מדינת ישראל נ' גולדנברג (עציר) ואח'

אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו וזאת מחמת הספק.

כתב האישום

כתב האישום מייחס לנאשם קבלת דבר במרמה והתחזות. לפי המתואר בכתב האישום הנאשם הגיע למשרד הרישוי בכוונה לגשת למבחן תיאוריה במקום אחיו נתנאל (נאשם 2). הנאשם הצטייד בטופס בקשה להוצאת רישיון נהיגה (להלן הטופס הירוק) עליו רשומים פרטיו של נתנאל ועל גבי הטופס מוטבעת תמונתו של נתנאל. לפי המתואר בכתב האישום הנאשם הגיע למשרד הרישוי, הציג את הטופס עליו פרטי ותמונת נתנאל, התחזה כנתנאל, ניגש לבחינת התיאוריה ועבר אותה בהצלחה, כך שנתנאל הוא שנרשם במשרד הרישוי כמי שעבר את המבחן בהצלחה.

השתלשלות העניינים

בקשת המאשימה להפרדת אישומים

בתיק שלפנינו 2 נאשמים, דניאל – נאשם 1 (להלן הנאשם) ואחיו נתנאל (נאשם 2) והוגש כתב האישום אחד כנגד שניהם. ביום 31.1.23 התקיים דיון גישור בפני כב' השופט איתן אשר דן בתיק כשופט מוקד. כשלושה שבועות לאחר מכן ביום 22.2.23 הוגשה בקשה להפרדת האישומים. לא ניתן נימוק לבקשה מלבד הטיעון ולפיו מדובר בשלב מקדמי, טרם מענה לאישום, ואין בתיקון משום פגיעה בהגנת הנאשמים. ב"כ הנאשמים התנגדו לבקשה וביום 21.3.23 ניתנה החלטת כב' השופט איתן ולפיה "הבקשה תידון במעמד הדיון". בדיון שלאחר מכן ביום 2.5.23 הנושא לא עלה, כך גם בדיון ביום 13.6.23. בדיון שלאחריו ביום 11.7.23 התקיים שוב דיון מחוץ לפרוטוקול כך שניתן להניח כי עלו בו סוגיות מהויות. גם בדיון זה אין התייחסות המאשימה לסוגיית הפרדת האישומים והמאשימה לא ביקשה את החלטת בית המשפט בעניין זה. לאחר דיון זה התיק הועבר אלי לשמיעת ההוכחות. בשל מצב החירום ובקשות הצדדים הדיון בפני נדחה מעת לעת וביום 1.2.24 התקיים לראשונה דיון בפני. רק בשלב זה, בחלוף כשנה מהבקשה המקורית, חזרה המאשימה על בקשתה וזאת כאשר הצדדים כבר קיימו מו"מ, דנו לגופו של תיק לפחות בשתי הזדמנויות שונות בפני כב' השופט איתן, ומן הסתם החולשות הראייתיות עלו במסגרות אלו כמקובל. דברים אלו באו לידי ביטוי בתגובת ב"כ הנאשם עו"ד דניאלי בדיון בפני ביום 1.2.24. המאשימה טענה בדיון זה "לא מדובר בהחלטה שנעשתה בעקבות מו"מ זה דבר שבשגרה שאנו מגישים כתב אישום אחד על מנת לחסוך ולכן לאור כך שלא הגענו להסדר אנו רוצים להפריד את האישומים" ואולם בית המשפט מתקשה לקבל את דברי המאשימה שהרי ברור כי קבלת הבקשה מביאה לשינוי המצב הראייתי לרעת הנאשם כך שניתן יהיה להעיד את נאשם 2 כנגד נאשם 1. אף הבחינה הכרונולוגית מלמדת על הקושי בקבלת עמדת המאשימה כי אין קשר בין המו"מ בין הצדדים לבקשה להפרדת אישומים. המאשימה הרי הגישה לראשונה את בקשתה כשלושה שבועות לאחר דיון הגישור בפני כב' השופט איתן והסנגור בהתייחסותו לדיון הגישור אמר "קיימנו מו"מ כן ופתוח לפני שופט המוקד וכשהמאשימה ראתה שיש לה בעיה ראייתית עלה בה הרעיון לתקן את כתב האישום על מנת להגיע להישג בתיק זה" (פרו' מיום 1.2.24). לא מצאתי סיבה שלא לקבל את דברי הסנגור שהינם סבירים ומשתלבים עם מהלך העניינים. לזאת נוסיף את שתיקתה של המאשימה בנושא זה במשך כשנה. בסיכומו של דבר בית המשפט בהחלטתו מיום 1.2.24 דחה הבקשה להפרדת האישומים.

בקשת המאשימה לעצירת משפטו של הנאשם  עד לסיום משפטו של נאשם 2 

התיק נקבע לתחילת ההוכחות, לשני הנאשמים, ליום 24.12.24. בפתח ישיבת ההוכחות נאשם 2 הודה באשמה במסגרת הסדר טיעון, המאשימה הסכימה כי נאשם 2 יופנה לשרות המבחן, והדיון בעניינו נדחה לחודש יולי 2025. הדיון, ביום זה, בעניינו של הנאשם, המשיך ונשמעו כל עדי התביעה. המאשימה הכריזה 'אלו עדי' והסנגור טען כי אין להשיב לאשמה. המאשימה ביקשה "שהות כדי להשיב" ובית המשפט נעתר לבקשה. לולי נעתר בית המשפט לבקשה אף פרשת ההגנה הייתה מסתיימת באותו הדיון. יומיים לאחר מכן ביום 26.12.24 הוגשה בקשת המאשימה לחזור בה מהכרזתה 'אלו עדי' וזאת כדי לאפשר לה להעיד את נאשם 2 כנגד הנאשם, לאחר שמשפטו של נאשם 2 יסתיים. המאשימה בבקשתה זו ציינה כי היא ביקשה עוד ביום 22.2.23 להפריד האישומים "וזאת בדיוק בשל אותה הסיבה ולפיה נאשם 2 הפליל את נאשם 1" עוד כתבה המאשימה "המאשימה כבר הצהירה מתחילת ההליך כי היא מעוניינת להעיד את נאשם 2 כנגד נאשם 1...". אינני מקבל דברים אלו. המאשימה לא ביקשה זאת מתחילתו של ההליך אלא כאמור רק לאחר מו"מ בין הצדדים, ולאחר ישיבת גישור בבית המשפט, בה עלו ככל הנראה נושאים ראייתיים, ובנוסף המאשימה לא חזרה על בקשתה למרות מס' דיונים בפני כב' השופט איתן ושבה לסוגיה זו רק בחלוף כשנה. כעת עלה אותו הניסיון לאפשר להעיד את נאשם 2 כנגד הנאשם והפעם בחסות ההמתנה לסיום משפטו. בית המשפט בהחלטתו מיום 5.1.25 לא קיבל את בקשת המאשימה שהרי לאחר הכרזת המאשימה 'אלו עדי' הסנגור טען כי אין להשיב לאשמה, הדיון נדחה רק מפני שבית המשפט נעתר לבקשת הדחיה של המאשימה שהייתה מיועדת לצורך אחד בלבד – מתן אפשרות למאשימה להיערך לטענת אין להשיב לאשמה, ורק בשל העתרות זו נוצרה למאשימה ההזדמנות לבקש לחזור מההכרזה אלו עדי. זאת ועוד, בית המשפט בדיון ביום 5.1.25 ציין כי משמעות קבלת הבקשה הינה עצירת ניהול המשפט למשך חודשים רבים שהרי המאשימה העידה את כל עדיה, כל שנותר לשיטתה הינו העדת נאשם 2, ואותה המאשימה הסכימה כי יתקבל תסקיר שרות מבחן בעניינו של נאשם 2. המתנה לתסקיר הינה חודשים רבים ורק לאחר מכן צדדים טוענים לעונש, ניתן גזר דין ורק אז ניתן להעיד את נאשם 2. בית המשפט העריך באותה העת (5.1.25) כי ספק רב אם עניינו של נאשם 2 יסתיים טרם פגרת שנת המשפט 2025. הערכתו של בית המשפט אכן התממשה ולפני כחודש ביקש שרות המבחן דחיה נוספת כדי להגיש את תסקירו בחודש אוגוסט 2025. בנסיבות אלו אכן לא היה מקום לקבל את בקשת המאשימה תוך עינוי הדין של נאשם.

בסופו של יום בפני בית המשפט עדותם של שני עדי התביעה, הילדה כהן, מנהלת אתר מבחני תיאוריה בירושלים באמצעותה הוגשו המסמכים ת/1- ת/4 ויפתח דויטש גובה הודעת הנאשם ת/5. הנאשם בחר, בעצת סנגורו, שלא להעיד.