חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: העותרת הגישה עתירה מנהלית לביטול החלטה של המשיבים שסירבה לבקשתה לרישומה כארגון סיוע הומניטרי בינלאומי. המשיבים טענו כי העתירה אינה מוגשת לבית המשפט המוסמך מכיוון שהחלטת הרשות התקבלה באזור רצועת עזה, ואינה קשורה להסמכה שבחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים שנוגעת רק לאזור יהודה והשומרון. כמו כן נטען כי העותרת לא פירטה את מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית המשפט המנהלי לדון בעתירה, כפי שנדרש בתקנות סדרי הדין. העותרת שינתה את טענתה על מקור הסמכות אך לא הצביעה על הפרט הרלוונטי בתוספת לחוק המאשר את סמכות בית המשפט. בית המשפט קבע כי העותרת לא עמדה בדרישות התקנות, והסמכות לדון בעתירה לא ניתנה לבית המשפט לעניינים מנהליים משום שעניינה אינו נכלל במוסמכויות הקבועות בחוק באזור הרלוונטי. כן נפסק כי היותה של ההחלטה החלטת "רשות" לכשעצמה אינה מקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים אם אינה נכללת בנושא המפורט בתוספות לחוק. לפיכך, העתירה נמחקה על הסף ולא התקבלה.

תוצאה: העתירה למחיקת העתירה על הסף התקבלה, בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לדון בעתירה ועתירת העותרת נמחקה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: התובע, חייל קרבי בחטיבת גולני, נפגע בפיגוע דריסה שבו המחבל סנד טורמן פגע במחלקתו. בעקבות הפיגוע סבל התובע מפגיעות ראש קשות, שברים ונכות קשה וקבועה, והוכר כנכה צה"ל. המחבל נגזר ל-30 שנות מאסר. התביעה הועלתה נגד הרשות הפלסטינית בטענה לאחריותה לנזק עקב הסיוע והתגמול שהיא מעניקה למחבלים ולמשפחותיהם, המזכה אותה כ"מתגמלת טרור" על פי חוק הפיצויים לפיצוי קורבנות טרור 2024. הרשות הפלסטינית טענה כי התשלומים הם סיוע חברתי בלבד וכי החוק אינו חל על חיילים. בית המשפט דחה טענות אלו והכריע שהרשות הפלסטינית אכן מאשרת ומתגמלת טרור לפי חקיקתה ותשלומיה, וכי החוק חל גם על חיילים שנפגעו בתקריות טרור. נקבע כי אין הוכחה לכך שתשלומים לא שולמו למחבל טורמן או לבני משפחתו במקרה זה, אך זאת אינה משיבה את החזקה הסטטוטורית. בית המשפט קבע נכות רפואית של 37% לתובע, ואומדן נכות תפקודית של 30%, ביחס להשפעות הנפשיות והקוגניטיביות על תפקודו ועל פוטנציאל ההשתכרות. נקבע פיצוי כולל של כ-7.85 מיליון ש"ח הכולל פיצויים תרופתיים על אובדן שכר לעבר ולעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', ופיצויים לדוגמה לפי חוק הפיצויים. הנתבעת תחויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 900,000 ש"ח. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הרשות הפלסטינית אחראית לנזקי התובע כ"מתגמלת טרור" וחייב אותה בפיצוי בסך כולל של כ-7.85 מיליון ש"ח, כולל פיצויים תרופתיים, פיצויים לדוגמה והוצאות משפט. טענות הנתבעת בעניין אי תחולת החוק על חיילים נדחו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: התובעת, לשעבר שוטרת, נפגעה בפיגוע טרור שבוצע על ידי מחבל שהגיע במטרה לפגוע בשוטר ישראלי יהודי. כתגובה לאירוע, היא נפגעה נפשית ברמה חמורה והוכרה כנכה צה"ל עם 50% נכות נפשית צמיתה. התובעת טענה כי הרשות הפלסטינית אחראית לנזקיה מאחר שהיא תומכת ומתגמלת מעשי טרור במישרין או בעקיפין, ושעל בסיס זה יש לחייבה בפיצוי בגובה מיליוני שקלים. הנתבעת דחתה את הטענות וטענה שהחוק לפיצוי קורבנות טרור חל רק על אזרחים ולא על חיילים או שוטרים, וכן שיש חולשה בהוכחת הקשר בין המחבל לבין האירוע.

תוצאה: הרשות הפלסטינית חויבה לשלם לתובעת סך כולל של כ-6.5 מיליון שקלים פיצויים בגין פגיעתה בפיגוע טרור, כולל פיצויים לדוגמה, בשל היותה "מתגמלת טרור" והיות החוק לפיצויי קורבנות טרור חל גם על שוטרים וחיילים. טענות הנתבעת לדחיית התביעה בגין אי תחולת החוק על שוטרים נדחו, והוטלו על הרשות גם הוצאות משפט ושכר טרחה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: התובעים, הכוללים אישה בהריון באירוע ירי של מחבל בצומת עפרה, בעלה ויורשיהם של ילדם שנפטר, עתרו לפיצוי מהרשות הפלסטינית בטענה לאחריותה בנזקים חמורים שנגרמו להם עקב מעשי טרור. האירוע כלל ירי מחבל עליו הורשע ונפסק לו מאסר עולם. התובעת נפצעה קשה, ילדה מוקדם את ילדם שנפטר, והיא סובלת מנכויות של 65% להשגת פיצויים. בעלה נפצע אף הוא ונכותו הוסכמה על 40%. הנתבעת, שהייתה מתגמלת פעולה טרוריסטית באמצעות תשלומים למשפחות המחבלים, הוכרה כאחראית לפיצוי, גם לטענות שהועלו לראשונה בסיכומים בדבר חייל שנפצע נוכח תחולת חוק הפיצויים. לפיה, החוק חל גם על חיילים שנפגעו ממעשי טרור וכן על אזרחים, לנוכח לשון החוק הברורה, ייעודה ותיקוני חקיקה. לאחר דיון בטענות הצדדים ושאלות גובה הנזקים, נקבעו סך הפיצויים לתובעים השונים - עבור העיזבון, התובעת והבעל, הכוללים פיצוי עבור אבדן השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות, והוצאות עזרת צד ג'. נוסף על כך נקבעו פיצויים לדוגמה בסכומים משמעותיים, כעונש והרתעה. סך הפיצויים שחייבה הנתבעת עומד על כ-30 מיליון ש"ח, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחה של התובעים. פסק הדין מדגיש את המחויבות לנפגעי טרור, בין אם אזרחים ובין חיילים, וביסוס אחריות הרשות הפלסטינית כמתגמלת טרור.

תוצאה: בית המשפט קבע כי הרשות הפלסטינית אחראית בנזיקין לפיצוי הנפגעים מהירי מחבל בצומת עפרה, כולל חיילים, ודחה את טענות הנתבעת בדבר אי תחולת חוק הפיצויים על חיילים. הוא חייב את הנתבעת לשלם פיצוי כולל של כ-30.8 מיליון ש"ח, בנוסף להוצאות המשפט ושכר טרחה של התובעים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: העתירה הוגשה על ידי חקלאי הבעל משק חקלאי נרחב שהתמודד עם שלילת היתר העסקת עובדים זרים לתקופה של שנה וחצי, בעקבות טענות משרד הפנים כי העותר הפר את תנאי ההיתר וניתב את העובדים במקום חקלאי לעבודה במסעדות שלא כדין. משרד הפנים הסתמך על עדויות של שישה עובדים שטענו כי לא עבדו בחקלאות אצל העותר, אלא דרך מתווכים נקלטו לעבודה במסעדות, וכן על מעצרים של עובדים במסעדות. העותר הכחיש את הטענות, הציג ראיות כגון תלושי שכר, דוחות נוכחות והעברות כספים שהוכיחו העסקה חוקית בחקלאות וטען כי חלק מהעובדים נטשוהו או נלקחו ממנו ללא ידיעתו ודווח על כך במועד. בית המשפט קבע כי ההחלטה המנהלית פגעה בעותר בצורה משמעותית ועל כן נדרשת תשתית עובדתית ראייתית מוצקה ואיתנה שתבסס את ההחלטה, כולל בירור מלא והוגן מול כלל הנתונים לצד שני הצדדים. נמצא כי משרד הפנים לא ערך בירור יסודי עם כלל המעורבים ולא שקל את האסמכתאות שהציג העותר, ובחר להסתמך בעיקר על גרסת העובדים שטענו כי לא עבדו אצלו. בנוסף, לא נעשו בדיקות נוספות כמו בירור מול מעסיקיהם של העובדים במסעדות. לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לתמוך בקביעות המאשימות את העותר במרמה שיטתית, מה שמהווה פגם מהותי בהחלטה שעלולה להוביל לקריסת עסק החקלאי החשוב לעותר ולעובדיו. בהתאם נקבע כי ההחלטה תקפה רק לאחר פעולה בירורית מלאה והחלטה מחודשת בראיה לעובדות מלאות ומהימנות.

תוצאה: בית המשפט ביטל את החלטת משרד הפנים ושלל את ההיתר להעסקת עובדים זרים בשל פגם מהותי בחוסר בירור ראייתי מלא והימנעות ממיצוי ומבחן של תשתית עובדתית מספקת, ופסק כי המשיב יבצע בדיקה מחודשת ויסודית לפני קבלת החלטה חדשה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: התובע הגיש תביעה לקבלת פיצויים לדוגמה בסכום של 5,000,000 ש"ח בהתאם לחוק לפיצוי קרבנות טרור לאחר שנפגע בפיגוע ירי שבוצע בהר ציון בירושלים. בפיגוע נפגעו התובע, שנכחו ברכב כשנהג, ואשתו שהייתה בהריון מתקדם, וזאת בנוסף לירי לעבר אוטובוס ופציעת נוסעים נוספים. אשת התובע פונתה לבית החולים עם פציעות קשות, ובניה נולד עם דמם מוחי ונזק רפוי ממושך. הנתבע שביצע את הפיגוע הורשע ונגזרו עליו 48 שנות מאסר. ועדה רפואית קבעה לתובע נכות נפשית בשיעור של 10% כתוצאה מפוסט טראומה בעקבות האירוע. בתוך הליכים משפטיים מקבילים, אשת התובע כבר קיבלה פסק דין לפיצוי מהנתבעת שציינה כי שילמה בעבר כספים למשפחת הנתבע. התובע ביקש לקבל פסק דין גם נגד הנתבעת ולהפסיק את התביעה נגד הנתבע. הנתבעת הסכימה לכך וההליך נגמר בהחלטת בית המשפט המחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים לדוגמה בסך 5 מיליון ש"ח, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7% מהפיצויים בתוספת מע"מ. התביעה נגד הנתבע הוכרזה כחסרת פעילות נסיבתית (נחקת).

תוצאה: הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויים לדוגמה בסך 5,000,000 ש"ח ואת הוצאות המשפט, תוך מחיקת התביעה נגד הנתבע העושה מעשה הטרור.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: המבקשות הגישו בקשה לפטור מהפקדת ערובה במסגרת ערעור שהגישו נגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה שלא להסדיר את מעמדה של אחת מהן, בתה של מבקשת 2, לפי החלטת ממשלה בנושא איחוד משפחות. המבקשות טענו כי הן במצב כלכלי קשה, ומאבקם בערעור חשוב למניעת מצב של חוסר תמיכה כלכלית למבקשת 2, קשישה חולה. המשיבה התנגדה, בטענה שהמבקשות לא הוכיחו מחסור כלכלי אמיתי, לא הציגו ראיות מספקות ולא הבהירו את אופן מימון ייצוגן המשפטי. בנוסף, טענה כי סיכויי הערעור קלושים בשל הגשתו באיחור ודיון מקצועי בידי בית הדין לעררים, והיעדר התערבות פסולה בהחלטותיו.

תוצאה: בית המשפט דחה את בקשות הפטור וההפחתה בהפקדת הערבון והורה על הפקדת הערבון עד למועד שנקבע, אחרת יימחק הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: העתירה הוגשה על ידי ועד בית ותושבים משכונת רמת דניה כנגד החלטות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים בנוגע למקרקעין בפרויקט "בית טיילור", שם מתוכננים להיבנות אצטדיון כדורגל, בריכת שחייה אולימפית ומתקני ספורט נוספים. העותרים טענו לבנייה בלתי חוקית, גידור, חפירה ועקירת עצים ללא היתר, פגיעה באתרים טבעיים מוכרזים, הפרת חוק התכנון והבנייה, חוסר בזכויות טיעון, חריגה מסמכות וניגוד עניינים מצד הרשות. נטען כי העבודות החלו לאחר סיום תקופת ההגשות והן גורמות לנזק לסביבה. המשיבות טענו כי העבודות שהתקיימו הן בהתאם לחוק וכי לא בוצעו פעולות מחייבות היתר ללא אישור, וכן כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי לא קיימת סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בענייני בנייה וצווי הפסקת עבודה. כן הסבירו כי חלק מהעבודות פטורות מהיתר וכי התכנית טרם אושרה סופית, ולכן מדובר בעתירה מוקדמת. בית המשפט קבע כי העיקר בטענות העותרים מכוון כנגד החלטה שהינה המלצה בלבד ולפיכך הטיפול בה עתידי לאחר החלטות סופיות, והעתירה כעת מוקדמת. בנוסף נפסק כי העותרים השתהו בהגשת העתירה, שכן היו מודעים לעובדות מוקדם יותר. בית המשפט מצא כי הפעולות שהחלו אושרו בהתאם להוראות החוק וכי העותרים לא הציגו ראיות לסתור טענות אלה. בהתאם לכל אלה, העתירה נדחתה והמשיבות יחויבו בהוצאות בסך 5,000 ₪.

תוצאה: העתירה נדחתה על הסף בשל היותה מוקדמת והשיהוי בהגשתה, ללא התערבות בהחלטות הוועדה המקומית בשלב זה; הוטל על העותרים לשאת בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תוצאה: בית המשפט דחה את הבקשה לסעד זמני בשל שישיהוי בהגשתה, חוסר ראיות התומכות בטענות התובעת לסיכויי הצלחה בתביעה, וחוסר תום לב בהליך. בנוסף, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה, ולכן ניתן פסק דין לפסילתה של בקשת הסעד הזמני.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה