בפני שתי תביעות הדדיות שאוחדו שעניינן הסכם שכירות דירה באלעד, אותה שכרה התובעת מהנתבע באוגוסט 2014. התובעת עזבה את הדירה בינואר 2015, לאחר שהתריעה בפני הנתבע על חדירת מים והצפות חוזרות ונשנות בדירה בתקופת החורף, ולא נעשה מאומה על ידו לפתרון הבעיה.
התובעת הגישה תביעה כספית בגין נזקיה, והנתבע הגיש תביעה שטרית למימוש שיק בטחון ע"ס 10,000 ש"ח שמסרה לו התובעת בתחילת השכירות, וכן את השיק ע"ס 2,800 ש"ח שנועד לשכ"ד עבור חודש ינואר.
מטעם התובעת העידו היא, השמאי דורון עד, המטפלת ענת בוסי והשכן אילן נגר.
מטעם הנתבע העידו הוא ואיש האחזקה עובדיה אוחיון.
עדויות התובעת ועדיה לגבי ההצפות הקשות והחוזרות בדירה הרשימו אותי כאותנטיות ומהימנות, בעוד שעדות הנתבע ואיש האחזקה מטעמו, עובדיה אוחיון, הרשימו אותי כמתחמקות ובלתי מהימנות.
עדות התובעת לגבי חדירת המים לדירה מקיר ותקרת חדר הילדים, שנבנה כתוספת בניה מאוחרת ואינו חלק מהמבנה המקורי, היתה מהימנה ונתמכה בראיות רבות. ביניהן, תכתובת מסרונים ומיילים עם הנתבע, שהוצגה בדיון; חוות דעת השמאי דורון עד מטעם התובעת, שביקר בדירה פעמיים בחודשים נובמבר ודצמבר 2014 והעיד על מראה עיניו, והתמונות הרבות שצילם, אשר מתעדות הן את נזקי הרטיבות לרהיטים בדירה והן את סימני הרטיבות הבולטים על קירות ותקרת חדר הילדים. עדות השמאי לעניין היות הבניה של חדר הילדים – בניה קלה מגבס וגג איסכורית, היתה מהימנה עלי ונתמכת אף היא בתמונות.
עדות המטפלת, ענת בוסי, ששהתה מדי יום בדירה, כמטפלת בשכר לילדיה של התובעת, על כך שבתקופת החורף (אוקטובר-דצמבר) חדרו מי גשמים לדירה מקיר חדר הילדים, ועל כך שהדירה הוצפה מספר פעמים והיא גרפה את המים במשך שעות, היתה מהימנה לחלוטין, וללא כל אינטרס כספי או אחר בתביעה. היא העידה, כי באחד הימים אמרה לה התובעת שצריך להגיע איש אחזקה מטעם הנתבע, והיא הכניסה אותו, אך כשראה את הרטיבות אמר שאינו יכול לעשות דבר בעונת הגשמים.
כך גם עדותו של השכן אילן נגר, המתגורר בבית הסמוך (שהינו בית משותף אחד מבחינה רישומית-תכנונית), אשר העיד כי לבקשת התובעת סייע לה מספר פעמים בבעיות חשמל לאחר שמפסק הפחת בדירה קפץ עקב הרטיבות, והתובעת נותרה ללא חשמל. נגר העיד כי ראה שמים חודרים בין קיר הגבס לרצפה וכי היו פעמיים או שלוש שהמים הציפו את הדירה, והגיעו עד לגובה של 10-12 ס"מ. הוא ציין כי לא נראו סימני חדירת מים מהחלון. הוא מסר בתצהירו כי לבקשת התובעת גם שוחח בעניין ההצפות עם הנתבע והלה אמר שיבוא לבקר בדירה בנוכחות העד, אך בפועל הדבר לא נעשה. עדות העד היתה מהימנה, ואף הוא נעדר כל אינטרס לסייע לתובעת או להעיד נגד הנתבע, עליו אמר כי כבעלי נכסים סמוכים יש ביניהם שיתוף פעולה תקין בכל העניינים המשותפים של הבניין, וברי כי אין לו כל סכסוך עמו.
לעומת זאת, עדות הנתבע היתה מתחמקת. הוא הודה כי למרות תלונותיה הקשות והתכופות של התובעת על תקלות בדירה עקב הצפות, רטיבות בקירות וניתוק החשמל, הוא מעולם לא ביקר בדירה בתקופת מגוריה, אלא הסתפק בכך ששלח פעם אחת את איש האחזקה מטעמו, עובדיה אוחיון (להלן: עובדיה). לדבריו, עובדיה אמר לו שהתובעת התנפלה עליו וקיללה אותו ועל כן עזב את המקום, ואף אמר לו כי המים כנראה נכנסו מחלון פתוח. הנתבע נשאל על ידי התובעת על תוכנם של מסרונים ששלח לה, ואותם הציגה בפניו, אך במקום להתייחס אליהם עניינית, התחמק הנתבע מלהודות כי הוא זה ששלח אותם, וטען לחוסר זכרון – בהבינו כי תוכנם מסבך אותו. כך, לפי אחד המסרונים שהוצגו לנתבע ולבית המשפט, אישר הנתבע בפני התובעת כי כבר היתה בעיית חדירת מים בדירה בתקופת מגוריו של השוכר הקודם, חיים, אך עובדיה פתר את הבעיה לשביעות רצונו של השוכר, והנתבע הודיע כי ישלח אותו שוב. הנתבע, כאמור, התחמק מהודאה בקיומה של בעיית רטיבות בעבר, אך הודה כי שלח את עובדיה לבדוק את טענות התובעת לחדירת מים. לנוכח העובדה, שעובדיה כלל לא נכנס לדירה, לדבריו, בשל התנהגות התובעת כלפיו, ופשיטא שלא ביצע תיקון כלשהו, הרי שהנתבע נהג באופן לא סביר לחלוטין כאשר הפסיק בכך את הטיפול בבעיית הרטיבות הקשה עליה התריעה התובעת שוב ושוב.
התובעת הראתה כי הנתבע אף ניסה להפנות את טענותיה לעניין נזקים בדירה לסוכן הביטוח שלו, וביקש ממנה להעביר לו את חוות דעת השמאי כדי שיעביר אותה לסוכן הביטוח, אף כאשר פנו אליה מטעם חברת הביטוח (נתבעת 3) ואמרו לה שהבינו כי מדובר בפיצוץ בצנרת ברצפה, העמידה אותם מיד על אמיתות הדברים ואמרה כי הנזילה היא מחדירת גשמים ולא מפיצוץ צנרת – מה שכמובן אינו מכוסה ע"י פוליסת הביטוח. הנתבע כלל לא ניסה להתמודד עם גרסה זו ועם הנתונים שהציגה התובעת (כגון שמו של סוכן הביטוח אליו הפנה אותה), וגם כאן ניכרת האמת בגרסת התובעת ולא בשתיקתו המתחמקת של הנתבע.
עדותו של עובדיה היתה בלתי מהימנה לחלוטין. בעוד שבתצהירו טען כי בדק את הדירה ולא מצא בה כל רטיבות או חדירת מים, בעדותו אמר כי כלל לא נכנס לדירה אלא רק שוחח עם התובעת כשהוא עומד בכניסה, וזאת מאחר שהחלה לצעוק עליו ולהעליב אותו. כשנשאל איך בדק את הדירה אם כלל לא נכנס אליו, טען כי הסתכל מהכניסה – טענה לא רצינית בעליל, כאשר מוקד הרטיבות הוא בחדר הילדים ולא בפתח הדירה. בעוד שתחילה שלל קיום רטיבות בדירה, בחקירתו הנגדית הודה שהיתה "קצת רטיבות" אך טען כי הגשם נכנס מהחלון הפתוח, וזאת למרות שהעיד שבמועד ביקורו בדירה כלל לא ירד גשם, וממילא העובדה כי באותו רגע החלון היה פתוח, לא יכלה ללמד מאומה לגבי הסיבות לחדירת מי הגשם לדירה בימים הקודמים.
בהתחשב בכך שממסרון של הנתבע עלה כי עובדיה הוא שתיקן את הרטיבות בדירה בחורף הקודם אין פלא כי הלה לא שש להודות שהתיקון שביצע נכשל והעדיף להכחיש קיומה של רטיבות ולטעון כי המים נכנסו מהחלון, כאשר כל הראיות מצביעות כי הרטיבות היתה קשה וכי חדרה דרך הקיר.
עדות עובדיה על כך שלא נכנס כלל לדירה לא היתה מהימנה עלי, ואני מעדיפה בנקודה זו את עדות התובעת והמטפלת, לפיה הוא נכנס לדירה, ראה את הרטיבות הרבה בקיר ואמר כי אינו יכול לבצע כל תיקון כאשר עונת הגשמים בעיצומה.
לפיכך אני קובעת כי מיד עם תחילת עונת הגשמים, החלה חדירת מים בלתי סבירה לדירה, וכי חרף התרעות התובעת בפני הנתבע, על הנזקים הנגרמים לריהוט הדירה ועל העדר האפשרות הסבירה להתגורר עם שני ילדים קטנים בדירה מוצפת, והסכנות הכרוכות בכך לבריאותם, לא נקף הנתבע אצבע, עד שהתובעת נאלצה לפנות את עצמה מהדירה לדירה שכורה אחרת, בתחילת ינואר 2015.
הנתבע אף התבטא כלפי התובעת באמירות לפיהן אם הדירה אינה מתאימה לה היא מוזמנת לעזוב אותה, וזאת במקום להתייחס ענייינית לבעיה הקשה של חדירת המים לדירה ולפתור אותה באופן מקצועי.
הוכי כי התובעת התבטאה בכתב (וכנראה גם בעל פה) כלפי הנתבע בשפה גסה ופוגענית, לאחר שראתה כי אין כל טיפול מצידו בבעיית הרטיבות ובהצפות החוזרות, ונוכח סבלה וסבל ילדיה, לרבות הנזקים שנגרמו לה. אמנם יש להצר על סגנון בוטה ולא נאות זה, בפרט מצד מי שהיתה באותה עת מתמחה בבית המשפט וכיום עורכת דין, ואולם אין לסגנון זה רלוונטיות להכרעה בשאלות שבמחלוקת בתיק זה. כך גם לגבי איומים שונים שהשמיעה התובעת כלפי הנתבע לפגיעה בשמו הטוב, שאף הם נאמרו בעידנא דריתחא.
לפיכך אני קובעת כי הנתבע הפר את החוזה עם התובעת הפרה יסודית, וכי היא היתה זכאית לבטל את החוזה לנוכח ההפרה המתמשכת שלא תוקנה חרף דרישותיה החוזרות ונשנות מהנתבע.
לעניין טענות הנתבע לאי תשלום חשבונות מים, חשמל וכו' – הרי שהנתבע לא הציג ראיות כלשהן בעניין זה.
אשר על כן התביעה השטרית, שעניינה שיק הבטחון והשיק על שכ"ד לחודש ינואר שבמרביתו לא התגוררה התובעת בדירה, נדחית על ידי.
בתביעה של התובעת על נזקיה, אני פוסקת לתובעת את הסכומים הבאים:
דמי הובלה – בהתאם לקבלה שהוצגה מיום 9.1.15 – בסך 1,800 ש"ח.
נזקים לריהוט וציוד – סכום הנזק, בהתאם לחוות דעת השמאי, עומד על 10,628 ש"ח. חוות דעתו לא עורערה ונתמכה בתצלומים שצורפו אליה. עם זאת, מאחר שלא שוכנעתי כי המיטה והשידה הפכו ללא שמישות בשל הרטיבות ברגלים, וכי הנזק לכל פריטי הצעצועים והבובות היה מוחלט, אני מעמידה את סכום הנזק על 7,000 ש"ח.
שכ"ט שמאי – בסך 1,500 ש"ח בהתאם לחשבוניות, וכן שכר עדותו בסך 1,000 ש"ח.
נזק לא ממוני של עגמת נפש, טרחה ואובדן זמן – לאור עגמת הנפש הרבה שעברה התובעת, הן כתוצאה מההצפות החוזרות והן עקב יחסו האדיש והמזלזל של הנתבע, אני פוסקת לה סך של 10,000 ש"ח.
לפיכך על הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת סך של 20,300 ש"ח בניכוי יתרת שכ"ד לתחילת חודש ינואר בסך 800 ש"ח, היינו 19,500 ש"ח.
כמו כן, את אגרת המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.
לעניין הנתבעת 3, לא הוכח כי היה ביטוח לנתבע ואף לא כי הביטוח כלל חדירת מי גשמים. עקב אי שיתוף הפעולה של הנתבע עם התובעת בעניין זה, שהיה יכול לייתר את צירוף חברת הביטוח, התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.
