פס"ד בתביעת רשלנות רפואית בביצוע טיפול שיניים

רקע

1. בפניי תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית (שיניים). התובעת, ילידת 1992, טופלה במרפאת שיניים של הנתבע. לטענת התביעה, הטפול שבוצע בתובעת על ידי הנתבע לא עמד באמות המידה המקובלות וגרם לה לנזקים דנטליים קשים.

   כלל הנזקים שהתובעת טוענת לגביהם מפורטים בסעיפים 27,28 לכתב התביעה ומגובים בחוות דעת מומחה מטעמה, ד"ר אייל תגרי.

    

2. ההגנה כופרת בחבות ובשיעור הנזק והגישה את חוות הדעת שערך ד"ר איתן ברנע, אשר קבע כי לא נפל כל דופי בטיפול שהעניק הנתבע לתובעת.

    

3. בית המשפט מינה בהחלטה מיום 03.01.23 מומחה מטעמו, פרופ' אבינועם יפה, שקבע בחוות דעתו כי היו כשלים בטיפול שהעניק הנתבע לתובעת. הוא הוסיף, שיש להתייחס לסגר חלקי שיש לתובעת בפה.

    

4. הצדדים הגישו תחשיבי נזק, בית המשפט נתן הצעה שלא השתכללה לכדי הסכם פשרה והתיק נקבע להוכחות.

    

5. דיוני ההוכחות התקיימו ביום 23.09.24 בו העידו עו"ד צילי עמיר, התובעת ומר גרבלי וביום 29.01.25 בו נחקר מומחה התביעה על חוות דעתו. אחריו נחקרו מומחה בית המשפט, פרופ' אבינועם יפה, מומחה ההגנה, ד"ר איתן ברנע והנתבע, ד"ר רפאל אלכסנדר חניש.

    

   הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, התובעת ביום 05.03.25, והנתבעים ביום 15.05.25.

    

   טענות הצדדים

    

6. לטענת התובעת, היא התעניינה ביישור שיניים אך הנתבע השחיז את שיניה הבריאות, לצורך הדבקת ציפויים אסטתיים, תוך שהוא מוליך אותה שולל ומוסר לה מידע שגוי כאילו הפעולה הפיכה, הסבר שלאורו הסכימה התובעת לטיפול ואף ציינה כי החתימה על טופס ההסכמה אינה שלה. נוסף על כך הנתבע ביצע את הציפויים באופן לקוי, דבר שהצריך ביצוע חוזר שלהם,שגרם לסבל רב לתובעת ונזקים כספיים.

   תחילה התובעת אהבה את הגוון של הציפויים, אולם זמן קצר לאחר מכן הם החלו ליפול ואף נוצרו דלקות בחניכיים.

    

7. לטענת התובעת, היא לא נעלמה מהמרפאה לאחר שהודבקו לה הציפויים, אלא ניסתה ליצור קשר עם הנתבע ללא הצלחה, עד שלבסוף הצליחה ליצור קשר עם המרפאה. כשהגיע למרפאה בליווי בן זוגה, העמיד הנתבע פני מופתע לנוכח טענותיה וסירב להשיב את כספה. לאחר שאיבדה אמון בנתבע, פנתה לד"ר אייל תגרי שבדק אותה, וקבע כי הציפויים שבוצעו בפיה לקויים ויש להחליפם בדחיפות.

    

8. לאור העובדה שד"ר תגרי יצא לחו"ל פנתה התובעת לרופא אחר (ד"ר לוי), אך טיפולו לא הביא את התוצאות המצופות. ד"ר לוי השיב לה את הכסף ששילמה לו והתובעת שבה לד"ר תגרי שהחליף את הציפויים.

    

9. לטענת הנתבע, הציפויים שביצע היו בלסת העליונה בלבד, בעוד שדלקת החניכיים הופיעה בשתי הלסתות בשל היגיינת אוראלית ירודה של התובעת.

   הציפויים הלקויים, אינם של הנתבע אלא ציפויים שביצע לתובעת ד"ר גיא לוי, שבשל הטיפול הרשלני שהעניק אף החזיר לה את כספה.

10. הנתבע, בהכירו את אופיה של התובעת וחוסר ההחלטיות שלה, הדביק לה את הציפויים בדבק זמני על מנת לאפשר לה להחליט האם היא מרוצה מהגוון אך לאחר שהתובעת נעלמה, היא נשארה עם הדבק הזמני במשך שנה שלמה. לטענת ב"כ ההגנה המלומד, טענות בדבר שימוש בדבק כזה או אחר הינה הרחבת חזית אסורה.

     

11. התובעת מוסיפה עילת העדר הסכמה מדעת בשל העובדה שלא ידעה כי מדובר בשינוי אנטומי של השיניים, היא תיאלץ להיות עם ציפויי שיניים כל חייה, באופן שיאלץ אותה לבצע החלפות תקופתיות, ואילו ידעה כל זאת לא הייתה מסכימה לטיפול.

     

12. ההגנה מעירה שכבר בכתב התביעה טענה התובעת כי שאלה את הנתבע אם תוכל להוריד את הציפויים והנתבע ענה לה שכן, משמע שהתקיים דיון בעניין זה ואין לקבל את טענות התובעת, בקשר לכך.

    לחילופין, טוענת ההגנה שגם אם יקבע בית המשפט, שהנתבע לא הסביר לתובעת את הצורך בשיוף השיניים וביצוע החלפת חזיתות במהלך החיים, הרי שהתובעת הייתה מסכימה לכך, ולכן כל שזכאית התובעת הוא לפגיעה באוטונומיה בלבד.

     

13. עוד טוענים הנתבעים, כי יש להטיל דופי בחוות הדעת של ד"ר תגרי שטיפל בה, בשל העובדה שהציע לתובעת הנחה בטיפול אם תזמין חוות דעת ממנו, ובשל העובדה שהוא בדק אותה וכתב את חוות הדעת בעיקר לאחר הטיפול של ד"ר לוי, והציפויים שהחליף ד"ר תגרי בוצעו על ידי ד"ר לוי שניתק את הקשר הסיבתי בין הטיפול שהעניק ד"ר חניש לנזקי בתובעת.

     

    דיון והכרעה

     

    עוולת הרשלנות

     

14. לשם הטלתה של חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח קיומם של יסודות העוולה, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין:

     

    "35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

     

    "36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

     

15. משכך, מתעוררות שלוש שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות, והאם הפרת החובה היא זו שגרמה נזק? התשובה לשאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הכולל בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית. וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע קיימת חובת זהירות קונקרטית. קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית) בעניינו האם הרופא הסביר היה צריך לצפות את קרות הנזק. 

     

    חובת הזהירות וההתרשלות

     

16. במסגרת השיקולים להם נזקק ביהמ"ש כעניין של מדיניות שיפוטית עליו לאזן בין האינטרסים השונים ובהם הצורך להבטיח חופש פעולה לבין הצורך להגן על הרכוש והגוף. יש אף להתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו, ואת השפעת ההכרעה על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. כמו כן, יש לשקול את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות הטלתה או אי הטלתה של האחריות. (ראה למשל עקרונות שבכלכלה ומשפט שהותוו על ידי השופט הנד במשפט האמריקאי).

     

    בענייננו, ביהמ"ש העליון קבע בפסיקה ענפה ועקבית, כי קיימת חובת זהירות מושגית של רופא כלפי חולה המצוי בטיפולו (ראה: ע"א 552/66 לויט נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד כב (2)480; ע"א 744/76 שרתיאל ואח' נ' קפלר ואח' פד לב(1)114; ע"א 705/78 רמון נ' מאוטנר , פד ל"ד(1)550; ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פד נ' (3) 784).

     

17. בעוד ששאלת חובת הזהירות המושגית נבחנת במנותק מעובדותיו של המקרה, הרי ששאלת הזהירות הקונקרטית מתייחסת לנסיבות נשוא הדיון. המבחן לקיומה של חובת זהירות הינו מבחן הצפיות. גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות וכפי שצויין בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש היא האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק.

     

18. במקרה דנן הנתבע חב גם בחובת זהירות קונקרטית. הנתבע יכול לצפות או צריך היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות של המקרה, דהיינו להיות ער לסיכונים הכרוכים בטיפול, בנסיבות המקרה.

     

19. חשוב לציין, שלא בכל מקרה תוטל אחריות על רופא, אף אם בית המשפט הגיע למסקנה כי חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. חובתו של הרופא היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, והאחריות מוטלת רק באם לא נקט אמצעים אלה.

     

20. בית משפט אמור לשקול מה הם האמצעים הדרושים למניעתה של אותה סכנה, בהתחשב בטיבה, וזאת על רקע האינטרס הציבורי תוך איזון בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של הרופא לחופש פעולה.

     

21. בענייננו, נשאלת השאלה מה הם אותם אמצעי זהירות, שהיה על הרופא הסביר לנקוט על מנת להבטיח את הטיפול הראוי, שמהווה את הסיכון המועט ביותר במקסימום טיפול רפואי כנדרש.

     

    עיקרי מסקנות חוות הדעת של המומחים

     

22. ד"ר אייל תגרי

    1. בניגוד להנחיות משרד הבריאות (נוהל בריאות השן 2.1 ס' 7.3), בטופס הקבלה אין כל פירוט של התלונה העיקרית או רישום של תלונות, או דרישות נוספות של התובעת.

    2. מסקנת המומחה, התבססה על הממצאים הרנטגניים והקליניים שהיו בפיה של התובעת עת הגיעה לראשונה לבדיקה במרפאתו.

