תא"מ 30588-01-13 טנדר לאבינג קאר בע"מ נ' ברוכי

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר חוב על סך של 25,000 ₪ אשר נמסר על ידי הנתבעת לידי התובעת להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם התקשרות מיום 21.10.12. 

אין מחלוקת כי הנתבעת בקשה לאשפז את בעלה במוסד הסיעודי אותו מנהלת התובעת ברמת גן ואף חתמה על הסכם ההתקשרות ומסרה את שטר החוב נשוא התובענה בהתאם לסעיף 29 להסכם ההתקשרות.

לטענת התובעת שהה בעלה של הנתבעת במוסד הסיעודי תקופה של 42 ימים.

לפיכך טוענת התובעת, כי נותר חוב בסך של 29,021 ₪ לאחר ששולם סך של 2,579 ₪ בלבד בגין שהות זו.

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר וטענה בתצהיר ערוך בכתב יד כי סוכם על תשלום של 2,000 ₪ בחודש הראשון לאשפוזו של בעלה וסך של 2,500 ₪ בחודש השני. יתרת הסכום היתה אמורה להשתלם על ידי משרד הבריאות. הנתבעת הוציאה את בעלה מהמוסד משום התנהלות רשלנית במקום שהביאה את בעלה לדיכאונות חמורים.

לטענת הנתבעת שילמה את עלות החודש הראשון ומאחר ובעלה שהה במקום רק 4 ימים מהחודש השני עליה לשלם רק סכום יחסי בהתאם.

3. לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ומהם התבררה התמונה המלאה.

לטענת העדה מטעם התובעת עלות אשפוז סיעודי במוסד הוא 550 ₪ ליום אך המאושפזים מחויבים בתשלום כולל מדי חודש בסך 12,500 ₪ ככל שהם שוהים במקום תקופה של לפחות שנה אחת.

לעיתים זוכים המאושפזים במימון משרד הבריאות בשיעור של כ 90% מהעלות ומשום כך נוהגת התובעת ליתן למאושפזים ארכה בת 45 יום לעשות את הדרוש על מנת לקבל את אישור המימון ממשרד הבריאות וגובה מהם בתקופה זו ועד לתשלום המימון בפועל סכום נמוך השווה לסכום שיגבה מהם לאחר מתן אישור זה.

מאחר ובעלה של הנתבעת לא עשה את הדרוש על מנת לקבל את אישור המימון ממשרד הבריאות ואף הפסיק שהותו במוסד לאחר מעט יותר מחודש, בוטלה ההנחה המותנת שקיבל ועל הנתבעת לשלם את הסכום המלא בגין השהות, דהיינו, סך 12,500 ₪ בגין חודש ימים ועוד סך של 550 ₪ ליום כפול 12 הימים הנותרים ובסה"כ 19,100 ₪.

התובעת אף טוענת כי הנתבעת חבה לה סכום של חודש ימים נוסף בהעדר הודעה מראש על העזיבה ובסך 12,500 ₪ נוספים.

מאחר וסכום שטר החוב מוגבל לסך של 25,000 ₪ יוצא כי נתבע מהנתבעת סכום של 5,900 ₪ בגין אי מתן הודעה מראש על העזיבה.

4. הנתבעת טענה בתצהיר עדותה הראשית כי בשל לחץ הזמנים לאשפז את בעלה בו היתה נתונה במועד החתימה על ההסכם, לא קראה אותו כראוי. לטענתה הובטח לה על ידי מנהלת המקום, אירית, כי תשלם בחודש הראשון 2,000 ₪ ובחודש השני סך של 2,500 ₪ ורק לאחר אישור המימון על ידי משרד הבריאות, ישולם התשלום המלא. אירית אף העלתה הבטחתה זו על הכתב בשולי עמ' 5 להסכם האשפוז.

הנתבעת טענה כי החל מהיום הראשון לאשפוז לקה המקום בחוסר היגיינה וטיפול לקוי ולמרות תלונותיה והבטחות עובדי המקום, לא היה כל שיפור. הדבר הביא את בעלה למצב רוח רע, בכי וסירוב לאכול.

לפיכך, מצאה הנתבעת עבורו מוסד סיעודי אחר והפסיקה את אשפוזו של בעלה במוסד התובעת.