מדינת ישראל נ' ל'

כמצוות הוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיע, בפתח הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות הנאשם.

א.רקע כללי וגדר המחלוקת בין הצדדים:

הנאשם ור' (ח') (להלן – המתלוננת) היו בזמנו נשואים ונולדו להם שלושה ילדים. בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום היו השניים פרודים, מזה מספר חודשים, ומצויים בעיצומם של הליכי גירושין טעונים במיוחד, לרבות במסגרת הליכים משפטיים שונים.

במועד הרלוואנטי לכתב האישום היתה בתם הקטנה של בני הזוג כבת שנתיים (להלן – הבת). האירוע מושא כתב האישום אירע ביום 18.12.14, בשעה 17:10 או בסמוך לכך, בעת שהנאשם נפגש עם המתלוננת על מנת להשיב לידיה את הבת, שהיתה אצלו במסגרת הסדרי הראייה הזמניים (להלן – המפגש).

המפגש אירע בצומת הרחובות בלפור ויוספטל בבת-ים. המתלוננת הגיעה למקום עם אמה, גב' ב' ע' (להלן – ב'), ברכב של אמה, ואילו הנאשם הגיע עם רכבו (והבת). ב' החנתה את רכבה בצד ימין של הרחוב, בצמוד למדרכה, והנאשם החנה את רכבו אחריה.

על פי האמור בעובדות כתב האישום, במהלך המפגש תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה בלחיה הימנית, וכן איים עליה בכך שאמר לה כי לאחר שייגמר המשפט "יישאר ממנה רק אפר". הנאשם הואשם אפוא, בכתב האישום, בעבירה של תקיפה סתם (בת זוג), לפי הוראות סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), ובעבירה של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לאישום ניתנה בכתב, באמצעות בא-כוחו. הנאשם הודה בקיום המפגש, אך כפר בביצוע כל עבירה במהלכו. הנאשם טען כי דווקא המתלוננת היא זו שקיללה אותו ואף תקפה אותו בכך שירקה בפניו, אך הוא חזר לרכבו ועזב את המקום.

הנאשם הוסיף וטען כי במסגרת חקירת המשטרה נחקרה המתלוננת על התקיפה הנ"ל וכן בגין איומים, שבאו לידי ביטוי בהודעות טקסט מאיימות ששלחה לנאשם, אך משום מה בחרה המאשימה שלא להעמיד את המתלוננת לדין.

ב.עיקר פרשת התביעה: