התיזה אקונומיקה על שוטר וזוכתה כי חשבה שמדובר בתוקף

המקרה התרחש בביתו של הרב אהרון רמתי המנהל סמינר שנוי במחלוקת לנשים חרדיות. השופטת זיכתה את הנאשמת כיוון שהמקרה נופל בגדר שתי הגנות שיש במשפט הפלילי: הגנת בית מגורים וטעות במצב הדברים.

בית משפט השלום בירושלים זיכה תלמידה בסמינר "באר מרים" שהואשמה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שהתיזה אקונומיקה לעבר פניו של שוטר במטרה להגן על חברה שמשפחתה ניסתה להוציא מבית הרב אהרון רמתי. השופטת ג'ויה סקפה-שפירא הגיעה למסקנה שאף שהנאשמת ביצעה את המעשה היא נהנית מהגנות המשפט הפלילי כיוון שטעתה לחשוב שמדובר בתוקף שעומד לפרוץ לבית.

כתב האישום תיאר דרמה שהתחוללה באוגוסט 2015 מחוץ לביתו שבירושלים של הרב רמתי, העומד בראש הסמינר שרבים טוענים שהוא למעשה כת המנתקת בנות ממשפחותיהן.

ביום האירוע הגיעה משפחה של אחת מתלמידות הרב אל מחוץ לבית. הנאשמת טענה כי בני המשפחה צעקו וקיללו, ואף נכנסו לחצר ודפקו על הדלת. היא סיפרה שחשבה שהדפיקות החזקות הן ניסיון של בני המשפחה להיכנס ולתקוף את בני הבית.

לכן לטענתה, היא לקחה אוקונומיה ודיללה אותה בדלי עם מים, והתיזה אותם על מי שהיכה על הדלת, במטרה להגן על בני הבית ומבלי לדעת שמדובר בשוטר.

הנאשמת אף סיפרה על הרקע לתקרית – מספר אירועים חמורים שבהם היא ואחרים הקרובים לרב הותקפו, בין היתר עם גז פלפל, על רקע מחאת הורים שבנותיהם (הבגירות) החליטו ללמוד בסמינר של הרב.

השוטר הנפגע סיפר שהגיע למקום בעקבות קריאה על קטטה. בהמולה שמחוץ לבית אחת הנשים הזדהו כאמה של תלמידה בסמינר וביקשה שיציל את בתה.

הוא המשיך וסיפר שדפק על הדלת תוך שהוא צועק "משטרה", ולאחר מכן ניסה לפתוח אותה, כאשר מבפנים נשמעה מוזיקה חרדית חזקה. לפתע הדלת נפתחה והותזו עליו מים עם סבון ואקונומיקה. עיניו שרפו מאד אך הוא הצליח לדווח ולבקש סיוע רפואי ותגבורת.

יש לציין כי למרות הנזק והכאב, השוטר התאושש וחזר לתפקד תוך מספר דקות.

חשש אמיתי

שאר העדים במשפט תיארו את האירוע באופן די דומה. השופטת סקפה-שפירא ציינה כי המדינה לא סתרה את טענת הנאשמת שלפיה ריכוז האקונומיקה בנוזל שהותז היה מזערי.

אולם עניין זה אינו גורע מהעובדה שהמעשים המיוחסים המרכיבים עבירה של "גרימת חבלה של ממש" בוצעו על ידי הנאשמת.

אלא שמה שהיטה את הכף היה הקביעה שלפיה הנאשמת "טעתה במצב הדברים".  השופטת הזכירה שהמדינה לא חלקה על כך שהנאשמת טעתה לחשוב שמי שדופק הם בני משפחת חברתה, במטרה לתקוף את מי שבתוך הבית. "חשש זה אשר קינן בלבה של הנאשמת היה חשש כן ואמיתי, שהתבסס על ניסיון העבר", קבעה השופטת, בין היתר על סמך תמלילי שיחות שבוצעו מתוך הבית אל מוקד המשטרה.

"על רקע זה ניתן לקבוע, כי הנאשמת טעתה לחשוב שהשוטרים שדפקו על דלת הבית וניסו לפתוח אותה, הם למעשה בני משפחת התלמידה שניסו להיכנס לבית כדי לתקוף את יושביו, וכי טעות זו היא טעות כנה שהובילה אותה לפעול כפי שפעלה", פסקה.

בנוסף, השופטת קבעה כי בשילוב עם העובדה שלא ידעה כי מדובר בשוטר, לנאשמת עומדת גם "הגנת בית המגורים" – ממנה נהנה מי שמעשיו נועדו להדוף באופן סביר ומיידי את מי שמנסה להתפרץ לבית.

לכן, על אף שכל יסודות העבירו התקיימו, הוחלט לזכות את הנאשמת.

• ב"כ המאשימה: עו"ד ניצנית פזואלו, עו"ד ניר בינשטוק
• ב"כ הנאשמת: עו"ד אריאל עטרי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין