שלמה פסגה בע"מ נ' מלצר

תביעת חברת השכרת רכב כנגד שוכרת, שרכבה נגנב לאחר שיצאה מרכבה תוך הותרתו מונע לצורך האכלת חתולים, ובחינת מעמדה של משכירת רכב כמבטחת והמונח " איוש" רכב.

רקע

1.התובעת, חברה להשכרת רכבים בשכירות תפעולית לתקופות ארוכות, בעלים של רכב הנושא מ.ר. 78-403-31 (להלן: "הרכב") השכירה לנתבעת ביום 27.8.14 את הרכב בהסכם שכירות תפעולית (להלן: "הסכם השכירות"). בתאריך 3.9.16 בעת שבתה של הנתבעת, גב' בירנית מלצר (להלן: "בירנית") השתמשה ברכב בהרשאתה, ולאחר שהותירה אותו מונע כאשר שהמפתחות היו במתנע, נגנב הרכב על ידי אלמוני.

2.בין הצדדים אין מחלוקת של ממש באשר לנסיבות גניבת הרכב. על יסוד כתבי הטענות, דו"ח חוקר עליו נסמכה התובעת וגרסת בירנית, במועד האירוע בשעה 21:15 לערך עצרה בירנית את הרכב ברחוב היוצר בבאר יעקב, באזור תעשייה, לצורך האכלת חתולי רחוב. היא הותירה את מפתחות הרכב במתנע, כשהמנוע עובד, כאשר דלת הנהג פתוחה ואורות הרכב דולקים. לאחר יציאתה מהרכב היא הניחה מנת אוכל ראשונה לחתולים בסמוך לצדו השמאלי של הרכב וכן מנת אוכל שנייה בחלקו האחורי של הרכב בצידו השני ,וזאת לאחר שהדלת האחורית הימנית הייתה פתוחה אף היא. בשלב שהתרחקה מהרכב לצורך הנחת מנת האוכל השנייה היא שמעה מאחורי גבה צעדים, וכאשר הסתובבה הבחינה שאלמוני נכנס לרכב ונסע מהמקום. הצדדים חלוקים לגבי המרחק בו עמדה מהרכב בשעה שנגנב.

3.עיקר המחלוקת בין הצדדים אינה עובדתית, כי אם משפטית ונוגעת למעמדה של התובעת , קרי האם היא בבחינת מבטחת אם לאו, ובאשר לזכותה להיפרע מידי הנתבעת כדי שווי הרכב שנגנב. המחלוקת המשנית הינה בעלת צביון עובדתי יותר ונוגעת להגדרת הרכב כ" מאויש" בעת שנגנב תוך בחינת שליטת בירנית בו בעת ההתרחשות וזאת בהקשר לתחולת הכיסוי הביטוחי שנכלל בהסכם השכירות.

טענות הצדדים בתמצית

4.לטענת התובעת בהתאם להסכם השכירות שנחתם בינה לבין הנתבעת, התחייבה האחרונה וכפועל יוצא מכך גם המשתמשים ברכב מטעמה, לנהוג ברכב מנהג בעלים השומר על רכושו. בנוסף נקבע בהסכם, כי מקום בו נגרם לרכב נזק ו/או אובדן לרבות גניבתו, בנסיבות בהן השוכרת הותירה את הרכב ללא אמצעי זהירות מתאימים ו/או יצאה מהרכב תוך הותרת מפתחות הרכב בתוכו, תישא השוכרת במלוא הנזק שייגרם לתובעת עקב פעולותיה.

5.לטענת התובעת התרשלה הנתבעת בשמירה על הרכב, לא נהגה בו מנהג בעלים כפי שהתחייבה והשאירה אותו ללא אמצעי זהירות מתאימים. במעשיה ובמחדליה הפרה הנתבעת את הסכם השכירות עליו חתמה, הפרה ברורה ויסודית המזכה אותה בסעדים המפורטים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , תשל"א-1970. עוד נטען, כי מעשי הנתבעת עולים כדי הפרת חובת תום הלב בקיום הסכם המוטלת עליה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973.

6.עוד נטען , כי לאור מעשי הנתבעת שהובילו לגניבת הרכב הרי שלא חל ביטוח ולפיכך הנתבעת נושאת באחריות המלאה והבלעדית לכל הנזקים אשר נגרמו לתובעת העולים כדי שווי הרכב בצירוף שכ"ט שמאי, המסתכמים בסך של 61,341 ₪.