פלוני נ' מועצה מקומית בסמת טבעון

1.בפניי תביעת נזקי גוף.

2.התובע, תושב המועצה המקומית הנתבעת, טען בכתב התביעה כי ביום 9.6.2018 בשעות הערב, עת שהה בביתו, הוא שמע רחש בקרבת מקום בסמוך לכביש השכונתי. לטענתו הוא ניגש לבדוק מה פשר הרעש, ותוך כדי הליכה בצד הכביש הוא נשען על גדר ארעית שנבנתה בצורה חובבנית, אשר קרסה, והתובע נפל אל תהום בגובה של כ-3 מטרים. לטענת התובע, למועצה המקומית הנתבעת היתה שליטה מלאה במקום (פס' 14 לכתב התביעה), אלא היא התרשלה בכך שלא דאגה לבטיחות בו.

התובע נפגע במועד הנטען

3.מהתיעוד הרפואי בתיק עולה כי הוא אמנם התקבל לבית חולים רמב"ם במועד הנזכר עם שברים בעקב ימין, בעקב שמאל ובחוליות בגבו.

המקום הנטען בו אירעה התאונה – שטח בשליטת הנתבעת

4. התובע העיד כי התאונה אירעה כך, שהוא עבר בין פילר הבטון השמאלי בתמונה ת/5 לבין עמוד החשמל באותה תמונה כדי להגיע לגדר הארעית הנטענת. לפי עדותו, הגדר הארעית הנטענת, שהפרידה בין המפלס בו הלך לתהום תחתיו, היתה מאחורי עמוד החשמל (לכיוון התהום). ב"כ הנתבעת טען תחילה שהתובע לא הוכיח כי מקום התאונה הנטען מהווה שטח ציבורי. אולם על רקע העובדה שלאחר מועד התאונה הנתבעת בנתה קיר אבן שעובר בתוואי בין הפילר ועמוד החשמל, הוא חזר בו מטענה זו ואישר שהמקום מהווה שטח ציבורי (ראו הקלטת דיון הסיכומים, מדק' 38:17 עד דק' 43:15).

התובע הרים את הנטל להוכיח את נסיבות התאונה הנטענות

5.ב"כ הנתבעת טען כי המרווח בין הפילר הרלוונטי לעמוד החשמל, צר מדיי על מנת שהתובע יכל לעבור בו כפי שהעיד שעשה בדרכו לגדר הארעית הנטענת. בית המשפט קיים ביקור במקום בין היתר בנוכחות ב"כ הצדדים, ומדד את המרווח, אשר עומד על 20 ס"מ. אמנם מדובר במעבר צר. אולם ב"כ התובע הצביע באולם בית המשפט ובנוכחות התובע, על כך שהתובע הוא אדם רזה – והתרשמתי שהוא אכן אדם בעל מבנה רזה ממש, והנני קובע כי התובע מסוגל היה לעבור במרווח המדובר.

6.ב"כ הנתבעת טען כי יש לדחות את עדות התובע כעדות יחידה של בעל דין; שכן התובע אמנם הביא שני עדים שהעידו כי הגיעו אליו בסמוך לאחר נפילתו אך לא ראו את הנפילה עצמה. דא עקא, העד מ' ז' העיד שכן ראה את הנפילה (תמליל 21.5.2023 ע' 24 ש' 36; ע' 28 ש' 24-23).

7.ב"כ הנתבעת טען שאין בתיעוד הרפואי מטעם התובע שום אזכור של נפילה כתוצאה מגדר, וכי כתוב בחוות הדעת מטעם בית המשפט כי מסר כי נפל בביתו. דא עקא, בסיכום אשפוזו לאחר התאונה כתוב "לדבריו נשען על קיר ונפל מגובה של 2 מטרים..." (ע' 16 לקובץ כתב התביעה). התובע דובר ערבית והעיד בבית המשפט באמצעות מתורגמנית, ובין היתר לאור זאת אינני מוצא סתירה בין הכתוב בתיעוד רפואי זה בענין "קיר", לאמור בכתב התביעה בענין "גדר". גרסתו של התובע בבית החולים בענין הישענות על קיר ונפילה היא אמנם בגדר "סיוע עצמי"; אולם המועד בו הועלתה – במסגרת אשפוז סמוך לאחר התאונה, כאשר התובע סבל שברים בשתי רגליו ובגבו –מצביע, למצער, על כך שאין מדובר בגרסה שהומצאה זמן רב לאחר התאונה. בכל הנוגע לכתוב בחוות הדעת מטעם בית המשפט, כתוב שם ב"לדבריו נשען על קיר ונפל מגובה של כ- 3-4 מטרים בביתו". בענין זה די לציין כי מקום התאונה הוא סמוך לביתו של התובע, וב"כ הנתבעת לא הצביע על קיר בביתו של התובע עליו יכול היה להישען וליפול כ-4-3 מטרים, להבדיל ממקום התאונה הנטען שבו היה מקום מתאים לנפילה כזו.

8.התובע הגיש תמונות של מקום התאונה הנטען שצולמו כשלושה חודשים לאחר התאונה. אין מחלוקת על כך בתמונות אלה לא רואים את גדר העץ הארעית הנטענת עליה נשען התובע לטענתו. אולם כאמור לעיל, כבר אין מחלוקת על כך שמדובר בשטח ציבורי. מהנדס המועצה בנתבעת העיד, מטעם המועצה, כי היה בזמן התאונה מעקה "תקנית במירכאות" מעץ אשר לטענתו היה מספיק כדי למנוע נפילת אדם (תמליל 15.6.2023 ע' 2 ש' 14-8; ע' 6 ש' 12-8). אולם בחקירה נגדית הבהיר כי לא התכוון למקום הנפילה הנטען ממש (מאחורי עמוד החשמל), אלא לגדר מעץ שקדמה לגדר האבן עם מעקה ברזל מעליה, אשר נמצאת ימינה ממקום הנפילה הנטען (שם, ע' 7 ש' 32-25; ע' 8 ש' 27-25). הוא העיד כי הוא אינו זוכר אם במקום הנפילה הנטען ממש היתה גדר כלשהי (שם, ע' 8 ש' 6). רואים בתמונות אלה כי אין כל קיר, גדר, מעקה או אמצעי בטיחות אחר אשר מפריד בין מקום הנפילה הנטען לבין התהום תחתיו. כך שלכאורה החלופה לטענת התובע לפיה היתה במקום נפילתו גדר הארעית אשר קרסה, היא שנכון לאותו מועד המועצה לא הציבה דבר בין המפלס העליון לתהום. גם אין מחלוקת על כך שזמן מה לאחר צילום התמונות, הנתבעת בנתה קיר אבן ממש במקום התאונה הנטען, אשר עוברת בין הפילר הרלוונטי לעמוד החשמל.

9.שני העדים שהעידו כי הגיעו סמוך לאחר התאונה, העידו כי מצאו את התובע במפלס התחתון, מתחת למקום הנפילה הנטען (ראו עדותו של מ' ז', תמליל 21.5.2023 ע' 25 ש' 14; העד ר' ח' מ' העיד כי שמע צעקות וכאשר הגיע, מ' כבר היה אצל התובע – שם, ע' 33 ש' 30-26, והצביע על אותו המקום – ת/14, ראו שם ש' 38 – ע' 34 ש' 7). כאמור רק מ' ז' העיד כי ראה את הנפילה עצמה, אולם עדותם של שני העדים הללו בענין הגעה אל התובע מיד לאחר הנפילה מהווה סיוע נוסף לעדות התובע לגבי מקום נפילתו. ב"כ הנתבעת הצביע על כך ששני העדים הללו בני משפחתו של התובע. מ' ז' הוא בנו של בן הדוד של התובע (תמליל 21.5.2023 ע' 30 ש' 6-5); ר' ח' מ' הוא אחיין של אשת התובע (ע' 34 ש' 16). מדובר אמנם בקרבה משפחתית, אולם לא בדגרה הקרובה ביותר. יצוין בהקשר זה כי גם העד מטעם הנתבעת, שהוא מהנדס המועצה, הוא בן משפחתו של התובע – בן דודו, שטען שרואה את התובע פעם בשנה-שנתיים (תמליל 15.6.2023 ע' 1 ש' 13). לא הבחנתי בקשיי מהימנות אצל העדים מ' ז' ור' מ' ח'. ב"כ הנתבעת תהה בענין מהימנות גרסתם לפיה סחבו את התובע בידיים מהמפלס התחתון למפלס העליון כדי להביאו לרכב לשם פינויו, חלף נסיעה אל המפלס התחתון עם הרכב. אולם מקובלת עלי עדותו של מ' לפיה "מצב כזה אתה...כשבן אדם נכנס להלם הוא לא חושב כמו שצריך" (תמליל 21.5.2023 ע' 29 ש' 5). ותשובתו הספונטנית של ר' היתה דומה: "[]מתי קורה משהו כבר לא חושבים על זה, אז עושים את כל המאמץ לחלץ בן-עדם" (ע' 36 ש' 13-12). אוסיף כי לא מדובר במצב שבו קיים קושי בגרסת התובע הנוגע לדרך שבה חולץ, שגרסת הסחיבה בידיים דווקא, להבדיל מאיסופו מהמפלס התחתון ברכב, עשויה היתה לפתור לו.

10.ב"כ הנתבעת ניסה למצוא בעיית מהימנות אצל התובע בכך שהוא הגיש אסמכתה לשלילת רשיון הנהיגה שלו לאחר התאונה, אך הוא צולם בידי חוקר נוהג ברכב. אמנם בצילום רואים את התובע נוהג. התובע העיד בחקירה ראשית כי שללו לו את רשיון לשנה וחצי (תמליל 21.5.2023 ע' 8 ש' 39-38). ואילו לשיטת ב"כ הנתבעת עצמו, הצילום של התובע נוהג הוא משנת 2023 (תמליל 21.5.2023 ע' 17 ש' 10-9), לאחר התקופה האמורה. אמנם התובע לא הצביע על אסמכתה לחידוש רשיונו לאחר שנה וחצי. אולם כך או כך, ומבלי להקל ראש בנהיגה ללא רשיון, התובע לא העיד כי הוא אינו מסוגל פיזית לנהוג כיום, כך שאין בצילומו נוהג בשנת 2023 כדי לקעקע את מהימנות עדותו.

11.ב"כ הנתבעת טען כי עדותו של התובע אינה מהימנה, כי הוא טען בתחשיב הנזק שלו (אליו הפנה ב"כ התובע כחלק מסיכומיו) כי הוא זקוק לקביים כדי ללכת, ואילו הנתבעת הגישה צילומים של הנתבע הולך ללא קביים. אלא שתחשיב הנזק הוגש בשנת 2022, ואף לשיטת הנתבעת הצילומים הם משנת 2023, כך שאין בהכרח סתירה בין הדברים. התובע גם העיד כי הוא משתדל לחזור לתפקוד (תמליל הדיון מיום 21.5.2023 ע' 17 ש' 6). בנסיבות אלה לא מצאתי, על רקע כל האמור לעיל בפסק דין זה, כי הטענה בענין קביים והליכה מטה את הכף לכיוון דחיית גרסת התובע לנסיבות התאונה.

12.ב"כ הנתבעת טען בסיכומים, כי במסגרת דו"ח החקירה שהגיש, ישנה עדה שטענה כי התאונה אירעה עת התובע טיפס על עמוד חשמל כדי לטפל במצלמת אבטחה. התובע הכחיש טענה זו בעדותו; הבאת דברי העדה הנטענת בדו"ח החקירה ומבלי שהעדה העידה בבית המשפט, אינה אלא עדות מפי השמועה; וב"כ הנתבעת אישר בסיכומים כי הוא בחר שלא להביא את אותה עדה נטענת לעדות. על כן, לא זו בלבד שאין להתחשב באותה "עדות" לטובת הנתבעת; אי הבאת העדה בידי הנתבעת אף פועלת לחובתה.

13.סיכום ביניים: הנני קובע כי התובע הטה את מאזן ההסתברויות כדי להוכיח כי נפל במקום הנטען, המהווה שטח ציבורי בשליטת הנתבעת, עת גדר עץ ארעית עליה נשען קרסה.

שאלת האחריות

14.עיון בתמונות שהגיש התובע מעלה כי אי-הצבה, ליד הכביש ועל גבול תהום, של גדר חזקה מספיק כדי למנוע נפילתו של אדם שנשען עליה, אכן יצרה סכנה של ממש. התובע וחלק מעדיו העידו על פניות לנתבעת בנושא אשר לא טופלו. לא הוגשו אסמכתאות לכך. מהנדס המועצה הכחיש שאשת התובע פנתה לגבי קירות (הוא אישר שפנתה בנוגע לאספלט בכביש – תמליל הדיון מיום 15.6.2023 ע' 14 ש' 28-23). רשות מקומית אמנם לא תיראה כמתרשלת בגין כל מפגע ארעי שצץ לו פתאום בתחומה; אולם על מנת לעמוד בחובותיה בענין רף זהירות סביר, עליה להצביע על מערך לאיתור מפגעים בתחומה, המסיירת בתדירות סבירה, וזאת הנתבעת לא עשתה. לא זו בלבד, אלא שמהנדס המועצה אישר שאין לנתבעת נוהל מסודר לדיווח ולאיתור מפגעים (שם, ש' 34), וכי אין עובד שתפקידו לאתר מפגעים (ע' 15 ש' 8).

15.הנני קובע כי הנתבעת התרשלה באי-הצבת גדר חזקה מספיק במקום התאונה, וכי ההתרשלות גרמה לתובע נזקי גוף.

אשם תורם

16.ב"כ הנתבעת טען כי יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע, ולחלופין לפחות 50% אשם תורם. ב"כ התובע לא השיב לטענה בסיכומי תשובה.

17.מקובלת עליי הטענה שיש לייחס לתובע אשם תורם. התובע היה בעת התאונה אדם בגיר, אב לילדים, אשר אף עבד כמכונאי רכב, כלומר בסביבת עבודה שבה נושא הבטיחות מתעורר באופן שוטף. התובע כזכור טען כי הוא ניגש לגדר כי שמע רעש של ילדים. ב"כ הנתבעת טען כי ניתן היה לראות את האזור מהמקום הסמוך למקום הנפילה, שבו היתה גדר אבנים עם מעקה מעליו. אמנם עיון בתמונות שהגיש התובע מעלה כי ייתכן שהיו מקומות במפלס התחתון שניתן היה לראות מהמקום בו אירע התאונה שאותם לא ניתן היה לראות מגדר האבן הסמוכה. אולם אף בהנחה שמקום אירוע התאונה היה המקום היחיד שבו ניתן היה לראות את שביקש התובע לראות, המדובר במקום המצוי קרוב ממש לביתו של התובע, ואני קובע כי הוא ידע על הפרשי הגבהים בין אזור ביתו לבין המפלס התחתון שאליו ביקש לצפות. בנוסף, אף לשיטתו של התובע מדובר היה בגדר עץ ארעית. ועוד: התובע כלל לא העיד לנסיבות שבהן היה נחוץ לראות את מקור הרעש הנטען, להבדיל מסקרנות גרידא. בנסיבות אלה, הנני קובע כי התובע לא פעל בזהירות סבירה עת בחר להישען על גדר העץ הארעית. יש מקום לקבוע אשם תורם, אולם לא מצאתי שיש מקום לקבוע אשם מכריע, בהעדר ראיות המצביעות על המידה שבה ניכר היה לעין במועד התאונה שהגדר הזמנית רעועה. הנני מעמיד את האשם התורם של התובע על שיעור של 20%.

הנזק

18.בענין הנזק, ב"כ התובע הפנה לתחשיב הנזק מטעם התובע, וב"כ הנתבעת טען בסיכומים.

בסיס השכר לעבר

19.בתחשיב הנזק מטעמו, חישב התובע את הנזק לפי בסיס שכר לעבר של 7500 ₪. עיון בתלושי השכר (ת/1) מעלה כי ממוצע שכרו לפני התאונה לרבות הפרשי הצמדה, אינו יורד מסכום זה. על כן הנני קובע כי בסיס השכר של התובע לעבר עומד על 7500 ₪.

נכות רפואית

20.המומחה מטעם בית המשפט ד"ר דוד קרת קבע לתובע נכויות אורתופדיות צמיתות כדלקמן:

• בגין הגבלה סובטלרית בכף רגל ימין המלווה בכאבים ורגישות – 20% לפי פריט 49(2)(ו) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956;

• בגין הקשיון הסובטלרי שנותר בכף רגל שמאל בעקבות הקיבוע הסובטלרי – 10% לפי פריט 49(3) לתוספת האמורה;

• בגין שבר בחוליה L1 –10% לפי סעיף 37(8)(ב) לתוספת האמורה;

• בגין שבר בחוליה L3 – 5% לפי פריט 37(8)(א) לתוספת האמורה;

• בגין הגבלה מזערית בתנועות עמ"ש מותני – 5% המהווים מחצית הנכות לפי פריט 37(7)(א) ולחלופין לפי פריט 35(1)(א) עד (ב).

   

  כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, מדובר בנכות רפואית משוקללת בשיעור של 41.52%.

   

  21.ב"כ התובע ביקש להעדיף את חוות הדעת מטעמו, אולם לאור מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ומאחר שהתובע כלל לא חקר את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו, הנני מעדיף את חוות הדעת מטעם בית המשפט.

   

  פגיעה בכושר השתכרות

   

  22.התובע טען כי מאז התאונה מעולם לא הצליח לשוב לעבודתו כמכונאי רכב או לכל עבודה אחרת. הוא טען כי הוא איבד לחלוטין את כושר ההשתכרות שלו. לטענת התובע (בתחשיב שהגיש כאמור בשנת 2022), נכותו מונעת ממנו ביצוען של פעילויות היומיום, הוא אינו מסוגל להתנייד ללא קביים, הוא נתקל בקשיים בעמידה ובהליכה, עליה וירידה במדרגות היא משימה בלתי אפשרית מצדו, והוא נדרש לעזרה במעבר ממצב שכיבה למצב ישיבה ובמעבר ממצב ישיבה למצב עמידה ולהיפך.

   

  23.הנתבעת הפנתה כאמור לצילומים משנת 2023 שבהם רואים שהתובע מסוגל ללכת, ואף לנהוג.

   

  24.נכותו הרפואית האורתופדית של התובע, בשיעור 41.52%, היא לכאורה משמעותית. שיעור נכות רפואית אורתופדית מהווה על פי הפסיקה נקודת מוצא במלאכת קביעת הנכות התפקודית. לאור הצילומים המצביעים על התובע כמי שמסוגל כיום לעמוד ולנהוג, אין בידי לקבל את טענתו לפיה נשלל מלוא כושר ההשתכרות שלו, והוא יכול היה לעבוד, למשל, בעבודת שמירה. אולם יש לשקול גם כן את העובדה שהתובע היה בן כ-60 שנים בעת התאונה, בכל הנוגע לסיכויים למצוא עבודה בגיל זה. הנכויות הרפואיות המשמעותיות ביותר של התובע הן 20% נכות בקרסול שמאל ו-10% בקרסול ימין; 15% הנוספים בגין שברים בחוליות בעמוד השדרה שהתרפאו אינם כרוכים בהגבלת תנועה, אך צוין בחוות הדעת מטעם בית המשפט כי התובע עדיין מתלונן על כאבי גב; ואילו הנכות הרפואית שנותרה היא נכות בגין הגבלה מזערית בעמוד השדרה המותני בשיעור של 5%. המומחה מטעם בית המשפט סבר שמדובר, במכלול, בהפרעה תפקודית "קלה-בינונית"; בית המשפט הוא אשר קובע את הנכות התפקודית. בשקלולם של שיקולים אלה, הנני מעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע על 50%.

   

  הפסד השתכרות בעבר

   

  25.המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות רפואית זמנית כדלקמן:

  א.100% מהיום למחרת התאונה 10.6.2018 עד 30.9.2018;

  ב.50% מיום 1.10.2018 עד 30.3.2019;

  ג.30% מיום 1.4.2020 ועד 31.10.2020.

   

  26.לאור שיעורי נכות זמנית אלה – וגם מאחר שמיד בסיום הנכות הזמנית הנכות הצמיתה "קפצה" לשיטתו של ד"ר קרת משיעור 30% לשיעור 41.52%, אני רואה לנכון לקבוע כי התובע היה משולל כל כושר השתכרות מיום התאונה ועד סוף תקופת הנכות הזמנית בשיעור 50% - תקופה בת 9.66 חודשים – וכי החל מאותו מועד הוא סבל מ-50% פגיעה בכושר השתכרות.

   

  27.על כן חישוב הפסד השכר לעבר הוא כדלקמן:

   

  • מיום 9.6.2018 עד 30.3.2019 (9.66 חודשים):

    7500 * 100% * 9.66 = 72,450 ₪, ובתוספת ריבית – 76,321 ש"ח

  • בגין התקופה מיום 1.4.2019 עד היום – (52 חודשים):

    7500 * 50% * 52 = 195,000 ₪, ובתוספת ריבית – 200,209 ₪;

     

    סך הנזק בגין הפסד שכר בעבר עומד על 276,530 ₪.

     

    הוצאות רפואיות

     

    28.התובע עתר לפיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות, בסך של 35,000 ₪.

     

    29.התובע לא הצביע על כל תשלום ששילם בגין הוצאות רפואיות בעבר.

     

    30.התובע הפנה בצדק לכך שהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי יידרש להוציא 1,500 ₪ כל שנה וחצי על מנעל ומדרסים. מדובר בהוצאה של 1000 ₪ לשנה, כלומר 83 ₪ לחודש. התובע לא העיד או הראה כי הוא רכש מנעל ייעודי או מדרסים עד היום. תוחלת חייו עומדת על 80.7 שנים. הוא כיום בן כ-65. על כן הנזק בגין מדרסים בעתיד הוא כדלקמן:

     

    83 * 152.3383 (מקדם היוון) = 12,644 ₪.

     

    31.צוין בחוות הדעת מטעם בית המשפט כי הרישומים הרפואיים הסתיימו כשנתיים לפני חוות הדעת, ולא נכתב בה שהתובע יידרש לטיפולים בעתיד; התובע ממילא לא הראה שיזדקק לטיפולים רפואיים שאינם בסל הבריאות.

     

    32.על כן סך הנזק בגין הוצאות רפואיות עומד על 12,644 ₪.

     

    נסיעות

     

    33.התובע טען לנזק בענין נסיעות בסך של 15,000 ₪ בעבר ו-25,000 ₪ בעתיד.

     

    34.עיון במסמכים הרפואיים שהגיש התובע מעלה כי, בנוסף לנסיעות שנדרשו כדי לבקרו בבית החולים בו היה מאושפז במשך 8 ימים, הוא נאלץ לנסוע לבית החולים רמב"ם בחיפה מביתו בבסמת טבעון כ-10 פעמים (בנוסף לביקורים בודדים בקופת חולים ביישובו).

     

    35.כפי שצוין, נכותו של התובע היא בין היתר ברגליו. על-פי האסמכתה שהגיש בענין שלילת רשיון הנהיגה שלו בצירוף עדותו, הרשיון נשלל למשך שנה וחצי. עם זאת, אף לשיטתו, בתקופה זו הוא לא עבד. למרות שהתובע לא עבד, מקובל עליי הוא נדרש לנסיעות אלה ואחרות באותה תקופה. הוא לא הצביע על כל קבלה מנסיעות כאלה. הדבר אמנם אינו שולל מכל וכל פיצוי, אך יש להתחשב בו.

     

    36.לאור כל האמור הנני קובע כי נזקו של התובע בענין נסיעות בעבר על סך של 10,000 ₪.

     

    37.בנוגע לנסיעות בעתיד: כיום התובע כאמור נוהג, ולא העיד על יציאות מביתו שנהג לעשותן רגלית לפני התאונה שבגין התאונה הוא נאלץ לעשותן ברכב. עם זאת, נוכח מגבלותיו, מקובל עליי כי בתקופה שבה יהיה מאוד מבוגר אך לפני שיהיה במצב סיעודי, ייתכן ויהיה לו קשה לנהוג. על כן יש מקום להכיר בסך של 10,000 ₪ בגין נסיעות לעתיד.

     

    38.סך הנזק בגין נסיעות עומד על 20,000 ₪.

     

    עזרת הזולת

     

    39.לטענת התובע הוא נותר לתקופה ארוכה במצב שבו הוא מתקשה בפעולות קיום בסיסיות כגון רחצה, הלבשה והתניידות, וכי עד היום הוא מתקשה בביצוע כל הכרוך באחזקת משק הבית. הוא עוד טען כי צרכיו יתגברו בעתיד והיא יזדקק לעזרה במשק הבית ובסיעוד. התובע עתר לקבוע נזק בענין עזרת הזולת בעבר ובעתיד על סך של 100,000 ₪.

     

    40.הנתבעת הפנתה לכך שהתובע יכול ללכת בלי קביים וכי הוא נוהג, וטענה כי יש להעמיד את הנזק בגין עזרת הזולת על סל של 5000 עד 7000 ₪.

     

    41.בכל הנוגע לעזרת הזולת בעבר: כאמור, התובע היה במצב של נכות זמנית רפואית בשיעור של 100% במשך 3.66 חודשים, ולאחר מכן במצב של נכות זמנית רפואית בשיעור של 50% במשך ששה חודשים נוספים. וזאת, נוכח פגיעות משמעותיות ברגליו ושברים בחוליות בגבו. על כן הנני קובע כי נזקו של התובע בנוגע לעזרת הזולת בתקופת ההחלמה עומד על סך של 15,000 ₪.

     

    42.בנוגע לסיוע שהתובע נדרש לו באחזקת הבית, לא הובאו ראיות בנוגע לתקופת העבר.

     

    43.על כן סך הנזק בגין עזרת הזולת בעבר עומד על 15,000 ₪.

     

    44.בכל הנוגע לעזרת הזולת בעתיד: לאור כל האמור לעיל, לרבות הקביעה שהתובע מסוגל לעבוד בעבודה שאינה פיזית, וכי הוא מסוגל ללכת ללא קביים ולנהוג, הוא אינו נזקק כיום לעזרת הזולת. עם זאת, לאור נכותו הוא צפוי להידרש לעזרה מוגברת בתקופת זקנתו ולפני שיהיה במצב סיעודי. בענין פעולות לאחזקת הבית: התובע בן כ-65 כיום, והנני קובע כי אלמלא התאונה הוא היה מסוגל במשך עוד כחמש שנים לבצע עבודות אחזקה בביתו. לאור אלה, הנני קובע שנזקו של התובע בענין עזרת הזולת בעתיד עומד על 25,000 ₪.

     

    45.בסך הכל, נזקו של התובע בענין עזרת הזולת עומד על 40,000 ₪.

     

    הפסד השתכרות בעתיד

     

    46.התובע בן כ-65 שנים. קבעתי לעיל פגיעה בכושר השתכרות בשיעור של 50%. אולם התובע עתר בתחשיבו, אליו הוא הפנה בסיכומיו, לפיצוי בגין שכר עתיד לפי 42%. לאור השפעת נכותו האורתופדית של התובע על תפקודו כמפורט לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הנזק בגין הפסד השתכרות עתיד צריך להיקבע כגלובלי על סך 40,000 ₪. על כן חישוב הנזק בגין הפסד השתכרות בעתיד הוא כדלקמן:

     

    42% * 7500 * 23.2659 = 73,288 ש"ח

     

    הפסד פנסיה

     

    47.הפסד הפנסיה של התובע הינו כדלקמן:

     

    349,818 ש"ח (חיבור של 276,530 ₪ הפסד שכר עבר + 73,288 ₪ הפסד שכר עתיד) * 12.5% = 43,727 ₪.

     

    כאב וסבל

     

    48.הצדדים מסכימים כל הנזק בגין כאב וסבל עומד על 75,000 ₪.

     

    49.סיכום הנזק:

     

    הפסד שכר בעבר: 276,530 ₪.

    הוצאות רפואיות: 12,644

    נסיעות: 20,000

    עזרת הזולת: 40,000

    הפסד השתכרות בעתיד: 73,288

    הפסד פנסיה 43,727

    כאב וסבל 75,000

    סיכום ביניים: 541,189

    בניכוי אשם תורם בשיעור 20%(108,238)

    סה"כ: 432,951 ש"ח

     

    ניכויי מל"ל

     

    50.מהסכום הנ"ל יש לנכות את תגמולי המל"ל בנוגע לתובע, העומדים על סך של 39,081 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 31.8.2021, קרי – 43,391 ₪.

     

    סיכום

     

    51.הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 389,560 ₪.

     

    52.עוד תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה סך של 715 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 31.12.2020 עד לפרעון בפועל.

     

    53.בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 91,200 ₪.

     

    54.התובע הגיש חוות דעת מטעמו בה נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של כ-50%. המומחה מטעם בית המשפט קבע כאמור נכות רפואית משוקללת בשיעור של 41.52%. כלומר, גובה הנכות בחוות הדעת מטעם התובע גררה צורך מוצדק של הנתבעת להגיש חוות דעת מטעמה. הנתבעת הגישה חוות דעת ובה נקבעה נכות בשיעור של 23%, כלומר, גם הנתבעת תרמה לצורך למנות מומחה מטעם בית המשפט. בנסיבות אלה, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין שכר טרחת המומחה מטעמו בלבד, בסך של 2000 ₪.

     

    ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ג, 18 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

     

     

    דניאל קֵירֹס, שופט