מדינת ישראל נ' בן מנחם

כללי

1. הנאשמת מואשמת בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז- 1977. על פי המיוחס לה בכתב האישום, ביום 12.8.15 בשעה 22:40 ברחוב שאול המלך 51 בירושלים, תקפה הנאשמת את השוטר מ.ס. וגרמה לו לחבלה של ממש. באותו מועד התקיימה התקהלות בני משפחות אשר ביקשו לראות את בנותיהן מחוץ לביתו של אהרון רמתי. המתקהלים השתמשו באמצעי הגברה על מנת להביע את מחאתן כלפי רמתי. בעקבות ההתקהלות אמרה הנאשמת כי היא מעוניינת לשפוך שמן על המתקהלים, הלכה למטבח ומזגה אקונומיקה עם מים לתוך כלי לנטילת ידיים. השוטר מ.ס. הגיע למקום ודפק בחוזקה על הדלת תוך קריאות "משטרה". הנאשמת פתחה את הדלת מבלי שהייתה מודעת לעובדה כי מדובר, בשוטר ושפכה עליו את האקנומיקה, אשר פגעה בעינו של השוטר.

    

2. תשובת הנאשמת לאישום נמסרה בד בבד עם טענה לפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה. נטען כי ברקע לאירוע, מספר אירועים בהם הנאשמת ואחרים הקרובים לרב רמתי הותקפו על רקע מחאת הורים שבנותיהם הבגירות החליטו ללמוד בסמינר של הרב רמתי, בניגוד לדעת ההורים. בעקבות כך הוגשו תלונות על אלימות ובכלל זה על תקיפת הנאשמת בגז פלפל, תלונות על נזק לרכוש ואלימות כלפי מר רמתי. ביום האירוע הגיעו למקום בני משפחתה של אחת התלמידות (להלן: "בני משפחת התלמידה") ובשעה זו הנאשמת, שאף היא תלמידה של מר רמתי וחברה של בתו, הייתה בבית. בני משפחת התלמידה צעקו וקיללו, השיגו את גבול חצר הבית ודפקו על דלת הבית. הנאשמת שמעה דפיקות חזקות על דלת הבית וסברה כי מדובר בניסיון של בני משפחת התלמידה להיכנס ולתקוף את בני הבית. היא נטלה אקונומיקה, דיללה אותה במים רבים מאד והתיזה אותם על מי שהיכה מכות חזקות על הדלת כדי להרחיקו מהדלת ולמנוע פגיעה בה או בקרוביה, כשסברה כי מדובר בבני משפחת התלמידה. הנאשמת לא ניסתה לפגוע בשוטר ופעולתה נעשתה לאור ניסיון העבר במהלכו נעשה שימוש באלימות. הנאשמת כפרה בנזק שנגרם לשוטר, ומכל מקום נטען, כי היא לא כיוונה לפגוע בעינו.

    

3. הנאשמת טענה בנוסף לאמור להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, לאור העובדה כי לא הוגשו כתבי אישום ביחס לתלונות קודמות של המתלוננת ובני משפחת רמתי על אלימות שננקטה כלפיהם מצד בני משפחות התלמידות בסמינר. בהחלטה שניתנה ביום 5.9.17 הטענה התקבלה, ונקבע כי אמנם ההחלטה להימנע מאכיפת החוק במקרים בהם הוגשו תלונות על ידי מר רמתי, בני משפחתו והמתלוננת, על רקע מחאות הורי התלמידות, נושאת אופי שרירותי הפוגם בתחושת הצדק, ברם נקבע, כי הסעד המתאים יינתן במסגרת פרשת העונש, אם תורשע הנאשמת.

    

4. מטעם המאשימה העידו מפקח וידל לויטן, שגבה אחת מהודעות הנאשמת וביצע פעולות חקירה נוספות בתיק, נציג מגן דוד אדום מר ישראל נוימן, ד"ר אחמד אריען, ד"ר אמג'ד זיתאוי, אהרון רמתי, המתנדב נריה גיאט, והוגשו שתי הודעותיה של הנאשמת, דו"ח רפואי של מגן דוד אדום וסיכום ביקור בחדר מיון שנערכו ביחס למתלונן, תמליל שיחות למוקד 100 של משטרת ישראל ביום האירוע. מטעם ההגנה העידה הנאשמת בעצמה.

    

   הראיות

5. רס"מ מ.ס. (להלן: "ס'" או "המתלונן") תיאר כי ביום האירוע, בשעות הלילה, הגיע למקום בליווי מתנדב, בעקבות קריאה על קטטה ותקיפה. כשהגיע למקום הבחין באנשים שהפרו את הסדר ובסקרנים. אחת הנשים הזדהתה כאמה של תלמידה בסמינר וביקשה שיציל את בתה, אותה לא ראתה כחמש שנים. הוא ניגש לדלת הבית ודפק עליה מספר פעמים תוך שצעק "משטרה". מתוך הבית נשמעה מוזיקה חרדית חזקה ואיש לא פתח את הדלת. הוא ניסה לפתוח את הדלת והיא הייתה נעולה. בשלב מסוים הדלת נפתחה ולפניו הותזו מים עם סבון ואקונומיקה. עיניו שרפו והוא לא הצליח לפתוח אותן. הוא הצליח לדווח במכשיר הקשר וביקש סיוע וטיפול רפואי וכן צעק למתנדב שיעמוד ליד דלת הבית ולא יאפשר לאיש לצאת ממנו. כוחות משטרה הגיעו למקום ושכנים שהיו בחוץ שפכו מים על פניו והדבר עזר לו. הוא הצליח לפתוח את עיניו ויחד עם קצין המשטרה שהגיע למקום נכנסו לתוך הבית. אחת הבחורות שהיו בתוך הבית אמרה לו שהיא שפכה אבל לא התכוונה לפגוע בו והיא לא חשבה שהוא שוטר. לאחר שרוענן זכרונו מהודעתו במשטרה אמר שנאמר לו על ידי אחת הבחורות "אני עשיתי את זה אני שפכתי את האקונומיקה עליך ואין לי בעיה לעשות את זה שוב אל תיקח את הרב מהבית". לאחר האירוע פונה על ידי מגן דוד אדום לבית חולים. בחקירה נגדית אישר העד, כי שמע מישהו אומר מתוך הבית "אתה בטוח שזו המשטרה?" העד הוסיף כי בתוך הבית היו הרבה בנות וכל אחת רצתה להקריב את עצמה למען הרב, וכי הוא אינו יודע מי הבחורה ששפכה את הנוזל.