פסק הדין דחה את תביעת החברה נגד השוכרת והבהיר כי חברות ליסינג נושאות באחריות לבטח את הרכבים שהן משכירות בביטוח מקיף, בעצמן או באמצעות חברה חיצונית.
חברת הליסינג ״שלמה פסגה״ תבעה אישה לאחר שהרכב ששכרה ממנה נגנב ב-2016 כשבתה השאירה לרגע את המפתחות בסוויץ׳. בפסק דין עקרוני דחתה הרשמת הבכירה חן מאירוביץ את התביעה וקבעה כי הסכם הליסינג היווה גם מעין הסכם ביטוח. הרשמת קראה למחוקק להסדיר את התנהלות חברות הליסינג בכל הקשור לביטוח הרכבים מפני נזקי רכוש.
ב-2014 שכרה האישה את הרכב מהחברה בהסכם שכירות תפעולית (ליסינג) במטרה שישמש את בתה. ב-2016 הבת עצרה בשעת לילה באזור תעשייה בבאר יעקב לצורך האכלת חתולי רחוב. היא הותירה את המפתחות ברכב כשהמנוע עובד, דלת הנהג פתוחה והאורות דולקים. היא הניחה מספר מנות אוכל לחתולי וכשהתרחקה מעט שמעה מאחורי גבה צעדים. כשהסתובבה הבחינה שאלמוני נכנס לרכב ונסע מהמקום.
החברה דרשה שהשוכרת תפצה אותה על שווי הרכב, סך של כ-61,000 שקל. לטענתה בתה התרשלה בשמירה על הרכב ופעלה בניגוד להסכם הליסינג בו התחייבה השוכרת לנהוג ברכב ״מנהג בעלים״ השומר על רכושו. עוד הוסכם כי אם לרכב נגרם נזק או שהוא אבד או נגנב, בנסיבות בהן השוכר הותיר את הרכב ללא אמצעי זהירות מתאימים, האחריות תהיה על השוכר.
הנתבעת טענה מנגד כי הסכם הליסינג כלל רכיבים ביטוחיים והתובעת מתפקדת גם כחברת ביטוח. התשלום עבור הביטוח גולם לדבריה בדמי השכירות החודשיים שאותם שילמה. היא הוסיפה שכשחתמה על ההסכם לא הוצגו לה תנאים המחריגים את אחריות החברה במקרה בו היא או מישהו מטעמה מתרחקים מהרכב תוך הותרת המפתחות בתוכו. עוד לטענתה בתה עמדה במרחק סביר מהרכב והתנהלותה לא הייתה בגדר התרשלות.
התובעת השיבה כי היא אינה חברת ביטוח ולא ניתן להשית עליה חובות הנובעות מכך.
הסכם דואלי
הרשמת הבכירה חן מאירוביץ מבית משפט השלום בתל אביב ציינה כי אין הלכה מחייבת בפסיקה בקשר לשאלה האם חברות הליסינג הן גם מבטחות אך המגמה הרווחת היא שיש לראות בהן כמעין מבטחות ולהחיל עליהן את הוראות ״הפוליסה התקנית״ החלה על חברות הביטוח. זאת, בפרט כשבהסכם הליסינג קיימים סממנים של ביטויים ביטוחיים מובהקים כגון ״כיסוי ביטוחי״ ו״השתתפות עצמית״.
היא הוסיפה כי על אף קריאות למחוקק להסדיר את מעמדן של חברות הליסינג בכל הקשור לביטוח פעילותן הדבר עדיין אינו מוסדר בחקיקה ראשית וראוי שהמחוקק יעגן את חבותן בביטוח נזקי רכוש בחוק. מה שכן קיים הוא נוהל שפרסם המפקח הארצי על התעבורה ב-2008 המחייב את חברות ההשכרה לערוך ביטוח בחברת ביטוח חיצונית או ביטוח פנימי שלפיו הן פועלות כמבטחות בהתאם לפוליסה התקנית.
באופן ספציפי קבעה הרשמת שהסכם השכירות בין הצדדים מתייחס בפירוט לרכיבים ביטוחיים ואין ספק שהתובעת התכוונה לספק גם ביטוח פנימי כך שההסכם הוא דואלי במהותי, שכירות וביטוח במאוחד.
עוד קבעה הרשמת כי התנהלות הבת לא שללה ממנה לחלוטין את השליטה ברכב והיא לא יכלה לצפות שיצוץ גנב בשעת לילה באזור תעשייה ויגנוב את הרכב.
בכל מקרה לדבריה, בחריגים להסכם לא נכללה ״תניית איוש״ המחייבת את השוכר להיות ברכב בכל זמן שהוא מונע ולכן אין לחייב את הנתבעת לשאת בנזק.
בסיכומו של דבר דחתה הרשמת את התביעה וחייבה את החברה בהוצאות של 14,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד דן חי ועו"ד גיא ליפשיץ
- ב״כ הנתבעת: חמי דורון ועו"ד אילן שפירא
* עו"ד שרית ברננקה-שורץ עוסקת בדיני ביטוח
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין