אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס''ד בעניין תביעה כספית/חוזית בין אחים, במסגרתה עותר התובע לקבלת פיצוי כספי מהנתבע עבור חלקו היחסי במשק

פס''ד בעניין תביעה כספית/חוזית בין אחים, במסגרתה עותר התובע לקבלת פיצוי כספי מהנתבע עבור חלקו היחסי במשק

תאריך פרסום : 24/08/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה אשדוד
31712-07-20
23/08/2023
בפני השופטת:
עפרה גיא

- נגד -
תובע:
ז'.ש'
עו"ד נתנאל מויאל
נתבע:
ש'.ש'
עו"ד עופר רוזנבלום
פסק דין
 

 

בפני תביעה כספית/חוזית בין אחים, במסגרתה עותר התובע לקבלת פיצוי כספי מהנתבע עבור חלקו היחסי במשק XX במושב XX (להלן – 'המשק') וכן לקבל את חלקו היחסי בהכנסות וברווחים עתידיים אותם יניב המשק.

 

רקע עובדתי

1.התובע והנתבע הם אחים, ילדיהם של מר י'.ש' ז"ל (להלן: 'האב המנוח') ושל הגב' ב'.ש' ז"ל (להלן: האם המנוחה').

לצדדים שישה אחים נוספים.

האב המנוח נפטר ביום 03.05.2001.

לאחר פטירת האב המנוח עברו זכויותיו במשק על שם האם המנוחה, אשר נפטרה אף היא ביום 10.07.2010.

2.ההורים המנוחים לא הותירו צוואה.

3.בעת פטירת האם המנוחה רבצו על המשק חובות למשקמת בסכום העולה על 2.5 מיליון ₪.

4.במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2010 חתמו התובע וששת אחיו הנוספים על תצהירי הסתלקות מעיזבון האם המנוחה לטובת הנתבע.

5.ביום 01.05.2011 ניתן צו ירושה בעניין עזבון האם המנוחה, על פיו הנתבע הנו היורש היחיד את מלוא עיזבונה.

6.ביום 19.07.12, הכין מנכ"ל המינהלה הצעה לפיה לפירעון סופי ומוחלט של חובות המשק ישולם הסך שך 229,000 ₪. המושב והנתבע אישרו בחתימת ידם את הצעת המנכ"ל והצעתו קיבלה תוקף של פסק דין משקם חלקי ביום 05.08.12.

הנתבע פרע את החוב בגובה 229,000 ₪ ביום 08.08.12 ובהתאם לבקשה לביצוע העברה כספית לבנק אחר, אשר צורפה להודעת הנתבע מיום 04.11.21. כפועל יוצא מהסדרת החוב ניתן ע"י המשקמת, ביום 13.08.12, פסק-דין סופי על פיו לא יינקטו הליכים לגביית תשלומים נוספים על אלו שנקבעו. כך גם הורתה המשקמת בפסק-הדין הנ"ל על ביטול צווי העיקול וצווי המניעה שהוטלו על המשק.

7.בתיק מונה שמאי לצורך הערכת שווי הזכויות במשק בשני מועדים, מועד עריכת השומה 19/11/2021 וליום 13.08.12, מועד העברת הזכויות במשק על שם הנתבע.

8.חוות דעת שמאי המקרקעין, הוגשה לתיק ביום 24.01.22,במסגרתה הוערך שווי השוק של המשק נכון למועד הביקור בנכס, ביום 14.12.21, ע"ס של 4,060,000 ₪.

בחוות דעת משלימה, במסגרתה הוערכו שווין של הזכויות במשק נכון ליום 13.08.12 ע"ס של 2,500,000 ₪.

9.מטעם התובע העידו אחיותיהן של הצדדים: י'; א' ו-י' וכן אשת הנתבע, הגב' ש'.

מטעם הנתבע העידו עו"ד א' ועו"ד ת', מי שערכו ובפניהם נחתמו תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו האחים.

10.הראיות בתיק נשמעו ביום 29.12.22 וביום 26.01.23.

סיכומי התובע הוגשו ביום 26.03.23.

סיכומי הנתבע הוגשו ביום 15.06.23.

11.נוכח קבלת הערעור, אשר הוגש על החלטתי בה הוריתי לסלק על הסף את עתירת התובע לקבלת פיצוי בגין הוויתור על חלקו היחסי במשק, מחמת התיישנות, הרי שבפסק דין זה תתבררנה טענות התובע כפי שהועלו בכתב התביעה הראשון ולא בזה המתוקן.

 

 

 

 

טענות הצדדים

12.טענות התובע

א.עם פטירת האם המנוחה החלו הצדדים וששת אחיהם הנוספים לדון בגורל המשק ובגורם שיירש אותו, שכן בהעדר צוואה או הנחיות מהאם המנוחה אמור היה עיזבון האם המנוחה להתחלק בין שמונת ילדיה.

ב.לאחר דין ודברים הוסכם בין שמונת האחים כי הנתבע הוא אשר יפעל מטעם הצדדים ויהיה אמון על הסדרת החובות הרובצים על המשק ולאחר הסדרת החובות והעברת מלוא הזכויות על שמו יפצה את יתר אחיו לפי חלקם היחסי במשק, על פי שוויו ולאחר קיזוז החובות.

ג.הוא ואחיו הוזמנו על ידי הנתבע למשרד עורכי דין, שם הוחתמו על מסמכים שהתבררו בדיעבד כ'תצהירי הסתלקות', מעיזבון האם המנוחה לטובת הנתבע. בשלב זה הם האמינו שזהו השלב הראשון להסדרת רישום הזכויות שלאחריו יפוצו בעבור חלקם היחסי במשק, שכן הנתבע טען כי זו הדרך החוקית המקובלת לקיים את הוראות חוק הירושה לעניין חלוקת משק חקלאי.

בתצהיר עדות ראשית טוען התובע בעניין זה כי תצהירי ההסתלקות לצורך הוצאת צו הירושה נחתמו במחטף במשרד עו"ד מטעם הנתבע, מבלי שנערכה פגישה מסודרת ומבלי שהוסבר להם דבר ומבחינת כולם הייתה הסכמה לפיצוי כספי עפ"י חלקם היחסי.

ד.בדיעבד התברר לו כי היה נכון לערוך הסכם בין יורשים, אלא שלנתבע היו תכניות אחרות – לנשל את אחיו מירושת האם המנוחה.

ה.הוא מעולם לא ויתר ו/או התכוון לוותר על זכויותיו במשק לטובת הנתבע ללא תמורה. מה גם שאין כל היגיון כלכלי בכך, שהרי הוא ואחיו זכאים לקבלת הזכויות במשק בהתאם לעקרון הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה.

ו.הוא שיתף פעולה עם העברת מלוא הזכויות במשק רק לצורך הטיפול בחובות שרבצו על המשק ולאחר שהנתבע טען בפניו ובפני אחיו כי רק לאחר הסדרת החובות והעברת המשק על שמו הוא יוכל ליטול הלוואת משכנתה אשר תשמש לפיצוי יתר היורשים כפי חלקם היחסי במשק.

ז.עוד הוסכם בין האחים כי הם יהיו זכאים ליהנות בחלוקה שווה מהפירות והרווחים שיניב המשק בעתיד. כדוגמת: רווחים מהמושב, שכירות שטח ומשבצת. אלא שהנתבע מתחמק גם מהתחייבות זו.

ח.עוד הבטיח הנתבע לאח י' כי יוכל להמשיך לעבד את האדמות במשק לצרכי פרנסתו.

ט.בנוסף, הוסכם שהנתבע יפקיד בידי האחות י' את כל המידע בכל הנוגע לניהול המשק, לביצוע התשלומים ולחלוקת הרווחים העתידיים בין היורשים, אלא שהוא לא עשה כן.

י.במסגרת תביעה נפרדת לסילוק ידה של האחות י' מהמשק, אשר הוגשה ע"י הנתבע (להלן: 'התביעה לסילוק יד'), הודה הנתבע בהתחייבותו לחלוק עם אחיו את הזכויות העתידיות במשק ולכן יש לראות בכך כהודאת בעל דין ומכוחה לחייבו במתן דיבידנד יחסי משווי ומרווחי המשק העתידיים וכן להורות על מתן זכות עיון בפנקסי ניהול המשק על מנת שניתן יהיה להעריך שוויה של זכות זו ושווי כל זכות אשר תתקבל בעתיד.

הודאת הנתבע כאמור תומכת ומחזקת את טענתו כי הוא זכאי לפיצוי בגין חלקו במשק.

יא.הודאת הנתבע בקיומו של הסכם בין הצדדים מעבירה את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע ככל שיכחיש את העובדה כי אכן נתן התחייבות זו.

התביעה לסילוק ידה של האחות י' גרמה לו להבין כי אין בכוונת הנתבע לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו. כך גם רק בשנת 2018, במסגרת התביעה לסילוק יד, הוא גילה כי הנתבע השלים את העברת הזכויות במשק על שמו.

יב.למיטב ידיעתו הנתבע הסדיר את החובות הרובצים על המשק על דרך של הסכם פשרה והוא נדרש לשלם סכום נמוך מהחובות שרבצו על המשק בפועל. לפיכך, שוויו של המשק, לאחר כיסוי החובות, הוא השווי לפיו יש לאמוד את הפיצוי היחסי המגיע לו.

בתצהיר עדות ראשית מוסיף התובע בעניין זה כי למיטב ידיעתו הזכויות אשר הניב המשק או שהיו חלק מהמשק התקזזו ובכך 'שולמו' לפחות חלק מהחובות אשר רבצו על המשק.

יג.הנתבע חייב להעניק לו פיצוי עבור חלקו במשק ובדיבידנדים מרווחי המשק העתידיים וזאת מכוח הסכמה והתחייבות שנעשתה בעל פה בינו לבין הנתבע.

יד.על אף הפצרותיו, מתעלם הנתבע מפניותיו ומסרב לשלם לו את חלקו. הנתבע חזר בו מכל התחייבויותיו כלפי אחיו, נישל אותם מירושת האם המנוחה והותיר אותם המומים ומחוסרי כל.

טו.כתוצאה מלחץ שהפעילו עליו האחים נאות הנתבע לשלם להם את הסך של 700,000 ₪, שיתחלק בין כל האחים. הצעה זו נדחתה ע"י האחים מאחר שלא שיקפה את שוויו של המשק, שעמד באותה העת עמד על כארבעה-חמישה מיליון ₪.

טז.הנתבע גזל את חלקו במשק בעורמה, תוך שהטעה אותו לחשוב שתצהיר ההסתלקות שניתן לטובתו נועד להעניק לנתבע את הסמכות לחלק את שווי המשק לכל היורשים בהתאם לחוות דעת שמאי, אלא שברגע שהוא ואחיו חתמו על תצהירי ההסתלקות, השיג הנתבע את זממו לרשת לבדו את כל עיזבון הוריהם המנוחים.

כאשר הבינו האחים כי הנתבע לא מתכוון לשלם להם בעבור חלקם במשק כבר היה מאוחר מידי, שכן הזכויות במשק הושלמו ברישום ובשלב זה כבר לא יכלו לבטל את הסתלקותם.

יז.הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון זכויותיו וזכויות יתר אחיו במשק, לקח בכוח זכויות שלא שייכות לו, תוך שהוא מתחייב לפעול לחלוקת שווי הנכס, אלא שמיד עם העברת הזכויות על שמו, ביום 14.11.12, הוא התעלם מכל התחייבויותיו כלפיו וכלפי יתר היורשים.

יח.בין הצדדים נכרת חוזה בעל פה, לפיו התחייב הנתבע לפצותו על פי שוויו היחסי של המשק, הן בהווה והן בעבור רווחים בעתיד.

יט.לפיכך, הוא עותר גם לחייב את הנתבע לגלות מסמכים בקשר לשווי המשק ולהתחייבויות המשק ממועד פטירת האם המנוחה; לשום את המשק באמצעות שמאי; לפצותו עבור חלקו היחסי בזכויות במשק; להעביר לידיו את חלקו היחסי בכל רווח/תמורה/נכס אשר התקבל ויתקבל בעתיד כתוצאה מהבעלות על המשק ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט.

 

13.טענות הנתבע

א.דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהינתן כי כתב התביעה המתוקן חורג מהתיקון שהותר ע"י בית המשפט ואף הוספה עילה נוספת בסעיף 37ב' לתביעה במסגרתו עותר התובע לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה בעת פינויו מבית הסוכנות הישן המצוי במשק.

ב.אפילו והתביעה ביחס לפירות והרווחים שהניב המשק לא התיישנה, דינה להידחות על הסף גם בשל השיהוי הרב שבהגשתה, שכן כבר במועד מתן צו הירושה, 01.05.2011, ידע התובע על העובדות המקימות לכאורה את עילת התביעה, כמו גם במועד בו ניתן פסק הדין של המשקמת ביום 12.08.12.

חרף זאת, משך כשש שנים ועד שפעל להגשת התביעה לסילוק יד, לא נקטו התובע או מי מיתר האחים כל פעולה כנגדו. אי תמיכת התביעה בראיות המוכיחות כי נעשתה מצד התובע פניה מטעמו או מטעם יתר האחים מוכיחה כי פניות כאמור לא נעשו.

ג.תביעת התובע הוגשה כעבור כעשר שנים לאחר פטירת האם המנוחה, בהן לא עשה דבר על מנת לעמוד על זכויותיו ולמעשה זנח את תביעתו.

ד.פסק דין המשקמת ניתן לאחר עמל רב ומאמצים מצדו להפחית את החוב שרבץ על המשק.

לאחר שסבר כי אין למי מהאחים טענות כלפיו הוא טיפל בהסדרת החובות שרבצו על המשק, שילם את כל ההוצאות והמיסים בגינו ואף נאלץ לשאת בהוצאות ניהול ההליך לסילוק יד מאחר שהאחות י' התגוררה במשק בניגוד לסיכום בין הצדדים ובניגוד למדיניות הקרקעית החקלאית של רשות מקרקעי ישראל.

ה.פסק הדין שניתן בתביעה לסילוק יד, הקובע כי עליו לשלם לאחות י' את הסך של 468,000 ₪, הוביל באופן מובהק לשינוי מצבו לרעה באופן שהיה נמנע לו היו התובע ויתר האחים עומדים על זכויותיהם הנטענות במועד.

ו.דין התביעה להסתלק על הסף גם מחמת העדר עילה, שכן בחתימת התובע על תצהיר הסתלקות מעיזבון האם המנוחה ויתר באופן מפורש על כל זכויותיו בקשר עם העיזבון והמשק. מאחר שהתובע, כמו גם יתר האחים, הסתלקו ממלוא חלקם בעזבון, הרי שרואים את התובע כמי שלא היה יורש מלכתחילה ולכן לא קמה לו כל עילת תביעה בקשר עם העזבון ובשים לב לכך שבמועד בו ירש את המשק החובות שרבצו עליו עלו על שוויו, ולכן כן אין תחולה לסעיף 114 לחוק הירושה.

ז.אשר לזכויות העתידיות להן טוען התובע והמוכחשות על ידו, הרי שאפילו והיה הסכם בין הצדדים כנטען, אזי מדובר בתביעה המקדימה את זמנה שכן מדובר בעילה שטרם התגבשה.

ח.הוא מכחיש כי נחתם הסכם בין הצדדים ומוסיף כי טענת התובע בעניין זה לא נתמכה בכל ראיה, כך גם ביחס לטענות התובע בדבר פניות שהופנו אליו בדרישה לקיום ההסכם.

ט.הוא לא הורה לאיש לחתום על כל מסמך. התובע חתם על תצהיר ההסתלקות בנוכחות עורך דין וחזקה עליו שבין את מהות המסמך עליו חתם. בחתימתו על תצהיר ההסתלקות ויתר התובע על זכויותיו בעיזבון.

י.מאחר שהתובע אינו זכאי לדבר מהעיזבון, הרי שהוא לא זכאי גם לכל מידע או מסמך בקשר אליו.

יא.אף אחד מהאחים לא היה מעוניין לרשת את המשק בשל החובות שרבצו עליו ולכן הסתלקו ממלוא זכויותיהם בעיזבון לטובתו.

יב.האחים, ביניהם התובע, הבינו היטב את טיב המסמכים עליהם חתמו ושיתפו פעולה באופן מלא בשל רצונם שלא לרשת משק עליו רובצים חובות רבים העולים על שוויו.

יג.התובע, כמו גם יתר האחים, לא היו מעוניינים לעסוק בהסדרת החובות שרבצו על המשק ולכן הסתלקו לטובתו ממלוא זכויותיהם בעיזבון. כמו כן, הפיצוי המגיע ליתר היורשים בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה ניתן במידה ששווי המשק עולה על מה שמגיע ליורש שקיבל לידיו את המשק מהעיזבון. בחינה זו יש לעשות במועד בו ירש הנתבע את המשק בפועל ולא במועד מאוחר יותר לאחר שעלה בידיו להגיע להסדר עם המשקמת או ככל שעלה בידו להשביח את המשק ולהעלות את שוויו.

יד.שווי המשק הרלוונטי לחישוב בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה הוא שוויו בערכו נטו ולכן בקיזוז כל ההוצאות והעלויות, החובות שרבצו על המשק והסכומים שחויב לשלם לאחות י' במסגרת התביעה לסילוק יד, התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

טו.ככל שהתובע ביקש ליהנות מפירות המשק לא היה מסתלק מחלקו בעיזבון ואף היה מעורב יחד עימו בהסדרת החובות, התובע לא עשה כן והדבר אומר דרשני.

טז.הוא מכחיש הסכמות על חלוקת רווחים עתידיים מהמשק ומוסיף כי מצופה כי הסכם כה מורכב המקנה לתובע ויתר האחים זכויות אשר לשיטתם שוות סכומים ניכרים, היה נעשה בכתב או כי לכל הפחות היה לו תיעוד כלשהו. מדובר בהסכם מורכב העוסק במקרקעין שניתן לנתבע בירושה עקב הסתלקות אחיו מהעיזבון. ככל שהיה נכרת הסכם כנטען על יד התובע, הן בשל מורכבותו והן בשל שוויו, חזקה כי היה נעשה בכתב.

יז.הוא מכחיש את הטענה להודאת בעל דין שניתנה במסגרת התביעה לסילוק יד ומוסיף כי הובהר בפרוטוקול הדין כי הטענה התיישנה.

יח.כך גם הוא מכחיש את טענת התובע על המועד בה גילה על העברת הזכויות במשק על שמו וטוען כי הדבר נודע לתובע בזמן אמת.

יט.ראשית על התובע להוכיח את זכאותו לפיצוי כלשהו מהנתבע ורק לאחר מכן יש לדון בטענתו כי יש להורות למאן דהוא להעביר לעיונו מידע או מסמכך כלשהו.

14.המחלוקת, אם כן, הנטושה בין הצדדים נוגעת לשאלה מה היתה הסכמת הצדדים עובר לחתימתם על גבי תצהירי ההסתלקות. האם עסקינן בהסכמה לפיה מלוא הזכויות במשק יוקנו לנתבע והוא יטול על עצמו את כל חובות העיזבון והמשק, ללא פיצוי אחיו, כפי שטוען הנתבע או שמא הסכמה על פיה מונה הנתבע ע"י התובע ואחיו להסדיר את החובות שרבצו על המשק ולהעביר זכויות השימוש במשק על שמו, תוך מתן פיצוי כפי חלקם היחסי במשק ובקיזוז החובות שרבצו על המשק, כשיטת התובע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם התחייב הנתבע להשתתף עם אחיו ברווחים ובפירות שיניב המשק.

כעת אעבור לבירור המחלוקות שבין הצדדים.

דיון והכרעה

הסכמות הצדדים עובר להעברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע

15.כבר בפתחם של הדברים יצויין כי אינני נדרשת לשאלה האם הסתלקות התובע ואחיו מחלקם בעזבון המנוחה כוללת גם את הזכויות במשק, ובהינתן כי ככלל משק אינו נמנה עם נכסי העזבון (ראו, רע"א 1634/08 עז' המנוח י.י. נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (22/06/2008, פורסם במאגרים האלקטרוניים), אלא מקום בו הסכם המשבצת קובע מפורשת אחרת, והואיל שהכרעה בשאלה זו לא הונחה לפתחי.

 

כך גם אין בכוונתי להידרש לבחינת תקינות רישום זכויות בר הרשות במשק על שם הנתבע מכוחו של צו הירושה שניתן בעזבון האם המנוחה ומאותו הטעם שנימנה לעיל.

 

16.הגם שנעשה ניסיון מצד התובע לטעון לפגמים שנפלו בעת חתימתו על תצהיר ההסתלקות וכאילו לא ידע על מה הוא חותם (ראו, למשל, סעיף 12 לתביעה ועדות התובע בעמ' 14 שורות 27-29) וכי תצהירי ההסתלקות 'נחתמו במחטף במשרד עו"ד מטעם התובע, מבלי שנערכה פגישה ואף ללא פגישה מסודרת ומבלי שהוסבר לנו דבר...' – ראו, למשל, סעיף 10 לתצהיר עדות ראשית), הרי שבאותה הנשימה מודה התובע כי נתן הסכמתו כי הזכויות במשק יועברו על שם הנתבע (ראו, בין היתר, טענתו בסעיף 15 לתביעה ובסעיף 2 לתצהיר עדות ראשית) וכל טענתו בעניין זה מסתכמת ביחס לאירועים שחלו לאחר מתן ההסכמה כאמור, והנוגעים להפרת הנתבע את התחייבותו לפצותו בגין חלקו היחסי במשק ובהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: 'חוק הירושה') וכן לשתפו בפירות וברווחים אותם יניב המשק.

 

ראו גם טענת התובע בסעיף 12 לכתב התביעה, שם טען במפורש כי במעמד החתימה על תצהירי ההסתלקות: '. . . האמינו היורשים, ובכללם התובע, שזהו השלב הראשון להסדרת רישום הזכויות שלאחריו יפוצו, התובע ויתר אחיו, בעבור חלקם היחסי בשווי המשק'.

 

קרי, אומד דעת התובע בעת חתימתו על תצהיר ההסתלקות היה כי הוא מוותר על קבלת זכות השימוש במשק לטובת הנתבע ובתמורה לקבלת פיצוי כספי, כפי חלקו היחסי במשק ולאחר קיזוז החובות שרבצו על המשק, כך לשיטתו.

 

17.חזקה היא, שבעת חתימתו של אדם על מסמך, מהווה הדבר עדות מפורשת לכך, שנתן הסכמתו לתוכן המסמך, לאחר שקרא והבין אותו (ראו, רע"א 11519/04יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ(פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

דין זהה חל על מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על אחר ולא תישמע מפיו טענה בדבר בטלות החוזה או הפעולה (ראו,ע"א 467/64שוויץ נ' סנדור,פד"י יט (2) 113וע"א 413/79אדלר חברה לבניין נ' מנצור,פד"י לד (4) 29).

עו"ד ת' וס', במשרדם נערכו ונחתמו תצהירי ההסתלקות, העידו בעניין זה כך: 'מי שמגיע למשרד, מסבירים לו שזה תצהיר פשוט של שורה אחת של הסתלקות מירושה. אנחנו מזהירים אותו שעליו לומר את האמת. הוא חותם' וכי הם לא מאפשרים למישהו לחתום על תצהירים שלא בפניהם – עמ' 1 שורות 14-15 ו-17 וכי: ' . . . באופן עקרוני בוודאי שמסבירים למי שחותם על מה הוא חותם . . . חזקה שמי שחתם בפני גם קיבל הסבר על מה הוא חותם. לא מדובר במשהו מורכב או מסובך, תצהיר מאוד קצר' – עמ' 3 שורות 5-6 ושורות 7-8.

 

העובדה שהחתימה על תצהיר ההסתלקות היתה חלק ממהלך משפחתי כולל, המוסכם על כלל האחים, לוויתור על המשק לטובת הנתבע, אף היא שוללת את טענת האחים לפגמים שנפלו בעת החתימה על תצהירי ההסתלקות ואף תומכת במסקנה שמדובר בנדבך נוסף בהוצאה אל הפועל של ההסכמה הפנים משפחתית. כאמור לעיל, לא רק התובע חתם על תצהיר ההסתלקות אלא גם יתר האחים ואפילו האחות א' שהעידה כי עשתה זאת לאחר אילוצים ושכנועים, הגם שלא היתה שלמה עם מהלך זה.

 

18.בנוסף לאמור, הרי שהתובע לא עותר לביטול תצהיר ההסתלקות ולא עותר לביטול רישום הנתבע כבעל זכויות בר הרשות במשק וכל טענותיו מופנות לקבלת סעדים כספיים מצד הנתבע ומכוח אותה ההסכמה, בעל פה, אליה הגיעו, לכאורה, הצדדים עובר לחתימה על כתבי ההסתלקות על פיה הנתבע הוא שיקבל את הזכויות במשק ויסדיר את החובות שרבצו עליו, תוך הענקת פיצוי ליתר האחרים.

 

לפיכך, במסגרת פסק-דין זה אבחן את השאלה האם עובר לחתימה על תצהיר ההסתלקות הסוכם בין הצדדים, בעל פה, כי הזכויות במשק יועברו ע"ש הנתבע תוך פיצוי התובע ואחיו בגין חלקם היחסי במשק, אשר יקבע לאחר קיזוז החובות אשר רבצו על המשק אם לאו.

 

טענה בעל פה מול מסמך בכתב

19.כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם ועל כן המגמה היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה כנגד תכנו של המסמך בכתב.

 

ככלל, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך אלא במסמך בכתב אחר או בהודאתו של הצד שכנגד או בפנקסיו של האחרון.

ראו, יעקב קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 1501-1502.

 

20.יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' א' לוי בע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינ' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נח(5) 348, 361:

" טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב אשר מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני אין מקום לייחס להן משקל (ראו ע"א 1570/92 הנ"ל [8], בעמ' 389; י' קדמי על הראיות (כרך ג) [12], בעמ' 1104). ההיגיון העומד ביסודו של כלל זה הוא שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים, ההנחה היא כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם. לא נעלמה מעיניי נטיית ההלכה הפסוקה לצמצם את פרשנותו של כלל זה על-ידי קביעת חריגים רבים לו, ברם המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים, הואיל והיה מותר להניח כי לו היה ממש בטענה בדבר ייחוד הערבות, הייתה המערערת, חברה בעלת ניסיון רב בתחום זה, טורחת לעגן סייג זה בכתובים".

 

21.אם כן, את תכנו של מסמך בכתב ניתן לסתור בשלוש דרכים: באמצעות מסמך בכתב אחר; בהודאת בעל הדין שכנגד ובפנקסיו של הצד שכנגד.

 

בענייננו, התובע טוען להסכמות בעל פה שקדמו לחתימה על תצהיר ההסתלקות, במסגרתו הצהיר התובע כי הוא מסתלק ממלוא חלקו בעזבון המנוחה לטובת הנתבע. התובע לא הציג כל ראיה בכתב המעגנת את ההסכמות שנטענו על ידו ואשר קדמו לאותה ההסכמה המובאת לידי ביטוי בתצהיר ההסתלקות.

כך גם, יתר האחים, שישה במספר, לא עיגנו ההסכמות שניתנו, לכאורה, בעל פה, באמצעות מסמך בכתב.

22.בחקירתו העיד התובע בעניין זה, כדלקמן:

ש.תאשר לי שאין לך שום הסכם בכתב עם ש' שנוגע לטענות שלך כלפי ש' בכתב התביעה?

ת.יש קרב במסגרת הישיבה עם המשפחה שהיה אצל אחותי, שהעלה את כל הפרויקט של המשק עם ש'. היה משהו בכתב.

ש.מי זו האחות?

ת.י'.

ש.אתה יכול להפנות אותי לכתבי הטענות שלך למסמך הזה?

ת.לא ראיתי.

ש.כי גם אני לא ראיתי. אתה יכול להפנות אותי לאיזה שהוא מסמך בכתב שצירפת מתי שהוא בהליך הזה שנוגע לטענות שלך כלפי ש'?

ת.לא. חוץ מהמסמך שהיה אצל י' שכתבנו בראשי פרקים, הכל התנהל בעל פה.

ש.אנחנו מדברים על התנהלות לפני שהגשת את התביעה, כ- 9 , 10 שנים, אתה אומר שחוץ מהנייר הזה שלא ראינו אין לנו שום דבר אחר בכתב, לא הודעת ווטסאפ , אס אם אס?

ת.אין.

 

23.האחות א' העידה אף היא כי: 'עם ש' אין לי שום הסכם, הוא נשבע בשבועה' – עמ' 19 שורה 33 והסבירה כי האחות י' ובן-זוגה (הגיס) נסכו בה בטחון, שכן: 'י' ובעלה מושבניקים ומכירים התנהלות של מושב, הבטיחו לכולנו אל תדאגי אנחנו נקבל את המידע . . .' – עמ' 20 שורות 12-14.

האחות י' העידה אף היא כי אין לה כל הוכחה בכתב על הבטחת הפיצוי שהעניק הנתבע לאחים תמורת קבלת הזכויות במשק והשיבה בעניין זה כך: 'אין בידינו, אני ואחי היינו האחים הכי טובים שיש בעולם. לכן לא היה בינינו שום הסכמים, הלכנו רק על אמונה, לא חשדתי בו. אין שום הסכמים , אמונה אחת גדולה באחי וזהו. אני הייתי יד ימינו עד שהוא פגע בי' – עמ' 22 שורות 10-12.

 

24.האחות י', שנטען ביחס אליה כי תתווך בין בני המשפחה, העידה כי דווקא נערך הסכם בכתב, אלא שהיא לא הציגה אותו, מאחר שלשיטתה אינו שווה דבר וכך העידה בעניין זה:

ש.אין בינך לבין ש' איזה שהוא הסכם בכתב?

ת.ביני לבין ש' היה הסכם שבעלי כתב איתנו, וזה היה בנוכחותי והמשפחה שלי, כל האחים היו אתי בבית, ישבנו עם ש' וסיכמנו ודיברנו ואמרנו שילך למשק ויראה כמה המשק חייב, כמו שכולנו יודעים שלמושבים היו חובות, ויש את המשקם שעוזר למושבניקים ונראה מה התוצאה מזה נוריד מה שהוא יצטרך לשלם ואז הוא אמר שהוא יבוא אלי עם מה שקרה ומה ששילם למושב ולמשקם , אמרתי שנעשה חישוב ונראה כמה צריך ונוריד לך. בוא נעשה הסכם ואז נתחלק. אמרתי לו בוא ניקח בורר שהוא יגיד כמה לכל אחד מגיע, ומה שמגיע לנו יתן. הוא לא רצה בורר בשום פנים ואופן . . .

ש.תאשרי לי שאין ביניכם הסכם כלשהו בכתב בנוגע למשק או כל מיני זכויות?

ת.יש הסכם בכתב שבעלי כתב אותו אבל הוא לא שווה כי לא החתמנו עורך דין. בעלי היה איתנו בשיחה הזאת.

ש.חתמתם על הסכם כתוב ?

ת.בעלי ישב איתנו כמשפחה לא כבית משפט, בין האחים, הוא כתב אם כך וכך יהיה, לאח הזה יותר קצת כי טיפל בה יותר, אבל כלום לא יצא מזה. המסמך הזה לא שווה כרגע כי חתמנו בינינו, לא כולנו. מה שהיה פה זה האמונה. כי האמנתי בו. אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה הייתי חותמת, הייתי מחתימה עשרה עורכי דין אם הייתי יודעת שכך הוא יתנהל. לא ידעתי שהוא יגיע למצב כזה שייקח את המשק בלי ליידע אותי , תראה לי כמה שילמת כמה המשק שווה , נלך לבורר ונמשיך להיות משפחה בשלום . . .

ש.אנחנו שומעים לראשונה על הסכם בכתב – אני לא מכיר את זה לא בכתב התביעה ולא בתצהיר של אף אחד מהעדים ושלך – האם את יכולה להפנות בתצהיר שלך מה קרה ואיך קרה?

ת.סיפרתי לעורך הדין מה היה בינינו. אמרתי לו שההסכם בכתב לא חתום ולכן לא רלוונטי. ש' לא חתם על ההסכם וגם אני לא חתמתי. זה היה הסכם באמונה. בעלי ישב ורשם.

ראו, עדות האחות י' בעמ' 28 שורות 14-33 ובעמ' 29 שורות 10-11.

 

לטענה שהפנה כלפיה ב"כ הנתבע, על פיה גרסתה 'מאוד מפוזרת ולא ברורה', השיבה האחות י': 'אין מסמך כתוב. יש מסמך אמונתי. זה מספיק, מספיק ואם לא, אלוהים גדול' – עמ' 29 שורה 14.

 

25.התובע בעדותו אישר כאמור את טענותיה של האחות י', ראו בעדותו בעמ' 10 שורות 16, 17, 19 ו-24, אלא שלא הוא ולא האחות י' הציגו הסכם זה בפני בית המשפט.

כך גם בחר התובע שלא לזמן לעדות את בן-זוגה של האחות י', עורך המסמך, כנטען – ראו בעמ' 29 שורה 18 וכך לא את האחיינית מ', ביחס אליה נטען כי אף היא נכחה בפגישה בה הועלו הסכמות האחים והגם שהאחות י' העידה כי האחיינית מ' התבקשה לבוא ולמסור עדות – ראו, עמ' 23 שורות 9 ו- 11 ועמ' 29 שורה 29.

 

26.אם כן, העדה י' תלתה את העדר הצגת המסמך בטענה כי הוא חסר נפקות בהעדר חתימת עורך דין על גביו, אלא שלא מצאתי כי יש בטענה זו ממש וניתן היה לבססו ולהוכיחו באמצעות עורכו, בייחוד ובעיקר נוכח טענת האחות י' כי חלק מהאחים חתמו על ההסכמות אותן ערך הגיס, כך לטענתה.

כך גם לא ברור מדוע לא זימן התובע את גיסו, בן-זוגה של העדה י' למסור עדותו ביחס למסמך שנערך בכתב וכאמור, שכן נטען כי הוא זה אשר ערך אותו.

 

כלל הוא "שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

 

משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו.

 

ראו, יעקבקדמי, על הראיות, חלקשלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003)).

ראו, ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

27.לגרסת הנתבע, ההסכמה הפנים משפחתית נעשתה ברקע מצבו של המשק ודרישת הגורמים המיישבים להסדרת החובות הרובצים עליו וכאשר כל האחים ובהם התובע לא רצו לקחת חלק בהסדרתם. גרסה זו מתיישבת עם שוויו של המשק בעת ההיא אל מול גובה החובות שרבצו עליו, אשר עלו על שוויו.

 

אין חולק בין הצדדים כי הנתבע לבדו דאג לנהל את המו"מ ביחס להפחתת החובות שרבצו על המשק וכן הסדיר לבדו את תשלום החוב שרבץ על המשק ובהתאם לפסק המשקם וכי פעולות אלה של הנתבע הן שהובילו לביטול צווי העיקול וצווי המניעה אשר הוטלו על המשק.

אין גם חולק כי התובע או מי מבין יתר האחים, לא פעלו להסדרת החובות שרבצו על המשק.

 

התנהגות התובע ויתר האחים מתיישבת, לכאורה, עם גרסת הנתבע בדבר ההסכמה הפנים משפחתית ביחס לזכויות במשק והסדרת החובות, ללא פיצוי, שכן יש בהתנהגות התובע ואחיו סביב סוגיית גורלו של המשק, כדי להעיד על אדישותם ביחס לעתידו של המשק וכי הם מטילים את כל האחריות בעניין זה על הנתבע, בעל האינטרס היחיד להבטיח את שמירת הזכויות במשק ועצירת ההליכים שהחלו להפעיל כנגדו.

 

28.התובע אישר בעדותו כי בעת החתימה על תצהיר ההסתלקות הוא ידע כי קיימים חובות על המשק - עמ' 10 שורה 29.

האחות א' גם העידה כי ידעה כי קיימים חובות על המשק, אם כי לא ידעה את גובהם; כי הנתבע היה אמור להיות נציג המשפחה בעניין זה ולידע אותם – עמ' 20 שורות 2-3 ושורה 6 וכי הנתבע נמצא המתאים ביותר מאחר שהוא זה שהתגורר במשק – עמ' 20 שורות 6-8.

האחות י' העידה ביחס לתצהיר ההסתלקות כי לא ידעה על מה היא חותמת, אם כי נאמר לה 'שמעבירים לאחי כדי שימשיך את התהליך של המשקם וזהו' – עמ' 21 שורות 31-.32.

האחות י' אישרה בעדותה כי ידעה שרובצים חובות על המשק וכי: 'ידעתי שיש חובות , הייתי מודעת לזה ואני גם יודעת שבמושבים יש הסדרים והחובות של 4 מיליון יורד ל – 200,000 ₪ ורצינו שיגיע להסדר ויפצה אותנו. למה שאביא לו את הכל, למה אני מיליונרית? למה שאוותר על דברים כאלו. אני הכי לא מסודרת במשפחה' – עמ' 22 שורות 13-16.

29.האחות י', זו שנטען כי הוסכמה ע"י האחים להיות צינור להעברת המידע ביחס למשק, העידה כי ידעה שיש חובות על המשק אלא שלא ידעה את גובהם. עוד העידה כי:

ש.תאשרי שידעת שיש חובות על המשק?

ת.ידעתי אבל לא ידעתי כמה. לא ידעתי שהוא יגיע לסכומים קטנים, ידעתי שיש חובות ואמרתי לו שילך לבדוק, וידעתי שרק ילד אחד יכול לקבל את המשק, סמכתי עליו, אמרתי לו תראה כמה צריך לשלם בוא אלי ונעשה חישוב, כמה שיגיד הבורר נלך על זה' (ההדגשות אינן המקור-ה.ש.-ע.ג.) – ראו, עדותה בעמ' 29 שורות 1-4.

30.מנספח ג' לתביעה, פסק משקמת מיום 13.08.12, שניתן ביחס להסדרת החובות שרבצו על המשק כלפי המושב, עולה כי בפסק משקם חלקי מיום 30.05.95 נקבע החוב שרבץ על המשק בגובה של 699,680 ₪, שערכו נכון ליום 31.07.12 עמד על הסך של 2,532,518 ₪.

עוד עולה כי ביום 19.07.12 הכין מנכ"ל המנהלה הצעה לפיה לפירעון סופי ומוחלט של חוב המשק ישולם הסך של 229,000 ₪ וכי הצדדים אישרו את הצעת מנכ"ל המנהל והצעה כאמור קיבלה על ידי המשקמת תוקף של פסק משקם חלקי ביום 05.05.12.

כך גם עולה מפסק המשקמת כי הנתבע פרע מלוא התשלום שנקבע ובהתאם להחלטה הנ"ל וכעולה מבקשה לביצוע העברה כספית לבנק אחר מיום 08.08.12, אשר צורפה להודעת הנתבע מיום 04.11.21.

31.האחים הסתלקו מחלקם בעיזבון בתצהירי הסתלקות אשר נחתמו במהלך חודשים נובמבר ודצמבר 2010. התובע חתם על תצהיר הסתלקות ביום 19.11.10.

תצהירי ההסתלקות נחתמו בפני עו"ד ת' ועו"ד א', למעלה משנה וחצי קודם הסדר החוב אליו הגיע הנתבע עם המשקם. לפיכך, במועד החתימה על תצהירי ההסתלקות היה על האחים לדעת כי שווי החוב הרובץ על המשק עולה על שוויו.

32.הצדדים אינם חלוקים בשאלת החתימה על תצהירי ההסתלקות והגם שהתובע ואחיו ניסו לטעון כי לא הוסבר להם על מה הם חותמים, הרי שבסופו של דבר אף מעדותם עולה כי הבינו שהזכויות במשק יועברו במלואן לידיו של הנתבע ועל מנת שיסדיר את החובות שרבצו על המשק.

מעדות התובע והאחים עולה כי במעמד החתימה הייתה לכולם גמירות דעת באשר לתוכנו של תצהיר ההסתלקות וכי טענותיהם נולדו לאחר מכן, בעת שנודע להם, לכאורה, כי התובע לא מתכוון למלא התחייבויותיו כלפיהם.

האחות י' העידה ביחס לתצהיר ההסתלקות כי לא ידעה על מה היא חותמת, אם כי נאמר לה 'שמעבירים לאחי כדי שימשיך את התהליך של המשקם וזהו' – עמ' 21 שורות 31-.32.

 

33.הגם שהתובע ניסה לטעון על כי ידע כי חברי המושב מגיעים להסדרי חוב בסכומים נמוכים בהרבה מהחוב הסופי, הרי שהוא לא הביא כל הוכחה לדברים ואף לא עלה בידו להוכיח כי בהכרח תוצאה זו היתה מתקבלת גם במקרה שבפנינו. כך גם אין חולק כי אף אחד מיתר האחים לא פעל להסדר או צמצום החוב והם הטילו את הדבר על שכם הנתבע בלבד. כך גם האחות י', ביחס אליה נטען כי הוסמכה לגשר בין האחים, העידה כי לא ידעה במועד הויתור על זכויותיה במשק כי הנתבע יצליח לצמצם את החוב לסכומים קטנים וכעולה מעדותה הנ"ל.

 

34.לא ניתן גם להתעלם משוויו המוערך של המשק בעת הרלוונטית וכאמור בחוות הדעת המשלימה שהוגשה בתיק (סך של 2,500,0000 ₪), אותה מצאתי כרלוונטית לענייננו, שכן היא זו המתייחסת לשווי המשק במועד קבלת ההסכמות, אל מול גובה החוב שרבץ על המשק בעת ההיא (על סך של 2,532,000 ₪). שומה זו עומדת בסתירה לשווי המשק שהוערך על ידי התובע נכון לויתור האחים על הזכויות במשק (ארבעה-חמישה מיליון) ומחזקת את המסקנה כי האחים ביקשו לחמוק מתשלום החובות הגבוהים שרבצו על המשק בתמורה לויתור על הזכויות במשק ובלבד שלא יחוייבו בחובות אלה. העדר עשיית מעשה לצמצומו של החוב מצד יתר האחים מעידה אף היא על האדישות שהפגינו האחים אל מול קיומם של החובות, אדישות שלא מתיישבת עם האינטרס של האחים לצמצום החוב במטרה להגדיל ולמקסם את חלקם בפיצוי שיקבלו בתמורה לויתור על זכותם במשק.

 

זאת ועוד, ניתן אף לומר כי עסקינן ב'טעות בכדאיות העסקה' כאמור בהוראות סעיף 14 (ד) לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג- 1973. להתרשמותי, התובע ואחיו שראו כי גובה החוב בעת הרלוונטית עלה על שווי המשק, חששו כי יכול ויחוייבו בחובותיו והעדיפו ליתן לנתבע את הזכויות בו. ככל הנראה הם לא העריכו שבסופו של יום, סכום החוב יופחת לסך של מאות אלפי שקלים בלבד ושווי המשק יעלה לסך של מעל ארבעה מליון. עם זאת, אין בטעות בכדאיות העסקה בכדי להביא לביטול ההסכם.

 

כך גם לא ניתן להתעלם מכך שאין כל היגיון כי הנתבע התחייב לפצות את האחים בגין קבלת הזכויות במשק, הן מהטעמים שנימנו לעיל והן מהטעם שאפילו היה נקבע מנגנון של פיצוי האחים, הרי שהיה על בית המשפט להפחית את המיסים וההיטלים שהיו צריכים הצדדים לשלם באם היה המשק נמכר לצד ג' ואת אלה הכרוכים בפעולת ההורשה, מה שהיה מגדיל באופן משמעותי את הגרעון שהיה נגרם לנתבע בגין קבלת הזכויות במשק ובהתחשב גם בגובה החוב שרבץ על המשק במועד הסתלקות האחים מחלקם בעזבון.

 

ראו, תע (נצ') 69253-05-18 א.פ נ' י.פ. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

לזאת יש גם להוסיף את הסכום בו חויב הנתבע לשלם לאחות י' במסגרת התביעה לסילוק יד, בגובה של 468,500 ₪.

 

35.מכל המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה ביד התובע להוכיח טענתו כי תמורת ויתור האחים על הזכויות במשק התחייב הנתבע לפצותם בגין חלקם היחסי במשק ונראה כי גובה החובות שרבצו על המשק במועד הרלוונטי, מעל סך של 2.5 מיליון ₪, אשר עלה על שוויו של המשק בעת ההיא, הם שהביאו את האחים לחתום על תצהירי ההסתלקות ולוותר על זכותם לקבל את זכויות בר הרשות במשק לטובת הנתבע.

 

העדות שמסר הנתבע בעניין זה הגיונית יותר בעיני, וכדלקמן:

'בשביל להגיע להסדר עם המשקם כל אחד מהאחים יכל ללכת ולשלם את החוב. אף אחד לא רצה את זה כי היה חוב גדול. אם רצו נתח מהמשק יכלו לבוא איתי ולהביא לי כסף ולהשתתף איתי בהוצאות. לא חייב בן אדם אחד, כולם יכולים לבוא ביחד ולשלם למשקם את החוב, ואז להגיד שילמנו את החוב ועכשיו נראה מה עושים. הם לא רצו כלום, הם אמרו אנחנו לא רוצים כלום. . . מי שרצה להשתתף איתי בזכויות היה צריך לשלם את החובות, לא יכול להיות שלא ישתתפו בחובות ויקבלו את הזכויות '  עמ' 11 שורות 12-16 ושורות 27-29.

 

האופן בו ניתן היה להעביר את זכויות בר הרשות במשק

36.חיזוק למסקנה אליה הגעתי, כי לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה הסותר את האמור בתצהירי ההסתלקות, אני מוצאת גם בהוראות הקבועות בהסכם המשבצת האחרון אשר נחתם ביום 27.03.2006 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית בשטחה ממוקם המשק (להלן: 'הסכם המשבצת') וצורף כנספח 3 לכתב ההגנה.

 

הוראות חוזה המשבצת מהוות את המקור והבסיס המשפטי לעניין טיבן של זכויות בר הרשות והתנאים לעבירותן. זכות בר-רשות במשק אינה ניתנת להורשה מקום בו הסכם המשבצת אינו מתיר זאת, שכן חבר האגודה אינו יכול להוריש את מה שאין לו – ראו, ע"א 260/65 חייקין נ' ממר, פ"ד יט (4) 183.

 

עיון בהסכם המשבצת, מעלה, בין היתר, כי הזכויות במשק מוסדרות בהסכם דו-צדדי וכי לחברי האגודה הוענקו זכויות השימוש במשק כבני-רשות.

 

37.התנאים לעבירותן של זכויות בר-הרשות במשק נקבעו בסעיף 19ג. להסכם המשבצת, אשר לשונו יובא להלן, מפאת חשיבותו וכדלקמן:

'במקרה של פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

 

(1)נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) והניח אחריו בן זוג תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.

 

(2)לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.

 

(3)לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט.

למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כבר-רשות.

 

(4)כל אחד מבני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן-זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בכך כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן-זוגו".

 

38.אם כן, לשונו של סעיף 19ג. להסכם המשבצת קובעת מפורשות כי זכויות בר הרשות של חבר האגודה אינן חלק מעזבונו. סעיף זה אף קובע את המנגנון להעברת זכויות בר הרשות במקרה של פטירה.

בהינתן כי האב-המנוח והאם המנוחה לא הותירו צוואה ולא מינו 'בן ממשיך', הרי שאת המקרה שבפניננו יש לבחון לאורו של סעיף 19ג.(3) להסכם המשבצת.

 

כאמור, האם המנוחה, אשר נפטרה לאחר האב המנוח, לא הותירה אחריה בן-זוג והותירה יותר מילד אחד, ולכן, מכוחו של סעיף זה זכויות השימוש של האם המנוחה במשק היו צריכות לעבור לאחד מבין ילדיה, המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

 

תחילה, יש לבדוק האם קיימת הסכמה בין כל יתר הילדים ביחס לילד שיבחר לקבלת זכות השימוש במשק ורק מקום בו לא מתקבלת הסכמה כאמור, תועבר ההכרעה בשאלה זו לפתחו של בית המשפט, המוסמך להכריע אך בשאלת מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק.

 

מבלי לקבוע מסמרות ומשעה שעניין זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, יצא בית המשפט מנקודת הנחה כי בעצם חתימת יתר האחים על תצהירי ההסתלקות התקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 19ג.(3) המעיד על כי ניתנה הסכמת האחים כי הנתבע הוא הילד המוכן ומסוגל לקיים את המשק. על הסכמה זו ניתן ללמוד, בין היתר, מסעיפים 9 ו-10 לכתב התביעה וכאמור:

'עם פטירת האם, ובהעדר צוואה, החלו הצדדים ואחיהם . . . לדון בגורל המשק ובגורם שיירש אותו. . . לאחר דין ודברים בין שמונת האחים הוסכם שהנתבע הוא אשר יפעל מטעם הצדדים ויהא אמון על הסדרת החובות הרובצים על המשק, ולאחר הסדרת החובות והעברת מלוא הזכויות במשק על שם הנתבע, הנתבע יפצה את התובע ואת יתר האחים לפי חלקם היחסי במשק, על פי שוויו לאחר קיזוז החובות' (ההדגשות במקור-ה.ש.-ע.ג.).

 

מכוחה של הסכמת האחים ניתן צו ירושה ביחס לעזבון האם המנוחה וכן נרשמו זכויות השימוש במשק על שם הנתבע – ראו, סעיפים 3 ו-4 לתגובת מנהל מקרקעי ישראל, אשר הוגשה במסגרת התביעה לסילוק יד וצורפה כנספח 3 לכתב ההגנה.

אם כך, בהעדר מחלוקת בין האחים בדבר הילד המוכן והמסוגל לקיים את המשק, לא הזדקקו הצדדים להניח סוגיה זו להכרעת בית המשפט.

 

39.סעיף 19ג' להסכם המשבצת 'שותק' לעניין חובת פיצוי יתר האחים בגין העברת זכויות בר הרשות לאחד מבין הילדים ואף לא מפנה לתחולת ההוראה הקבועה בסעיף 114 לחוק הירושה.

התובע תולה יהבו בחובת הפיצוי הקבועה בסעיף 114 לחוק הירושה, אם כי בהעדר קביעה מפורשת לקיומה של חובת פיצוי כאמור, יש לדחות טענה זו, שכן מקום בו רצו הצדדים להסכם המשבצת לחייב בפיצוי כספי לטובת יתר האחים הם עשו זאת במפורש וראו בעניין זה , למשל, את סעיף 20 ה' להסכם המשולש, הקובע כדלקמן:

"במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה אי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעיזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגורה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

(1)במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת.

 

באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושהתשכ"ה-1965...".

 

 

סעיף 114 לחוק הירושה, קובע כדלקמן:

"(א)משק חקלאישהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר- קיומה כמשק חקלאיהעשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון.

(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן- זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים אתהמשק החקלאי– בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאיבחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור."

 

40.מתגובת רשות מקרקעי ישראל, אשר הוגשה בתביעה לסילוק יד וצורפה כנספח 3 לכתב ההגנה, עולה כי בעבר היתה האגודה השיתופית בה ממוקם המשק צד להסכמי משבצת תלת-צדדיים שנחתמו בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית ואשר התחדשו מעת לעת וכי החל משנת 1990 האגודה השיתופית הינה צד להסכמי משבצת דו-צדדיים, אשר אף הם התחדשו מעת לעת.

 

מעבר האגודה השיתופית מההסכם המשולש להסכם הדו-צדדי ובחירת הצדדים שלא לכלול את הוראת סעיף 20 ה' הנ"ל במסגרת הסכם המשבצת, מלמדת על כי הצדדים בחרו בדרך העברת זכויות השימוש במשק מבלי להעמיד מולה את חובת הפיצוי ליתר הילדים אליהם לא נמסרו זכויות השימוש, שכן מקום בו רצו הצדדים להחיל את חובת הפיצוי הם היו עושים כן מפורשות בהסכם המשבצת וכאמור.

 

אם כן, שעה שהחוזה הדו-צדדי כלל לא אימץ מנגנון הפיצוי של הוראת סעיף 114 לחוק הירושה,

הרי שלא קמה חובה על הנתבע לפצות את אחיו כנגד קבלת זכויות השימוש במשק מכוח הוראת סעיף 19ג.(3) לחוזה הדו-צדדי.

 

בעניין זה ראו, תמ"ש (טבריה) 30318-02-10 ג.י. נ' נ.י. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

תמ"ש (קר') 10530/06 נ.י נ' מ.ר (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

כמו כן, הוראת סעיף 114 לחוק הירושה חלה רק מקום בו משק חקלאי מהווה חלק מעזבונו של המוריש ובלבד שבחוזה החכירה או חוזה הרישיון קיימת הוראה הקובעת כי הזכות של המוריש במשק הינה חלק מעזבונו ועל כן בת הורשה היא – ראו, תמ"ש 48620/05 א.ק. נ' י.ע. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

בהינתן כי הסכם המשבצת שולל במפורש את היות המשק כבר הורשה, הרי שאין תחולה לסעיף 114 לחוק הירושה ועל כן לא חלה חובת הפיצוי, מקום בו הסכם המשבצת אינו מקים זכות כאמור.

 

מצופה כי האחים, ילידי ובני המושב, כמפורט בעדות האחות י', על פיה אחותה י' וגיסה 'מושבניקים ומכירים התנהלות של מושב' – בעמ' 20 שורות 12-14, בקיאים בהוראות הסכם המשבצת ובאופן בו ניתן להעביר את זכויות השימוש במשק.

אם כך, נחה דעתי כי התובע ואחיו ידעו גם ידעו כי ככל שלא יגיעו להסכמה בדבר הילד המסוגל ויכול לקיים את המשק יכריע בכך בית המשפט, כאשר הכרעה זו לא תטמון בחובה חובת פיצוי יתר האחים וכפי שנקבע בהסכם המשבצת.

כך גם עלה מעדות התובע ואחיותיו כי ידעו שלא ניתן להעביר את זכויות השימוש במשק ליותר מילד אחד. כך גם קובע ההסכם הדו-צדדי.

 

השיהוי בהגשת התביעה

41. אף בשיהוי שבהגשת התביעה יש כדי ללמד על כי לא ניתנה כל התחייבות מצד הנתבע לפצות את אחיו בתמורה לקבלת הזכויות במשק.

התובע נחקר על עניין זה והשיב כך:

ש.תפנה אותי בתצהיר שלך והטענות שלך להסבר מה עשיתם בנדון, יש פה הפרה של הסכם מה עשיתם עם זה?

ת.היות וי' הייתה בעניין הכל היה ברשות של י'. לא נכנסתי לעניין הזה כי ידעתי שי' מובילה בעניין הזה. רק כשידעתי שש' קיבל את האישור המשולש של ההסכם אז ידעתי שהוא לא מעוניין לקיים מה שדובר. זה היה בסביבות 2017, 2018.

ש.לטענתך יש פה בערך 6 שנים שיש הסכם שאומר שאתה צריך לקבל עדכון ופרטים ויש נכס שלדעתם שווה הרבה כסף, במשך 6 שנים לא עשית כלום, לא קיבלת מידע ולא פרטים ולא שום דבר, לא שאלת ולא בדקת שום דבר?

ת.הכל היה בהידברות עם י', היא אמרה שזה בטיפול, פשוט ש' משך זמן ובסופו של דבר לא התייחס לאמירות. לא הייתי איתו בקשר. אחותי י' אמרה אני מטפלת בנושא והכל עובר בצינור של י'.

ש.בשורה תחתונה, יש פה הסכם לכאורה גם בינך לבין ש', זה שגם י' צד להסכם, בסוף יש הסכם בינך לבין ש' שלא מקוים לפחות 6 שנים, ואתה אומר שחוץ מלפנות לי' ולשאול מה קורה לא עשיתם כלום?

ת.תמיד הייתי איתה בקשר, מה שנעשה זה הגשת התביעה. משכו את הזמן, כל הזמן אני אבדוק אני אראה אני אסתכל, בשיחה איתו אצל י' בבית וכל הזמן נמשכו דברים ולא הגיעו להסכמות ונאלצתי להגיש את התביעה'.

 

עמ' 12 שורות 9-25.

 

42.האחות א' הסבירה בעדותה את השיהוי בעמידת האחים על זכויותיהם בכך ש:

ש.תאשרי לי שלא עשית עם זה שום דבר, את יכולה להפנות למשהו שעשיתם על מה עשיתם בנדון?

ת.לצערי, אחים שלי היו בזעזוע, היינו המומים לא האמינו שזה מה שקורה, עד שלא שמו את חבל התלייה על אחותי לא עשו כלום. ברגע ששמו לה חבל תלייה גירש אותה מהבית'.

 

עמ' 20 שורות 21-22.

 

43.האחות י' העידה בעניין זה כי: ' . . . אחותי י' היא אחת שהחלטנו שהיא המגשרת והיא עמדה מולו והיא צעדה איתו שהוא יעדכן אותה ויגיד לה מה קורה, וזה לא התקיים. לאחר שהמשק עבר על שמו, במשך 3 שנים הכל היה בסדר. אחרי 3 שנים באתי לפתוח את הבריכה והוא התנפל עלי ואז אמרתי לו הבית לא שלך ואז הוא הראה לי את הסיכומים שיש לו עם המשקם שהכל עבר אליו. עד שעבר על שמו ואז כל הבלאגנים התחילו' – עמ' 22 שורות 18-22.

 

עוד העידה האחות י' כי: 'אני יודעת שהיה חוסר תקשורת ובריחה מהעניין כדי שהזמן יעבור והכל יעבור על שמו' – עמ' 23 שורות 15-16.

 

44.עם כל הכבוד, אין באמור כדי לשכנע את בית המשפט ולתת הסבר לשיהוי בו נקט התובע ומדוע לא עמד על זכויותיו במועד מוקדם יותר, בייחוד ובעיקר הוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובעת כי חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיימו זמן סביר לאחר כריתת החוזה. שיהוי של כעשר שנים, ממועד חתימת האחים על תצהירי ההסתלקות בשנת 2010 ועד למועד הגשת התביעה שבפני, בשנת 2020, אינו ממלא אחר הוראת סעיף 41 לחוק החוזים ועומד בסתירה לו.

 

משקלה הראייתי של עדות העדים הזרים

45.כאמור, לתמיכה בגרסתו ביחס לזכותו לקבלת פיצוי בגין העברת חלקו במשק לידי הנתבע, הביא התובע לעדות את שלוש אחיותיו, אשר תמכו בגרסתו וגיבו אותה, אלא שגם בעדויות אלה אין כדי לסייע לתובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו.

 

46.סעיף 2 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי: 'הכל כשרים להעיד בכל משפט, בכפוף לאמור בסעיפים 3 ו-4, ואין אדם פסול להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי, או מפני שהוא מעבידו, עובדו, בן זוגו או קרובו של התובע, המתלונן, הנתבע או הנאשם, או מפני שהורשע או נושא עונש על עבירה'.

מכוח סעיף זה, הרי שאין ב'נגיעה אישית' של העד בעניין הנדון בבית המשפט כדי לפגוע בכשרותו להעיד, אם כי עשויה להיות לדבר השלכה אך ורק לעניין משקלה הראייתי של עדותו.

לפיכך, אין פוסלים את עדותו של העד בעל העניין בתוצאת ההליך, עם זאת, 'הנגיעה האישית' מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראייתי שמן הראוי להעניק לדבריו.

כאשר מתברר כי בפני בית המשפט מעיד עד שיש לו נגיעה בדבר, יבחן בית המשפט את עדותו בזהירות ובקפדנות יתירה, לאור הנגיעה שהייתה לו בעניין, כאשר יודגש כי אין משמעות הדבר כי עסקינן בהכרח בעדות שקר.

 

ראו, יעקב קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 527-529;

ע"פ 44/81 יוסף בן משה מויאל נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 505, 523.

ע"א 496/89 אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פ"ד מה(4) 343, 349.

 

47.תצהירי האחיות חזרו זה על זה, כמעט באופן מדוייק, מה שהעלה תהיות ביחס לאותנטיות הדברים שהובאו בתצהירים והעלה חשד לתאום גרסאות שנעשה בין התובע לבין אחיותיו עובר למסירת גרסת העדות.

 

48.מטעמים אלה, לא מצאתי כי יש בעדות שמסרו שלוש אחיותיו של התובע כדי לסייע לתובע בהוכחת תביעתו.

העדות הן בבחינת 'עד מעוניין' בהינתן כי להכרה בזכויות התובע לפיצוי בגין חלקו היחסי במשק יש השלכה ישירה על יתר האחים. הכרעה כזו תיצור תקדים שיחייב הכרה עתידית בזכויות יתר האחים במשק, שכן ככל שימצא כי התובע הוכיח טענתו זו, הרי שפועל יוצא מכך שעל הנתבע יהא לפצות את כלל אחיו, מכוחה של ההתחייבות שיצר כלפיהם וככל שתוגשנה תביעות עתידיות על ידי מי מיתר האחים.

 

יובהר ויודגיש, כי אין בקביעה זו כדי לקבוע כי האחיות מסרו עדות שקר אלא שבנסיבות העניין והואיל כי לאחיות 'נגיעה אישית' בעניין, מצאתי כי אין די בעדות שמסרו כדי לתרום לתובע להוכחת תביעתו.

 

49.מכל המקובץ לעיל, ומשעה שלא עלה ביד התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל על שכמו, דין עתירת התובע לקבלת פיצוי בגין הויתור על זכויותיו במשק – להידחות וכך אני מורה.

 

 

 

 

 

זכות הנתבע לקבלת רווחים והכנסות אותם מניב המשק

המסקנה אליה הגעתי ביחס לזכות התובע לקבלת פיצוי בגין ויתור על חלקו היחסי במשק משתנה כשעוברים לבחינת שאלת פיצוי התובע בגין רווחים והכנסות שוטפות אשר התקבלו, מתקבלות ויתקבלו בעתיד מהמשק.

50.כזכור, הנתבע טוען להתיישנות ושיהוי ביחס לעתירה זו; מכחיש טענה זו לגופה ומוסיף כי התביעה מקדימה את זמנה שכן מדובר בעילה שטרם התגבשה.

51.בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 28.04.21 נשאל התובע ע"י בית המשפט כשעשית את ההסכמות והאחים חתמו על הסתלקות מה הבטחת בתמורה? ולשאלה זו השיב התובע כך:

'אני משיב, לא הבטחתי כלום, אמרתי שאם בעתיד יהיה סכום של כסף אני אחשוב לפצות אותם. הכוונה הייתה שאני אקח את המשק, דבר אחד שהם רצו לבוא אלי בחגים ואז שהם ראו שהגעתי להסדר, הם ניסו להוציא ממני כספים . . . אמרתי דבר אחד, שבמידה ואני אצליח, אני אשקול ואחשוב, אני אראה מה המצב שלי, לא יכול להיות שאני אגיע להסדר של החובות, והיום הם ירצו ממני כספים לאחר שהגעתי להסדר' (ההדגשות אינן במקור – ה.ש – ע.ג.) – בעמ' 2 שורות 16-23.

 

52.אלא שעדותו זו של התובע באה בסתירה גמורה לדברים אחרים עליהם העיד בדיון אשר התקיים ביום 24.12.18 במסגרת התביעה לסילוק יד, שם הצהיר את הדברים האלה:

 

'הדברים היחידים שאמרתי שאפצה אותם זה דברים שייכנסו מהמושב אני אפצה אותם אין בעיה. אמרתי שאם ייכנסו דברים עתידיים מהמושב אני אפצה אותם בדברים האלה, יש פרדס, אם יימכר, דברים שייכנסו למשק מהמושב, אמרתי שאפצה. המשבצת שהם טוענים שקיבלתי אני יכול להוכיח שעדיין לא קיבלתי. אני כרגע נלחם עם המושב. אני מוכן אם אקבל את המשבצת, אחלק עם האחים' – עמ' 3 שורות 18-21 לפרוטוקול דיון 24.12.18 בתמ"ש 3839-06-18.

 

לא זו אף זו, בדיון אשר התקיים ביום 30.05.19 בתביעה לסילוק יד, טען ב"כ התובע כדלקמן:

' . . . מעולם לא קיבלנו שקל עבור אותה משבצת. יתר על כן צירפתי למסמכים את החלטת האגודה, באסיפה הכללית לפיה כשם שנתנו לחבר מסוים פיצוי כספי כך יינתן למשק הזה בעתיד פיצוי כספי. אין חולק שהפיצוי הזה יתחלק בין כולם . . . ' – ההדגשות אינן במקור-ה.ש.-ע.ג).

 

53.את הסתירה בגרסאות שמסר שבהליך שבפני ובתביעה לסילוק יד, וכאמור לעיל, ניסה התובע ליישב בעדות שמסר בדיון שהתקיים בתובענה ביום 28.04.21 וכדלקמן: 'אמרתי את הדברים בדיון הקודם, אמרתי מתוך לחץ, אני לא רגיל להיות בבית המשפט . . . אמרתי את מה שאמרתי מתוך לחץ שהפעילו עלי' – עמ' 2 שורות 19-20 ו-22-23.

 

בישיבת ההוכחות העיד הנתבע בעניין זה, כדלקמן:

'מה שאמרתי שם זה היה תחת שהייתי פעם ראשונה בדיון, התכוונתי מרצוני הטוב, כל מה שרציתי להגיד זה מרצוני הטוב. לא התחייבתי בשום דבר לא בל פה ולא בכתב . . . המילה הזאת יכול להיות שאמרתי מתוך לחץ אבל זה מרצוני הטוב . . . יכול להיות שהייתה אי הבנה שהתכוונתי מתוך רצון טוב ולא מתוך התחייבות לא התחייבתי להם בשום דבר. הייתי בלחץ והאמירה שנאמרה התכוונתי להגיד מרצוני הטוב, שבמידה ויקרו דברים כאלה אני אחשוב אם לפצות אותם או לא. לא שמתי לב למה שנאמר' – עמ' 5 שורות 3-10.

 

54.כלל הוא כי 'אדם נתפס על הודאתו' וזו מחייבת אותו ואף עשויה לשמש ראיה יחידה לקביעת ממצאים לחובתו ולחרוץ בכך את גורלו של המשפט שבו הוא בעל דין. הודאה היא התבטאות של בעל דין, בעל פה, בכתב או בהתנהגות, שיש בה משום הודאה בקיומה של עובדה, לרבות זכות, הדרושה להוכחת עניין השנוי במחלוקת בין בעלי הדין.

הטעם לכך נעוץ בכלל הבסיסי שאין אדם אומר דברים בניגוד לעניינו, אלא אם כן הוא מאמין, בעת האמירה, כי דבריו נכונים.

 

ראו, יעקב קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 1381 ובעמ' 1392.

 

55.ככלל, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, כאמור בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: 'חוק ההתיישנות').

אחד החריגים לכלל זה, בהתקיימו מופסקת תקופת ההתיישנות, חל במצב בו נמסרת הודאת הנתבע בזכות התובע וכאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, הקובע כדלקמן:

 

הודאה בקיום זכות

ודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.

בסעיף זה "הודאה"  למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

 

הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק ההתיישנות לשם חידוש מירוץ ההתיישנות היא כי הודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע".

 

נקבע כי יש ללמוד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט ולכל הפחות להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות.

 

ראו, רע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

 

56.אדם אינו רשאי לחזור בו מהודאתו אלא ברשות בית המשפט, ומקום בו המודה ישכנע את בית המשפט כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מתוך רצון חופשי או שלא מדעת או שתכנה אינו אמת.

 

ראו, יעקב קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 1384.

 

57.הנתבע במקרה שבפני לא הצליח לשכנע אותי כי היה שרוי בלחץ במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.12.18 בתביעה לסילוק יד וכי בעקבות כך הודה בזכות הנטענת של התובע.

 

לא זו אף זו, גם טיעון ב"כ הנתבע בעניין זה וכאמור, במסגרתו הכיר בזכות התובע לקבלת הפירות והרווחים אותם יניב המשק, מעידה על הסכמת הנתבע לחלוק עם התובע זכויות אלה.

 

כשעומת הנתבע בחקירתו עם הדברים, השיב: ' . . . אני רואה את זה. יכול להיות בזמנו שדיברנו על המשבצת זו האמירה שהייתה לגבי המשבצת. אולי אמירה שאמרתי. לא זוכר' – עמ' 7 שורות 30-31.

 

כך גם עדות הנתבע כי האח י' מעבד את האדמות החקלאיות השייכות למשק ואף משכיר את האדמות ומקבל לידיו את דמי השכירות – עמ' 8 שורות 26-27, מחזקת את המסקנה כי הנתבע הסכים לשתף את אחיו ברווחים המופקים מהמשק.

 

58.הודאה כאמור של הנתבע, שלא באה בצידה טענה להתיישנות הזכות לקבלת הרווחים העתידיים וכאמור, אף עומדת במבחנים שצוינו לעיל ביחס להוכחת טענה בעל פה אל מול מסמך בכתב.

כזכור, ככלל, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך אלא במסמך בכתב אחר או בהודאתו של הצד שכנגד או בפנקסיו של האחרון.

 

הודאת הנתבע די בה כדי לתמוך בגרסת התובע ולבססה ובכך לסייע לתובע בהרמת נטל הראייה להוכחת טענה זו.

 

59.זאת ועוד, הלכה היא, כי מי שטוען טענות עובדתיות סותרותבהליכים משפטיים שוניםיש לראותו כמי שנוהג חוסר תום לב, כמי שעושה שימוש לרעה בהליכי בית משפטופוגע בטוהר ההליך המשפטי ובהשלטת הצדק. ההסבר שניתן לכך הוא שמדובר בהתנהגות שמנוגדת לעיקרון תם הלב ו/או לתקנת הציבור הסולדת ממניפולציות בהליכים משפטיים.

 

ראו, ע"א 1393/92 נעמי קזצ'קוב הבל נ' צפורה (פרנסיס) קזצ'קוב, פ"ד מח (4) 358, 361.

כב' השופט גרוניס ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, בעמ' 633, ציין את הדברים הבאים:

 

"מובן שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני, אף אם לא נקבע ממצא על סמך עדותו בהליך הראשון".

 

60.מכל המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע התחייב כלפי התובע ואחיו לחלוק איתם בכל הרווחים, הפירות וההכנסות שיתקבלו מהמשק החל ממועד קבלת הזכויות במשק לידיו ולתקופה בלתי מוגבלת, ולרבות הכספים אותם קיבל כפיצוי על כך שלא שויך לו כחבר באגודה מגרש בהרחבה שהיה בעבר במושב, וכעולה מהסכם הפשרה מיום 13.08.20, אשר צורף להודעת הנתבע מיום 04.11.21. 

61.ביחס לעתירה הכספית שהוספה בכתב התביעה המתוקן לפיצוי בגין מיטלטלין שהושלכו ע"י הנתבע.

דין עתירה זו להידחות הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הטכנית.

עתירת התובע לקבלת פיצוי בגין מיטלטלין שהיו לו במשק והושלכו ע"י הנתבע הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן וחרגה מהתיקון שהתרתי לתובע.

עם קבלת הערעור אשר הוגש על החלטתי בבקשה לסילוק התובענה על הסף, הרי שכתב התביעה המתוקן בוטל והתובענה התבררה בהתאם לטענות התובע שהועלו בתביעה הראשונה שהוגשה, במסגרתה לא עתר התובע לקבל הסעד של פיצוי כספי ביחס למיטלטלין.

עם קבלת הערעור לא עתר התובע להוספת סעד זה לכתב התביעה הראשון ומכאן כי עתירה זו אינה מונחת בפני.

לא זו אף זו, אפילו והתובע היה מבקש את תיקון כתב התביעה הראשון לצורך הוספת סעד זה, הייתי קובעת כי עתירה זו לא הוכחה בכל אסמכתה שהיא, ולכן דינה להידחות.

בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן טען התובע, באופן כללי, כי ביום בהיר אחד ועל רקע סכסוך שנתגלע ביו הצדדים, 'לקח הנתבע לרשותו חפציו של התובע וחלקם זרק ללול התרנגולים והחליף צילינדר לדלת – נזקים אשר מוערכים ב-60,000 ₪'.

ובסעיף 37 לכתב התביעה המתוקן, במסגרתו פורטו כלל הסעדים להם עותר התובע, טען בעניין זה בסעיף קטן ב', כדלקמן: 'על הנתבע לפצות את התובע בסך 60,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו בזמן שפינה את כל חפצי התובע מהבית (בית הסוכנות הישן) אשר התגורר בו'.

הן לכתב התביעה המתוקן והן לתצהיר עדות ראשית, לא צרף התובע רשימת המיטלטלין שהושלכו כטענתו וכן לא צרף כל ראיה שתתמוך בשווי המיטלטלין שניזוקו וטענותיו בעניין זו הועלו באופן קצר וכוללני וכאמור לעיל.

בעדותו, בעמ' 13 שורות 12-33 ובעמ' 14 שורות 1-5, העיד התובע בעניין זה, כדלקמן:

ש.איפה גרת בשנים האלה 2010 , 2011 , 2012 ?

ת.גרתי ביחידה למטה.

ש.ביחידה של י'?

ת.לא, יש עוד יחידה שיש ליד הבית.

ש.למה יצאת משם?

ת.כי ש' יחד עם בנו הוציאו את כל הציוד שלי מהבית וזרקו אותו ללול.

ש.איזה ציוד?

ת.מיטות ...

ש.תפנה אותי לסעיף בתצהיר שלך על איזה ציוד מדובר?

ת.אולי בתביעה.

ש.אתה יכול להפנות אותי איפה זה רשום בתביעה? אתה יכול להפנות לאיזה שהיא ראייה, צילום, מכתב, משהו מוחשי שהגשת בתיק הזה

ת.אני לא ידוע אם בכתב התביעה אבל יש תמונות בטלפון שלי.

ש.אתה יכול להפנות אותי איפה זה בתיק ?

ת.אין.

ש.אתה אומר שהיה לך ציוד וש' זורק הכל החוצה ומחליף צילינדר ונועל אותך בחוץ, מה עשית בנידון?

ת.הגשתי תלונה במשטרה. זה נסגר מחוסר עניין.

ש.אתה יכול להפנות אותי לאישור הגשת תלונה שהגשת בתיק?

ת.אין לי פה בתיק.

ש.תביעה כספית הגשת?

ת.לא.

ש.הליך משפטי שהגשת?

ת.לא.

ש.אתה יכול להפנות אותי להודעה ששלחת לש' בנושא – איך יכול להיות שזרקת לי את הציוד?

ת.בגלל שהיינו בחוסר תקשורתו לא דיברנו בינינו לא שלחתי לו הודעה.

 

62.אשר על כן, גם דינה של עתירה זו להידחות וכך אני מורה.

 

לסיכום

63.אשר על כן, התביעה נדחית ביחס לעתירת התובע לקבלת פיצוי בגין הויתור על חלקו במשק וביחס לעתירתו לקבלת פיצוי בגובה 60,000 ₪ בגין המיטלטלין שהיו לו בבית הסוכנות הישן הניצב במשק.

 

התביעה מתקבלת ביחס לעתירת התובע לקבלת רווחים, פירות והכנסות המתקבלות מהמשק, החל ממעד העברת הזכויות במשק ע"ש הנתבע ועד בכלל, כשסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת כל תקבול ותקבול ועד למועד פרעונו המלא של התשלום.

 

יובהר כי אין בקביעה זו כדי להעמיד לנתבע זכות קיזוז כנגד הסכומים אותם חוייב לשלם לאחות י' במסגרת התביעה לסילוק יד, ובהינתן דחייתה של עתירת התובע לקבלת פיצוי בגין חלקו במשק.

 

64. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

 

65.פסק-הדין מסיים את בירורו של ההליך.

 

המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק-הדין לצדדים ולסגור את ההליך.

 

66.פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.

 

ניתן היום, ו' אלול תשפ"ג, 23 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