ת"צ 25595-08-14 פרי נ' ניו לינאו סינמה (2006) בע"מ ואח', ת"צ 4850-09-14 כהן ואח' נ' התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ(חל"צ) ואח'

(אישור הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות)

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענות הייצוגיות שבכותרת. עניינן של התובענות הוא בטענת המבקשים כי המשיבות, חברות המקיימות מופעי בידור לקהל הרחב, אינן נותנות הנחות לאזרחים ותיקים כאשר רכישת הכרטיסים התבצעה באתר האינטרנט או בטלפון. בעשותן כן, כך נטען בבקשות האישור, עוברות המשיבות על החובה המוטלת עליהן לתת הנחות לאזרחים ותיקים, בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק האזרחים הותיקים, התש"ן - 1989, ולתקנות האזרחים הותיקים (הנחות למופעי תרבות ולמוזיאונים), התשנ"ח - 1998 (להלן: "החוק" ו"התקנות", בהתאמה).

א. רקע

תיק 25595-08-14:

1.ביום 18.08.2014 הגיש המבקש 1, מר דב פרי, באמצעות בא הכוח המייצג, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור בתיק הראשון"). על פי הנטען בבקשה, המשיבות 1 – 4, שהינן מפעילות של בתי קולנוע שונים ברחבי הארץ (להלן: "המשיבות בתיק הראשון"), נמנעות מלתת הנחות לאזרחים ותיקים ברכישת כרטיסי כניסה לסרטים ישראליים בבתי הקולנוע שהן מפעילות, כאשר הרכישה מתבצעת "מרחוק", קרי: באמצעות אתר האינטרנט או הטלפון, וזאת בניגוד לסעיף 12 לחוק ולתקנות. יתר על כן, המשיבות לא מאפשרות לאזרחים הותיקים שהזמינו כרטיסים בדרך זו לקבל את ההנחה כזיכוי על הסכום ששולם בזמן איסוף הכרטיסים שהוזמנו מראש בקופת בית הקולנוע. המבקש 1 טוען כי בכך המשיבות 1 - 4 חוטאות במספר עילות, ובהן הפרת חובה חקוקה, הפרת חוזה, חוסר תום לב בקיום חוזה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

המבקש 1 העריך את נזקו האישי בסך של 19 ש"ח עבור כל כרטיס שרכש מרחוק, ובסה"כ 38 ש"ח. לא ננקב הסכום בו מוערך נזקה הכללי של הקבוצה.

תיק 4850-09-14:

2.ביום 2.9.2014 הגישו המבקשת 2, גב' יוכבד כהן והמבקשת 3, גב' פרידה נוישטיין, באמצעות בא הכוח המייצג, תובענה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור בתיק השני"). בקשת האישור השניה מעלה כנגד המשיבה 5, התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ (חל"צ) (להלן: "תיאטרון הבימה") והמשיבה 6, סרטי שני בע"מ (להלן: "המשיבות בתיק השני") טענות דומות לאלה שהועלו בבקשת האישור בתיק הראשון כלפי המשיבות 1 – 4 (וזאת בשינויים המחוייבים, הנובעים מכך שהמשיבה 5 מפעילה תיאטרון ולא בית קולנוע).

המבקשת 2, שעילתה היא כנגד תיאטרון הבימה, העריכה את נזקה האישי בסך של 124.5 ש"ח, והמבקשת 3 העריכה את נזקה האישי בסך של 19 ש"ח. גם בתובענה זו לא ננקב סכום נזקה הכולל של הקבוצה.

3.בד בבד עם בקשת האישור בתיק השני, הוגשה בקשה לאיחוד דיון בין 2 התיקים. ביום 11.9.2014 התקבלה החלטת בית המשפט כי בקשת האישור בתיק הראשון ובקשת האישור בתיק השני מעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט, התיקים הוגדרו כ"תיקים קשורים" והדיונים בהם אוחדו.

4.ביום 19.1.2015 הגישה המשיבה 1 את תגובתה לבקשת האישור בתיק הראשון. המשיבה 1 טענה כי הדרישה בתקנות לקבלת ההטבה הינה הצגת תעודת אזרח ותיק במעמד קבלת ההנחה, ושההנחה תינתן בקופה שבה נמכרים הכרטיסים למופע. בהזמנת כרטיסים מרחוק, אין דרך לזהות ולאמת כי רוכש הכרטיסים הינו אזרח ותיק, כדרישת התקנות. התקנות בדבר ההנחה שתינתן לאזרחים ותיקים הותקנו בשנת 1998 ולכן ברי כי כוונת מתקין התקנות לא הייתה להעניק הנחה בעת רכישת כרטיסים מרחוק. בנוסף, טוענת המשיבה 1, כי אין כל דרך זמינה וסבירה לאתר את הקבוצה וממילא לקבוע את גודלה. זאת ועוד, המשיבה 1 הבהירה כי היא מעניקה מיוזמתה הנחות לקבוצות שונות, ובכלל זה לאזרחים ותיקים, גם לסרטים שאינם ישראליים, על אף שהיא לא חייבת בכך.

