מדינת ישראל נ' זאמל עודאי

בפתח הכרעת הדין וכמצוות ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה בה הואשם בכתב האישום וזאת, כפי שיפורט להלן.

א.כתב האישום ותשובת הנאשם:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ולפיו, ביום 13.3.17 בשעה 09:28, הרשה הנאשם לאדם אחר (להלן: "בלתי מורשה"), שאין ברשותו רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, לנהוג ברכב מנועי אשר בשליטת הנאשם וזאת, בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

בתשובה לכתב האישום כפר הנאשם, באמצעות בא כוחו, וטען שלא התיר לבלתי מורשה לנהוג ברכב אלא נהג ברכב בעצמו בעת ביצוע העבירה (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורות 12-13) והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

ב.עיקר פרשת התביעה:

מטעם המאשימה העיד לפניי השוטר אשר עצר את הרכב והנאשם מר אריק ארגנטרו וכן הוגשו מספר מוצגים וביניהם הזמנה לדין וכתב אישום כנגד הנאשם, הודעת נהג תחת אזהרה, דו"ח עיכוב הנאשם, הזמנה לדין וכתב אישום כנגד הבלתי מורשה, דו"ח העיכוב של הבלתי מורשה וכן הודעת נהג תחת אזהרה של הבלתי מורשה.

עיקר עדות מר אריק ארגנטרו – כאמור, העד הוא השוטר אשר הבחין ברכב ועצר את הבלתי מורשה והנאשם. לדבריו, וכפי שציין בת/1 ובת/4, כאשר עמד סמוך לאי תנועה עם הפנים לכיוון צומת הכבישים 6403 ו- 574, הוא צומת שער מנשה, הבחין בבירור בנהג הרכב ובנוסע הרכב מתחלפים ביניהם וזאת, לאחר שהבחין היטב בנהג הרכב כולל לבושו. לאחר שניגש אל הרכב, הנאשם הודה בפניו שהוא והבלתי מורשה אכן התחלפו, ואולם, לאחר ששוחח בערבית עם הבלתי מורשה שינה גרסתו וטען שלא נתן לבלתי מורשה לנהוג אלא שנפל לו הטלפון ולכן יצא מהרכב. השוטר העיד כי בשעה שהבחין ברכב היה אור יום וכן שמיד בהגיעו לרכב, ניגש אל צד הנוסע, שם ישב מי שנהג טרם ההתחלפות (הבלתי מורשה – א"א) ולאחר שנטל ממנו את מספר הזהות שלו, ווידא במסוף וראה שהוא בלתי מורשה.

בחקירתו הנגדית, העיד השוטר שהנאשם ובלתי מורשה עמדו ברמזור אדום והוא שמר איתם על קשר עין רציף. בתוך כך, ראה את הנאשם והבלתי מורשה כאשר "יצאו שניהם מחוץ לרכב והתחלפו ביניהם" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 22).

עיקר מוצגי התביעה:

במסגרת מוצגי התביעה, המאשימה הגישה את כתב האישום כנגד הבלתי מורשה (ת/4) בו נרשם על ידי השוטר ארגנטרו שבמועד הרלוונטי עמד בצומת "במרחק של 15 מטר בלבד מן הצומת" ואז הבחין ברכב בו ישבו הבלתי מורשה והנאשם ושהרכב "הינו הרביעי שהגיע לצומת" כאשר לפני רכב זה עמדו "רכבים פרטיים בלבד".

כאמור, המאשימה הגישה את ההזמנה לדין וכתב האישום של הנאשם (ת/1) וכן את הודעת הנאשם (ת/2) במסגרתה נחקר הנאשם באזהרה בחשד ל"הכשלת שוטר בכך שהתחלפת בנהיגה עם חבר שלך" (שם). במהלך חקירתו, טען הנאשם כי יצא מהרכב על מנת להרים את הטלפון שנפל מהחלון על הכביש "בטעות" (שם, שורה 29). לשאלת החוקר ענה הנאשם כי הרכב שייך לאביו של החבר וכי הוא אינו יודע האם לחברו יש רישיון מאחר ו"לא אכפת לי ממנו" (שם, שורה 21).

הבלתי מורשה אשר נחקר באזהרה בחשד לנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף, ציין בחקירתו (ת/6) כי לא ישב במושב הנהג אלא שהנאשם "יצא מתא הנהג הסתובב ליד האוטו וחזר עוד פעם. נפל לו משהו לא שמתי לב דיברתי בטלפון" לשאלת החוקר, כאשר עמדו ברמזור, הנאשם אמר לאחר שנפל לו הטלפון (שם, ש' 16 - 20).

ג.עיקר פרשת ההגנה:

עיקר עדות הנאשם – הנאשם בחר להעיד וסיפר שהבלתי מורשה בא אליו, לנאשם "יש רישיון, בגלל שאין לו (לבלתי מורשה – א"א) רישיון הוא ביקש ממני שאנהג ברכב, הוא הלך לריאיון עבודה, ואני יש לי רישיון ולכן נהגתי, כשהגעתי לצומת הזו היה כמעט 4 רכבים והייתה משאית גדולה והייתי רחוק מאוד ממיקום השוטר, ובאותו זמן נפל הפלאפון ולקחתי את הפלאפון והוא קלט שהדלת של הרכב נפתחה ולכן הוא קלט שהתחלפנו וזה לא היה" (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 10 - 13). לדבריו, השוטר היה במרחק של 300 - 400 מטר ומשאית חסמה את שדה הראייה שלו.

בחקירתו הנגדית, סיפר שהבלתי מורשה ביקש ממנו לבוא אליו וטען שהוא זה אשר נהג ברכב אך בשל בלבול אמר קודם לכן שהבלתי מורשה הגיע אליו ולא להיפך. הנאשם זכר שהטלפון שלו נפל והוא הרים אותו אך לא זכר מאיזה צד נפל הטלפון ואמר שיכול להיות שהטלפון נפל מהצד של הנוסע, על אף שכאמור, לטענתו, הוא זה אשר נהג ברכב (עמ' 7 שורה 14). הנאשם הסביר זאת בכך שהתווכח עם הבלתי מורשה – חברו ואז חברו התעצבן וזרק את הטלפון של הנאשם על הרצפה וסירב להביאו.

עיקר עדות מר מואנס מרזוקל – העד הינו חברו של הנאשם, הבלתי מורשה שישב עם הנאשם ברכב ואשר נחשד בנהיגה ללא רישיון. לדבריו, הוא והנאשם לא התחלפו אלא שהנאשם פתח את הדלת ולקח את הטלפון שלו אך השוטר היה רחוק מדי מלראות וכדבריו, "רחוק, רחוק, לא ראיתי את השוטר" (עמ' 8 ש' 5).

בחקירתו הנגדית העיד כי הרכב שייך לאביו וכי הנאשם הגיע אליו ברגל. העד סיפר שכאשר הגיע אליהם השוטר, הם עצרו אחרי הרמזור וכי לנאשם "נפל הטלפון מהיד שלי. אני לקחתי את הפלאפון היה ויכוח, וזרקתי אותו מהדלת שלי. זרקתי אותו ככה לכביש" (עמ' 9 ש' 10 - 11).

ד.דיון והכרעה: