פלוני נ' מדינת ישראל

עניינה של תביעה זו בטענה לרשלנות רפואית מצד בית החולים ברזילי, בנוגע לאופן הביצוע של ניתוח קיסרי, שהביא להותרת מקטעי שלייה בחלל רחמה של התובעת; ובהמשך לכך באופן הביצוע של הליך גרידה, שהביא לפגיעה בשכבה החיצונית של הרחם. לטענת התובעת, בשל רשלנות הנתבע, אין ביכולתה לשוב וללדת.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

ביום 22.8.2005 התקבלה התובעת, ילידת 1974, לחדר לידה בבית חולים ברזילי, כשהיא בשבוע 38+3 להריונה, עקב לחצים בבטן תחתונה. נוכח הערכת המשקל הגבוהה של העובר (4,469 גרם), והיות שהתובעת אובחנה כסובלת מסוכרת הריון, הוחלט לבצע בה ניתוח קיסרי ואף להקדים ולבצעו עוד באותו היום. בתום הניתוח נולדה לתובעת בת בריאה, שהייתה בתה השלישית, במשקל 3,978 גרם. לאחר הניתוח הקיסרי נכתב במרשם הרפואי כי "השלייה הוצאה בשלמותה". בחלוף כשבועיים, ביום 5.9.2005, הופנתה התובעת לבית חולים ברזילי עקב דימום חזק עם קרישי דם. בבדיקה נמצא כי חלה ירידה בהמוגלובין מ-11.9 גרם ל-8.78 גרם. במהלך אותו היום, טופלה התובעת עם מכווצי רחם, עירוי נוזלים, אנטיביוטיקה ושתי מנות דם. בהמשך, בשעת ערב מאוחרת, בוצעה בתובעת גרידת שאיבה של הרחם בהרדמה כללית ובהנחיית אולטרה סאונד. במהלך הגרידה הוצאו מגופה של התובעת קרישי דם בכמות שהגיעה ל-500 סמ"ק. הבדיקה ההיסטולוגית שבוצעה לאחר הגרידה העלתה כי הוצאו מקטעי שלייה שעברו תהליך זיהומי. ממצאי הבדיקה העלו כי במהלך הגרידה הייתה פגיעה ברירית הרחם (כשבין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי עוצמתה).

בשנים שבאו לאחר מכן, ביקשה התובעת להיכנס להיריון פעמים נוספות, ללא הצלחה. על רקע זה ערכה התובעת שורה של בדיקות, ובין היתר נמצא כי בדיקת הביוץ שלה ובדיקת הזרע של בן זוגה – התובע, תקינים. בבדיקות שבוצעו בהמשך נמצאו הידבקויות בחלל הרחם, ואלה הופרדו בהיסטרוסקופיה ניתוחית. בד בבד, הופנתה התובעת לטיפולי פריון, שאותם ביצעה לאורך שנים, אך לא הצליחה להרות עד היום.

חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק

הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר יוסף ארודי, מומחה ברפואת נשים ומיילדות. לדברי המומחה, הפגיעה בפריונה של התובעת נובעת מהתרשלות הנתבע, המתבטאת במספר היבטים: הראשון, בכך שבתום הניתוח הקיסרי לא בוצע ניקוי יסודי וביקורת של חלל הרחם בדרך של הסתכלות, דבר שאותו הסיק מהיעדר התייחסות לכך במרשם הרפואי. לפי ד"ר ארודי, עצם ההישארות של חלקי השלייה ברחם גרם לתהליך של דלקת ולייפת, קרי של הצטלקות ויצירת הידבקויות בחלל הרחם. השני, בעצם ביצוע הגרידה בתקופה שלאחר הלידה, שבה הרחם רך במיוחד ולכן נפגע בקלות, וכל פעולה ניתוחית מכאנית עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. השלישי, בכך שלא בוצעה הכנה ראויה לגרידה על-ידי מתן מכווצי רחם. הרביעי, בכך שהגרידה בוצעה בצורה בלתי עדינה, באופן שהביא לפגיעה בשכבה הבסיסית להתחדשות האנדומטריום, דבר שהתבטא בפגיעה בשכבה עמוקה יותר, תוך הוצאת סיבי רירית הרחם. לפי המומחה, בעקבות אירועים אלה, סובלת התובעת מתסמונת אשרמן, אשר מקנה לה בנסיבות העניין 40% נכות. לדבריו, נכות זו מלווה לא פעם בליקויים נוספים כגון דיכאון עמוק ובעיות נפשיות.

מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת מטעם פרופ' דניאל זיידמן, רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. בהתאם לחוות דעת המומחה, ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי הייתה מוצדקת, בשים לב לכך שמדובר באישה שעברה ניתוח קיסרי קודם; שהערכת המשקל שלה גבוהה; שנצפה ריבוי של מי שפיר; ושהיא אובחנה כסובלת מסוכרת הריונית. עוד מוסיף המומחה כי לא הוכח שהדימום שחייב ביצוע גרידה לאחר הניתוח הקיסרי נבע משאריות שלייה שנותרו לאחר הלידה, כשלעניין זה הוא מפנה לכך שהאבחנה בבדיקת האולטרה סאונד לא הייתה חד משמעית. לדידו, ספק אם שאריות השלייה שנותרו ברחם, הם שאחראים לדימום הלידני שהתרחש שבועיים לאחר הניתוח. המומחה מוסיף וטוען כי בניגוד לטענת מומחה התביעה, אין מקובל בניתוח קיסרי לבצע בדיקה של חלל הרחם תוך הסתכלות ישירה, ובפועל חלל הרחם נבדק בדרך כלל בדרך של מישוש. בתוך כך מציין המומחה כי לא אחת נותר חלק קטן מרקמת השלייה בחלל הרחם, דבר הנובע בין היתר מהקושי להבדיל בין נוכחות קרישי דם לבין פיסות זעירות של רקמת שלייה. בצד זה טוען המומחה כי נוכח הדימום המשמעותי שסבלה התובעת, דבר שהתבטא בירידה מסוכנת בהמוגלובין בדמה, לא היה מנוס מביצוע גרידת שאיבה כפעולה מצילת חיים, וכי בפועל הגרידה בוצעה בצורה זהירה, לאחר מתן מכווצי רחם תחת מעקב אולטרה סאונד ועם כיסוי אנטיביוטי. לדבריו, הימצאות סיבים משריר הרחם בחומר שנמסר לבדיקה ההיסטולוגית לאחר הלידה מלמדת כי בוצעה גרידה מלאה ויסודית, כשהעובדה שהתובעת אינה סובלת מהפרעה בדימום הווסתי מעידה שלא נגרמה לה פגיעה נרחבת ברירית, אלא רק פגיעה קלה עקב הצורך לעצור את הדימום. לטענת המומחה, ממצאי הבדיקה שהעלו כי רירית הרחם תקינה ושההידבקויות בחלל הרחם נוקו, מצביעים על כך שהתובעת אינה סובלת מתסמונת אשרמן אלא רק מתת פריון שיכולה לנבוע מסיבות אחרות כגון השמנת יתר או גיל.