5.ביום 28.1.2015 הגישה המשיבה 5 את תגובתה לבקשת האישור בתיק השני. המשיבה 5 טענה כי היא הקפידה ומקפידה לאפשר לאזרחים ותיקים לרכוש כרטיסים בהנחות המגיעות להם על פי החוק והתקנות, הן כאשר הרכישה מתבצעת בקופת התאטרון, והן כאשר הרכישה מתבצעת מרחוק, קרי דרך האינטרנט או הטלפון. המשיבה 5 טענה כי באופן תדיר אזרחים ותיקים יכולים לרכוש כרטיסים מוזלים דרך האינטרנט, למעט תקופה קצרה מאוד בה, לכל היותר, אזרחים ותיקים בודדים רכשו כרטיסים במחיר מלא והיו זכאים לקבל החזר בגין מחצית מעלות הכרטיס. המשיבה 5 טוענת כי אזרחים ותיקים לא היו יכולים לרכוש כרטיסים בהנחה דרך האינטרנט בלבד (בעוד יכלו לרכוש כרטיסים בהנחה דרך הטלפון או בקופת התאטרון) רק בתקופת יולי – ספטמבר 2014, שהייתה תקופת ההרצה של אתר האינטרנט החדש. בנוסף, אזרח ותיק שרכש כרטיס במחיר מלא דרך האינטרנט היה זכאי, ועודנו זכאי, להחזר עבור מחצית מעלות הרכישה.

בנוסף, בכל תקופת ההרצה של האתר האינטרנט החדש, רכשו דרך האתר 811 כרטיסים על ידי כלל הציבור. אם באופן רגיל שיעור האזרחים הותיקים מתוך כלל קוני הכרטיסים עומד על פחות מ- 10%, ברור כי מספרם של האזרחים הותיקים הרוכשים כרטיס להצגה דרך האינטרנט קטן בהרבה, ועל כן יש אזרחים ותיקים בודדים שרכשו כרטיס במחיר מלא באמצעות אתר האינטרנט.

6.ביום 28.1.2015 הגישו המשיבות 2, 3, 4 ו-6 את תגובתן לבקשות האישור. המשיבות 2, 3, 4 ו-6 טענו כי כדי לקבל את ההנחה המגיעה לאזרחים ותיקים יש להציג תעודה מתאימה באותה הקופה בה נמכר הכרטיס. הדרישה של המבקשים לחייב את המשיבות 2, 3, 4 ו-6 לתת הנחה בקנייה דרך האינטרנט היא אינה אפשרית ומנוגדת ללשון התקנות. הצגת התעודה המזכה הינה תנאי יסודי ומהותי לקבלת ההנחה. הזיהוי של האזרח הותיק בקופה אינו יכול להתקיים ברכישת כרטיסים דרך האינטרנט. בנוסף, טענו המשיבות 2, 3, 4 ו-6 כי אין כל דרך להגדיר את הקבוצה ולכמת את הנזק הנטען.

7.ביום 3.2.2015 הגישה המבקשת 2 (הגב' יוכבד כהן) בקשה בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 להסתלקות מבקשת האישור בתיק השני כנגד המשיבה 5 (התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ) ולפסיקת גמול ושכר טרחה (להלן: "בקשת ההסתלקות"). בבקשת ההסתלקות נכתב כי המשיבה 5 מוכנה לפצות את חברי הקבוצה שיוכיחו את זכאותם בגין הסכומים שנגבו מהם בעבר שלא כדין (הסכום שהצטבר היה לא גבוה בשל התקופה הקצרה בה לא ניתנה ההנחה), ובנוסף המשיבה 5 תיקנה את התנהלותה בנוגע למתן הנחות לאזרחים ותיקים בעתיד, והיא מאפשרת רכישת כרטיסים בהנחה באתר האינטרנט המופעל על ידה. בנסיבות אלו, הליך הבקשה לתביעה ייצוגית השיג את מטרותיו, הן לגביי פיצוי על נזקי העבר והן לגביי מתן הנחה ברכישת כרטיסים בעתיד, מה שמייתר את הצורך בהמשך בירור ההליך.