מיופה כוח לקח הלוואה, בעלת החשבון לא צריכה להחזיר: "הבנק התרשל"

הנתבעת טענה שבעלה היה מהמר כפייתי ורק לאחר מותו היא גילתה שזייף את חתימתה ולווה כספים בשמה. ביהמ"ש קבע שההלוואות ניתנו בניגוד לייפוי הכוח

בית משפט השלום בקריות דחה לאחרונה תביעה שהגיש בנק מזרחי טפחות נגד בעלת חשבון עסקי בבנק, בטענה שהיא חייבת לו עשרות אלפי שקלים לאחר שנמנעה מלהחזיר הלוואות שנטלה. הרשמת הבכירה אסתי שחל קבעה שהבנק התרשל כשאיפשר לבעלה המנוח של הנתבעת לקחת הלוואות בחשבונה מבלי שטרח להקדים ולוודא שהיא מסכימה לכך. תביעת הבנק נדחתה ונקבע שהנתבעת פטורה מתשלום.

הנתבעת פתחה את החשבון מושא התביעה לאחר שהחלה לנהל עסק עצמאי. כחלק מתנאי החשבון היא ייפתה את כוחו של בעלה לבצע בו פעולות מסוימות בשמה. בשלב מסוים הוגשו לבנק בקשות למתן הלוואות, חתומות לכאורה על ידי הנתבעת, והכספים הוזרמו לחשבון. 

אלא שההלוואות לא הוחזרו והבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל. הנתבעת הגישה התנגדות והתיק הועבר להכרעת בית המשפט.

לטענת הנתבעת, היא נתנה לבעלה ייפוי כוח מוגבל שלא אפשר לו לקחת הלוואה, וגילתה על החובות בחשבונה רק לאחר מותו, כשהגיעה לסניף לסגור חשבון אחר שהוא ניהל שם. בדיעבד התברר לה שבעלה היה מהמר כפייתי וחייב מאות אלפי שקלים, מה שמסביר את נטילת ההלוואות.

האישה הוסיפה כי חתימותיה על מסמכי ההלוואה זויפו. היא הסבירה כי מופיעה עליהם החתימה הרגילה שלה, אותה היא נוהגת לחתום בחשבונה הפרטי, אולם בחשבון העסקי היא תמיד חותמת בשם אחר שמבטא גם את שם העסק.

היא סיכמה כי הבנק התרשל כלפיה כשנתן לבעלה לבצע פעולות החורגות מייפוי הכוח, ולא בדק את חתימותיה ביחס להלוואות.

מנגד טען הבנק כי הנתבעת יכולה להלין רק על עצמה, לאחר שנתנה לבעלה הרשאה לפעול בחשבון. הוא הוסיף כי שלח לה מעת לעת דפי חשבון המפרטים את ההתנהלות בו, כך שהיה עליה לדעת על החוב והיא מושתקת כעת מלטעון אחרת.  

רשימה סגורה

הרשמת הבכירה מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות הבנק. היא סקרה את ייפוי הכוח שניתן לבעלה של הנתבעת וקבעה מפורשות שהוא מכיל רשימה סגורה של פעולות, ולקיחת הלוואה היא לא אחת מהן.

אפילו אם הבעל היה רשאי ליטול הלוואה, הוסיפה הרשמת, היה על הבנק לוודא זאת מול הנתבעת משום שמדובר בפעולה לא שגרתית בחשבון. בעניין זה היא ציינה שהבנקאית העסקית בסניף הודתה כי אינה זוכרת אם התקשרה לנתבעת כדי לקבל את הסכמתה להלוואות, אף שבמקרים מעין אלה הבנק נוהג להתקשר.

יתרה מכך, הבנקאית "אכלה את הפיתיון" כשהשוותה את חתימת הנתבעת על מסמכי ההלוואה לחתימתה בחשבונות משותפים שלה ושל בעלה. הרשמת קבעה כי חתימת הנתבעת בחשבון העסקי שונה, והבנקאית הייתה צריכה לשים לב לכך.

בתוך כך דחתה הרשמת את הטענה שהנתבעת ידעה על ההלוואות לנוכח דפי החשבון שנשלחו אליה. היא הוסיפה כי על הבנק מוטלת חובה מוגברת בכל הנוגע למקצועיות, הגינות וזהירות שעליו לנקוט עם לקוחותיו, והוא התרשל כלפי הנתבעת כשאפשר לבעלה המנוח ליטול הלוואות בחשבונה, בחריגה מהרשאה ומבלי לוודא שההלוואות ניטלו על דעתה ובהסכמתה.

לפיכך התביעה נדחתה.

עם זאת ציינה הרשמת כי לו הייתה הנתבעת מעורה יותר ועוקבת אחר הנעשה בחשבונה, ייתכן שנטילת ההלוואות הייתה נמנעת. בנסיבות אלה, לא נפסקו לטובתה הוצאות.

• עורכי הדין של הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין