אי העדת עד בשל אופן גביית העדות מחוץ לכתלי ביהמ"ש

פ 2365/03, מדינת ישראל נגד בן נחום יונתן

בית משפט השלום בת"א החליט לאסור שמיעתו של עד המופיע ברשימת עדי התביעה, וזאת לאחר שקבע שנסיבות עריכת התצהיר וטיפול התביעה היו לקויים ובעייתיים, וכי עצם עדותו של העד תהווה פגיעה אנושה בטוהר ההליך השיפוטי, פגיעה שכלי החקירה שכנגד והתרשמות בית המשפט מן העד- אין בהם כדי לרפא את העיוות, באופן שיבטיח הליך הוגן והזדמנות סבירה לנאשם להתגונן.

השופט מוקי לנדמן בחן את המדדים שהותוו בהלכת יששכרוב ובעניין בורוביץ בעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול באשר לקבלת ראיות, ביניהם: סוג העבירה וטיבה, אופייה וחומרתה של ההתנהגות הפסולה, מידת ההשפעה של האמצעי הפסול על הראיה שהושגה, והגיע למסקנה כי אין להתיר את העדות.

לדבריו: "כל האמור לעיל מתיישב גם עם הלכת יששכרוב, המאפשרת פסילת ראיה, על בסיס המודל המניעתי, כאשר קבלתה תיצור פגיעה מהותית בזכות הנאשם להליך הוגן, מעבר לפסקת ההגבלה שבחוק היסוד (היינו פגיעה משמעותית, לתכלית שאינה ראויה ובמידה שעולה על הנדרש)".

פ 2365/03, מדינת ישראל נגד בן נחום יונתן

למדור פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.