף ניסתה להתאבד. במזל אמה מצאה אותה והבהילה אותה למיון, ורק לאחר מכן העוררת סיפרה לה שהיא נאנסה.
בהיות משפחתה שכולה, אמה פנתה לגורמים במשרד הביטחון שייעצו לא לחשוף את המקרה מחשש שהדבר ידרדר את מצבה הנפשי של העוררת.
אלא שבחלוף השנים מצבה הוסיף להתדרדר וגם טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים לא הועילו לה.
בעקבות המלצת גורמים באגף לשיקום משפחות שכולות, העוררת הגישה ב-2011 תביעה קצין התגמולים כדי שיכיר בנכותה הנפשית. לאחר כשנתיים תביעתה נדחתה בטענה שזכות התביעה שלה התיישנה 3 שנים לאחר השחרור וכי ברישומי הצבא אין איזכור לאונס.
בערר שהוגש בפברואר 2014 באמצעות עורכת הדין מרב וייס-קרטיה, פורטה השתלשלות האירועים מאז האונס. לערר צורפו עדויות של גורמים שונים באגף המשפחות השכולות המעידים בין היתר כי בזמנו הומלץ לעוררת שלא לחשוף את המקרה.
מנגד, פרקליטות מחוז חיפה טענה כי קצין התגמולים עומד מאחורי החלטתו. נטען כי ניסיון ההתאבדות של העוררת נבע "ממצוקה אישית", ולא אירע בסמוך לאונס. עוד נטען כי העוררת הגישה את תביעתה כ-25 שנה לאחר המקרה – דבר שהקשה על בירור הדברים.
אין התיישנות
השופטת ג'דעון ציינה כי עילת התביעה אמנם התיישנה מזמן אך חוק הנכים מאפשר להאריך את מועד ההתיישנות ככל שהנכות נגרמה על ידי "חבלה רשומה", כלומר פגיעה מתועדת. במקרה הנוכחי התיעוד הרפואי מהאשפוז שלאחר נסיון ההתאבדות של העוררת עונה על כך.
כמו כן, השופטת התרשמה כי עדויות והתכתבויות שצורפו לערר תמכו בגרסת העוררת כי נאנסה כחודשיים קודם לכן. ממצאים אלה הובילו לקביעה כי יש סמיכות זמנים בין נסיון ההתאבדות לבין האונס ולכן אפשר להאריך את תקופת ההתיישנות על זכות התביעה.
לבסוף, השופטת אמנם נמנעה מלקבוע מסמרות בעניין הגורם המדויק שדרדר את מצבה הנפשי של העוררת אך פסקה כי היא עמדה בנטל ההוכחה הראשוני לעצם התרחשותו של האונס.
בנסיבות אלה, השופטת ג'דעון ביטלה את החלטת קצין התגמולים והורתה לו לבדוק "עניינית" את תביעתה של העוררת. כמו כן, הוא חויב לשלם לעוררת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקלים.
לקריאת פסק הדין ע"נ 6589-02-14
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין