קאזאז נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

רקע

1. תביעת תגמולי ביטוח על סך 25,000 ₪ (לצרכי אגרה), לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות. התביעה הוגשה ביום 20/6/2017. כשנה וארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובע את תגמולי הביטוח מושא התביעה, ובין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלת הריבית המיוחדת והוצאות משפט. לצורך הבנת המחלוקת שבין הצדדים, ומחמת חשיבות הדברים לצורך הכרעה בתיק זה, אתאר את השתלשלות האירועים מאז האירוע שבמוקד התביעה ועד היום.

    

2. התובע – יליד 1/1/1928 – היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת "ביטוח תאונות אישיות – גמלאי אגד", אשר כוללת כיסוי ל"נכות מתאונה" ו"אי כושר זמני". (הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

    

3. ביום 16/4/2014 נפגע התובע בתאונת דרכים, כהולך רגל (להלן – התאונה). כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בבת החולים איכילוב מיום 16/4/2014 עד 4/5/2014. ביום 4/5/2014 הועבר התובע להמשך אשפוז בבית החולים "רעות" שם היה מאושפז עד ליום 29/7/2014, ומשם הועבר לאשפוז במחלקה הסיעודית של "אחוזת ראשונים" עד ששוחרר לביתו ביום 16/12/2014.

    

4. התובע הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק פלת"ד), אשר מתבררת בבית משפט השלום בהרצליה, בת"א 26894-04-15 (להלן – תביעת הפיצויים). במקרה, הנתבעת דכאן היא גם הנתבעת בתביעת הפיצויים, בהיותה מבטחת הרכב הפוגע. עובדה זו היא בעלת משקל רב בהתייחס למחלוקת בתיק זה.

    

   במסגרת ההליכים בתביעת הפיצויים מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים, אשר קבעו את שיעור הנכות של התובע כתוצאה מהתאונה (נספחים ג' וד' לכתב התביעה דנן):

   • ד"ר אורי אופנהיים, אורתופד, קבע לתובע בחוות דעת מיום 8/2/2016 נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין פגיעה בברך שמאל;

   • פרופ' דוד ירניצקי, נוירולוג, קבע לתובע בחוות דעת מיום 17/4/2016 נכות צמיתה בשיעור של 53% בגין חבלת ראש שגרמה לירידה משמעותית ביכולת התפקוד של התובע. (בסע' 3 של כתב התביעה נרשם בטעות 35%, ובהתאם לכך חושב סכום התביעה לפי נכות כוללת בשיעור של 50%, נכות אורתופדית ונוירולוגית).

      

5. בתביעה דכאן, דרש התובע תשלום בסך 15,000 ₪ המהווה 50% מסכום הביטוח בסך 30,000 ₪, בגין 50% נכות. עוד דרש התובע סך של 7,000 ₪ בגין תגמולי ביטוח בסך 350 ₪ בגין "אי כושר זמני", לכל שבוע אשפוז, בבית החולים "אחוזת ראשונים". זאת, מעבר לסכום של 2,508 ₪ שהואילה הנתבעת לשלם עבור "אי כושר זמני", בגין האשפוז בבית החולים איכילוב ובבית החולים "רעות". התובע טען שפנייה אל הנתבעת לא נענתה ועל כן זכאי התובע לריבית מיוחדת לפי סע' 28א' לחוק חוזה הביטוח. התובע העמיד את תביעתו על סך של 25,000 ₪ לצרכי אגרה.

    

6. הואיל והתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הגישה הנתבעת – ביום 30/10/2017 - בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להגן. בבקשתה טענה הנתבעת שעם תשלום סך של 2,508 ₪, ששילמה הנתבעת לתובע, מוצו זכויות התובע כלפי הנתבעת והיא אינה חבה לו דבר. הנתבעת טענה שהיא חולקת על קביעות המומחים שמונו בתביעת הפיצויים, והבהירה שבדעתה לחקור את המומחים על חוות הדעת שמסרו. הנתבעת מעלה בבקשתה תהיות שונות כלפי ממצאי המומחה הנוירולוג בלבד, ואינה מתייחסת לחוות הדעת האורתופדית, מלבד הצהרה כללית על כוונה לחקור את המומחים. עוד מציינת הנתבעת כי היא חולקת על החישוב שבבסיס התביעה. הנתבעת אינה מציעה חישוב חלופי.

    

7. ביום 26/11/2017 הודיע התובע על הסכמתו ליתן לנתבעת רשות להתגונן. בסמוך לאחר מכן, ביום 30/11/2017 הלך התובע לעולמו, וההליכים עוכבו עד למתן צו ירושה. בהחלטה מיום 26/3/2018 תוקן כתב התביעה כך שבמקום התובע שהלך לעולמו יבואו יורשיו, רוני ואילן קזז - בניו. סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן – 30,000 ₪. עוד נקבע באותה החלטה, שאם לא יגישו הצדדים הודעה מוסכמת באשר להמשך ההליכים יתקיים קד"מ ביום 6/6/2018 בשעה 9:00.

    

8. ביום 5/6/2018, יום לפני הדיון, הגישה הנתבעת בקשה שלא בהסכמה לדחות את הדיון על יסוד הנימוקים הבאים:

    

   הבהרתי לצדדים שאם לא תוגש בקשה בהסכמה ובה הסדר באשר להמשך ההליכים יתקיים הדיון במועדו.

    

   בדיון שהתקיים ביום 6/6/2018 ציין ב"כ התובעים, שמִבקשת הנתבעת עולה שעד למועד הדיון עדיין לא החליטה הנתבעת אם בכוונתה לחקור את המומחים שהגישו חוות דעת בתביעת הפיצויים, כשנתיים קודם לכן. לשיטתו, לא הייתה כל סיבה שתגמולי הביטוח לא שולמו למבוטח בחייו, והנתבעת מושכת את ההליך לשווא. ב"כ התובע הציע לקבוע את התיק לסיכומים. ב"כ הנתבעת ביקשה שהות למסור את עמדת הנתבעת בתוך 30 יום.

    

   בסיום הדיון קבעתי את התיק לקד"מ נוסף כעבור 15 יום, וכך כתבתי בסיום החלטתי:

   "התנהלות הנתבעת בתיק שלפני, שהוא תיק פשוט של חישוב תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה, מקום בו חוו"ד המומחים מצויים בידי הצדדים מתחילת שנת 2016, אינה ראויה לשון המעטה, ואין בדעתי ליתן יד לסחבת שנוהגת הנתבעת בתיק זה. בצדק טוען ב"כ התובע, שאת התביעה בתיק זה ראוי היה לסלק עוד בחייו של התובע, ובוודאי שאין סיבה לסחבת נוספת.

   אם לא תסולק התביעה במהלך הימים הקרובים, יתייצבו הצדדים לקד"מ נוסף ביום 21.6.18 בשעה 08.30.

   לדיון זה, יתייצב נציג מוסמך מטעם הנתבעת שיתבקש להבהיר באופן מנומק ומפורט, מדוע הנתבעת אינה מסלקת את התביעה עפ"י הפוליסה."

9. ביום 20/6/2018 הודיעה הנתבעת "כי תביעת התובע תסולק בהתאם לנכויות שנקבעו בחוות הדעת שצורפו לכתב תביעתו". הנתבעת ביקשה לבטל את הדיון שנקבע ליום 21/6/18, ולקבוע תחתיו תזכורת פנימית לעוד 14 יום שבמהלכם יוגש הסדר פשרה לחתימת התובעים.

    

   גם בקשה זו הוגשה ללא ציון עמדתו של התובע ביחס אליה, אך הואיל והנחתי שהיא מוגשת על דעת ב"כ התובע ביטלתי את הדיון והוריתי להגיש הסכם פשרה עד 10/7/2018. משבושש ההסכם להגיע, שלחתי לצדדים תזכורת ביום 15/7/18.

    

10. הנתבעת, שעל פי בקשתה הוריתי להגיש הסכם פשרה חתום עד ליום 10/7/18, חרף תזכורת מיום 15/7/18, לא ראתה לנכון להבהיר לבית המשפט את פשר העיכוב או לבקש ארכה להגשת ההסכם. היו אלה התובעים שהודיעו ביום 18/7/18 שהנתבעת טרם המציאה הסכם פשרה לחתימתם, וביקשו לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 27,400 ₪ בגין תגמולי הביטוח, בתוספת ריבית מיוחדת לפי סע' 28א' לחוק חוזה הביטוח ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ, ואגרה. בקשת התובעים הועברה לתגובת הנתבעת שנדרשה להמציאה עד 25/7/18. ציינתי כי "טוב יעשו הצדדים אם במקום תגובה יגישו הסכם פשרה חתום". גם החלטה זו לא זכתה להתייחסות כלשהי מצד הנתבעת.

     

    ביום 2/8/18 התקבלה בתיק בית המשפט הודעה ובקשה מטעם התובעים, שבגדרה מציין ב"כ התובעים שנוכח עמדת הנתבעת וטענותיה לא ניתן לגבש פשרה בתיק. ב"כ התובעים מבקש ליתן הוראות באשר להמשך ההליכים, ומציע להורות על הגשת תיקי מוצגים וסיכומים, ללא צורך בדיון.

     

    הצעת התובעים הועברה לתגובת ב"כ הנתבעת, אשר הודיע ביום 30/8/18 כך: "הנתבעת מסכימה לבקשת התובע לפי יוגש תיק מוצגים והצדדים יסכמו על בסיס מוצגים אלה טענותיהם".

     

    בהתאם להסכמת הצדדים בדבר האופן שבו יוכרע הסכסוך בתיק זה, הגישו הצדדים תיקי מוצגים, ולאחר מכן גם סיכומים.

     

    טענות התובעים

11. הפוליסה מושא התביעה היא פוליסה לגמלאים. מדובר בציבור מבוטחים מבוגר שאינו עובד ועל כן בקרות מקרה הביטוח תלוי הנפגע במיוחד בכספי הביטוח וזקוק להם. בנסיבות אלה מצופה מחברת ביטוח הוגנת לשלם את תגמולי הביטוח בתוך זמן סביר. בענייננו נמנעה הנתבעת מתשלום ללא סיבה וללא הצדקה, בניסיון להתיש ולייאש את התובע ואת יורשיו. למעט 2 תשלומים זניחים, (1,822 ₪ מיום 1/3/2016 ו-687 ₪ מיום 17/6/2014 (נספח ד' למוצגי התובעים), לא שילמה הנתבעת למבוטח את כספי הביטוח המגיעים לו. משנת 2016 מחזיקה הנתבעת בידיה את חוות דעת המומחים שמונו בתביעת הפיצויים ולמרות זאת התמידה בסירובה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה.

     

12. את סירובה לשלם תגמולי ביטוח לתקופת האשפוז ב"אחוזת ראשונים" נימקה הנתבעת לראשונה במכתב מיום 17/7/2018 (כארבע שנים לאחר קרות מקרה הביטוח). לגופה של הנמקת הסירוב כאילו "אחוזת ראשונים" איננה מהווה בית חולים כהגדרתו בפוליסה, משיבים התובעים שהפוליסה אינה מגדירה את המונח "בית חולים" וכי על פי נספח ג' למוצגי התובעים מוגדר מוסד אחוזת ראשונים כבית חולים גריאטרי סיעודי על פי רישוי של משרד הבריאות.

     

13. לפי הוראות סע' 27 לחוק חוזה הביטוח הייתה הנתבעת אמורה לשלם למנוח את תגמולי הביטוח עד לחודש 5/2016.

     

    רק במכתב מיום 15/10/2018 הודיעה הנתבעת על הסכמתה לשלם לתובעים סך של 31,248 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת, לפי הפירוט הבא (מכתב הנתבעת צורף לסיכומי התובעים):

    60.5% מהסך של 30,000 ₪18,150 ₪

    תוספת ריבית והצמדה840 ₪

    אשפוז7,000 ₪

    תוספת ריבית והצמדה275 ₪

    סה"כ26,265 ₪

    17.55% (שכ"ט + מע"מ)4,609 ₪

    החזר אגרה374 ₪

    סה"כ31,248 ₪.

     

     

14. הנתבעת הפרה את חובותיה לפי הפוליסה ולפי החוק ועיכבה את תגמולי הביטוח ללא הצדקה במשך למעלה מ-3 שנים. התובעים מפנים להצעת החוק אשר הגדילה את חיוב הריבית המיוחדת מפי שלושה לפי עשרים ומבקשים להשית על הנתבעת את הריבית העונשית המרבית הקבועה בדין, לפי החישוב הבא:

    סכום הריבית על תגמולי הביטוח בגין נכות (18,150 ₪)955 ₪

    סכום הריבית על תגמולי הביטוח בגין אשפוז (7,000 ₪)644 ₪

    סה"כ:1,599 ₪

    כפול 2020 X

    סה"כ:31,980 ₪

     

    על אלה מבקשים התובעים להוסיף 20% שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 7,483 ₪.

     

15. עובר להגשת הסיכומים הגישו התובעים את המוצגים הבאים:

    • פוליסת ביטוח תאונות אישיות – גמלאי אגד;

    • סיכום אשפוז במחלקה הסיעודית "אחוזת ראשונים" מיום 29/7/2014 – 16/12/2014;

    • פרסומים מאתר משרד הבריאות בעניין רישוי "אחוזת ראשונים" כבי"ח גריאטרי;

    • מכתבי הנתבעת מהמועדים: 17/6/2014, 23/2/2016, 1/3/2016;

    • חוו"ד ד"ר אופנהיים מיום 8/2/2016;

    • חוו"ד פרופ' ירניצקי מיום 17/4/2016.

       

      טענות הנתבעת

16. על פי הפסיקה, תכלית הוראות החוק בעניין ריבית מיוחדת היא להרתיע את חברות הביטוח מעיכוב תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, ומניעת טענות סרק מצדן. עם זאת, עומדת למבטח הזכות לברר בתום לב את עצם חבותו לשלם תגמולי ביטוח ואת שיעור החבות. לעניין זה, די בכך שהמבטח מעלה טעם ענייני ואמתי, המבוסס על טענה משפטית או על טענה עובדתית.

     

17. בענייננו, בסמוך לאחר קבלת הדרישה שילמה הנתבעת סכום שאינו שנוי במחלוקת בגין האשפוז בבית חולים "רעות", בסכום של 2,508 ₪.

     

    יתר הסכומים היו שנויים במחלוקת כנה ועל כן עוכב תשלומם, לפי הפירוט דלקמן:

     

     

    תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה –

    דרישת התשלום בגין נכות צמיתה הוגשה על ידי התובע בסמוך לאחר קבלת חוות הדעת בתביעת הפיצויים. לו הייתה הנתבעת מסלקת את תביעת תגמולים הביטוח על פי חוות דעת אלה, הייתה מנועה מלטעון נגדן בתביעת הפיצויים. לפיכך, עוכב התשלום עד שהתברר שאין בדעת הנתבעת לטעון נגד קביעות המומחים. מיד כהתברר שהנתבעת אינה מתכוונת לטעון נגד ממצאי המומחים שולמו תגמולי הביטוח.

     

    תגמולי ביטוח בגין אשפוז –

    המבוטח זכאי לתגמולים בגין אשפוז בבתי חולים. המונח "בית חולים" פורש על ידי הנתבעת כמשמעו הרווח בציבור, משמע בתי חולים דוגמת "בילינסון", "שיבא" וכד'. משצרפו התובעים לתיק המוצגים מטעמם אישור על כך ש"אחוזת ראשונים" מוכר על ידי משרד הבריאות כבית חולים, שקלה הנתבעת שנית את עמדתה ושילמה לתובעים את תגמולי הביטוח בגין אשפוז זה. לו היה אישור משרד הבריאות מוצג לנתבעת בסמוך לאחר המצאת הדרישה ועדיין הייתה הנתבעת עומדת בסירובה, כי אז היה מקום לטעון לחוסר תום לב.

     

18. המנוח נפטר ביום 30/11/2017 וצו ירושה בעניינו ניתן רק בחודש מרץ 2018. בנסיבות אלה, ממועד פטירת המנוח ועד לתיקון כתב התביעה לא הייתה הנתבעת יכולה לשלם דבר, גם לו ביקשה לעשות כן. אין מקום להשית ריבית עונשית על הנתבעת, אך אם יוחלט לעשות כן, אין מקום להביא בחשבון את ארבעת החודשים שבהם לא יכולה הייתה הנתבעת לשלם ממילא.

     

    בהתאם לכך, על פי תחשיב הנתבעת הפרשי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין הנכות הצמיתה עומדים על 855 ₪ (ולא על 955 ₪ - כטענת התובעים), ואילו ההפרשים בגין איחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין אשפוז עומדים על 317 ₪ בלבד (ולא על 644 ₪ - כטענת התובעים). סה"כ סכום הפרשי ההצמדה והריבית בגין תגמולי הביטוח עומד על 1,172 ₪, נכון למועד התשלום ביום 15/10/2018.

     

19. עובר להגשת הסיכומים הגישה הנתבעת את המוצגים הבאים:

    • פוליסת ביטוח תאונות אישיות – גמלאי אגד, רשימה ותנאים כלליים.

    • צו ירושה מיום 25/2/2018 בעניין עזבון המנוח משה קאזאז ז"ל.

       

       

       

       

      דיון והכרעה

20. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמוצגים שהגישו הצדדים, החלטתי לקבל את טענות התובעים ולחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת ובהוצאות משפט, לפי סע' 28א' לחוק חוזה הביטוח.

     

    את דעתי על התנהלות הנתבעת בתיק זה הבעתי בדיון מיום 6/6/2018. לא בכדי שבתי והצעתי לצדדים להגיש הסכם פשרה. למרבה הצער, אני נאלץ לקבוע שאין ממש בטענות הנתבעת להצדקת התנהלותה, וטוב הייתה עושה הנתבעת לו נמנעה מהעלאת הטענות מתחילה. טענות סרק מן הסוג שמעלה הנתבעת בתיק זה, הן בדיוק הטענות שביקש המחוקק למנוע בהשיתו על המבטח ריבית מיוחדת במקרה של איחור בלתי מוצדק בתשלום תגמולי הביטוח.

    אפרט דבריי.

     

21. איחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין נכות צמיתה –

    הנתבעת טוענת שפעלה לשלם את תגמולי הביטוח בגין נכות צמיתה על פי חוות דעת המומחים בתביעת הפיצויים, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיד כשהוברר שאין בכוונתה לטעון נגד חוות דעת אלה.

     

    כיצד ניתן להתייחס ברצינות לטענה זו?! חוות דעת המומחים מצויות בידי הנתבעת משנת 2016; חוו"ד האורתופד ד"ר אופנהיים – מחודש פברואר, וחוו"ד הנוירולוג פרופ' ירניצקי – מחודש אפריל. סע' 27 לחוק חוזה הביטוח מורה למבטח לשלם את תגמולי הביטוח בתוך 30 ימים "מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו". לו ביקשה הנתבעת לברר את חבותה בתום לב, הייתה דואגת להעביר את חוות דעת המומחים בתביעת הפיצויים תחת שבט הביקורת של מומחים מטעמה, מיד עם קבלת חוות הדעת, בראשית שנת 2016. הנתבעת לא עשתה כן, ולאמתו של דבר עד לדיון בחודש יוני 2018 לא טרחה הנתבעת לגבש עמדה ברורה ביחס לחוות דעת אלה. ראוי לזכור שבבקשה חד צדדית לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 6/6/2018 כותב ב"כ הנתבעת: "בניסיון לסלק תביעה זו, פנה הח"מ לנתבעת על מנת לבדוק אם בכוונתה לחקור מי מהמומחים במסגרת תביעת הפלת"ד...". עינינו הרואות שבחודש יוני 2018, שנה לאחר הגשת התביעה בתיק שבכותרת, ולמעלה משנתיים לאחר קבלת חוות הדעת בתביעת הפיצויים, עדיין אין לנתבעת עמדה ברורה ביחס לחוות הדעת. זאת, חרף העובדה שכבר בבקשת הרשות להגן מחודש אוקטובר 2017, טענה הנתבעת באופן סתמי ובלתי מבוסס, שהיא חולקת על ממצאי המומחים שמינה בית המשפט בתביעת הפיצויים. נקל להבין, שמדובר בהפרה ברורה ובוטה של פוליסת הביטוח ושל חוק חוזה הביטוח מצד הנתבעת כלפי המבוטח. הנתבעת לא פעלה לבירור חבותה, ועיכבה את תשלום תגמולי הביטוח הרבה מעבר לזמן הסביר שנדרש לצורך בירור החבות.

     

    זאת ועוד, אם תמצי לומר שכלפי ממצאי המומחה הנוירולוג היו לנתבעת ספקות או טענות שהיו ראויות להתברר, כפי שפירטה הנתבעת באופן חלקי ומרומז בבקשת הרשות להגן, הרי שכלפי ממצאי המומחה האורתופד לא העלתה הנתבעת תהיות, ולו ברמז. נמצא, אפוא, שגם לשיטת הנתבעת לא הייתה כל סיבה לעכב את תשלום תגמולי הביטוח בגין הנכות הצמיתה שקבע האורתופד, לכל הפחות.

     

    בין כך ובין כך, הנתבעת עיכבה שלא כדין ושלא בתום לב את תשלום תגמולי הביטוח בגין נכות צמיתה שנקבעה לתובע ועליה לשלם לתובע ריבית מיוחדת בגין איחור זה. המועד הקובע לעניין זה, על פי סיכומי שני הצדדים הוא 18/5/2016.

     

22. איחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין אשפוז –

    את האיחור בתשלום תגמולי הביטוח בגין האשפוז ב"אחוזת ראשונים" מבקשת הנתבעת להצדיק בכך שרק לאחרונה המציא ב"כ התובעים אישור על כך ש"אחוזת ראשונים" מחזיק ברישוי של בית חולים ממשרד הבריאות. טענה זו, יותר משיש בה הצדקה לאיחור הנטען, היא חושפת את ערוותה של הנתבעת כמי שאינה בוחלת בכל טענה שתפטור אותה מתשלום, בשיטת "מצליח" הידועה לשמצה. ראוי להזכיר לנתבעת מושכלות יסוד, לפיהם החובה לבירור החבות מוטלת על המבטח, בראש ובראשונה. המשאבים העומדים לרשות הנתבעת כדי לברר אם "אחוזת ראשונים" מוגדרת כבית חולים, אם לאו, גדולים מאלה שעומדים לרשות המבוטח. אני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת כאילו עיכוב התשלום מוצדק מחמת שהנתבעת המתינה לאישור שצירף ב"כ התובעים לתיק המוצגים ובו ראייה לכך ש"אחוזת ראשונים" מוגדרת כבית חולים. את הבירור באשר לסיווגו של מוסד "אחוזת ראשונים" היה על הנתבעת לבצע, בסמוך לאחר קבלת דרישת התשלום בגינו. לא זו אף זו, המסמכים שהמציא ב"כ התובעים ומהם למדה הנתבעת על הגדרת "אחוזת ראשונים" כבית חולים, הוצאו מאתר משרד הבריאות במרשתת (רשת האינטרנט). את הטרחה המועטה הכרוכה בחיפוש במרשתת יכולה הייתה הנתבעת לטרוח בעצמה, בסמוך לאחר דרישת התשלום, לו ביקשה לברר את חבותה במועד ובתום לב.

     

    הנה כי כן, גם את תשלום תגמולי הביטוח בגין אשפוז עיכבה הנתבעת שלא כדין ושלא בתום לב ועליה לשלם לתובע ריבית מיוחדת בגין איחור זה. המועד הקובע לעניין זה, על פי סיכומי שני הצדדים הוא 29/8/2014.

     

     

     

     

23. תקופת הריבית –

    התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת עבור מלוא תקופת האיחור בתשלומים, לרבות 4 חודשים מאז נפטר המנוח ועד שתוקן כתב התביעה ויורשיו באו בנעליו. לפי חישוב התובעים יש להעמיד את הפיצוי על 1,599 ₪ כפול 20.

     

    הנתבעת טוענת שאין להביא בחשבון הריבית המיוחדת תקופה של 4 חודשים מיום פטירתו של המבוטח ביום 30/11/2017 ועד לתיקון כתב התביעה בחודש מרץ 2018. לפי חישוב הנתבעת הבסיס לחישוב הריבית המיוחדת לא יעלה על 1,172 ₪.

     

    אני דוחה את טענת הנתבעת.

    משנקבע כי הנתבעת עיכבה את תגמולי הביטוח שלא כדין, משנת 2014, לעניין האשפוז, ומשנת 2016, לעניין הנכות הצמיתה, אין כל חשיבות לכך שהמנוח נפטר ביום 30/11/2017 והיה צורך לתקן את כתב התביעה לאחר קבלת צו ירושה. כאילו לא די בכך שהמנוח נפטר מבלי שזכה לקבל את תגמולי הביטוח בחייו, עוד מבקשת הנתבעת ליהנות מפטירתו ולפטור עצמה מתשלום ריבית מיוחדת בגין התקופה שנדרשה לקבלת צו ירושה. אם ביקשה הנתבעת לעצור את מרוץ הזמן של הריבית המיוחדת היה עליה להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום ששילמה לבסוף כסכום שאינו שנוי במחלוקת. ראוי לזכור שגם מאז הודיעה הנתבעת לבית המשפט, ביום 20/6/2018, כי תשלם לתובעים תגמולי ביטוח בהתאם לחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה, עיכבה הנתבעת את התשלום 4 חודשים נוספים, עד ליום 15/10/2018.

     

    בנסיבות אלה, אני רואה לחייב את הנתבעת בריבית המיוחדת הקבועה בחוק עבור מלוא תקופת האיחור.

     

24. סכום הפיצוי בגין האיחור –

    בסע' 28א לחוק חוזה הביטוח מסר המחוקק לשיקול דעת בית המשפט את שיעור הסנקציה שתושת על מבטח שעיכב תשלום תגמולי ביטוח שלא כדין ושלא בתום לב. במקרה של ביטוחים אישיים, דוגמת הביטוח הנדון בתביעה זו, הסנקציה היא ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961, כשריבית זו מחושבת על תגמולי הביטוח ועל תוספת הפרשי ההצמדה בגינם, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלם ועד תשלומם בפועל. המחוקק קבע את סכום הריבית המיוחדת המרבית, אך הותיר לבית המשפט שיקול דעת להפחית ממנה. (במקרה של ביטוח סיעודי, שאינו רלוונטי לענייננו, הפחתת הריבית מיוחדת לשיעור שנמוך מ-10% תיעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו).

     

    התובעים מבקשים להעמיד את בסיס הפיצוי בגין ריבית מיוחדת על 1,599 ₪ כך שהפיצוי יעמוד על 31,980 ₪, שמהווים מכפלה של 1,599 ₪ ב-20.

     

    הנתבעת מבקשת להעמיד את בסיס החישוב על 1,172 ₪ בלבד. אם ייערך החישוב לפי בסיס החישוב של הנתבעת יעמוד הפיצוי על 23,440 ₪.

     

    כפי שציינתי לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת באשר לבסיס החישוב של תקופת הפיגורים. עם זאת, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנתבעת, ואני מעמיד את סכום הפיצוי על 25,000 ₪ בלבד.

     

    סוף דבר

25. הנתבעת עיכבה שלא כדין ובחוסר תום לב תגמולי ביטוח שהיה עליה לשלם למבוטח, משה קאזאז ז"ל. בטרם הסתיימו ההליכים בתיק זה הלך התובע לעולמו, ובנעליו באו יורשיו – התובעים. לאחר שמצאתי כי טענות הנתבעת להצדקת עיכוב התשלום הן טענות סרק, החלטתי לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת לפי סע' 28א לחוק חוזה הביטוח.

     

26. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

    1. 25,000 ₪;

    2. שכר טרחת עו"ד בסך 5,850 ₪.

       התשלומים ישולמו עד ליום 1/3/19, וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כדין.

        

       ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.