בפניי בקשת החייב להורות על ביטול ההגבלות שהוטלו עליו מכוח ההכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים.
לחייב היה תיק איחוד והוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. תיק האיחוד נסגר ובפועל נותר פתוח נגדו רק התיק שבנדון, אשר מהותו בקשה לביצוע שטר; החייב הגיש התנגדות בתיק זה, והתיק עבר לדיון בבית משפט השלום בקריות. ההליכים בתיק עוכבו.
שאלה הצריכה הכרעה הינה שאלת ביטול הכרזתו של החייב כחייב מוגבל באמצעים וביטול ההגבלות שהוטלו עליו בעקבות ההכרזה משאוחדו, אז, תיקיו של החייב. תיק האיחוד (אשר פוזר) וההכרזה על החייב כחייב מוגבל באמצעים - אין להם נגיעה ישירה לתיק זה, קרי : ההכרזה לא הוטלה במסגרת תיק זה והיא באה בעקבות הבקשה לאיחוד תיקיו של החייב - תיק שאינו קיים עוד היום.
לאור האמור לעיל, אני מוצא מקום לדון בבקשה בפניי במסגרת התיק דנן.
סעיף 69ד לחוק ההוצל"פ קובע כדלקמן :
"הגבלות של חייב מוגבל באמצעים
69ד. (א)הכריז רשם ההוצאה לפועל על חייב מוגבל באמצעים, יתן צו תשלומים לפי בקשתו, עד לבדיקת יכולתו (להלן – צו ביניים), ורשאי הוא להטיל עליו בצו הביניים את ההגבלות המפורטות להלן, כולן או חלקן, כדי להבטיח את פרעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים:
(1) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ;
(2) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981;
(3) הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; לענין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה.
(ב) חייב מוגבל באמצעים לא ייסד תאגיד ולא יהיה בעל ענין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, אלא אם כן אישר זאת רשם ההוצאה לפועל מראש; לענין סעיף זה, "בעל ענין" – כמשמעותו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, ולגבי תאגיד שאין לו הון מניות – מי שהינו חבר בתאגיד או חבר הועד או המנהלה של אותו תאגיד.")ההדגשה אינה במקור(.
מלשון הסעיף עולה, כי ההגבלות נודעו להבטיח את פירעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים על ידי החייב.
סעיף 69ה לחוק ההוצל"פ אשר קובע כדלקמן :
"קבע רשם ההוצאה לפועל כי החייב מוגבל באמצעים, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להסיר את ההגבלות שהוטלו על החייב צו ביניים, כולן או מקצתן, או להוסיף הגבלות לפי סעיף 69ד".
איך יפעיל רשם ההוצל"פ את סמכותו לביטול ההגבלות שהוטלו על החייב ? מה ייחשב לטעמים מיוחדים שיירשמו להסרת ההגבלות שהוטל על החייבים ? השאלה תלוי בתכלית ההוראה להטלת ההגבלות.
פרשנות תכליתית להוראות סעיף 69ד (א) לחוק ההוצאה לפועל :
השופט ברק טוען, כי החקיקה היא האצלת לפרשנות - א' ברק, פרשנות במשפט, תורת הפרשנות הכללית, חלק ראשון בעמ' 29 (להלן - "פרשנות במשפט"). עם חקיקת החוק מסתיים תפקידו של המחוקק ביחס לאותו חוק, ובאותה עת מתחיל תפקידו של הפרשן. עמידה על תכלית החקיקה מטרת החוק או כוונת המחוקק - כל אלה הן פונקציות שיפוטיות. פונקציות אלה הן כלי עזר לשופט בפירוש החוק ובהכרעה בסכסוך, והן חלק מההליך השיפוטי עצמו.
הפרשנות התכליתית מבוססת על שלושה מרכיבים : לשון, תכלית ושיקול דעת.
"המרכיב הראשון הוא המרכיב הלשוני. הוא מעצב את מתחם האפשרויות הלשוניות. הפרשן פועל בגדרו כבלשן. מתוך מתחם האפשרויות הלשוניות - המפורשות או המשתמעות - נשלפת המשמעות המשפטית של הטקסט. הפרשן אינו רשאי ליתן לטקסט מובן (משפטי) שלשונו הציבורית או הפרטית) אינה יכולה לשאת. למרכיב הלשוני חשיבות מרובה. הוא קובע את גבולות הפרשנות." פרשנות במשפט, בעמ' 133.
מטרת הפרשנות הינה להגשים את המטרה אשר הטקסט המשפטי נועד להגשים. וזהי נקודת המוצא של הפרשנות התכליתית. פרשנות במשפט, בעמ' 132.
התכלית : תכליתו של הטקסט על פי הפרשנות התכליתית, הינו מושג נורמטיבי. זוהי קונסטרוקציה משפטית. זהו "מוסד משפטי" המסייע לפרשן בהבנת הטקסט המשפטי. יוצר הטקסט יצר את הטקסט. התכלית של הטקסט אינה חלק מהטקסט עצמו. את התכלית מבקש הפרשן על יסוד נתונים בדבר רצונו של יוצר הטקסט (תכלית סובייקטיבית) ו"רצונה" של שיטת המשפט (תכלית אובייקטיבית). שתי תכליות אלה ויחסי הגומלין שביניהן, מגבשות את התכלית המונחת ביסוד הטקסט. ודוק : כוונתו של יוצר הטקסט משפיעה תמיד על תכליתו של הטקסט. בגדריה של התכלית עשוי בנסיבות מתאימות להינתן משקל מכריע לרצונו של יוצר הטקס. כך, למשל, בפרשנות הצוואה.
.....
בדומה, תכליתו של חוק אינה להגשים את כוונתם של המחוקקים. תכליתו של חוק היא להביא לשינוי חברתי מסוים. על מהותו של שינוי זה למד הפרשן, בין השאר, מכוונתם של חברי הגוף המחוקק, אך כוונה זו לחוד והתכלית לחוד." פרשנות במשפט, בעמ' 155.
נדמה, כי מדובר במקרה פרשני פשוט, לפיו אף מטרת החוק עולה מתוך לשון הטקסט : קרי, מטרת הטלת ההגבלות, כפי שעולה מלשונו של החוק, הינו להבטיח את פירעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים.
ומה בענייננו ? כאשר לחייב ישנו עדיין תיק הוצל"פ אחד הפתוח נגדו. לכאורה, יש בהמשך קיומם של ההגבלות כדי להשיג את המטרה הקבועה בחוק : ההגבלות ימנעו מהחייב ליצור חובות או תיקים נוספים על אלה שרק לפני תקופה קצרה נסגרו על ידו, ויבטיחו את פירעון החוב בתיק. חרף האמור, זוהי לא התכלית היחידה העומדת מאוחרי הסעיף, כפי שיובהר להלן.
הפירוש של טקסט על פי התכלית הסובייקטיבית הוא פירוש "ex- runc". הוא מחזיר אותנו למובן שהיה ניתן לטקסט אילו נתפרש ביום יצירתו. פרשנות במשפט, בעמ' 165.
על הפרשנות הסובייקטיבית לומד הפרשן מלשון החקיקה, מההיסטוריה החקיקתית שלה וממקורות חיצוניים אחרים, כגון מערך החקיקה. פרשנות במשפט, בעמ' 177. כאן המקום לציין, כי לטקסט משפטי עשויות להיות יותר מתכלית אחת ועל הפרשן לאזן ביניהן.
בדברי ההסבר של הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14)(צווי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד 1994, צוין :
"חייב אשר מגיש בקשה לפרוס את תשלום חובו לתקופה העולה על זו שנקבעה בחוק מעיד על עצמו שיכולתו הכלכלית הינה מוגבלת. על ראש ההוצאה לפועל להיענות לבקש ולתת צו ביניים בהתאם ליכולתו, עד לבירור היכולת של החייב...
בעת מתן צו הביניים יהיה לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת להטיל הגבלות על החייב, כדי להבטיח את פירעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים. מאחר שמדובר בפגיעה בזכויות יסוד של החייב לפי חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, ובכשרותו המשפטית, הרי ששיקול הדעת צריך להיות מופעל פי הנסיבות האישיות של כל חייב.
עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ אפשרי לפי סעיף 14 הקיים כאשר יש יסוד להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את תשלום חובו. הטעם להגבלה הנוספת של החייב המוגבל באמצעים הוא שברוב המקרים, אם ביכולת החייב לממן נסיעה לחוץ הארץ, ראוי שיפרע קודם את חובו.
הטעם להגבלת החייב מבחינת השימוש בשיקים ובכרטיסי אשראי הוא למנוע ממנו יצירת חובות נוספים באופן בלתי אחראי.
מכיוון ששיטה מוכרת של השתמטות מתשלום חובו תוך המשך פעילות כלכלית רווחת, היא לפעול מאוחרי המסך של אישיות משפטית אחרת - למשל, חברה או עמותה, מוצע להגביל את כושרו של חייב מוגבל באמצעים להיות מעורב בפעילות של תאגידים."
הנה כי כן, עולות שתי תכליות חשובות מדברי ההסבר להצעת החוב : הראשונה, כי המחוקק מניח כי חייב המבקש לפרוס את חובו לתקופה העולה על התקופה הקבועה בחוק מעיד על עצמו שיכולתו הכלכלית הינה מוגבלת. לטעמי, ומשמדובר בחזקה, היא ניתנת לסתירה. החייב, בענייננו, פעל דווקא לסגירת כל תיקי ההוצל"פ הפתוחים נגדו, יש בדבר משום חזקה הפוכה לגמרי, כי מצבו הכלכלי של החייב, או למצער, התנהגותו, אינה מעידה על מצב כלכלי קשה כזה אשר החוק מתייחס אליו ובגינו מבוקשת להטיל את ההגבלות.
התכלית השניה הינה : למנוע מהחייב, באמצעות התנהגות בלתי אחראית, ליצור חובות נוספים. גם תכלית זו אינה מתקיימת בעניינינו, שכן החייב פעל להסדרת חובותיו, דבר המעיד על התנהגות אחראית ועל מודעות לחובות המוטלות עליו כחייב.
התנהגותו של החייב מעידה על מי שפעל לסילוק חובותיו ולא על מי שיוצר חובות נוספים; תיק האיחוד פוזר לאחר שלא נותרו תיקי הוצל"פ הפתוחים נגדו, מלבד התיק דנן. החייב אינו פועל ליצירת חובות נוספים, כי אם פעל לסילוק מלוא חובותיו, למעט החוב נשוא תיק זה, בו הושגה התנגדות לביצוע שטר שטרם הוכרעה.
האם המשך קיומם של ההגבלות בתיק מקיים את התכלית הסובייקטיבית של החוק ? נראה, על פניו, שלא. אין חשש מיצירת חובות נוספים מצד החייב אשר פעל לסילוק כל חובותיו; ואין בהמשך הטלת ההגבלות כדי להבטיח פירעון החוב על ידי מניעת יצירת חובות נוספים.
האמור יפה שבעתיים לאור מהותו של התיק שבפניי - בקשה לביצוע שטר, אשר מטבעו דינו כדין פסק דין על תנאי. קרי : החיוב מותנה עד אשר יוכרע הדיון בהתנגדות.
התכלית האובייקטיבית :
התכלית האובייקטיבית של טקסט הוא רצונו של היוצר הסביר. ברמת הפשטה גבוהה זהו "הרצון של השיטה". אלה הערכים, המטרות, האינטרסים, המדיניות, היעדים והפונקציות אשר הטקסט נועד להגשים בחברה דמוקרטית. בפרשנות במשפט, בעמ' 195.
אין היא ביטוי לרצון ה"אמיתי" של היוצר. היא פרי הקונסטרוקציה המשפטית המשקפת את צרכיה של החברה. גם היא חייבת לפעול בגדריו של הטקטס. התכלית האובייקטיבית היא המטרה והטקסט הוא האמצעי. חייב להיות עיגון, ולו מינימאלי, להגשמת התכלית האובייקטיבית בלשונו של הטקסט.
לתכלית האובייקטיבית רמות הפשטה שונות. הן תלויות בשני פרמטרים : האחד, מידת הפרטיקולריות או הכלליות של יוצר הטקסט. האחר, עניינו במידת המטען הערכי המיוחס לטקסט, והן נעות בין רמת הפשטה המתחילה על פי רצונו של היוצר האינדיווידואלי אילו הבעיה המשפטית הניצבת בפני הפרשן היתה ניצבת בפני היוצר ועד הרמה הגבוה ביותר המתקדמת בערכי היסוד של השיטה (כוונת השיטה).
אילו הבעיה המשפטית היתה ניצבת בפני היוצר נראה, על פניו, כי היוצר לא היה מבקש להחיל את ההגבלות על החייב, במצבת החובות שקיימת כיום נגדו. ברמת הפשטה גבוהה יותר, ערכי השיטה ועקרונות היסוד אשר הפכו לנכסי צאן ברזל של שיטת המשפט הישראלית, מציבות הגנה על זכויותיו של החייב, אשר הן ברמת חוקתית.
אומנם חוק ההוצל"פ חוקק טרם חקיקת חוקי היסוד, אולם התיקון מושא העניין נכנס לתוקף לאחר חקיקת חוקי היסוד. הדבר מעיד, כי יש לכבד את מעמדן של זכויותיו החוקתיות של החייב (חירות אישית, חופש התנועה, השמירה וההגנה על הגוף והכבוד, שמירה על צנעת הפרט שמירה על הקניין) (ראה לעניין זה : 5304/92 פר"ח 1992 נ' שר המשפטים, פ"ד מז (4), 715); אומנם, יש לזכור, כי גם זכויותיו של הזוכה לגבות את חובו ולשמור על קניינו גם היא זכות חוקתית הראויה להגנה (ראה : רע"א 5905/98 גמזו נ' ישעיה, פ"ד נה (3) 375) - אולם בנסיבותיו של תיק זה ההכבדה על החייב עולה, לאין שיעור, על ההכבדה על זכויותיו של הזוכה (שטרם הוכח, באופן חותך, כי יש לבצע את השטר אשר בידיו !).
מטרת אובייקטיבית וחברתית ראויה להשגה הינו עידוד חייבים לסלק את חובותיהם וליתן להם לפתוח דף חדש בחייהם, מהר ככל שניתן. זוהי רוח חזקה הנושבת כיום בחברתנו, שאף במסגרתה פועלת רפורמה בכונס הרשמי שנועדה לזרז את הליכי הפש"ר לצורך השגת מטרת ההליך : קבלת הפטר מחובותיו של החייב ופתיחת דף חדש בחייו. ראה - מאמרו של פרופ' דוד האן "מקדמים רפורמה בפשיטת רגל" עורך הדין, אוקטובר 2013.
ראויים לציון דבריו של פרופ' האן, כי תיקון חוק ההוצל"פ בשנת 1994 והוספת פרק המגן על "חייב מוגבל באמצעים" בא כצעד ראשון למצוא פתרון ראוי לקשיים בפניהם ניצבים חייבים המתקשים בתשלום חובותיהם, שכן באותה העת, פקודת הפש"ר, כפי שפורשה על ידי בית המשפט העליון, נעלה את שעריה בפני החייבים.
הנה כי כן, צורכי החברה כיום השתנו, ובעקבות הרפורמה בהליכי הפש"ר יישומה של ההגנה על חייב מוגבל ייעשה במתינות, כאשר בפני החייב עומדים הליכי פש"ר שמבטיחים לו, בסופם, וככל שיעמוד בתנאי החוק והפסיקה - הפטר מחובותיו, כך שההכרזה על החייב כמוגבל באמצעים והטלת הגבלות עליו - הינה תופעה שצפויה ללכת ולהידלדל.
שיקול דעת שיפוטי
"השיטה הפרשנית התכליתית מבוססת על מרכיב של שיקול דעת פרשני. לא ניתן לקבל באמצעותה תוצאות פרשניות אך בדרך הדדוקציה הלוגית, שכן היא מבוססת על צמתים פרשניים לתוכם נכנס הפרשן. הכיוון אליו יפנה, נתון לשיקול דעתו בלא ששיטת המשפט (לרבות כללי הפרשנות) מכוונים את דרכו. " פרשנות במשפט, בעמ' 393-394.
קיימים מס' מוקדים בהם נתון לשופט שיקול דעת פרשני, ביניהן המבנה החוקתי והשיטתי וכן עקרונות היסוד של השיטה, המהווים חלק מההבנה המוקדמת של הפרשן והמגבשים את התכלית (האוביקטיבית) של הנורמה המשפטית, ועשויים להיות לכל פרשן תפישה שונה של המבנה החוקתי והשיטתי של עקרונות היסוד השולטים בשיטה. מוקד נוסף הינו המטרות הערכים והאינטרסים שהנורמה באה להגשים, והמגבשים את התכלית של הנורמה המשפטית - אינם נתון שניתן למצוא בין דפי ההיסטוריה. תכלית הנורמה היא עניין נורמטיבי, אשר הפרשן צריך לגבש. תכלית הנורמה הוא מושג מופשט, היונק את חיותו מנתונים חברתיים שונים. פרשנות במשפט, בעמ' 393-394.
מדובר בחייב שהינו עו"ד. חשיבות רבה יש לביטולן של ההגבלות על עיסוקו ויכולתו לקיים את מקצועו. אין ספק כי חובות יש לקיים ולגבות, אולם בכור ההיתוך של כלל השיקולים שעולים במקרה שלנו - יש ליתן את הדעת, כי מבין עקרונות השיטה הישראלית, כפי שאני רואה אותה, יש ליתן ביטוי לרצונו של הפרט לקיים את עצמו ולדאוג לפרנסתו, ואף לעודד רוח זו. אני רואה בערך זה כאחד הערכים החשובים אשר יש ליצוק גם בנורמה הקבועה בסעיף 69ד לחוק ההוצל"פ באה להגן עליהם.
בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את תכליות החוק, הן תכליות סובייקטיביות והן תכליות אובייקטיביות - ולאחר שמצאתי כי ערך חשוב נוסף נועדה הנורמה להבטיח - איננו מוצא כי בנסיבותיו של תיק זה יש מקום להמשיך בהטלת ההגבלות על החייב, ואני מורה על ביטולם וביטול ההכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים.
המזכירות תודיע לצדדים.