השוכרת טענה שנאלצה לעזוב את הדירה בה התגוררה עם שני ילדיה בגלל הצפות חוזרות אך בעל הדירה התכחש לבעיות הרטיבות, ותבע לממש את שיק הביטחון. ביהמ"ש דחה את טענותיו ומתח ביקורת חמורה על התנהגותו המזלזלת.
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל תביעתה של שוכרת דירה ביישוב אלעד, וחייב את בעל הדירה לשלם לה כ-20 אלף שקלים כפיצוי על הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לה בעקבות התעלמותו מפניותיה החוזרות והנשנות לתיקון ההצפות בביתה. השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע קבעה כי בעל הדירה הפר את החוזה עם השוכרת הפרה יסודית ודחתה את תביעתו הנגדית למימוש שיק הביטחון שמסרה לו השוכרת ולחיובה בדמי שכירות.
באוגוסט 2014 נכנסה השוכרת לדירה תמורת שכר דירה של 2,800 שקלים לחודש. חמישה חודשים לאחר מכן היא נאלצה לטענתה לעזוב את הדירה, לאחר שבעל הדירה סירב לפתור בעיית רטיבות והצפות חמורה בדירה.
בספטמבר 2015 הגישה השוכרת תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות זאת. לפי המתואר בתביעה, לאורך חודשים היא נאלצה להתמודד עם חדירת כמויות גדולות של מים שהציפו את כל הדירה ופגעו בחפציה. בנוסף היא תיארה הפסקות חשמל תדירות שנגרמו עקב רטיבות בקירות.
השוכרת העידה את המטפלת של ילדיה ששהתה מדי יום בדירה. המטפלת סיפרה על חדירת מי גשמים דרך קיר חדר הילדים, ועל כך שהדירה הוצפה מספר פעמים והיא נאלצה לגרוף את המים במשך שעות.
גם השכן זומן להעיד מטעם השוכרת. השכן ציין כי סייע לה לטפל בבעיות החשמל וכי ראה את ההצפות, שלעיתים הגיעו עד לגובה של 10-12 ס"מ. בנוסף הוא סיפר שלבקשת השוכרת אף דיבר בעצמו עם בעל הדירה, וזה אמר לו שיבוא לבדוק אך לא הגיע.
לבסוף העידה השוכרת שמאי שציין כי הבנייה הקלה באזור חדר הילדים אפשרה את חדירת המים.
בעל הדירה הודה מצדו כי מעולם לא ביקר בדירה בתקופת השכירות למרות התרעותיה ותלונותיה הרבות של השוכרת. להגנתו טען כי שלח פעם אחת איש אחזקה אך התובעת התנפלה עליו וקיללה אותו ועל כן עזב את המקום.
בכל מקרה, טען בעל הדירה ,איש האחזקה אמר לו שלדעתו לא היו הצפות אלא "קצת רטיבות" והמים כנראה נכנסו מחלון פתוח.
בעל הדירה אף הגיש תביעה נגדית בה טען שהשוכרת חייבת לו דמי שכירות של חודש אחד ואף ביקש לפדות את שיק הביטחון בטענה שהיא הפרה את החוזה כשעזבה את הדירה.
עדות מתחמקת
אבל השופטת מימון שעשוע דחתה את כל טענותיו כולל תביעתו. לדבריה, עדותו של בעל הדירה הייתה לא עניינית ומתחמקת, כמו גם עמדת השמאי מטעמו שמצד אחד טען כי בדק את הדירה ולא ראה סימן להצפות, ומצד שני הודה שהשוכרת כלל לא נתנה לו להיכנס.
לעומת זאת, השופטת קבעה כי עדותם של השוכרת ועדיה הייתה אמינה ומהימנה.
בנסיבות אלה השופט קיבלה את טענות השוכרת וקבעה כי בעל הדירה נהג בזלזול מוחלט ולא סביר כשלא טיפל בבעיית הרטיבות הקשה למרות תלונותיה.
בתנאים האלו, קבעה השופטת, לא הייתה לשוכרת אפשרות הסבירה להתגורר עם שני ילדים קטנים בדירה, ובחירתה לעזוב עקב האילוצים לא נחשבת להפרת חוזה השכירות.
כמו כן נקבע כי בעל הדירה צריך לפצות אותה על נזקי הרכוש ועל עגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרמו לה. בסך הכל נפסקו לה 20 אלף שקל בנוסף ל-3,000 שקל הוצאות משפט.
שמות באי הכוח לא צויינו.
עו"ד רם שרון
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין