הורים לשלוש בנות זכו בתביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים ברזילי באשקלון. בפסק הדין נקבע כי בתום ניתוח קיסרי שעברה התובעת נותרו ברחם מקטעי שליה רבים, מה שהוביל לביצוע גרידה ולאי יכולתה של התובעת להרות שוב
השופט יוני לבני קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שב-2005 הביאו לעולם את בתם השלישית בבית החולים ברזילי. שבועיים לאחר הלידה שבוצעה בניתוח קיסרי סבלה האם מדימום חזק ובגרידה נמצאו שאריות שליה עם תהליך זיהומי. בפסק הדין נקבע כי בשל רישום חסר, בית החולים לא הוכיח שנעשתה סקירה יסודית של הרחם לאחר הניתוח, מה שמבסס התרשלות.
באוגוסט 2005 התקבלה האם, ילידת 1974, לחדר לידה בבית החולים. נוכח הערכת משקל גבוהה של העובר ובשל סוכרת היריון הוחלט לבצע ניתוח קיסרי באותו יום. בתום הניתוח נולדה לבני הזוג תינוקת בריאה, שהייתה בתם השלישית.
בחלוף כשבועיים האם הופנתה לבית החולים עקב דימום חזק עם קרישי דם. באותו יום בוצעה גרידה בה הוצאו מקטעי שלייה שעברו תהליך זיהומי. בבדיקה שנערכה בהמשך נמצא כי במהלך הגרידה הייתה פגיעה ברירית הרחם, ובשנים שלאחר מכן התובעת ניסתה להיכנס להיריון ללא הצלחה.
לטענת בני הזוג, בית החולים התרשל באופן ביצוע הניתוח הקיסרי, כשלא ערך סריקה ממצה של חלל הרחם לשם בדיקה אם הוסרו מהרחם כל מקטעי השלייה שהיו בו. לדבריהם, ההימנעות מעריכת בדיקה היא שהביאה להותרת מקטעי שלייה בחלל הרחם, מה שהוביל בהמשך לביצוע הגרידה ולפגיעה ברחם.
בכתב התביעה שהוגש נגד המדינה כבעלת בית החולים, טענו בני הזוג גם לפגיעה באוטונומיה, בכך שלא הוסברו להם השלכות ביצוע הגרידה בשלב כה מוקדם אחרי הלידה.
בית החולים טען בין היתר כי לא הייתה רשלנות באופן ביצוע הניתוח הקיסרי, והותרת שאריות שליה בהיקף קטן כפי שאירע במקרה זה אינה מעידה על התרשלות. עוד נטען כי לפי הרישום הרפואי השליה הוצאה בשלמותה וניתן להסיק מכך שבוצעה בדיקה של הרחם לפי אמות המידה המקובלות.
עיתוי רגיש
השופט יוני לבני מבית משפט השלום בראשון לציון הבהיר כי הותרת שליה ברחם היא דבר שעשוי לקרות ואין בו כשלעצמו להצביע על רשלנות.
ואולם, במקרה זה עיון במרשם הרפואי העלה כי זה נעדר תיאור של טיב הפעולות שבוצעו כדי להבטיח שמקטעי השליה אכן הוצאו מרחמה של התובעת בתום הניתוח הקיסרי. כל המפורט במרשם הוא שהשלייה "הוצאה בשלמותה".
בנסיבות אלה יש מקום להעביר את נטל הראיה לבית החולים להוכיח כי הבדיקה בוצעה כהלכה, והוא לא הוכיח זאת. לפיכך קבע השופט כי בית החולים התרשל באופן ביצוע הניתוח הקיסרי.
עוד נקבע, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט ועל רקע סמיכות הזמנים שבין הגרידה לבין קשיי הפריון, כי הוכח קשר סיבתי בין הניתוח הקיסרי (והגרידה הנובעת ממנו) לבין בעיות הפריון שמהן סבלה התובעת.
כמו כן הגיע השופט למסקנה כי נשלל מהתובעת מידע מהותי בנוגע לסיכונים הכרוכים בגרידה, סיכונים שאינם נדירים ושתוצאתם עשויה להיות פגיעה ביכולתה של התובעת להרות. לפיכך נקבע שבית החולים התרשל גם באי קבלת הסכמה מדעת.
בסופו של דבר קיבל השופט את התביעה ופסק לטובת בני הזוג פיצוי בסך 320,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 75,000 שקל והוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ירון מויאל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין