מבוא
האם נכון הוא שבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור ינהג על פי הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב ], ה' תשמ"ד – 1984, בדונו בתיקי משפחה ?!
במאמר זה אנסה להתמודד עם שיקול הדעת המונח ביסוד ההלכה, פרי מדרשו של בימ"ש העליון, על פיה בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור על פסקי דין ו/או החלטות של בימ"ש המחוזי בתיקי משפחה, דוחה/מסרב כמעט בכל מקרה לתן רשות ערעור להוציא במרבית תיקי אימוץ ו/או בתיקי משמורת, בהם נוהג בימ"ש לתן רשות ערעור.
סעיף 9 לחוק בתי משפט לענייני משפחה, ה' תשנ"ה – 1995
סעיף 9 לחוק בתי משפט לענייני משפחה ( להלן - חוק בימ"ש למשפחה ) מורה כי :
" 9 . ערעור
לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה של בית משפט לענייני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית משפט לעניני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור."
(הדגשות שלי – א.ג.)
מהדיבור "או החלטה" שבסעיף ,9 מובן כי הסמכויות המוקנות לערכאת הערעור מכוח סעיף 9 הן אף ביחס "לבקשת רשות ערעור" – ודוק !!
סעיף 37 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב ] ה' תשמ"ד – 1984, מלמד כי בערעור על פסקי דין של בית משפט לענייני משפחה דן בימ"ש המחוזי במותב של שלושה:
" סעיף 37.
(א) בענינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשלושה:
(1) משפטים בשל עבירה שענשה מוות או מאסר עשר שנים
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו לעניין מסוים, כי יידון בשלושה:
(7) ערעורים על פסקי דין והחלטות אחרות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א -1991 ולפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001;
(8) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, למעט בתביעות כמפורט להלן:
(א) ...
(ב) תביעות בענייני משפחה כמשמעותם בחוק המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995;
(ג) ...
(ג) ..."
(הדגשות שלי – א.ג, זה הוא תיקון מס' 52 מתשס"ח-2008)
לא יכול להיות חולק שסעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה חל על בימ"ש מחוזי בשבתו כערכאת ערעור על פסק דין ו/או החלטה של בימ"ש לענייני משפחה.
נשאלת השאלה: "האם הסמכות הקבועה בסעיף 9 לחוק בימ"ש לענייני משפחה מסורה אף לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור ?!"
התשובה על שאלה זו היא – כן !!!
הדעת אינה סובלת תשובה שלילית. האמת היא, שהשאלה לכתחילה לא הייתה צריכה לעלות. הרי לא יעלה על הדעת שסמכות המסורה לערכאת נמוכה לא תהא מסורה לערכאת הערעור עליה – ודוק !!!
המשמעות המשפטית של סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה
מהמפורסמות הוא שערכאת הערעור אינה ערכאה דיונית, ועל כן טענה שלא נטענה לפני הערכאה הדיונית שוב אין זכות לטוענה בערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן עד מאוד ( תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, להלן – התקסד"א ור' ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן, פד"י נג(1) 774).
בערעור ניתן להעלות טענות משפטיות בניסיון לשוות לבוש משפטי חדש לעובדות שנטענו והוכחו בערכאה הדיונית, היא בימ"ש קמא (ר' ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש, פד"י נא(5) 1).
דין בקשת רשות ערעור כערעור לאור תקנה 410 לתקסד"א , ולנוכח העובדה כי עם מתן רשות הערעור בימ"ש ידון בבקשה כאלו הוגש הערעור על פי הרשות שניתנה, ובמקרה זה חלות תקנה 407(ג) לתקסד"א ולא התקנות המסדירות את אופן הגשת הערעור ( ר' תקנות 412, 419 עד 421 ו – 427 עד 433 לתקסד"א ). עולה אפוא, שעל בעל דין המגיש בקשת רשות ערעור לעמוד במדויק במלוא ההוראות המסדירות את אופן הגשת הערעור ( ר' שם ).
