מדינת ישראל נ' טאקלה

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו מיום 13.3.19 בביצוע עבירות של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וניסיון לתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיפים 273 + 25 לחוק העונשין.

כתב האישום

1.ביום 13.1.2018 בשעה 00:51 לערך הגיע השוטר מגיד חלחל (להלן: השוטר) לכתובת בעיר ראשון לציון לטיפול בתלונה על הקמת רעש. בזמן שהתקרב השוטר החל הנאשם לברוח ולא שעה לקריאות השוטר לעצור. בתום מרדף קצר נתפס הנאשם והחל להתפרע תוך ניסיון לנשוך את השוטר. בנסיבות אלה הוזעק למקום כוח סיוע. השוטר ביקש להכניס את הנאשם לניידת, אך זה סירב. הפקח טל אינדיק (להלן: הפקח) ניסה לסייע בידי השוטר, ואז נשך הנאשם את הפקח בזרוע ימין, מה שגרם לחבלות בדמות אדמומיות, שטף דם וקילוף העור באיזור הנשיכה. שוטר נוסף סייע לשניים להשתלט על הנאשם ולהכניסו לניידת, שם דפק האחרון את ראשו במחיצה שבין המושב הקדמי והאחורי, ולאחר מכן סירב לצאת מהניידת.

הסדר דיוני ותסקיר לעונש

2.הצדדים הגיעו להסדר דיוני במסגרתו הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן, אשר התבקש לבחון, בין השאר, אפשרות סיום ההליך ללא הרשעה, תוך שהובהר כי עמדת המאשימה להרשעה ולענישה קונקרטית.

3.בתסקיר מיום 12.6.19 סקרה קצינת המבחן את נתוניו של הנאשם. לא ארחיב מפאת צנעת הפרט, ואפנה לעיקר הנתונים הרלוונטיים. הנאשם כבן 20, עלה לישראל עם בני משפחתו מאתיופיה עת היה בן 8. לחובתו הרשעה מבית המשפט לנוער והליך מאוחר יותר שהסתיים ללא הרשעה בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית, ובעטיו נתון הנאשם תחת צו דרכי טיפול מיום 30.12.18. כחלק מדרכי הטיפול הוטל על הנאשם להמשיך בשילובו במכינה קדם צבאית "ניצוץ ימין אורד" (להלן: המכינה), שם שהה מאז חודש אוקטובר 2018.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, בעל תעודת בגרות חלקית, כשבמקביל ללימודיו בתיכון יצא לעבודה מגיל 16 על מנת לסייע בפרנסת המשפחה המוכרת לשירותי הרווחה על רקע קשיים כלכליים וקשיי התאקלמות בארץ.

הנאשם סיים בהצלחה את המכינה, ממנה נמסר כי מדובר בבחור בעל יכולת מנהיגות וערכים מקובלים, ללא קשיי התנהגות.

הנאשם הודה במיוחס לו, הביע צער וחרטה על מעשיו, וקצינת המבחן התרשמה כי הבין את חומרת העבירות והשלכותיהן, וכי חווה בכנות תחושות אשם, בושה ואכזבה מעצמו. הנאשם הסביר את הרקע להתנהגותו בכך שהשליך על השוטרים את חוויות הגזענות שחוו הוא ובני משפחתו מאז עלייתם לארץ, וציין כי נטייתו לחשוב על השוטרים כקבוצה הומוגנית הקלה עליו לפעול באלימות.

סופו של תסקיר העריכה קצינת המבחן כי פחת הסיכון לכך שהנאשם יחזור על מעשיו, כי הוא מביע מוטיבציה אמיתית לשינוי בחייו, דבר שקיבל ביטוי מוחשי בדיווח החיובי אודותיו מהמכינה, לאחר שעבר במקום תהליך ממושך. נוכח גילו הצעיר של הנאשם ועל מנת לא לפגוע בתוכניותיו לעתיד, לרבות אפשרות גיוסו לצה"ל, המליצה קצינת המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו התחייבות ופיצוי למתלונן.

4.בפתח הדיון מיום 23.6.19 הוריתי על המצאת תסקיר משלים שיבחן אפשרות הטלת עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות. בתסקיר משלים מיום 7.7.19 הודיעה קצינת המבחן כי לאור קבלת נכונותו והתחייבותו של הנאשם, גובשה עבורו תכנית של"צ בהיקף כאמור.

טיעוני הצדדים לעונש - בתמצית

5.ב"כ המאשימה הגיש גיליון רישום פלילי (עת/1) וטען לפגיעה משמעותית של הנאשם בערכים המוגנים: זכותם של עובדי הציבור להגנה על גופם וביטחונם, בפרט נוכח החבלה שנגרמה לפקח.

ב"כ המאשימה התנגד להמלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם, הן לנוכח חומרת העבירות והן מכיוון שהנאשם לא הצביע על פגיעה קונקרטית אלא אך בפוטנציאל לנזק עתידי. כן טען כי לא עלה בידי הנאשם להצביע על הליך שיקומי שעבר.

ב"כ המאשימה עתר לקבוע מתחם ענישה שנע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, וביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ככל שהנאשם יימצא מתאים, ורכיבי ענישה נוספים בדמות מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לפקח.

6.ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. הוא הגיש מכתב מאת המדריך האישי של הנאשם במכינה הקדם צבאית (ענ/1) וביקש ליתן משקל של ממש להליך הרציני והמורכב שעבר הנאשם במכינה.

ב"כ הנאשם סיפר על היכרותו האישית עם הנאשם, אותו הוא מלווה מאז היה הנאשם בן 15, על התמורות שחלו בנאשם במשך השנים, על כך שלאחר תקופה לא פשוטה של חוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, איתר הנאשם בכוחות עצמו בית ספר, מסגרות עבודה, וכמהלך משנה עתיד הגיע למכינה הקדם צבאית. הוא הצביע על חריצותו של הנאשם שסייע בפרנסת משפחתו במקביל ללימודיו, ואף כיום, משסיים בהצלחה את המכינה, הוא החל לעבוד עד שיוכל להתגייס לצה"ל. הפנה לתוכן התסקיר ולהתרשמותה החיובית של קצינת המבחן מהנאשם ומהתהליך שעבר.

ב"כ הנאשם הפנה לקשיי ההתאקלמות שחוו וחווים עולי אתיופיה בכלל ומשפחתו של הנאשם בפרט, והתייחס בהקשר זה לדו"ח הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה בראשותה של מנכ"לית משרד המשפטים עו"ד אמי פלמור (להלן: דו"ח ועדת פלמור).

שני הצדדים תמכו טענותיהם בפסיקה.

7.הנאשם שב ונטל אחריות על מעשיו, סיפר על התהליך שעבר במכינה, כיצד למד להתמודד עם העולם. סיפר שבעקבות התיקים הפליליים הקודמים קיבל פטור משירות צבאי, אך הוא מעוניין להתגייס לשירות קרבי, וממתין לסיום המשפט כדי להחל בתהליך לביטול הפטור ולגיוס לצה"ל, כשעד הגיוס הוא מנצל את הזמן כעובד מטבח במסעדה.

דיון

8.מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנהוגה, והכל בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם הגנה על שלומם וביטחונם של עובדי ציבור הממלאים תפקידם, הגנה על מערכת אכיפת החוק, ומתן אפשרות לעובדי הציבור ולשוטרים למלא ולקיים את תפקידם ללא מורא. על החשיבות בהוקעת פגיעה בעובדי ציבור ראו רע"פ 7398/15 ולדימיר רחמימוב נ' מדינת ישראל (6.11.15, פסקה 7, להלן: עניין רחמימוב).

9.מנעד הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם הוא רחב ביותר, ובסופו של יום כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו. לחומרא: הפגיעה הפיזית שנגרמה לפקח, הניסיון למנוע מאוכפי החוק לבצע את תפקידם, הנאשם נקט אלימות כלפי שני מעורבים. לקולא: העבירה שביצע הנאשם לא תוכננה מראש, היא בוצעה על ידי הנאשם ללא הסתייעות בחפצים כלשהם, ללא השתתפות של מעורבים נוספים. מבלי להקל ראש בחבלה שנגרמה לפקח, היא איננה ברף חומרה גבוה. נתון נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו: המשטרה הוזעקה לזירת האירוע על רקע טענה למטרד רעש. אין טענה שהנאשם היה מעורב בכך באופן כלשהו, אין טענה כי החזיק בחזקתו חפץ אסור כלשהו או כי ביצע עבירה אחרת שהובילה למעצרו. האירוע כולו החל בהחלטתו של הנאשם לברוח מהשוטר שקרא לו לעצור.

10.למדיניות הענישה הנוהגת ראו: רע"פ 6449/18 נאסר סיאם נ' מדינת ישראל (22.10.18); עניין רחמימוב; רע"פ 4592/14 דיאנה סרגייב רוטמן נ' מדינת ישראל (25.8.14, להלן: עניין רוטמן); רע"פ 2065/14 אבו מדיגם נ' מדינת ישראל(9.6.14); רע"פ 4130/12 אחמד אסעד נ' מדינת ישראל (24.5.12); ת"פ (קריות) 27308-02-15 מדינת ישראל נ' יוסף דהן (19.6.17); ת"פ (בית שמש) 29405-06-15 מדינת ישראל נ' ממו (23.3.17); ת"פ (ראשל"צ) 23629-06-15 מדינת ישראל נ' מיכאל פקין (11.1.17); ת"פ (שלום ירושלים) 7030-06-13 מדינת ישראל נ' טור סיני (11.1.15); ת"פ (נתניה) 23726-05-10 מדינת ישראל נ' עדי זינגר (31.12.13);

11.מצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר על תנאי ושל"צ לבין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

שאלת ההרשעה

12.ככלל, נאשם שאשמתו הוכחה יורשע בדין, למעט מקרים חריגים שבחריגים בהם נמצא יחס שאיננו סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה. ההלכה בשאלת ההימנעות מהרשעה נקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, וכוחה יפה גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. החלטה לסיים את ההליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון – סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים, השני – יש להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. הנאשם נדרש להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו ולבסס אותה בראיות (רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18, סעיף 9)).

13.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לפניי, שוכנעתי כי עניינו של הנאשם נמנה על אותם חריגים שבחריגים המצדיקים הימנעות מהרשעת הנאשם בדין.

התנאי הראשון: עבירת האלימות אותה ביצע הנאשם, חרף חומרתה, מאפשרת ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים. מדובר, אמנם, בעבירה שהביאה לכדי פגיעה פיזית במתלונן, אך מנגד מדובר באירוע לא מתוכנן, רגעי, אשר בוצע על ידי הנאשם ללא מעורבות של גורמים נוספים, ללא הסתייעות בחפצים, והפגיעה שנגרמה לפקח איננה ברף חומרה גבוה. לאירועים חמורים יותר שהסתיימו ללא הרשעה ראו: ע"פ 7668/11 מדינת ישראל נ' נטלי רוסטובצב (24.4.12); ע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל (22.2.01); עפ"ג 41723-11-14 (מחוזי תל אביב-יפו) יוגב פודגורני נ' מדינת ישראל (7.10.15); עפ"ג (מחוזי חיפה) 25795-01-15 אדוארד מרקוס נ' מדינת ישראל (26.2.15).

14.הערה: עבירה של תקיפת שוטר כרוכה בעונש מזערי של חודש מאסר. נשאלת השאלה האם בכך נמנעת האפשרות לסיים הליך מסוג זה ללא הרשעה. על כך השיב בית המשפט העליון בשלילה. ראו עניין רוטמן:

"...לא ראוי לקבוע כלל גורף לפיו בעבירה שנקבע לה עונש מינימאלי אין מקום להימנע מהרשעה. קביעת כלל כזה חותרת תחת הרציונאל בהכרעה על הימנעות מהרשעה, שמחייבת התייחסות ואיזון פרטניים בכל מקרה לגופו. עם זאת, סבור אני כי קביעת עונש מינימאלי לעבירה מלמדת על חומרתה בעיני המחוקק, ועל בית המשפט להתחשב גם בקביעה זאת במסגרת איזוניו, בגדר האינטרס הציבורי" (פסקה 8).

15.התנאי השני: למרות שלכאורה לא הוצגו מסמכים המוכיחים נזק קונקרטי שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, שוכנעתי כי בנסיבותיו של הנאשם, גילו הצעיר, העובדה שהוא בתחילת דרכו בחיים ומנסה להתגייס לצה"ל חרף פטור אותו קיבל, יש באלו כדי להצביע על כך שהרשעה תסב לו נזק ממשי. אנמק:

לחובתו של הנאשם עומד עברו הפלילי, קרי, הרשעה משנת 2016 מבית המשפט לנוער בעבירות הסגת גבול וגניבה בצוותא, אז נדון לשל"צ, התחייבות ופיצוי לנפגע העבירה, והליך מאוחר יותר שהסתיים בדרכי טיפול ללא הרשעה, בגין עבירות הפרעה לשוטר והפרת הוראה חוקית. מדובר בפסק דין מיום 30.12.18 בגין עבירות מהשנים 2014, 2015.

עינינו הרואות, אין מדובר במי שההליך הפלילי זר לו, מה שמציף את השאלה, מדוע על בית המשפט ללכת לקראתו של הנאשם ולאפשר את ביטול ההרשעה. הטעמים לכך נוגעים למהלך שיקומי שביצע הנאשם, מהלך שהיה לנגד עיניו של בית המשפט לנוער שמצא לסיים את התיק האחרון ללא הרשעה, חרף העובדה שהליך מוקדם יותר הסתיים בהרשעה. כך, בית המשפט לנוער מצא להורות כי דרכי הטיפול בעניינו של הנאשם יכללו את המשך שילובו במכינה בה חי ולמד במהלך השנה האחרונה.

האירוע בגינו נותן הנאשם את הדין התרחש בחודש ינואר 2018, כלומר, כשנה עובר למועד בו הסתיים ההליך בבית המשפט לנוער. ברגיל, היה מקום לשקול צירוף האישומים וסיומם בצוותא, אלא שהדבר לא אפשרי מכיוון שבהליך כאן הנאשם היה בגיר במועד ביצוע העבירות. אילו האירוע דנן היה מתרחש במועד מאוחר יותר לתום ההליך בבית המשפט לנוער, סביר כי לא הייתי רואה להיעתר לבקשת הנאשם לסיימו ללא הרשעה. אלא שהדרך שביצע הנאשם לאחר שבית המשפט לנוער מצא לתת בו אמון ולאפשר לו הליך שיקומי, מלמדת על כיוון חיובי ביותר בו צועד הנאשם, מה שמצדיק המשך תמיכה וחיזוק מצד כל הגורמים, לרבות בית המשפט.

16.נסיבותיו של הנאשם מורכבות. הוא עלה לארץ מאתיופיה בגיל צעיר, וחווה קשיי קליטה ומצוקה כלכלית בגינה נאלץ לצאת בגיל צעיר לעבודה על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. חרף קשיים והליכים פליליים בהם היה מעורב, הצליח לסיים בהצלחה 12 שנות לימוד (בבגרות חלקית), והעיקר – הנאשם השלים בהצלחה שנת לימודים במכינה קדם צבאית. על מנת להמחיש את התהליך שעבר הנאשם, ראיתי להביא מדברי מדריך המכינה שליווה אותו במהלך השנה האחרונה:

"ההחלטה לעשות מכינה היא לא קלה, בטח כשיש לך אכזבה ממסגרות, אך דוד הראה רצון ושאף להצלחה מתוך הבנה שיש לו פה אפשרות לקבל חזרה כרטיס כניסה לחברה הישראלית. בתאריך 19.6.19 דוד סיים את המכינה, עמד על הבמה והנחה את הטקס. זה לא אותו הנער שהיה אי שם בעבר. מדובר בגבר שמבין מה נכון ומה לא נכון, שיודע להפעיל שיקול דעת ומבין איך הוא רואה ורוצה את העתיד שלו.

אני חושב שיש לנו הזדמנות לעזור לדוד לחזור לשורות החברה מתוך הבנה שהראה השקעה ורצון לשינוי והצליח לסיים מסגרת בצורה טובה. לדוד נסגרו השנה 3 תיקים וכעת נשאר תיק אחד שברגע שיגיע להכרעה דוד יוכל ללכת לשיחת פוקד מול הצבא והגיוס שלו יעמוד על הפרק בתוך חודש חודשיים. המכינה נמצאת בקשר ישיר מול הצבא ואנחנו מקווים שבית המשפט יראה בכך הזדמנות למנף את דוד ולתת לו אפשרות לפתוח דף חדש.

אני גאה בדוד ומאמין מאוד שהוא יוכל לשרת בצבא ולהגיע אפילו לתפקיד לוחמה."

17.שירות המבחן מלווה את הנאשם תקופה ארוכה, מאז היותו נער, והמלצתו לסיים את ההליך ללא הרשעה מקבלת במקרה דנן משקל משמעותי. מקובלת עלי הערכת שירות המבחן, לפיה יש בהרשעתו כדי לפגוע בתכניותיו העתידיות, הן באשר לאפשרות שירותו בצה"ל (בפרט לאור הצורך בביטול פטור שניתן לנאשם), והן בכל הנוגע להמשך חייו המקצועיים.

18.אוסיף, כי חרף הכלל בדבר החובה להוכיח פגיעה קונקרטית, ניתן להצביע על מקרים בהם בוטלה הרשעה אף בהיעדר אינדיקציה מוחשית ממשית לפגיעה. ראו ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל (1.4.14) פסקה 16; ע"פ 4466/13 פורטל נ' מדינת ישראל (22.5.14); רע"פ 3446/10 אלחלים נ' מדינת ישראל (6.4.11). למקרה בו המאשימה הסכימה לביטול הרשעה חרף כך שלא ניתן היה להצביע על נזק מוחשי שייגרם לנאשם ראו ת"פ (ראשל"צ) 15351-10-17 מדינת ישראל נ' יניב שוסטר (14.1.19). כן ראו ת"פ (ראשל"צ) 37915-11-17 מדינת ישראל נ' גפסון (11.3.19).

19.אילו הייתי צריך לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, הייתי מוצא לקבוע את עונשו ברף הנמוך של המתחם על רקע מכלול הנתונים עליהם עמדתי לעיל. מצאתי כי במקבילית הכוחות שבין חומרת העבירה והכלל המורה להרשיע את מי שביצעו עבירות פליליות, לבין הנזק הצפוי להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו בדין, האיזון הראוי מורה אותנו להימנע מהרשעתו של הנאשם. אודה כי סברתי שהמאשימה תילך אף היא בדרך זו ותבקש להצטרף לעתירת הנאשם לביטול הרשעתו, לאחר שהתקבל התסקיר החיובי והממליץ בעניינו. ראו לעניין זה ת"פ (ראשל"צ) 20018-04-18 מדינת ישראל נ' רמתי (24.2.19, לא פורסם), בו הצטרפה המאשימה לבקשה להימנע מהרשעה נאשם בעבירת אלימות. אמנם, שם דובר על "תקיפה סתם" (סעיף 379 לחוק העונשין), אלא שלא היה זה "סתם" כלל ועיקר. אותו נאשם תקף את המתלונן ברכבו בתוך תחנת דלק, תפס אותו בחולצתו, משך אותו החוצה מהרכב, הפילו לארץ והחל להכותו באגרופים. עמדתה של המאשימה במקרה הנ"ל הייתה ראויה להערכה, אלא שהשוואה בין האירועים אך מחזקת את טענת הנאשם כאן, כי ראוי ומוצדק לסיים את ההליכים בעניינו ללא הרשעה.

20.הערה בטרם סיום: הנימוקים בגינם מצאתי לסיים את ההליך ללא הרשעה מבוססים, כמפורט לעיל, על נסיבותיו האישיות הפרטניות של הנאשם, אך לא ניתן להתעלם מההקשר החברתי. הנאשם עלה עם משפחתו מאתיופיה וסבל לטענתו התעמרות וגזענות. די אם נשוב ונעיין בדברי הנאשם לקצינת המבחן, על האופן בו השליך על השוטרים את חוויות הגזענות שהוא ומשפחתו חוו מאז עלייתם לארץ.

דו"ח ועדת פלמור הוגש לפני שלוש שנים, בחודש יולי 2016, ועסק בתהליכים שעל החברה בישראל לעבור על מנת להתמודד עם הגזענות שפשתה בה. חלק מהתהליכים נגע לעבודת המשטרה וגורמי אכיפת החוק, בין השאר על רקע היחס הלא מידתי בין שיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסיה לבין שיעור כתבי האישום הנפתחים נגדם. אינני טוען, חלילה, כי נפל פגם בהליכי החקירה נגד הנאשם או בהגשת כתב האישום נגדו (לא הועלו טענות כלשהן בעניין זה, והנאשם הודה ונטל על אחריות על המעשים אותם ביצע), אך לא ראיתי לסיים את הדיון מבלי להפנות זרקור לקשיים הייחודיים עמם נאלצים עדיין להתמודד יוצאי אתיופיה, ובפרט הצעירים שבהם. דומה שהמציאות החברתית על רקע אירועי השבועות האחרונים הוסיפה והמחישה את המצב המורכב בו אנו מצויים.

תוצאה

21.אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם, ומשית עליו את העונשים הבאים:

• הנאשם יבצע 150 שעות לתועלת הציבור (של"צ) בהתאם לתוכנית שהוגשה על ידי שירות המבחן. על הנאשם להשלים את ביצוע השל"צ בתוך 6 חודשים מהיום. הנאשם מוזהר בחובתו לקיים את צו השירות במלואו במועד, וכי אם לא יעשה כן, עשוי בית המשפט להרשיעו ולגזור את דינו מחדש.

   

• פיצויים בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לפקח טל אינדיק (עד תביעה מס' 3). הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל ביום 10.8.19 ובכל עשירי לחודש. לא שולם איזה מהתשלומים במועד, תעמוד יתרת התשלום לפירעון מיידי.

  ב"כ המאשימה ימסור עוד היום את פרטי הפקח במזכירות בית המשפט.

   

  ג.הנאשם יחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע בתוך שלוש שנים מביצוע עבירת אלימות פיזית כלפי גוף. ההתחייבות תחתם עוד היום, שאם לא כן, ירצה תקופת מאסר בת 5 ימים.

   

  זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

   

  המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

   

   

   

   

   

   

   

   

   

  ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, במעמד הצדדים.