בנק מזרחי טפחות בעמ נ' אזולאי

עניין לנו בתביעה שהחלה בהגשת תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל על ידי התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעת.

הנתבעת הגישה התנגדות, והעניין הועבר לבית המשפט. בהחלטת בית המשפט מיום 9.2.21 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן מהנימוקים המפורטים בהחלטה האמורה.

טענות הבנק בתמצית:

ביום 2.6.2014 או בסמוך לכך, פתח הבנק לנתבעת על פי בקשתה בסניף (523) נשר של הבנק חשבון (להלן: "החשבון"). לבקשת הנתבעת נוהל החשבון תחת השם המסחרי: "סטודיו יוקה - אזולאי יהודית".

במסגרת ניהול החשבון, ייפתה הנתבעת את כוחו של בעלה מר אזולאי שמעון ז"ל (להלן: "המנוח") לבצע פעולות שונות בחשבון כשהיא מעורה בפעילות בחשבון באופן שוטף, וידעה על כל פעולה שבוצעה לרבות נטילת הלוואות, משיכת כספים והפקדת כספים.

במסגרת החשבון הועמדו לבקשת הנתבעת או מיופה הכוח מטעמה שתי הלוואות: האחת, הלוואה מיום 16.4.2016 ע"ס 20,000 ₪ (קרן) (להלן: "ההלוואה הראשונה"). השנייה, הלוואה מיום 24.9.2019 ע"ס 30,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה").

הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק ונוצרה חריגה בעו"ש מחיוב בכרטיסי אשראי ע"ס 6,514 ₪. בנוסף, הנתבעת לא שילמה את התשלום הראשון על פי ההלוואה השנייה ע"ס 5,506 ₪, כך שיתרת החוב בעו"ש עמדה ע"ס 11,402 ₪, וזאת בהעדר כל מסגרת אשראי מאושרת בחשבון.

בנסיבות אלה, ובניסיון לבוא לקראת הנתבעת ולפרוס מחדש את ההלוואה השנייה ופיגורים בחשבון העו"ש, הועמדה לנתבעת בהתאם לבקשתה באמצעות מיופה כוחה, הלוואת מחזור מיום 26.12.2019 ע"ס 37,000 ₪ (קרן) בהתאם לתנאי "הסכם הלוואה במטבע ישראלי לא צמודה בריבית ניידת - פריים" (להלן: "הלוואת מחזור"). מסמכי ההלוואה התקבלו בסניף הבנק כשהם חתומים על ידי הנתבעת, ומיד עם קבלתם הוזרמה הלוואת המחזור לחשבון.

במסגרת ניהול החשבון חתמה הנתבעת לרוב את שמה "כיהודית אזולאי" ואישרה פעולות שנחתמו בשם זה בין בעל פה ובין בהתנהגות, וכראיה לכך הסכם ההלוואה הראשונה והסכם ההלוואה השנייה שניטלו בחשבון ואשר נחתמו על ידי הנתבעת בחתימת יד "יהודית אזולאי" לרבות הלוואת המחזור שנחתמה על ידי הנתבעת בחתימת יד "יהודית אזולאי". כן ניהלה הנתבעת אצל הבנק, חשבונות נוספים יחד עם המנוח, כאשר היא חתומה על גבי טופס בקשה לפתיחת חשבון "יהודית אזולאי".

מיד בסמוך לפטירת בעלה המנוח של הנתבעת, פנתה הנתבעת לבנק לצורך בירור הסדר החוב כלפי הבנק בחשבון, וזאת בין היתר, בשל הצטברות חיובים נוספים של כרטיסי אשראי. לבקשת הנתבעת, לפנים משורת הדין, ניאות הבנק לבוא לקראתה ולפרוס את חובה, בפריסה ארוכת טווח והנתבעת חתמה על הסכם הלוואה בהתאמה (להלן: "ההלוואה הרביעית"). במועד זה לא הועלתה על ידי הנתבעת כל טענה בנוגע לחוב או לגובהו. טענה זו באה רק ביום למחרת כאשר הנתבעת הודיעה שחוזרת בה מהבקשה להעמדת הלוואה.

בנסיבות אלו, משהחשבון הפך לדביטורי, פעל הבנק לגביית חובו, ובהתאם לכך נשלח לנתבעת מכתב התראה בו היא נדרשה להסדיר את חובה כלפי הבנק. בתגובה, הלינה הנתבעת על התנהלות הבנק בכך שהעמיד הלוואה בחשבון לבקשת מיופה כוחה בחשבון תוך הכחשת קיומו של החוב. כן טענה הנתבעת כי חתימתה על גבי מסמכי הלוואת המחזור זויפה על ידי מיופה כוחה.

משהיה ברור שאין בכוונת הנתבעת להסדיר את החוב, הועמד החוב לפירעון מידי, ונפתח בגינו תיק הוצאה לפועל, מושא הליך זה, לצורך ביצוע חוב קצוב ע"ס 42,556 ₪ בתוספת שיעור המקסימאלי שהיה ושיהיה נהוג אצל הבנק מעת לעת מיום 02.11.2020 ועד למועד התשלום בפועל.

משעה שניתנה הרשאה על ידי הנתבעת למיופה הכוח - בעלה המנוח- לפעול בחשבון בין במסמכים חתומים ובין במכללא במשך שנים, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה וכל טענה לחריגה מהרשאה דינה להידחות.

במהלך ניהול החשבון שלח הבנק לנתבעת מעת לעת דפי חשבון המפרטים את התנהלות חשבונה. משעה שאין חולק כי במהלך ניהול החשבון לא הלינה הנתבעת אודות הפעולות והסכומים שנזקפו בחשבונה ובכלל זה סכום הלוואת המחזור, הרי שהיא מנועה ומושתקת כעת להעלות טענה אודות ניהול החשבון.

גם אם תתקבל טענת הנתבעת כי ההלוואה לא הייתה צריכה להיות מועמדת, עדיין חבה היא במלוא החבות המגבשת בחובה הלוואות קודמות שלא נפרעו בחשבונה.

טענות הנתבעת בתמצית:

ביום 2.6.2014 פתחה הנתבעת חשבון בנק עסקי אצל הבנק הנושא את שמה "סטודיו יוקה-אזולאי יהודית", סטודיו לאומנות.

במסגרת פתיחת החשבון ייפתה הנתבעת את כוחו של בעלה המנוח מר שמעון אזולאי ז"ל לצורך סיוע בהפקדות כספים מפעם לפעם, וזאת על מנת להקל עליה בתפעול העסק שבבעלותה. במסגרת ייפוי הכוח ניתנו הרשאות ספציפיות לצורך ייפוי הכוח, בין היתר, הפקדת מזומנים. מעולם לא ניתנה הרשאה כזו או אחרת לנטילת הלוואה בשמה של הנתבעת.

בדיעבד התברר לנתבעת כי בעלה המנוח היה מהמר כפייתי וחייב מאות אלפי שקלים, וזאת ללא ידיעתה. כן התברר לנתבעת כי בעלה המנוח נטל בחשבונה שלוש הלוואות, וכל זאת ללא ידיעתה, בלא שניתנה הסכמתה תוך זיוף חתימותיה.

ביום 23.1.2020 ובסמוך לאחר תום שבוע האבל, ניגשה הנתבעת לסניף הבנק על מנת לבקש את סגירת חשבון הבנק על שם המנוח אשר ידעה כי מתנהל באותו הסניף, ובאותו מעמד גילתה לתדהמתה על החובות בחשבונה. הנתבעת התבקשה לחתום על מסמך הנושא הכותרת "טופס טיפול בהלוואה", לצורך בדיקה אודות חובות אלה, ואולם התברר לה כי הוחתמה על הסכם הלוואה נוסף בסך של 45,000 ₪. לבקשתה, ההסכם בוטל, והסכום האמור לא הועבר לחשבונה.

מאז ומתמיד חותמת הנתבעת את שמה "אזולאי יוקה", ואולם ממסמכי ההלוואה ניתן ללמוד כי חתימתה זויפה שם נחתם "אזולאי יהודית".

הבנק התרשל והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו עת אפשר למיופה כוחה של הנתבעת לבצע פעולות אשר חורגות מהרשאותיו במסגרת ייפוי הכוח אשר ניתן לו, ועת לא בדק את חתימותיה של הנתבעת על גבי ההלוואות שנלקחו בשמה.

מהלך הדיון

בדיון שהתקיים בפני העידו מטעם הבנק הגב' יעל אורנשטיין המשמשת כבנקאית עסקית בסניף נשר של הבנק בו מנוהל חשבונה של הנתבעת (להלן: "הגב' אורנשטיין"). כן העידו הנתבעת ובתה הגב' מיכל כהן.

הצדדים סיכמו טענותיהם, ועתה יש להכריע בתביעה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות, ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. נימוקי יפורטו בתמצית בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר (ראו תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018):

אין מחלוקת בין הצדדים כי לנתבעת חשבון בנק בסניף נשר של הבנק המנוהל תחת השם "סטודיו יוקה -אזולאי יהודית".

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ייפתה את כוחו של בעלה לבצע פעולות בחשבונה.

מעדותה של הגב' אורנשטיין עלה כי בעלה המנוח של הנתבעת היה זה שביקש להעמיד את שלוש ההלוואות ובכלל זה את הלוואת המחזור בחשבונה של הנתבעת (פרוטוקול מיום 21.9.2022 (להלן: "הפרוטוקול") עמ' 10, שורות 13-15): "ש. ..בכל הפעמים לא ראית את יהודית אזולאי? שמעון אזולאי ז"ל הוא זה שביקש את ההלוואות. את מאשרת? ת. "כן.

לטענת הנתבעת, ייפויי הכוח אשר ניתן לבעלה המנוח לא אפשר ולא נתן הרשאה לנטילת הלוואה, וכי שלוש ההלוואות ניטלו ע"י בעלה המנוח בחריגה מהרשאה, ללא ידיעתה, בלא שניתנה הסכמתה תוך זיוף חתימתה.

בהקשר זה טען הבנק בסיכומיו כי המחלוקת בין הצדדים סבה סביב ההלוואה השלישית היא הלוואת המחזור בלבד, וכי התכחשותה של הנתבעת לנטילת ההלוואה הראשונה והשנייה היא הרחבת חזית, וכי הבנק לא התגונן מפני טענות אלה, ומשכך התבקש לדחותן. כן טען הבנק כי נטילת הלוואת המחזור כמו גם נטילת הלוואה הראשונה והשנייה ניטלו בהרשאה כדין ובידיעתה של הנתבעת.

הרחבת חזית

בטרם אדון בטענות לגופן אתייחס להלן לטענת הבנק לעניין הרחבת החזית, ואומר כי דינה להידחות מהנימוקים הבאים:

לעניין הכלל האוסר על הרחבת חזית מעבר לגבולות הפלוגתא שהגדירו הצדדים בכתבי הטענות שהוגשו מטעמם ראו ע"א 750/16, בן ציון נ' פקיד שומה רחובות (נבו, 28.2.2019):

"משמעות האיסור על הרחבת חזית היא שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שתוחמה בכתבי הטענות - אלא אם כן הצד שכנגד הסכים לכך במפורש או מכללא, או אם בית המשפט נענה לבקשה לתקן את כתבי הטענות. תכליתו של איסור זה היא בראש ובראשונה הגנה על בעלי הדין מפני עיוות דין, שכן הוא מאפשר להם להיערך ולבסס את עמדתם העובדתית והמשפטית כראוי ובהתאם לגדר המחלוקת שנקבעה על ידם מראש; ונוסף על כך, האיסור על הרחבת חזית משקף עקרונות של יעילות הדיון וסופיותו".

ובענייננו, במסגרת התביעה לסכום קצוב עתר הבנק לחייב את הנתבעת לפרוע את חובה בגין ההלוואה השלישית (הלוואת המחזור).

בהתנגדות בהתייחס להלוואת המחזור טענה הנתבעת "כי זאת ההלוואה היחידה אשר נלקחה מיום פתיחת החשבון מאז שנת 2014" (ראו סעיף 13 להתנגדות). האמור נתמך בתצהירה אשר צורף להתנגדות ואשר היווה את התצהיר מטעמה גם לאחר שניתנה רשות להתגונן (ראו הודעתה מיום 19.4.2021).

בתגובה להתנגדות פירט הבנק כי עוד קודם להלוואת המחזור ניטלו שתי הלוואות (הראשונה והשנייה) וכי בהיעדר עמידה בתנאי ההלוואה הראשונה והשנייה, ולצורך הסדרת החוב בחשבון העמיד הבנק את הלוואת המחזור (ראו סעיפים 20 לתגובת המשיב להתנגדות).

בתשובה לכך הכחישה הנתבעת כי נתנה לבעלה המנוח הרשאה ליטול את ההלוואות, וכי אלה ניטלו שלא בידיעתה, ללא הסכמתה תוך זיוף חתימתה (ראו סעיף 12 לתשובה שהוגשה מטעמה).

הנה כי כן, התכחשותה של הנתבעת לנטילת שלוש ההלוואות הובאה במסגרת כתבי הטענות והתצהיר שהוגש מטעמה, ודין טענת הבנק להרחבת חזית להידחות.

זאת ועוד, במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעם הבנק, כמפורט לעיל, התייחס הבנק אף לנטילת ההלוואה הראשונה והשנייה, כך שלא מצאתי לקבל טענתו כי לא ניתנה לו הזכות להתגונן מפני התכחשותה של הנתבעת לנטילת הלוואות אלה.

ייפוי הכוח

עתה אדרש למחלוקת שבין הצדדים באשר להיקף ההרשאה שניתן לבעלה המנוח של הנתבעת במסגרת ייפוי הכוח שניתן לו על ידה בחשבונה.

ייפוי הכוח מהווה חלק ממסמכי פתיחת חשבונה של הנתבעת והוא מורה כדלקמן (ראו עמ' 3 לטופס בקשה לפתיחת חשבון אשר צורף כנספח 1 לתצהירה של הגב' אורנשטיין):

"הצהרת בעל החשבון

נא לרשום לפניכם שנתתי רשות למר אזולאי שמעון מ.ז. XXXXXXX לפעול בשמי ובמקומי בחשבון הנ"ל לבצע פעולות לחיוב החשבון בין אם החשבון יהיה בזכות או בחובה או שכתוצאה מכך יהיה בחובה, כולל קבלת כל מידע מהבנק בקשר עם החשבון הנ"ל, ולבצע את הפעולות המפורטות להלן" (הדגשה, א.ש.)

הפעולות פורטו כדלקמן: (עמ' 4 לטופס הבקשה לפתיחת חשבון):

"עו"ש - להפקיד בחשבוני מזומן, שיקים ושטרות העורכים או המוסבים לפקודתי ולהסב אותם בשל כך ו/או למשוך מחשבוני מזומן/שיקים ושטרות.

מטבע חוץ - לתת לכם הוראות לקניית ו/או למכירת ו/או להמרת מטבע חוץ.

חסכונות - לתת לכם הוראות להפקדת ו/או למשיכת כספים מתוכניות חסכון.

פיקדונות שקליים - לתת לכם הוראות לקניית ו/או למכירת פיקדונות שקליים על סוגיהם השונים.

נ"ע - לתת לכם הוראות לקניית ו/או למכירת ניירות ערך ישראליים ו/או זרים.

מכשירים פיננסיים - לתת לכם הוראות לביצוע קניות ו/או מכירות ו/או כתיבות בתוכניות עתידיות ואופציות הנסחרות בבורסות בארץ ובחו"ל ו/או מנוהלות על ידיכם ובעסקאות פורוורד לכל סוגיהן".

הנה כי כן, בייפוי הכוח רשימה סגורה של פעולות לגביהן ניתנה לבעלה המנוח של הנתבעת הרשאה לפעול בחשבונה. לקיחת הלוואה אינה נמנית עם פעולות אלה.

הגב' אורנשטיין אישרה בעדותה כי ייפויי הכוח שניתן לבעלה המנוח של הנתבעת לא אפשר לו ליטול הלוואה, אך לטענתה במסגרת ייפוי הכוח הוא היה רשאי לבקש בשמה את ההלוואה, ולכן היא שלחה את מסמכי ההלוואה לנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני לחתימתה:

ראו עמ' 7 לפרוטוקול שורות 24-25: "ש. מבחינתך שמעון אזולאי ז"ל היה מורשה? ת. שמעון לא היה מורשה לחתום על מסמכי ההלוואה, ולכן שלחתי אותם במייל ליהודית".

ראו גם עמ' 11 לפרוטוקול שורות 2-5: "ש. האם ייפויי הכוח אפשר לו (לבעלה המנוח של הנתבעת, א.ש.) לבקש הלוואה? ת. לבקש כן, אבל לא לקחת. יש לו ייפויי כוח בחשבון. החתימה להלוואה צריכה להיות של בעל החשבון. הוא היה יכול לבקש את ההלוואה בשם הנתבעת מכוח ייפויי הכוח ואולם החתימה על מסמכי ההלוואה היו חייבים להיות של הנתבעת".

עיון בייפויי הכוח מלמד כי לא ניתנה למיופה הכוח כל הרשאה לבקש הלוואה, כפי שאף אישרה הגב' אורנשטיין בעדותה: "ש. אני מפנה אותך לייפוי הכוח... האם יש התייחסות לבקשת הלוואה בייפויי הכוח ת. לא" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 6-7). ברי כי מאחר שלא ניתנה במסגרת ייפויי הכוח הרשאה ליטול הלוואה לא ניתן לומר כי ניתנה הרשאה לבקש הלוואה. כל פרשנות אחרת תאיין את הפעולות להן הוסמך מיופה הכוח בהתאם לייפוי הכוח שניתן לו.

לא זו אף זו, גם אם הייתה לבעלה המנוח של הנתבעת הרשאה במסגרת ייפוי הכוח ליטול הלוואה, אזי מוטלת הייתה על הבנק החובה לבדוק מול הנתבעת כבעלת החשבון את דבר ההרשאה, בשים לב לכך שאין חולק כי נטילת הלוואה במקרה דנן היא פעולה שאינה שגרתית וראו דנ"א 1740/91, בנק דיסקונט בע"מ נ' שרגא, פ"ד מז(5) 31: "חובה מיוחדת מוטלת על הבנק מקום שמדובר בפעילות "בלתי שגרתית" החורגת ממערכת היחסים הקודמת שבין הבנק לבין לקוחו. החריגה יכולה שתהיה בנושאים מנושאים שונים כגון בסוג הפעולה (למשל כשמדובר בפעילות "חד - פעמית") בגובה הסכום שהוא נושא לעסקה וכיוצ'...חובתו המושגית והקונקרטית של בנק היא לצפות כי התרשלותו תגרום נזק ללקוחו. מקום שקיימת חובה זו על הבנק להתנהג ברמת זהירות סבירה כדי לצאת ידי חובתו זו – כלומר, כדי לקיימה ולהשתחרר מאחריות – עליו לבדוק, בנסיבות העניין, את דבר הרשאתו של השלוח".

הגב' אורנשטיין אישרה בעדותה כי בדרך כלל בנסיבות, כפי המקרה שלפנינו, נוהג הבנק להתקשר לבעל החשבון על מנת לוודא שההלוואה נלקחה בהסכמתו, ואולם היא לא זכרה אם כך פעלה ביחס לנתבעת:

ראו עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 10-11: "אני לא זוכרת אם התקשרתי. בדרך כלל אנחנו מתקשרים הדגשה, א.ש.) היו פעולות אחרות בחשבון שהייתי מתקשרת. בנוגע להלוואה הזו אני לא זוכרת אם התקשרתי".

וכן עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-24: "ש. בשלושת הפעמים לא חשבת שההלוואה שנלקחה בפעם הראשונה מוחזרה בפעם השנייה ובפעם השלישית, מעולם לא דיברת עם יהודית אזולאי, לא ראית אותה. החתימות לא היו זהות ולא יצרת קשר טלפוני. ת. לא זוכרת".

מהאמור לעיל עולה כי בייפוי הכוח לא ניתנה לבעלה המנוח של הנתבעת הרשאה לבקש או ליטול הלוואה בחשבון הנתבעת, וכי הבנק לא וידא עם הנתבעת כי הרשאה כאמור אכן ניתנה על ידה.

חתימת הנתבעת על מסמכי ההלוואות

הנתבעת הכחישה כי חתמה על טופסי שלוש ההלוואות והפנתה לחתימתה כפי שהיא מופיעה בטופס פתיחת חשבונה שם חתמה בשם "אזולאי יוקה", ואילו במסמכי ההלוואות הופיעה חתימתה בשם "אזולאי יהודית".

בעדותה אישרה הנתבעת כי בחשבונות המשותפים שלה ושל בעלה מופיעה חתימתה בשם "אזולאי יהודית", והסבירה מדוע בחשבונה הפרטי מופיעה חתימתה בשם "אזולאי יוקה": "כי פתחתי סטודיו ורציתי שיהיה לי חשבון עסקי בלבד של העסק שלי ושם זה יהודית יוקה" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 15).

תימוכין לכך שהנתבעת חותמת בחשבונה הפרטי את השם "יהודית יוקה" מצאתי בהלוואה הרביעית שעל מסמכיה חתמה הנתבעת לאחר מותו של בעלה (ואשר בסופו של יום אין חולק שלא נטלה אותה) שם מופיעה חתימתה של הנתבעת בשם "יוקה יהודית" (נספח 5 לתצהירה של הגב' אורנשטיין).

הגב' אורנשטיין אישרה בעדותה כי במסמכי פתיחת חשבונה של הנתבעת מופיעה חתימתה של הנתבעת בשם "יהודית יוקה" (ראו מסמכי פתיחת חשבון הנתבעת אשר צורפו כנספח 1 לתצהירה של הגב' אורנשטיין) וכי בטופסי ההלוואות הופיעה חתימה שונה בשם "יהודית אזולאי" (ראו נספחים 2 ו - 3 לתצהירה של הגב' אורנשטיין). בהמשך העידה גב' אורנשטיין כי היא השוותה את החתימה כפי שהופיעה בשלוש טופסי ההלוואות ("יהודית אזולאי") לחתימת הנתבעת בחשבונות המשותפים לה ולבעלה ("יהודית אזולאי") ולא לחתימתה כפי שהופיעה בחשבונה הפרטי ("יהודית יוקה"):

ראו עמ' 9 לפרוטוקול שורות 20-29: "ש. כאשר הגיעו המסמכים חתומים לכאורה ע"י הנתבעת הגיעה חתימה שונה ממסמכי פתיחת החשבון בכל ההלוואות. ת. נכון. החתימה הייתה שונה. ש. את לא הסתכלת במסמכי פתיחת החשבון את העדפת להסתכל בחשבונות אחרים שאת מכירה בסניף. ת. .....לא הסתכלתי על החתימה שלה בעת פתיחת החשבון אלא הספיק לי להסתכל בחתימה שהכרתי מחשבונות אחרים. ש. זה נכון ל - 3 ההלוואות שנלקחו בחשבון הזה באותה שנה. ת. כן".

מאחר שבטופסי ההלוואה מופיעה חתימה השונה מחתימתה של הנתבעת בחשבונה הפרטי היה על גב' אורנשטיין לוודא מול הנתבעת כי ההלוואות אכן ניטלו על דעתה ובהסכמתה, ולא להסתפק בהשוואת חתימתה לחתימותיה בחשבונות המשותפים לנתבעת ולבעלה.

ויוטעם, הכלל להוכיח כי חתימת צד אינה מזויפת מוטל על הצד שטוען כי חתימה זו אמיתית שכן אין די בעובדה ששמו של אדם נחזה כמופיע על מסמך מסוים בכדי להוות ראיה לחתימה (ע"א 8752/07, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל (נבו, 15.3.2011). במקרה דנן, הבנק לא עמד בנטל השכנוע להראות כי ההלוואות אכן נושאות את חתימת הנתבעת.

האם הנתבעת ידעה על נטילת ההלוואות?

טענת הבנק כי הנתבעת ידעה על כל פעולה שבוצעה לרבות נטילת ההלוואות לא הוכחה.

הגב' אורנשטיין העידה כי שלחה את טופסי ההלוואות לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת וכי אלה התקבלו חתומים על ידה באמצעות הדואר האלקטרוני, ואולם כשנשאלה בחקירתה הנגדית אם יש בידה אסמכתא לכך השיבה בשלילה: "ש. בתצהיר שלך אמרת שהמסמכים (מסמכי ההלוואה, א.ש.) הגיעו במייל את המסמכים הדפסת אז איפה המייל? ת. אין לי את המייל" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 32-33).

הנתבעת העידה כי היא סמכה על בעלה, ולא הייתה מעורה בכל הנוגע להתנהלות בחשבונה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 23-28). כן העידה הנתבעת כי כלל לא הייתה מודעת לכך שבעלה המנוח נטל את ההלוואות, וכי נודע לה על החובות שנוצרו בחשבונה רק לאחר מותו (עמ' 12, שורות 7-8, 11, 16). עדותה זו הייתה אמינה עלי, ולא נסתרה.

ויוטעם, העובדה כי הנתבעת סמכה על בעלה אינה מאיינת את חובתו של הבנק לפעול בהתאם לייפויי הכוח וההרשאה שניתנה למנוח במסגרת ייפויי הכוח, ולוודא עם הנתבעת כי ההלוואות ניטלו על דעתה ובהסכמתה.

נוכח האמור לעיל, התרשמתי כי הנתבעת לא ידעה על ההלוואות שניטלו על ידי בעלה המנוח בחשבונה.

טענה נוספת שהועלתה על ידי הבנק היא כי הנתבעת קיבלה מעת לעת דפי חשבון המפרטים את התנהלות חשבונה, ומשלא הלינה אודות הפעולות והסכומים שנזקפו בחשבונה, הרי שהיא מנועה ומושתקת כעת להעלות טענה אודות ניהול החשבון לרבות נטילת ההלוואות. דין טענה זו להידחות: ראשית, לא הוכח כי הנתבעת קיבלה לידיה את דפי החשבון. שנית, תחולת טענת מניעות והשתק נגד לקוח בהקשר שלפנינו צומצמה עד כדי ספק בעצם קיומה, וראו ע"א 431/88, ישיבת ישמח משה נ' בנק ישראל (נבו, 12.8.1990).

רשלנות הבנק

הלכה היא כי על הבנק מוטלת חובה מוגברת בכל הנוגע להתנהגות מקצועית, לחובת ההגינות ולזהירות שעליו לנקוט עם לקוחותיו, וזאת בשל היותו גוף ציבורי בעל מאגרי מידע רחבים ואמצעי פיקוח ובשל היותו מפזר נזק טוב, שכן בידו הכלים לערוך בדיקות ראויות ולמנוע נזקים מלקוחותיו עקב פעולות בחשבון שנעשו במרמה או בהעדר הרשאה, וככזה הוא חב חובת זהירות כללית (מושגית) כלפי לקוחותיו (ראו ע"א 8068/01, איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל (נבו, 4.11.2011).

בדנ"א 1740/91, בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט (נבו, 9.9.1993) התייחס בית המשפט למערכת היחסים שבין הבנק המודרני ללקוחותיו כדלקמן:: "בנק מודרני - ביחסיו עם לקוחותיו - אינו אך שולחני או חלפן כספים של ימים עברו, שעניינו העיקרי אינו אלא בשאלה אם שטרות שעובר אורח נתן בידיו הינם אמתיים או מזויפים, אם המטבעות הינן במידת הטוהר הנדרשת, ומה שער חליפין ייקבע לכסף המוחלף; למצער, אין זה ראוי כי יהיה כן. כשם שפעילותו של בנק משתנה עם שינוי העתים, כן אין להקפיא את חובת הזהירות לאותה חובה סטאטית של ידיעה (אף במושגו הרחב של המושג). גם ההקשר הפיננסי וגם ההקשר החברתי מחייבים חובת זהירות רחבה יותר. חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו היא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת" (הדגשה, א.ש.).

סברוני כי החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת התרשלותו של בנק על המקרה שלפנינו מובילה למסקנה כי הבנק התרשל כלפי הנתבעת עת אפשר לבעלה המנוח ליטול הלוואות בחשבונה, בחריגה מהרשאה ובלא שווידא עם הנתבעת כי ההלוואות ניטלו על דעתה ובהסכמתה.

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, אין להתעלם מהתנהלותה של הנתבעת שלא הייתה מעורה בנעשה בחשבונה, ולו הייתה עוקבת אחר הנעשה בחשבונה, ייתכן והיה בכך כדי למנוע את נטילת ההלוואות בחשבונה. משכך, לא מצאתי לזכות את הנתבעת בגין הוצאות ההליך.

לסיכום, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.