המורם מהאמור הוא, שהוראת סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה חורגת מהמסגרת הנורמטיבית הדיונית המתייחסת לפאן הדיוני בערעור או בבקשת רשות ערעור.
סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה מקנה לבעל דין את האפשרות להשמיע עדויות או להביא ראיות נוספות בפני ערכאת הערעור, אם ישכנעה כי הדבר דרוש לבירור הערעור.
עולה אפוא, שהוראות סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה תקפות אף כאשר בעל דין מגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור.
סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה קובע כי ערכאת הערעור תשקול האם במקרה המונח על שולחנה מתקיים הדבור – " ....אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור."
הווה אומר, על ערכאת הערעור, בימ"ש המחוזי בין היתר, לבחון היטב האם מונחות בפניו עדויות נוספות או ראיות נוספות שיש בהן כדי לשנות את פסיקתו של בימ"ש לענייני משפחה. בימ"ש המחוזי אינו יכול לדחות על הסף ניסיון להציג בפניו עדויות ו/או ראיות נוספות כמתחייב על פי הוראת סעיף 9.
בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור חייב אף הוא לבחון האם בימ"ש המחוזי דחה עדויות ו/או ראיות נוספות שהוגשו במסגרת הערעור או הבר"ע ואם התשובה חיובית, אזי מחובתו לבחון מה הניע את בימ"ש המחוזי לדחות את העדויות ו/או הראיות הנוספות שהוצגו בפניו במסגרת הערעור או הבר"ע.
יתר על כן, מחובתו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור לבחון האם הבר"ע שהונחה על שולחנו מכילה עדויות ו/או ראיות נוספות, ומחובתו לתן דעתו על נחיצותן של העדויות ו/או הראיות האמורות לפתרון הסכסוך המשפחתי ולא לצמצם עצמו למחלוקת הנקודתית המשתמעת מהבר"ע וכדלקמן.
אשר על כן, תמוהה ההלכה הגורפת של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור, הדוחה את מרביתן של בקשות רשות ערעור בתיקי משפחה, להוציא מרבית בקשות רשות ערעור בתיקי אימוץ או תיקי משמורת.
יודגש כי לעולם ידון בבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור בבקשה למתן רשות ערעור בדן יחיד, ועל פי שיקול דעתו של דן יחיד יוחלט אם יש מקום לתגובת הבעל הדין שכנגד ו/או העברת הדיון למוטב של שלושה.
בירור בגלגול שלישי – בר"ע
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי שניתן בערעור בזכות המוגשת לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור, תדחה על פי רוב, מכוח ההלכה מפרי מדרשו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור המנוסחת בדרך כלל בזו הלשון :
" ...משום שלא מתעוררת במקרה דנן סוגיה אשר מצדיקה בירור בגלגול שלישי, וזאת על פי המבחנים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ, פד"י לו(3) 123."
ההלכה האמורה נפסקה ביום 13.7.82 , לפני כ – 27 שנים, על ידי הנשיא כב' השופט מ' שמגר ( בתוארו בעת מתן ההחלטה – מ"מ הנשיא ) עת עמדה בפניו השאלה: " אימתי יעניק בית משפט זה רשות לערעור על החלטה של בית משפט המחוזי, אשר ישב כערכאת ערעור על פסק דין או על החלטה אחרת של בימ"ש השלום או על פסק דין או על החלטה שדינה כדין פסק דין או החלטה של בית משפט שלום".
כב' הנשיא שמגר פסק, בעיקר משום ש - " ....ידן של ערכאות השיפוט קצרה מלהושיט סעד לכל מבקש, הדורש בירור ענינו בשלוש ערכאות או יותר ....."( שם, פיסקה 1 להחלטה) כי :
"סיכומו של דבר וכמסקנה נגזרת מן האמור לעיל - לא ניתן להגדיר באופן ממצה מראש את סוגי המקרים, בהם תוענק רשות לערער מפאת חשיבותם (המ' 863/78 [3]; בר"ע 126/81 [4]), אך המדובר בעיקר באלו: שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. למותר לחזור ולהזכיר, כי רשימה זו איננה יכולה להיות ממצה, ואף אינה מתיימרת להיות כזאת."
(ר' שם, סוף פסקה 3) ( הדגשות שלי- א.ג.)
הלכה זו נפסקה על ידי כב' הנשיא מ' שמגר מכוח סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, תשי"ז – 1957 הוא סעיף 41 (ב) לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב ], ה' תשמ"ד – 1984 ( להלן – חוק בתי המשפט) הקובע :
"41. ערעור (ב/19)
(א)
(ב) החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט
מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או מאת בית המשפט העליון, ובפסק דין - גם אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק הדין."
כב' הנשיא שמגר פסק, כי הנחת היסוד בסעיף האמור היא שכל עניין המובא לפני בית משפט, יידון, בדרך כלל לפני שתי ערכאות. אין לכל מתדיין זכות המוקנית לכך שעניינו יבוא בשלב כלשהו לדיון לפני בית המשפט בעליון דווקא .
עם כל הכבוד והצנעה, נראה לי כי לכל בעל דין זכות חוקתית מוקנית להגיע לכל ערכאה שברצונו להגיע אליה, ובתנאי שיעשה כן על פי הדין. הדין קובע כללים דיונים על פיהם רשאי בעל דין להגיש תובענותיו.
אף בקשת רשות ערעור היא דרך סלולה לבעל דין להביא את עניינו בפני בית משפט, ובכלל זה לבית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור. המחוקק קבע כי הרשות תינתן על פי שיקול דעתו של בימ"ש אליו הוגשה בקשת רשות ערעור, אך אין בכך כדי לשלול את הזכות המוקנית לבעל הדין לצעוד במעלה הדרך הדיונית והעומדת לו על פי הדין אף כאשר עסקינן בפניה לבימ"ש העליון.
הווה אומר, לכתחילה לכל בעל דין מוקנית על פי הדין הזכות החוקתית להביא עניינו בפני בית המשפט העליון, אם וכאשר זה נעשה על פי הדין.
עוד פוסק כב' הנשיא מ' שמגר בפרשת חניון חיפה בע"מ האמורה, כי לערכאה לה ניתנה הסמכות להרשות ערעור נוסף על פסק דינו של בימ"ש המחוזי שישב כערכאת ערעור, שיקול -דעת לקיים עיון, מיון וברור, אם תפעיל כוחה ותעניק או תמאן להעניק את הרשות המבוקשת.
לענ"ד הדברים נכונים כאשר עסקינן בערכאות השונות, שלום ומחוזי, אך לא כאשר אנו עוסקים בתביעות שמתחילות את דרכן בבימ"ש לענייני משפחה, וזאת לאור מאפייניו המיוחדים של בימ"ש לענייני משפחה וההוראות הקבועות, בין היתר, בסעיפים 8 ו - 9 לחוק בימ"ש למשפחה וכדלקמן.
בימ"ש לענייני משפחה
כב' הנשיא בדימוס השופט פרופ' א' ברק פסק בר"ע 6558/99 חבס נ' חבס, פד"י לו(3) 123 כי התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ - לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה. לשם הגשמתה של גישה זו, קובצו סמכויות שיפוטיות שונות הקשורות למחלוקות בין בני המשפחה לערכאה אחת.
והנשיא ברק מוסיף וקובע כי לשם השגת התכלית האמורה נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מיוחדים המבקשים להתמודד עם יחסי האמון המיוחדים השוררים בתוך המשפחה, והוקמו מסגרות טיפוליות אשר מסייעות לבית-המשפט המקצועי בהכרעותיו בסכסוך שבין בני המשפחה.
