קבוצת פרימיום פתרונות אשראי בע"מ נ' רגפורקר

רקע

1. לפניי תביעה בעילה שטרית, לתשלום חוב שכר טרחה נטען בסך 46,215 ₪.

    

2. ביום 11.5.23 הנתבע, מר שרון רגפורקר, פנה אל התובעת, קבוצת פרימיום פתרונות אשראי בע"מ (חברה העוסקת בייעוץ וליווי בגיוס אשראי והלוואות למגזר הפרטי והעסקי), והתקשר עמה בהסכם לגיוס הלוואה חוץ בנקאית בסך של כ – 716,000 ₪ כנגד דירה למכירה שהייתה אותה עת תחת כינוס נכסים.

    

3. במסגרת אותה התקשרות חתם הנתבע על הסכם הזמנת עבודה (להלן – "ההסכם") כמו גם על שטר חוב בסך 39,500 ₪ בתוספת מע"מ לטובת התובעת, המוגבל לסכום שכר הטרחה שהגיע לה לפי ההסכם (להלן – "שטר החוב").

    

4. תחילתו של ההליך דנן בתביעה למימוש שטר החוב שהגישה התובעת נגד הנתבע בלשכה ההוצאה לפועל. לאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן– עברה התביעה לפסים של דיון מהיר (החלטה מיום 5.2.24).

   תמצית טענות הצדדים

    

5. לטענת הנתבע בבקשת ההתנגדות, החברה ניצלה את המצוקה הנוראה אליה נקלע בעקבות הסתבכות כלכלית חמורה, במסגרתה מונה בנק מזרחי טפחות לכונס נכסים על דירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו בבאר שבע. בעוד שהנתבע הצליח לטענתו לעמוד בתשלומי החזר המשכנתא החודשיים לבנק מזרחי טפחות, הוא לא הצליח להחזיר חובות שעמדו על כ – 250,000 ₪ לחברת אובליגו. במצב זה, כּאָב משפחה שעמד להיזרק מביתו הפך ל"טרף קל" עבור התובעת והוחתם על ההסכם מושא דיוננו.

    

6. בסיכומיו הוסיף וטען, כי התובעת הציגה עצמה כמי שפותרת בעיות מימון תוך התחייבות למתן אשראי בריבית אטרקטיבית כשנציגיה היו לוחצים עליו באגרסיביות שיווקית מדי יום לחתום על הסכם התקשרות מבלי שנתנו לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני כריתתו.

    

7. לטענתו, במהלך ישיבת ההוכחות התבררו תנאיה החריגים של ההלוואה שאושרה לו – ריבית אפקטיבית של 17.52% (פי שלושה מהמקובל בבנקים) עם החזר חודשי של 9,490 ₪ בעוד שכלל ההכנסה המשפחתית שלו ושל בת זוגו עמדה על 11,000 ₪. התובעת פנתה ל – 4 גופי מימון בלבד מתוך 75 עמם מצויה בקשרי עבודה, ההלוואה התייחסה לסכום של 650,000 ₪ במקום 250,000 ₪, והריבית שהושגה היא ריבית נשך של 19.14% בניגוד לדין.

    

8. לטענתו ההסכם בטל מחמת עושק, הואיל והתובעת ידעה על מצוקתו, ניצלה אותה והשיגה לו הלוואה בתנאים דרקוניים ובחוסר סבירות קיצונית. התובעת גם הפרה לטענתו את הוראות חוק אשראי הוגן ואת תקנת הציבור בכך שבנוסף לעסקת ריבית הנשך שתיווכה לו גם ביקשה לגבות שכ"ט מופרז.

    

9. מכאן לשיטתו אין כל בסיס משפטי או מוסרי לדרישת התשלום.

    

10. הנתבע הוסיף וטען כי בעוד שהוא מצדו עשה את כל הנדרש לפי ההסכם מול התובעת ונציג התובעת אף הודה כי הנתבע נתן לו את כל המסמכים על מנת להפיק אישור עקרוני למתן הלוואה, התובעת לא מילאה אחר כלל התחייבויותיה בהסכם, נציג התובעת הודה כי המסמך שהוצג אינו "אישור עקרוני" והתובעת כלל לא הוכיחה שהנתבע הוזמן לחתימה על הסכם הלוואה.

     

11. הנתבע סירב לקחת את ההלוואה בתנאים שהוצגו מאחר שהתרשם כי מדובר בעסקה הרסנית, ולא נטל את ההלוואה בפועל. בסופו של יום גויס למלחמה וקיבל הלוואה מבנק מזרחי טפחות על סך 200,000 ₪ על מנת לשלם לחברת אובליגו את החוב כלפיה ובכך לשוב למסלול חיים נורמלי. גם באמור די לטענתו כדי לאיין זכאותה של התובעת לשכר טרחה כלשהו.

     

12. התובעת מצדה הכחישה את טענות הנתבע והתעקשה על כך שלא עמד בנטל לסתור את חזקת חובת התשלום מכוח שטר החוב עליו הוא חתום.

     

13. לטענתה, כלל הוא שכל מי שחתום על שטר - חב לפיו. הנתבע אינו מכחיש חתימתו על שטר החוב, וככל שטוען להיעדרו של חוב – עליו הנטל להוכיח זאת, לפי ס' 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – "פקודת השטרות"). התובעת הפנתה גם לסעיפים 84(א) ו – 89 לפקודת השטרות. לטענתה הנתבע לא עמד בנטל זה בנסיבות.

     

14. לשיטת התובעת, הנתבע פנה אליה מיוזמתו וחתם מולה על הסכם למתן שירותי ייעוץ וליווי בגיוס אשראי עד לסך 716,000 ₪ תוך שהעמיד כבטוחה לעסקה נכס שבבעלותו ובבעלות אשתו בסך 1,150,000 ₪ שהיה אותה עת בכינוס נכסים.

     

15. לטענתה, ההסכם עליו חתם הנתבע הוא הסכם הוגן, לפיו שכר הטרחה משולם לתובעת באופן מדורג בהתאם לקצב ביצוע העבודה. הנתבע אינו כופר בחתימתו על ההסכם, ולא התקיימו תנאים של עושק - לא בחתימה על ההסכם ולא בתנאי ההסכם לגופו.

16. התובעת הוסיפה וטענה, כי היא פעלה רבות והשקיעה את מיטב זמנה, מרצה ומקצועיותה כדי לתווך לנתבע את ההלוואה האטרקטיבית ביותר עבורו בנסיבותיו המיוחדות (כינוס נכסים, תיקי הוצל"פ וכיו"ב). בכלל זה התובעת פנתה לגורמי מימון שונים בבקשה למתן הלוואה בצירוף כלל המסמכים הרלוונטיים. בעוד שחלק מהחברות אליהן פנתה סירבו למתן ההלוואה, חברה אחת (דלתא קפיטל גרופ) אישרה מתן הלוואה והושג לנתבע אישור עקרוני למתן הלוואה בגובה 650,000 ₪.

     

17. לטענתה הנתבע חתם על אותו אישור עקרוני בחתימת ידו עם בת זוגו ובנו כערבים לפירעון ההלוואה לטובת החברה המממנת, במהלך ישבה פרונטלית אצל אותה חברה. למרות האמור, בנקודה זו החליט הנתבע להיעלם תוך הפרת הסכם ההתקשרות עליו חתם ומבלי לשלם לתובעת את התמורה המגיעה לה.

     

18. עוד טענה התובעת, כי במקביל הצליחה להשיג לנתבע הפחתה בסך 50,000 ₪ בחובותיו אל מול נושה גדול שלו וגם הצליחה לשכנע את כונס הנכסים על דירת הנתבע להפחית את שכר טרחתו ב – 10%. התובעת טענה כי גם פעלה בניסיון לעזור לנתבע בפדיון כספי הפנסיה שלו ומצאה את הקונסטלציה החוקית לעשות כן, וכל זאת מבלי שהייתה עליה חובה לעשות זאת - אך הנתבע לא התקדם.

     

19. לטענתה, למרות הוראות סעיף 18 להסכם לפיו שכר הטרחה ישולם לה בשני חלקים, תחילה 500 ₪ כדמי רצינות ששולמו על ידי נתבע במעמד החתימה, והיתרה בסך 39,500 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 7 ימי עבודה ממועד קבלת האישור העקרוני – הנתבע נמנע מעשות כן. ההסכם קובע מפורשת שזכאות התובעת לשכרה אינה מותנית במתן האשראי בפועל אלא רק בקבלת אישור בגינו בלבד. משהושג אישור עקרוני – קמה זכאותה לשכרה, ולכן דין תביעתה להתקבל במלואה.

    דיון והכרעה

     

    תביעה בעילה שטרית – היפוך נטל השכנוע והראיה 

     

20. כזכור, עילת התביעה בענייננו היא שטרית, מכוח שטר החוב עליו חתם התובע כבטוחה לטובת התובעת, להבטחת תשלום שכר טרחתה לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים.

     

21. סעיף 29(א) לפקודת השטרות:

     

    "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך."

     

22. משחתם הנתבע על שטר החוב להבטחת תשלום שכר טרחתה של התובעת מכוח ההסכם שנכרת ביניהם, מוטל עליו הנטל לסתור את החזקה שקיבל תמורה מלאה בעד הסכום הנקוב בשטר החוב. משכך, בפסק דין זה אדרש להכריע האם עמד הנתבע בנטל להפריך את חבותו לתשלום לפי שטר החוב.

     

23. בתוך כך יהיה עליי להידרש לשאלה האם הוכח פגם כלשהו בחתימה על ההסכם ועל השטר, וככל שלא – האם התקיימה עילה כלשהי לביטול ההסכם על ידי הנתבע.

     

24. אדרש לשאלות אלו להלן, כסדרן.

    האם הוכח פגם בחתימה על ההסכם ועל שטר החוב? 

     

25. אפתח בכך שהנתבע לא חלק על כך שחתימתו היא החתימה המתנוססת על גבי ההסכם, על גבי ייפוי הכוח ועל גבי שטר החוב (עמ' 6; 8 לפר').

     

26. בעדותו לפניי אמנם ניסה לטעון כי חתם על ההסכם בשל מצב כלכלי קשה, וכי לא ממש קרא את ההסכם בעצמו. כאשר נשאל האם הוא נוהג לקרוא הסכמים לפני שהוא חותם עליהם השיב שלא כל הזמן כי הוא סומך על אנשים, וכאשר עומת עם ההסכם מושא דיוננו אישר כי זו חתימתו אך הוסיף:

     

    "כן זה דרך מחשב ולא ראיתי את כל המסמך הזה רק דיברו איתי על זה, על 500 שקלים ולא דיברו איתי על סכומים אחרים." (עמ' 6 ש' 26-25 לפר').

     

27. הנתבע לא הכחיש כי קיבל את כל קובץ ההסכם למכשיר הנייד אם כי ציין "כן, קיבלתי את זה במהירות." (עמ' 6 ש' 30 לפר'), ובמהלך עדותו הוסיף כי:

     

    "מה שאמרו לי בהתחלה '500 שקלים דמי', איך קוראים לזה? 'דמי רצינות', זה מה שאמרו לי והשאר לא אמרו לי על ה-50,000 שקל או דברים כאלה לא דיברו איתי על הדבר הזה בכלל, 'רק תחתום' ואני במצב שאוטוטו לוקחים אותי ולוקחים לי את הבית הכל היה בלחץ." (עמ' 8 ש' 4-1 לפר'). הנתבע גם לא אישר שראה את החובה לתשלום עוד 40,000 ₪ עם החתימה על ההסכם (עמ' 9 ש' 11; ור' גם עמ' 13 ש' 7-3 לפר').

     

    ובהמשך טען:

     

    "אז חתמתי על עם ציון שאמר לי על נכונות מה שנקרא 500 שקלים על זה הבנתי והשאר הוא נתן לי דרך הטלפון 'ותחתום ותחתום'." (עמ' 7 ש' 9-7 לפר').

     

28. טענתו של הנתבע כי לא קרא את ההסכם לפני שחתם עליו הועלתה לראשונה בישיבת ההוכחות ובסיכומים אך לא נטענה בכתב ההתנגדות. טענותיו לעניין זה מהוות הרחבת חזית ודינן להידחות כבר מטעם זה.

     

29. גם אלמלא דוּבר בהרחבת חזית, הרי שעסקינן לכל הפחות בעדות כבושה. הכלל החל לעניינה של עדות כבושה הוא כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים, בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותהּ. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח דעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו (ר' למשל ע"פ 1645/08 פלוני נ' מ"י (3.9.2009)).

     

30. בענייננו לא זו בלבד שלא מצאתי בעדותו של הנתבע הסבר לעיתוי העלאת טענתו כי לא קרא את ההסכם כולו ולא הבין לגמרי על מה הוא חותם, אלא שהנתבע הודה בעדותו כי חתם על ההסכם מיוזמתו ומרצון חופשי (עמ' 7 ש' 13, 15 לפר').

     

31. אל מול עדותו ודבריו של הנתבע עומדת גרסת התובעת כפי שהוצגה על ידי שני העדים המצהירים מטעמה. בתוך כך, מר עמית מלר, מנהל תיק הלקוחות המחלקת תפעול משכנתאות אצל התובעת טען בתצהירו כי הנתבע חתם על הסכם הזמנת עבודה ועל שטר החוב וייפוי כוח לטובת התובעת (ס' 4, נספחים 4-1 להודעת התובעת על צירוף מסמכים), ובעדותו הרחיב אודות תהליך ההחתמה וציין:

     

    "הוא מדבר עם איש המכירות, איש המכירות מאפיין איתו את מה שהוא צריך מבחינת הרצון שלו לפטירת הבעיה שאליה הוא פנה ובמידה ואנחנו יודעים לעזור ולהביא פתרון לבעיה אנחנו מציגים ללקוח איך אנחנו יכולים לעזור לו מבחינת הפתרון ואנחנו מציגים לו גם את שכר הטרחה של העלות, של מה שאנחנו נוכל לעשות בשבילו בעלות המסוימת של שכר הטרחה וממלאים לו הסכם הזמנת עבודה דיגיטלי ושולחים לו אותו לחתימה בטלפון. כמובן עוברים איתו על הסכם הזמנת עבודה במעמד השליחה אליו כשהוא איתנו עוד על הקו, עוברים איתו על כל הסעיפים," (עמ' 32 לפר').

     

32. מר מלר הבהיר בעדותו כי עברו עם הנתבע על כל הסעיפים החשובים בהסכם וטען: "אנחנו עברנו על הסעיפים זה שהוא לא יודע על מה הוא חתם זה משהו אחר." (עמ' 2 ש' 32-31 לפר').

     

33. בשים לב לעדותו הכבושה (שמשקלה ממילא נמוך) של הנתבע לעניין זה, אל מול עדותו העקבית של מר מלר הטוענת היפוכם של דברים ממש, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת ולקבוע כי לנתבע הוסברו עיקרי ההסכם ומהותו במועד ההחתמה.

     

34. מכל מקום, לעניין זה יש להזכיר את ההלכה הוותיקה והמוכרת, לפיה אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב, שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא (ר' למשלע"א 467/64שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965)). הלכה זו נכונה ביתר שאת כשעסקינן במסמכים בעלי חשיבות, שכן ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תיעשה בהיסח דעת (ר' למשל ע"א 1319/06שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (20.3.2007)).

     

35. אשר על כן אני קובעת כי לא נפל כל פגם בתהליך החתמת הנתבע על ההסכם.

    האם הוכחה עילה כלשהי לביטול ההסכם על ידי הנתבע?

     

36. בכתב ההתנגדות טען הנתבע כי משהבין שנפל קרבן פעמיים ומנצלים את המצוקה הקשה אליה נקלע הודיע לתובעת על ביטול ההסכם ביניהם (ס' 11 לבקשת ההתנגדות וס' 21 לתצהיר) ואולם לא הוצגה לפניי כל אסמכתה לכך שהנתבע אמנם הודיע לתובעת על ביטול ההסכם והתובע גם לא ידע להשיב על כך בעדותו (עמ' 15 ש' 6-1 לפר').

37. אני קובעת אם כן כי הנתבע לא הודיע בפועל לתובעת על ביטול ההסכם.

     

38. השאלה הנשאלת כעת היא האם קמה לנתבע עילה כלשהי לביטול ההסכם וזאת מחמת תוכנו של ההסכם, מחמת תנאי ההלוואה שאושרו לו או מחמת כך שהתובעת לא מילאה התחייבויותיה על פיו.

     

39. אני סבורה כי התשובה לכך שלילית ואנמק.

    לא שוכנעתי שכריתת ההסכם נעשתה בתנאי "עושק" וגם לא שוכנעתי שאלו היו תנאי ההלוואה שאושרה לנתבע בנסיבות 

     

40. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המעגן את עילת ה"עושק" קובע כי:

     

    "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

     

41. הזכות לבטל הסכם מחמת עושק מותנית בהתקיימות ארבעה יסודות מצטברים: (1) הוכחת מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של המתקשר, או חוסר ניסיון כבדי משקל חמורים וקיצוניים; (2) הוכחת ניצול מודע של מצב זה על-ידי הצד השני; (3) קיומו של קשר סיבתי המלמד שהניצול הביא, על-פי מבחן סובייקטיבי, להתקשרות בחוזה; (4) הוכחת יסוד אובייקטיבי-חיצוני לפיו תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ר' ע"א 8222/19 חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד (7.12.2020)).

     

42. לא שוכנעתי כי התקיימו בעניינו איזה מארבעת התנאים שפורטו לעיל, לא כל שכן שהתקיימו ארבעתם יחדיו.

     

43. הנתבע אמנם טען בתצהירו כי בשל מצבו כלכלי קשה אליו נקלע בנק מזרחי טפחות מונה לכונס נכסים על דירת המגורים שבבעלותו ובבעלות אשתו בבאר-שבע, וכי התסבוכת אליה נקלע נבעה מחוב כספי לחברת אובליגו בסך 250,000 ₪ (ס' 4-3 לתצהירו). הנתבע גם הודה כי נוכח הליכי כינוס הנכסים שום בנק לא הסכים לתת לו הלוואה ולכן נאלץ לחפש הלוואה חוץ בנקאית (ס' 5 לתצהירו).

     

44. ואמנם, אין חולק על כך שהנתבע היה נתון במצוקה כלכלית, היה שקוע בחובות, ודירת המגורים שלו ושל בת זוגו הייתה נתונה בהליך של כינוס נכסים. ואולם לא די בכך כדי לקבוע שמצבו גרם לתובעת לנצל אותו וכי היא אמנם ניצלה אותו בפועל באופן שגרם לו להתקשר בהסכם עמה. מעבר לכך שהנתבע עצמו הודה כי פנה לנתבעת מיוזמתו (ס' 7-6 לתצהירו), יש לזכור כי מצבו של הנתבע אינו שונה ממצבם של אנשים רבים שנקלעים לתסבוכת כלכלית ומבקשים להתקשר עם חברות שתסייענה להן להשיג הלוואות שתוכלנה לחלץ אותם מהמצב אליו נקלעו.

     

45. אם באמור לא די, הרי לא שוכנעתי שהוכח בענייננו יסוד אובייקטיבי-חיצוני לפיו תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

     

46. ההסכם בו התקשר הנתבע מול התובעת (נספח 2 להודעת התובעת על צירוף מסמכים), הוא למעשה הסכם הזמנת עבודתו במסגרתו הסמיך הנתבע את התובעת לפעול בשמו לגיוס אשראי בגובה של כ – 716,000 ₪ מול כל הבנקים/חברות ביטוח/משקיעים/מלווים חוץ-בנקאיים וכו'.

     

47. מדובר בהסכם במסגרתו התחייבה התובעת לטפל עבור הנתבע בנושאים הבאים:

     

    "1. ייעוץ כלכלי בלבד בנוגע להלוואות, מימון, השקעות, משכנתאות, ייעוץ פיננסי והתנהלות כלכלית.

    2. הגשת המזמין לגורמים מלווים שונים ו/או בתי השקעות עפ"י שיקול הדעת הבלעדי של המייצג.

    3. ייצוג המזמין אל מול הגורם הנבחר.

    4. ליווי המזמין לאורך כל התהליך אשר יסתיים בתיאום החתימות אצל הגורם המממן על המימון/הלוואה/משכנתא/השקעה."

     

48. סעיף 18 להסכם מתייחס לגובה שכר הטרחה לו זכאית התובעת שהועמד על 40,000 ₪ בתוספת מע"מ בתנאי התשלום הבאים:

     

    "א. דמי רצינות בסך 500 ₪ + מע"מ, תשולם במועד החתימה על הסכם זה.

    ב. היתרה סכום של 39,500 ₪ + מע"מ ישולם בתוך 7 ימי עבודה ממועד קבלת האישור העקרוני/אישור להלוואה/מתווה להעמדת אשראי/הצעה למימון מגורם האשראי/מסמך מגורם האשראי המתאר את בקשת ההלוואה וחתומה על ידי הלקוח על פי דרישת החברה ולא יאוחר מיום קבלת הכספים הראשונה מהגוף המממן, אף אם בחר המזמין לדחות ו/או לא לקחת חלקית ו/או וויתר על ההלוואה בפועל, ו/או אם שינה המזמין על פי שיקול דעתו את מתווה ההלוואה. ובכל מקרה, תיבחן האפשרות למזמין ארכה של עד 14 יום מתאריך האישור העקרוני או קבלת הכסף המוקדם מביניהם, ועל פי שיקול דעתו של המייצג בלבד."

     

49. סעיף 24 להסכם שמתייחס לנוהל ביטול עסקה קובע כי:

     

    "ככל שיבחר המזמין לבטל את ההסכם לאחר מועד חתימתו, יהא מחויב לפי השלבים הבאים:

    שלב א' איסוף מסמכים 25% מגובה שכר הטרחה, שלב ב' פנייה לגורמי האשראי 50% מגובה שכר הטרחה, שלב ג' שלב קבלת האישור העקרוני/אישור להלוואה/מתווה להעמדת אשראי/הצעה למימון מגורם האשראי/מסמך מבית היוצר של גורם האשראי המתאר את בקשת ההלוואה (קבלת אישור מגורם אחד או יותר) 100% מגובה שכר הטרחה. המזמין מאשר בחתימתו על הסכם זה מראש את ביצוע כל שלב מהשלבים האמורים לעיל ולא תהא לו כל טענה בעניין."

     

50. אשר לאופן קביעת גובה שכר הטרחה לפי ההסכם, הסביר מנכ"ל התובעת שקביעתו בוצעה על יסוד "כמה ערך נתתי ללקוח" ופירט והסביר כי השכר בוצע כנגזרת של שווי ההלוואה שדרוש היה להשיג לנתבע אל מול שווי הבטוחה שעמדה לרשותו (היא הדירה שבבעלותו ובבעלות בת זוגו – ר' עמ' 22-20 לפר').

     

51. בנוסף, העוגנים שנקבעו בהסכם לתשלום שכר הטרחה האמור הם סבירים למדי, ותלויים במידת ההשקעה והעבודה שביצעה התובעת עד לשלב הרלוונטי, כאשר הזכאות לקבלת מלוא שכר הטרחה קמה עם קבלת אישור עקרוני למתן הלוואה מצג הגוף המלווה. בתניה כזו יש רציונל עסקי ברור. בעסקאות לסיוע בגיוס מימון כספי, עיקר עבודתו של הגוף המסייע היא בקבלת אישור למתן ההלוואה. מרגע קבלת האישור הבחירה נתונה למעשה באופן מוחלט בידי מבקש המימון, וקשה ליתן יד למצב בו הגוף המסייע ישקיע מזמנו וממרצו, ישיג ללקוח אישור למתן הלוואה מגורם מימון כלשהו ובסופו של יום הלקוח יתחרט וכל עמלו של הגוף המסייע יֵרֵד לטמיון ללא תמורה בעד עבודתו.

     

52. ואמנם, תניות דומות כבר אושרו כתניות סבירות בפסיקה (השוו למשל לרת"ק 16640-11-21 ק.פ.י. קבוצת פיננסים לישראל בע"מ נ' מור (11.1.2022)).

     

53. לטענת הנתבע, התובעת רצתה להבטיח את שכר הטרחה בסך 40,000 ₪ תוך שהיא מפזרת הבטחות להלוואה בריבית טובה ובתנאם סבירים אך לאחר החתימה על ההסכם לא עשתה כל מאמץ גדול על מנת להשיג לו הלוואה כפי שהבטיחה (ס' 11-10 לתצהירו). הנתבע גם הלין על תנאי ההלוואה שלטענת התובעת אושרה לו בדלתא קפיטל גרופ.

     

54. ואולם לא שוכנעתי שתנאי ההלוואה שהצליחה התובעת להשיג לנתבע הם "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל".

     

55. הנתבע הלין על גובה הריבית על פי האישור להלוואה שהשיגה עבורו התובעת שלטענתו היא ריבית בשיעור 19.14% העומדת בניגוד להוראות חוק אשראי הוגן. ואולם בעניין זה שוכנעתי בהסבר של מנכ"ל התובעת מר פלג ושל מנהל תיק הלקוחות מר מלר, כי הריבית שהושגה עבור הנתבע, בנתוניו האישיים ובנסיבותיו הפרטניות – לא הייתה חריגה.

     

56. אפתח בכך ששוכנעתי כי תנאי הפתיחה של הנתבע מלכתחילה היו קשים למדיי, ומלאכת איתור גורם שיסכים להעניק לו הלוואה לא הייתה פשוטה, כשברור היה מלכתחילה שככל שיושג אישור להלוואה הדבר ייעשה בריבית גבוהה למדיי, וודאי גבוהה מהריבית הנוהגת בבנקים.

     

57. בתוך כך, מר ניר פלג, מנכ"ל התובעת, הבהיר כיצד התובעת קובעת את אסטרטגיית המימון המתאימה ביותר ללקוח הספציפי בהתאם לאנליזה מבוססת טיב לקוח, טיב עסקה וטיב בטוחה (עמ' 17 לפר'). מר פלג הבהיר, כי התובעת עובדת ככלל עם 75 גופי אשראי, אך בכל מקרה נתון בוחנת עם מי מהגופים תעבוד במקרה הספציפי, וטען כי במקרה הספציפי של הנתבע התובעת מצאה רק 4 גופים מתוך ה – 75 שעשויים היו להתאים בשל המצב הייחודי של הנתבע (עמ' 18 לפר').

     

58. מר פלג הבהיר כי יש לקוחות שלא מתקבלים על ידי התובעת (עמ' 17 ש' 30 לפר'), ציין כי ביחס ללקוחות המצויים בהליכי חדלות פירעון או כינוס נכסים מצטמצם בכ – 90% היצע גופי המימון מולם ניתן לעבוד, אך הבהיר כי התובעת האמינה שתוכל להשיג מימון עבור הנתבע הספציפי, וכטענתו:

     

    "יש בשוק של עולם המימון או-קיי שחקני ריבית ויש אנשים שצריכים שיפתרו להם את הבעיות, במקרה שלנו במקרה הזה ספציפי אין לנו פה שחקן ריבית וגם נאמר לו שהריבית שתהיה היא הריבית היא יחסית הכי גבוהה כתוצאה מזה שאנחנו נמצאים, כתוצאה מזה שאנחנו הולכים לקחת הלוואת גישור על מנת לסגור ובעצם לבטל את הנושא של הכינוס נכסים וכמו שאמרתי בן-אדם שיש לו היום פשיטת רגל, כונס נכסים, עיקולים על הנכס וכן הלאה לא יכול לצפות לקבל ריבית בנקאית." (עמ' 19 ש' 21-14 לפר').

     

59. גם מר מלר סיפק בעדותו הסבר דומה, טען כי בין עשרות גופי המימון עימם עובדת התובעת יש 20-15 העוסקים בנישה החוץ בנקאית לה זקוק היה הנתבע, ולשיטתו:

     

    "פנינו לאלה שאנחנו יודעים שהתיק שלו יכול לעבור כי בתיק שלו היו מגבלות שגם הקרנות שאנחנו עובדים איתם בגלל שאנחנו מכירים על בוריים את כל ה-15, 20, כל אחד ספציפית מה יודע לאשר, אז ידענו מי ה-3,4 הספציפיים שיכולים לבחון את התיק הזה וכמו שנאמר כאן, 3 הראינו סירובים של 3 שסירבו שהם עוד אלה שאנחנו חשבנו שקריטריונים מתאימים, עוד קיבלנו סירוב מהם." (עמ' 33 ש' 18-13 לפר').

     

60. גם מר מלר, בדומה למר פלג, ציין כי לא כל לקוח מתקבל על ידי התובעת, ונעשה סינון לאחר בדיקתו של מר מלר את תיק הלקוח, כפי שגם נעשה בענייננו (עמ' 33 ש' 32-28; עמ' 34 ש' 7-1 לפר'). בכל מקרה טען מר מלר באופן חד משמעי, כי במועד החתימה על ההסכם מול הנתבע התובעת האמינה שתשיג לו אשראי בתנאים הטובים ביותר (עמ' 34 ש' 19 לפר').

     

61. מר מלר הוסיף וטען כי הבטוחה של דירת הנתבע ובת זוגו בשווי 1,150,000 ₪ לא הייתה מספיקה והבהיר כי:

     

    "בעסקה כזו הרגשה טובה לקרן בעסקה, הקרן בוחנת לפי הרגולציה שלה מה טוב לה יותר נכון, אם באים עם נכס של 3,000,000 או 4,000,000 וזה נראה יותר טוב אז לא חייבים לבקש ערב כי לקרן זה יותר טוב 650 מתוך 2,000,000 זה 20%, 30%, פה זה כמעט 70% אם ההלוואה שמתנפחת כי אתה לא משלם את כל הריבית אתה מבין? אז אתה מתנפח מגיע ל-70% זה סיכון, סיכון גבוה מאוד." (עמ' 35 ש' 16-11 לפר').

     

62. מר מלר גם הבהיר, כי מאחר שהיו פיגורים בתשלום החובות של הנתבע לאובליגו אך גם לבנק מזרחי טפחות בתשלום המשכנתא, בניגוד למה שטען בפניהם תחילה הנתבע עצמו, לא ניתן היה להסתפק בהלוואה פחותה מ – 650,000 ₪. הוא הוסיף והבהיר כי הפרטים אודות היקף ההתחייבויות של הנתבע התגלו רק בפגישה מול דלתא קפיטל גרופ (עמ' 37-36 לפר').

     

63. אשר לתנאי ההלוואה שאושרה על ידי דלתא קפיטל גרופ, מר פלג הסביר כי גובה הריבית השנתית לפי ההלוואה שאושרה לנתבע עמד על 10% + P כאשר הריבית השיקלית היא 16.25% שמתווספת לקרן מדי חודש כך שהריבית האפקטיבית עומדת על 17.52%. לטענתו, ההפרש של 2% משקף עלויות חד פעמיות של הקמת הלוואה לכל תקופת ההלוואה המבוקשת של 18 חודשים ומדובר בריביות נורמטיביות לחברות מסוג זה בהתאם לפרופיל הפיננסי האשראי של הלווה וזו הייתה המיטבית והאפקטיבית עבור הנתבע בנסיבות (ס' 21 לתצהיריהם).

     

64. מר פלג הסביר בעדותו כי סכום ההחזר החודשי כפי שהוצע על ידי חברת דלתא קפיטל גרופ (עמ' 337 להודעת התובעת על צירוף מסמכים) עמד על 8,800 ₪ לחודש לפי חישוב גובה הריבית ביחס לסכום ההלוואה, ואולם הסביר כי צריך לדבר על החזר של 4,500 ₪ בלבד כי זה הסכום שיוצא לנתבע מהכיס כל חודש בהתאם לאישור המימון, וכי כל מה שהוא לא שילם על חשבון הריבית שהוא היה צריך לשלם יתווסף בסוף בהחזר של ההלוואה לקרן. כלומר, את הפער בין ה – 8,800 ₪ ל – 4,500 ₪ היה צריך להחזיר בסוף (עמ' 26 ש' 32-24, עמ' 27 לפר').

     

65. גם מר מלר הסביר את עלות האשראי החודשי של הנתבע ובת זוגו לפי ההלוואה שאושרה להם על ידי דלתא קפיטל גרופ, והבהיר כי הנתבע ובת זוגו היו צריכים לצאת ממצב של כינוס נכסים ופנו אל התובעת לפתרון. גם אם כנגד הלוואה בסך 650,000 ₪ צריך היה הנתבע להשיב 113,000 ₪ בחלוף תקופת ההלוואה, בתנאים שהושגו עבורם הם יכלו לשלם 4,500 ₪ בחודש עבור חלק מהריבית בתקופה הראשונה, וכל השאר יצטבר לסוף התקופה, ובסוף התקופה הנתבע אמור היה למכור את הדירה ולהישאר עם יתרה ביד (עמ' 39 לפר').

     

66. מר מלר ציין בעדותו כי ריבית בשיעור 17.5% בנסיבותיו של הנתבע, שהיה מצוי תחת הליך של כינוס נכסים, היא ריבית טובה, וכשנשאל האם הדבר הוצג לנתבע ציין:

     

    "ברור, ברור, אנשי מכירות תמיד מוכרים את העסקאות האלה בסגנון הזה ואומרים שהריבית שתתקבל היא בין פריים פלוס 8 לבין פריים פלוס 10 באזורים האלה או-קיי? וכמובן זה נתון להחלטת הקרן, אז כשהקרן פגשה ושמעה את הסיפור וראתה שגם שני לווים לא מספיקים כי לא סתם צירפו את הבן, בדרך כלל והייתי בהרבה פגישות בדלתא לא מצרפים סתם את הבן, פה לא אישרו את התיק אלא אמרו 'תביא גם את הבן כי הערב תומך כדי שנוכל בכלל לבחון את זה' וגם הריבית שהביאו זה אחרי שצירפו את הבן," (עמ' 34 ש' 30-23 לפר').

     

67. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי מעבר לטענות כלליות המאזכרות את הוראות חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993, לא הפנה הנתבע לסעיף או להוראה ספציפית שהופרו במסגרת ההסכם מושא דיוננו או במסגרת תנאי ההלוואה שהצליחה התובעת להשיג עבור הנתבע, ולא שוכנעתי בהפרה קונקרטית של הוראות החוק האמור בכל הנוגע לשיעור העלות המרבית של האשראי כמפורט בסעיף (1) לתוספת הראשונה לחוק האמור.

     

68. אשר על כן לא התקיימה בענייננו עילה לביטול ההסכם מחמת עושק בכריתתו.

    שוכנעתי כי התובעת מילאה אחר מלוא התחייבויותיה לפי ההסכם וזכאית לתשלום מלוא שכר טרחתה

     

69. זה המקום להוסיף ולציין כי שוכנעתי שהתובעת פעלה בשקידה סבירה וראויה על מנת לנסות ולהשיג לנתבע הלוואה בתנאים הטובים ביותר עבורו.

     

70. בעניין זה הצהירו נציגי התובעת, כי מיד עם חתימת הצדדים על ההסכם ומתן ייפוי הכוח לתובעת, התובעת החלה לפעול במרץ על מנת לגייס עבור הנתבע את ההלוואה המבוקשת, ביום 16.5.23 הנתבע השלים את הניירת לטובת הגשות לגורמי מימון שונים וביום 31.3.23 התובעת פנתה לגורמי מימון שונים בבקשה למתן הלוואה. בתוך כך פנתה התובעת לחברת DOI מימון חוץ בנקאי; לחברת א.ר. פתרונות אשראי בע"מ, לחברת קרן גאיה ולחברת דלתא קפיטל גרופ, בצירוף כלל המסמכים הרלוונטיים (ס' 7-5 לתצהיריהם של מנכ"ל התובעת מר ניר פלג ושל מר עמית מלר מנהל תיק לקוחות במחלקת תפעול משכנתאות אצל התובעת).

     

71. מר פלג ומר מלר הבהירו, כי 3 מתוך 4 החברות למימון חוץ בנקאי אליהן פנתה התובעת סרבו למתן הלוואה לנתבע וביום 1.6.23 התקיימה פגישה פרונטלית של הנתבע בליווי נציג התובעת אצל חברת דלתא קפיטל גרופ, אשר בהמשך לה ביום 14.6.23 אישרה זו את מתן ההלוואה והושג לנתבע אישור עקרוני להלוואה בגובה של 650,000 ₪ (ס' 10-8 לתצהיריהם ור' גם נספחים 10א'; 10ב'; 10ג' להודעת התובעת על צירוף מסמכים).

     

72. לטענת מר פלג ומר מלר, הנתבע חתם בחתימת ידו על גבי האישור העקרוני והעבירו חתום לתובעת (ס' 11 לתצהיריהם). מר פלג הוסיף כי מדובר בנתבע שדירתו תחת כינוס נכסים ולכן קשה עוד יותר להשיג עבורו הלוואה. למרות זאת ולאחר קבלת האישור העקרוני מחברת דלתא קפיטל גרופ התובעת פנתה לאחד הנושים של הנתבע (א.א.פ אדוונס פיינס) וקיבלה עבורו הפחתה של 50,000 ₪ מהחוב, ואף הצליחה להשיג עבור הנתבע הנחה של 10% משכר טרחת כונס הנכסים. בנוסף, התובעת פעלה בניסיון לעזור לתובע בפדיון כספי הפנסיה שלו (על אף שהלא הייתה מחויבת לכך בהסכם) אך הנתבע לא התקדם (ס' 14-12 לתצהיריהם, ונספחים 5 – 10ג. להודעת התובעת על צירוף מסמכים).

     

73. בסופו של יום, אם כן, הצליחה התובעת להשיג עבור הנתבע אישור להלוואה בסך 650,000 ₪ אצל דלתא קפיטל גרופ.

     

74. הנתבע אמנם ניסה לטעון כי מדובר באישור "המתחזה" לאישור למתן הלוואה מחברת דלתא קפיטל וכי אין מדובר באותו "אישור עקרוני" המזכה את התובעת בשכר טרחה לפי ההסכם. לטענתו, התובעת לא הצליחה במשימתה לגייס את האשראי לו נדרש מלבד הלוואה בריבית קצוצה בגובה של למעלה מ – 19% בתוספת שכר טרחתה (ס' 12 לתצהירו). ואולם, שוכנעתי כי המסמך שדלתא קפיטל גרופ הנפיקה לנתבע ואשר עליו חתם ביום 14.6.23 (נספח 11 להודעת התובעת על צירוף מסמכים) עונה על תנאי ההסכם המזכים את התובעת במלוא שכר טרחתה ואנמק.

     

75. ראשית, הנתבע עצמו הודה כי התובעת אכן הצליחה להשיג לו הלוואה כאמור בסך של עד 650,000 ₪, גם אם טען שמדובר בהלוואה בריבית נשך (ס' 17 לתצהירו).

     

76. שנית, המסמך אליו התייחסה התובעת כ"אישור עקרוני" (נספח 11 להודעת התובעת על צירוף מסמכים) אמנם איננו נושא את הכותרת "אישור עקרוני" אלא את הכותרת "בקשה לקבלת אשראי ונתוני בסיס ראשוניים" (נספח 11 להודעת התובעת על צירוף מסמכים). ואולם עיון במסמך מלמד כי מצויים בו כלל פרטי ההלוואה המוצעת תחת הלוגו של חברת דלתא קפיטל גרופ, וברי כי הוא מהווה הצעה למתן הלוואה שכן ברובריקת ה"תוקף" מצוין כי "מסמך ראשוני זה נערך ביום 11.6.23 והפרטים הנזכרים בו רלוונטיים למשך 7 ימים ממועד עריכתו."

     

77. שלישית, מר מלר ציין בעדותו, כי זה האופן שבו דלתא קפיטל מוציאים את האישורים העקרוניים שלהם, וטען כי באישורים שהיא מנפיקה לא כתוב "אישור עקרוני" (עמ' 42 לפר').

     

78. רביעית, הנתבע אישר בעדותו כי הוא נכח יחד עם מר מלר בפגישה עם דלתא קפיטל וכי הוא חתום על אותו מסמך שכותרתו "בקשה לקבלת אשראי ונתוני בסיס ראשוניים" (עמ' 10 ש' 17 לפר'). הוא הוסיף כי בהתאם לזכרונו, הוא הגיע עם מר מלר לפגישה האמורה "כדי לראות את יסכימו להלוואה" (עמ' 14 ש' 32 לפר'). למיטב זכרונו דובר בפגישת היכרות ולא זכר שאישרו לו את ההלוואה באותו פגישה (עמ' 15 ש' 23-16 לפר').

     

79. מנגד, מר מלר שנכח בעצמו בפגישה יחד עם הנתבע טען כי בסיומה של הפגישה התקבל אישור עקרוני להלוואה (עמ' 37 ש' 22; 24 לפר').

     

80. חמישית, אלמלא דובר באישור עקרוני, לא ברור מדוע הנתבע עצמו חתם עליו, ועוד פחות ברור כיצד ומדוע חתמו עליו גם אשתו של הנתבע ובנו. הנתבע אמנם טען כי אשתו ובנו שרשומים לצד שמו לא נכחו באותה פגישה ולא זכר כיצד הם חתמו על אותו מסמך (עמ' 11 לפר') ואולם הודה כי הם היו ערבים עבורו (עמ' 12 ש' 8-1 לפר'). הוא גם אישר שחתם על שטר החוב לטובת דלתא קפיטל גרופ (עמ' 12 ש' 22 לפר').

     

81. שטר החוב עליו חתם הנתבע ועליו חתמו אשתו ובנו כערבים לטובת דלתא קפיטל גרופ לא אומת בידי עו"ד אך הנתבע הודה כי דרשו ממנו שיאומת בידי עו"ד כי אם לא "לא יקבל משהו" (עמ' 16 ש' 7-1 לפר'), ללמדך שגם להבנתו דובר באישור עקרוני שכפוף היה כמובן להמשך שיתוף פעולה וחתימה על מסמכים מצד הנתבע.

     

82. שישית, לפי סעיף 24 להסכם שבין התובע לנתבע, שלב ג' לעבודת התובעת (שבהתקיימו זכאית התובעת למלוא שכר טרחתה על פי ההסכם) אינו מתייחס רק לאפשרות של קבלת "אישור עקרוני" מהגוף המממן אלא כולל מספר אפשרויות ובהן קבלת האישור העקרוני/אישור להלוואה/מתווה להעמדת אשראי/הצעה למימון מגורם האשראי/מסמך מבית היוצר של גורם האשראי המתאר את בקשת ההלוואה (קבלת אישור מגורם אחד או יותר).

     

83. משכך, גם אם אותו מסמך הנושא את הלוגו של חברת דלתא קפיטל גרופ אינו נושא את הכותרת "אישור עקרוני", משמפורטים בו תנאי ההלוואה – הוא מסמך בשל דיו המקנה לתובעת זכאות למלוא שכר טרחתה על פי סעיף 24 להסכם.

     

84. אשר על כן, שוכנעתי שהתובעת פעלה בשקידה הראויה על מנת להשיג לנתבע הלוואה והצליחה להשיג לו אישור עקרוני למתן ההלוואה באופן שדי בו כדי להקנות לה זכאות למלוא שכר הטרחה החוזי.

     

85. בכל מקרה, גם אם יטען הטוען שהמסמך שצורף כנספח 11 להודעת התובעת על צירוף מסמכים איננו מקים לתובעת זכאות למלוא שכר טרחתה כקבוע בהסכם, שוכנעתי כי המניעה להשגתו של אישור עקרוני בפועל נעוצה אך ורק בנתבע, באופן שממילא מקים לתובעת זכאות למלוא שכרה.

     

86. מר פלג אישר שהנתבע העביר לתובעת את כל המסמכים לצורך הפקת אישור עקרוני אך טען כי הנתבע נעלם לאחר שזה הושג (עמ' 29 לפר').

     

87. מר פלג טען כי הנתבע ידע בזמן אמת במועד הפגישה עם נציגי קרן דלתא קפיטל גרופ שעליו לחתום על שאר המסמכים והזמנתו לחתום עליהם הייתה בעל-פה, כדבריו:

     

    "או-קיי אני לא יכולתי להזמין אותו כי הוא ניתק מגע מאוד פשוט ולכן יש את סעיף 24, בוא בוא תיגש לסעיף 24, גש לסעיף 24 אדוני בבקשה. אתה שואל אותי אני מחזיר אותך." (עמ' 28 ש' 19-17 לפר').

     

88. כאשר נשאל מר פלג על ידי בית המשפט האם התובעת פנתה אל הנתבע על מנת לבוא לחתום על הסכם ההלוואה השיב בחיוב והבהיר:

     

    "אני אסביר לך, לאחר... שאנחנו פנינו ללקוח על מנת לאמת עם עוה"ד שלו את האישורים העקרוניים ואת שטר החוב הלקוח נעלם, התאדה ולכן הופעל סעיף 24 כי אם אני אקח אתכם לסעיף בחוזה או-קיי 16, הוא מודע לעובדה כי על מנת לקדם את תהליך קבלת הכספים לרבות בדיקת הריביות באופן יעיל עליו להעביר את כל המסמכים הרלוונטיים בענייניו ולספק ביטחונות ובטוחות לגורמים המלווים באופן מסודר ובלוח זמנים מהיר שלא יאוחר מ-10 ימי עבודה ובהתאם לבקשת המייצג. חוסר שיתוף פעולה של למעלה מ-14 ימי עבודה מצד המזמין ייחשב כביטול עסקה, ביטול עסקה הוא סעיף 24," (עמ' 28 ש' 32-28; עמ' 29 ש' 6-1 לפר').

     

89. מר פלג הוסיף וציין כי מר מלר (וגם מר פלג עצמו) ניסו לפנות לנתבע מכל מספרי הטלפון של התובעת על מנת להזמין אותו לבקש ממנו לספר את המסמכים בצורה טובה, וטען כי גם נאמר לנתבע פרונטלית במשרדי קרן דלתא קפיטל גרופ שצריך ללכת להחתים את עורך הדין ובסופו של יום הנתבע ניתק מגע ולא הסכים לבוא במגע עם נציגי התובעת עד שפנו לעו"ד לצורך נקיטה בהליכי גבייה (עמ' 29 ש' 27-13; עמ' 30 ש' 12-11; 19-17; 26-23; עמ' 31 ש' 17-15 לפר').

     

90. גם מר מלר מסר בעדותו דברים דומים, וציין כי:

     

    "קבענו פגישה ואני גם רדפתי אחריו שיחתום גם רדפתי אחריו שיחתום על האישור של דלתא כי הוא היה צריך לחתום על האישור של דלתא כדי להתקדם,... והוא לא היה עונה לי בכלל להודעות.... הוא לא נתן לנו לתאם אתו חתימות, הוא לא חתם על השטר חוב של דלתא." (עמ' 41 ש' 11-2 לפר').

     

91. מר מלר ציין כי שלח לנתבע הודעות רבות, ובמעמד עדותו חיפש את פרטי ההודעות וההתכתבויות שלו עם הנתבע במכשיר הנייד שלו, על מנת להוכיח כי ביקש לזרז את הנתבע בחתימה על אישור ההלוואה אך הנתבע השיב תשובות לא ענייניות ומסמס העניין:

     

    "הנה הנה ואז הוא שאל 'יש התקדמות?', אמרתי לו 'זה' ואז שלחתי לפה, אומר לי 'היה בטלפון דיברתי עם השמאי ואז הוא אומר לי אני אצל העו"ד מנסה לדחות את הפינוי', אמרתי לו 'מה קורה לגבי החתימה על האישור?' הוא אומר לי 'דיברתי עם השמאי לגבי הערך של בית תינתן לאחר 14 יום'. 'בוקר טוב אני בדרך לעו"ד הוא אמור לצאת לחדלות פירעון אני לא יודע מה זה אומר'," (עמ' 41 ש' 32-27 לפר').

     

92. זה המקום להוסיף ולציין כי גם מעדותו של הנתבע עצמו עלה כי ידע שהוא צריך לחתום על מסמכי ההלוואה והתנה חתימתו בהורדת הריבית (ס' 26 לתצהירו).

     

93. אני קובעת אם כן, כי לאחר הפגישה במשרדי דלתא קפיטל גרופ ואישור המתווה העקרוני למתן הלוואה לנתבע, הנתבע צריך היה לחזור עם מסמכים חתומים ואישורים נוספים כתנאי למתן ההלוואה בפועל ובשלב זה נעלם והפסיק לשתף פעולה.

     

94. בהתנהלותו האמורה הפר הנתבע התחייבויותיו שבסעיפים 16-15 להסכם.

     

95. בסעיף 15 להסכם התחייב הנתבע כי:

     

    "הוא מודע לעובדה, כי ביצוע הליך הייעוץ כרוך בשיתוף פעולה מצדו – ולכן המזמין מתחייב לזמינות לטובת ביצוע הליך הייעוץ, עד החתימה על הסכם המשכנתא/הלוואה/מימון, על פי בקשות המייצג הסבירות – וכן המזמין מתחייב להגיע לפגישות/ישיבות בענייננו, בהתאם לבקשת המזמין."

     

96. בסעיף 16 להסכם התחייב הנתבע כי :

     

    "הוא מודע לעובדה, כי על מנת לקדם את תהליך קבלת הכספים, לרבות בדיקת הריביות באופן יעיל, עליו להעביר את כל המסמכים הרלוונטיים בענייננו ולספק ביטחונות ובטוחות לגורמים מלווים, באופן מסודר ובלוח זמנים מהיר ובכל מקרה לא יאוחר מ 10 ימי עבודה, ובהתאם לבקשות המייצג. חוסר שיתוף פעולה למעלה מ 14 ימי עבודה מצד המזמין ייחשב כביטול עסקה."

     

97. אשר על כן, בניתוק הקשר עם התובעת ובהיעדר שיתוף פעולה מצדו- היה זה הנתבע שהפר את ההסכם עם התובעת, ומשזו מילאה את כלל התחייבויותיה כלפיו – זכאית היא למלוא שכר טרחתה.

     

98. טרם חתימה אוסיף ואציין כי גם טענת הנתבע כי בפועל לא נטל את ההלוואה שהוצעה לו ופנה לתובעת לשפר את ההצעה של הריבית אך הדבר לא הועיל (ס' 26 לתצהירו), וכי בסוף נטל הלוואה בסך 200,000 ₪ מבנק מזרחי טפחות על מנת לשלם החוב לאובליגו ולשוב למסלול חיים נורמלי (ס' 27 לתצהירו) – לא תוכל לסייע בידו. לא די בכך כדי לפטור את הנתבע מחבותו החוזית לשלם את שכרה של התובעת כמוסכם ביניהם.

     

99. משלא הפרה התובעת את ההסכם ופעלה לפיו כלשונו, ומשקבעתי כי האישור שהושג עבור הנתבע למתן הלוואה מחברת דלתא קפיטל גרופ מיום 14.6.23 הוא דה-פקטו אישור עקרוני כמובנו בהסכם, הרי שהיה על הנתבע לשלם לתובעת את שכר טרחתה עד ליום 21.6.23. משלא עשה כן והפר ההסכם – דין תביעת התובעת לתשלום מלוא שכרה להתקבל.

     

    סוף דבר 

     

100. אשר על כן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענת הגנה כלשהי מפני מימוש שטר החוב בהליך ההוצאה לפועל בענייננו, והתביעה מתקבלת במלואה.

      

101. הליכי ההוצאה לפועל בתיק 512925-08-23 ישופעלו בהתאם.

      

102. לחוב בתיק ההוצאה לפועל יתוספו גם הוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בניהול הליך זה בסך 6,500 ₪.

      

103. המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ולסגור את התיק.

      

      

      

      

      

     ניתנה היום, בי"ז תמוז תשפ"ה, ב13 יולי 2025, בהעדר הצדדים.