הנשיא ברק קובע כי הסכסוך המשפחתי הוא בעל גוון מיוחד. לעתים קרובות רק קצהו נגלה לעין, ואילו רובו ככולו נסתר מהעין, ומפעפעים בו רגשות עזים. מטרת ההסדר החקיקתי הינה לאפשר לבית-המשפט לרכז בידיו את כל הסכסוכים הנוגעים לאותה משפחה, תוך מתן כלים לשופט לרדת לעומק הסכסוך, ותוך ניסיון לתת פתרון יסודי ומקיף לסכסוך כולו. ביסוד החקיקה מונחת גישה כוללנית ואינטגרטיבית. היא נועדה לאפשר לבית-המשפט לטפל בשורשיו של הסכסוך, ולא רק בביטוי חלקי ופורמאלי שלו.
סעיף 9 לחוק בימ"ש הוא ביטוי לתפיסה האמורה. סעיף 9 קובע כי לערכאת הערעור, בימ"ש המחוזי או בימ"ש העליון, בפניהם מונח ערעור או בר"ע ( נכון בנוגע לבימ"ש המחוזי ) או בר"ע ( נכון ביחס לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור ), יש את מלוא הסמכויות הנתונות על פי חוק בימ"ש למשפחה לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם ימצא כי הדבר דרוש לבירור הערעור.
סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה הוא המשך ישיר למגמה הקבועה בסעיף 8(א) לחוק בימ"ש למשפחה המורה כי בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי החוק גופא, ינהג בימ"ש בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק ( ר' סעיף 8(א) לחוק בימ"ש למשפחה).
המורם מהאמור הוא כי ההלכה, שנקבעה לפני כ – 27 שנה, מונעת ממרבית בקשות רשות ערעור בתיקי משפחה המוגשות לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור להתקבל והן נדחות על הסף.
המצב הרצוי
ההלכה שנפסקה בפרשת חניון חיפה הולמת את הרצוי בתיקים שבסמכותו של בימ"ש השלום. הנושאים המצויים בסמכותו של בימ"ש השלום אין בהם אלא סוגיות שבימ"ש השלום אמור להכריע בהם לגופן, ועל כן סדרי הדין והראיות שנקבעו אמורות לסייע לבימ"ש השלום לסייע לבימ"ש השלום לפסוק במחלוקת נקודתית.
אשר על כן, בצדק רב בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור רשאי לדחות על סף בר"ע שהן בחזקת גלגול שלישי, אלא אם מתקיימים בהן הקריטריונים שנקבעו בפרשת חניון חיפה שלעיל : שאלות בעלות חשיבות חוקתית, נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה, מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים, מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת ( "רשימה זו איננה יכולה להיות ממצה, ואף אינה מתיימרת להיות כזאת" כלשון הנשיא מ' שמגר, ר' שם, סוף פסקה 3 ).
לא כן הוא בבר"ע בתיקי משפחה המוגשת לבימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור. חוק בימ"ש לענייני המשפחה דורש לכל ערכאה נשמה יתרה. סעיפים 8 ו – 9 לחוק בימ"ש למשפחה דורשים כי בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור יבחן את הבר"ע ברגישות רבה.
הנשיא א' ברק פסק בפרשת חבס כי התכלית: " ....היא נועדה לאפשר לבית-המשפט לטפל בשורשיו של הסכסוך, ולא רק בביטוי חלקי ופורמאלי שלו...". הוי אומר, חוק בימ"ש למשפחה ובכלל זה סעיפים 8(א) ו – 9 לחוק תכליתם היא יצירת סביבה דיונית שיש בה כדי לסייע למערכת המשפט, ובכלל זה בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור, לטפל בשורשיו של הסכסוך, ולא רק בביטוי הפנוטיפי, החלקי והפורמאלי של הסכסוך.
כך לדוגמא, בתיק משפחה בה אישה הגישה תביעה לבימ"ש לענייני משפחה ועתרה לבימ"ש למשפחה בבקשה שיחייב את הגרוש בתשלום החלק היחסי מזכויות הפנסיה שהוא עתיד לקבל. בימ"ש לענייני משפחה מצא לאחר חקירה ודרישה כי הבעל העלים את זכויותיו הפנסיוניות מהאישה עת נערך בינו לבינה הסכם גירושין ופסק כי האישה זכאית לקבל את חלקה בזכויותיה בפנסיה שצבר האיש.
בימ"ש המחוזי שדן בערעור הבעל פסק, משום מדיניות משפטית רצויה לדעתו שיש בה כדי למנוע הצפת מערכת המשפט בתביעות המערערות על הסכם גירושין, כי פסק דינו של בימ"ש למשפחה - בטל.
בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור דחה על הסף את בר"ע שהגישה האישה בנימוק האלמותי – "לא מתעוררת במקרה דנן סוגיה אשר מצדיקה בירור בגלגול שלישי, המקרה אינו מציג סוגיה בעלת חשיבות החורגת מהמקרה הפרטי של הצדדים".
במקרה המתואר, ניתן פרס לבעל שהבריח נכסים. יתר על כן, פשוט הוא כי הסכסוך שבין האישה לבין הבעל לא בא על סיומו והוא ממשיך להתנהל מחוץ לכותלי בימ"ש.
היה ובימ"ש העליון היה נוקט בגישה המתחייבת לדעתנו מהרציונאל להקמתו של בימ"ש לענייני משפחה ועל פי הוראות סעיפים 8(א) ו – 9 לחוק בימ"ש למשפחה, היה טורם בכך לסיום הסכסוך.
לו בימ"ש העליון היה מבטל את פסיקתו של בימ"ש המחוז ומחזיר על כנו את פסק דינו של בימ"ש למשפחה, היה קובע הלכה שבעלים שהבריחו נכסים ולאחר זמן התבררה העובדה האמורה לא יוכלו להימלט מהדין ובימ"ש תמיד יזכה את האישה בחלקה היחסי בזכויות שימצא כי הוברחו על ידי הבעל.
זו כמובן דוגמא אחת מיני רבות אחרות, בהן בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור מחליט לדחות על הסף בקשות רשות הערעור בתיקי משפחה כאשר הוא מותיר על כנם פסקי דין שהתקבלו והמנציחים עיוותים משפטיים קשים וממלא סכסוכים משפחתיים קשים.
זאת ועוד, במציאות הקיימת נמצא כי בימ"ש המחוזי במותב שלושה שופטים הוא הערכאה העליונה ביותר הדנה בתיקי משפחה.
לא יכול להיות כל ספק, כי שופט/ת בימ"ש המחוזי האמון/ה על סכסוכים אזרחים ו/או פלילים ו/או מסחריים ו/או בכל תחום משפטי שאינו דיני המשפחה ייגש לתיק משפחה בדיוק באופן בו הוא ניגש לכל תיק אחר.
אני מטיל ספק באם שופט/ת בימ"ש מחוזי מודע/ת לסעיפים 8(א) ו/או 9 בחוק בימ"ש למשפחה. לענ"ד שופט/ת במחוזי מתייחס/ת לתיק משפחה על פי סדרי הדין ועל פי דיני הראיות כפי שהם מיושמים בכל תיק אזרחי המובא בפניהם.
הוי אומר, במציאות האמורה אין את "הנשמה היתרה" הנדרשת כדי לדון בתיקי משפחה, יהא נושאם אשר יהא.
על בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור מוטלת החובה לבחון האם בימ"ש המחוזי שדן בערעור בתיקי משפחה בחן את פסק הדין שניתן על ידי בימ"ש למשפחה כאשר לנגד עיניו עומדים: עצם היותו דן בתיק שלפניו עם סמכויות של בית משפט לענייני משפחה, תכלית הקמתו של בימ"ש לענייני משפחה, חוק בימ"ש לענייני משפחה ובכלל זה סעיפים 8(א) ו – 9 לחוק.
בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור בתיקי משפחה צריך לבחון האם כאשר הוא יפעל בהתאם לסמכות המסורה לו בתקנה 410 לתקסד"א , ויואיל לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, יהא בכך כדי לסיים את הסכסוך המשפחתי, יהא נושאו אשר יהא, ולא יצמצם את מעורבותו רק לתיקי אימוץ או משמורת.
סיכום
ישנו ספק האם שופטי בימ"ש המחוזי בשבתם כערכאת ערעור בתיקי משפחה מודעים להיותם "בימ"ש לענייני משפחה", מכוח סעיף 9 לחוק בימ"ש למשפחה, ועל כן מוטלת עליהם החובה לנקוט בערעור ו/או בבר"ע בתיקי משפחה בדרך הדיונית המתחייבת מהוראת סעיף 8(א) לחוק בימ"ש למשפחה.
לנוכח הספק האמור, מוטלת חובה על בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור בתיקי משפחה לסטות מההלכה שנקבע בפרשת חניון חיפה בע"מ ולהימנע מדחייה גורפת של בר"ע בתיקי משפחה בנימוק של – "גלגול השלישי".
הימנעותו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור מדחייה גורפת של בר"ע בתיקי משפחה תסלול ליצירת סביבה משפטית :
בה מתקיימת יצירה של הלכות בעלות חשיבות חוקתית בתחום דיני המשפחה,
המונעת קבלת החלטות סותרות של בימ"ש המחוזי ושל בימ"ש לענייני משפחה. יתר על כן , לנוכח היות בימ"ש לענייני משפחה ערכאה המומחית ב
דיני משפחה, מעורבותו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור יכול ותחזק החלטות שרק בימ"ש לענייני משפחה מגיע אליהם מתוקף מודעותו לסכסוך הקיים במשפחה הספציפית שלפניו,
שתתרום לאחידותה של ההלכה,
שתאפשר לתן תוקף מחייב למקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם, בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים,
שתאפשר דיון הולם במקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. הוי אומר, דיון הולם במקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת
איני יכול התעלם מהמציאות המשפטית על פיה שתי הערכאות העוסקות בדיני משפחה הן בימ"ש המחוזי ובימ"ש לענייני משפחה. קשה להניח כי במציאות העכשווית כל בתי המשפט המחוזי פוסקים באופן זהה. הוי אומר, במציאות העכשווית, ללא מעורבותו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור, בנקל הוא שעם הזמן נמצא עצמנו במציאות משפטית בה תמצאנה הלכות שונות באותה סוגייה משפטית בדיני המשפחה בהתאם לבימ"ש המחוזי בפניו אנו מתדיינים.
אסור לשכוח, פסק דין של בימ"ש המחוזי אין בו אלא כדי להנחות את בימ"ש לענייני משפחה. רק טבעי הוא כי תיפולנה הכרעות סותרות בין שני בתי משפט מחוזיים. טבעי שבימ"ש לענייני משפחה המודע היטב לאיזה מבין בימ"ש המחוזיים עשוי/עלול פסק דינו להגיע, יכריע בסוגייה שבפניו בהתאם להכרעה של בימ"ש המחוזי המהווה מבחינתו את ערכאת הערעור אף אם הוא עצמו אינו מסכים עם פסיקתו של בימ"ש המחוזי.
מחובתו של בימ"ש העליון בשבתו כערכאת ערעור לתן לבו למכלול שסקרנו לעיל, כשהתכלית האמורה לעמוד לנגד עיניו היא שתפקידו המרכזי הוא מציאת פתרון לסכסוך המשפחתי, ולא רק מתן פתרון מסוג כלשהוא למחלוקת נקודתית מתוך מכלול הסכסוך המשפחתי.
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* הרב גד אדרי, עו"ד, מוסמך לרבנות, נושא תארים אקדמיים ב-B.Sc , M.Sc in Biology, תלמיד לתואר שלישי (Ph.d) במשפטים באונ' העברית בירושלים. המשרד מתמחה בדיני מעמד אישי ובדיני משפחה, וכן עוסק בדין האזרחי, בדין המסחרי, בדין הפלילי, בדיני הנזיקין, הרשלנות הרפואית ובתביעות כנגד משרד הביטחון והמל"ל. www.gad-law.co.il
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.