    3. ממצאי הבדיקה הקלינית מיום 06.11.2018 במרפאת המומחה:

       "חזיתות ע"ג שיניים 12 ו 15 אינן מודבקות וניתקו ממקומן עם זרם אויר. דלקת חניכיים סביב עשר השיניים העליונות וכן דחיסת מזון. מתאר החזיתות בלתי תקין. סגר צלבי בצד שמאל בין שיניים 15 ו16 למשנן הנגדי. דלקת חניכיים במשטח הבוקלי בכתר ע"ג שן 11. פגם ברכמה רכה (אשר ייתכן ומלמד על פגם גרמי) בין שיניים 11 ל 12."

        

    4. בפרק הסיכום קבע ד"ר תגרי כי:

       "חזיתות החרסינה והכתר בוצעו באופן לקוי, אשר גרם לשתי חזיתיות להשתחרר וליפול, ובכתר ובחזיתיות האחרות נגרמה דלקת חניכיים תמידית עקב מתאר לקוי ועודפי דבק.

       לצורך תיקון הנזקים על התובעת לעבור טיפול שיקומי מקיף שכלל כ47 פגישות במהלך כשנה וחצי, ואשר עלותו עומדת על 114,000 ₪."

        

       ע"פ חוות דעת המומחה מטעם התובעת-המצב השיקומי בפיה של התובעת דורש תחזוקה והחלפה, בעלות כוללת של 365,400 ₪.

        

       ד"ר איתן ברנע

23. המומחה ראשית הצביע על הטעם לפגם שיש בהגשת חוות דעת מידי הרופא שטיפל בתובעת וציין לגופו של עניין:

    1. קביעותיו של ד"ר תגרי לגבי הרשומה הרפואית אינה נכונה שכן קיים תיעוד בתיק הרפואי של התובעת אודות תלונותיה ביום 28.12.16, 24.04.17, 27.06.17, 05.07.17, 11.10.17, 23.10.17 ובמועדים נוספים.

    2. התובעת ביקשה לבצע ציפויים עקב הפרעה אסטתית של צבע השיניים וקיים טופס הסכמה לטיפול שיניים בו נרשם כי ניתן הסבר על הטיפול והחלופות.

    3. אורך החיים של הציפויים ארוך מ7 שנים אותן ציין ד"ר תגרי ויכול אף להגיע עד לסוף ימיה של התובעת.

    4. ד"ר תגרי בדק את התובעת לרראשונה , שנה לאחר הטיפול ולאחר שהציפויים הודבקו בדבק זמני, שמתמוסס , נחלש ולרווח נכנסים חיידקים שהם מגורמי דלקת חניכיים. בבדיקה הראשונה שנעשתה לאחר הטיפול של הנתבע, לא מצא ד"ר תגרי עודפי דבק ואילו בבדיקה השניה לאחר הטיפול שנעשה במרפאה אחרת מצא ד"ר תגרי עודפי דבק.

    5. מהצילום שביצע ד"ר תגרי בבדיקה הראשונה נראה כי הציפויים תקינים ואסטתיים כפי שמקובל בפרקטיקה הרפואית, ועוד עולה מהצילום כי בלסת התחתונה אבנית ודלקת חניכיים שהיו בפיה בלי קשר לטיפול של הנתבע.

        

       פרופ' אבינועם יפה

24. מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו ש:

    "ד"ר רפאלי לא פעל כראוי בעובדה שלא ביצע סטטוס רנטגני לתובעת טרם תחילת הטיפול, לא הציג חלופות לצורת הטיפול הנדרשת, לא נתן דעתו לסגר הפתולוגי שהתובעת מציגה, שייתכן מאוד שהיה לו חלק בהחלטות שגויות. החזיתיות שביצע נפלו ולכן היה צורך לחזור עליהן.

    התובעת זקוקה לטיפול מורכב שכולל התאמה סגרית לקבלת יחסים סגריים תקינים שיתכן ותאלץ להעזר באורתודנטיה מסייעת (אם לא ניתן יהיה לקבל את התוצאה הדרושה רק על ידי השחזת הסגר בהשחזה סלקטיבית). יתכן ובעקבות ההתאמה הסגרית ההכרחית, יהיה צורך לחזור על ביצוע החזיתיות שכן ייתכן וייכנסו למגע בכיר עם סגירת המרווחים בין השיניים, זאת ניתן יהיה לדעת רק לאחר השלמת ההשחזה הסלקטיבית (השלמת הסגר).

    לצורך בהתאמת הסגר אין כל קשר לטיפולו של הנתבע, זו תולדה של הטיפול האורתודנטי בעברה (גיל 11). לאור כל האמור לעיל על הנתבע להחזיר את הכסף ששלמה התובעת עבור הטיפול במרפאתו כמו גם החלפת כתר 47, שייתכן ו"לידתו" בחטא.

    אשר לתשלום אשר שילמה התובעת לד"ר תגרי, נראה לי שלפני לקיחת החלטה יש לוודא שמביאים את התובעת ליחסים סגריים תקינים ורק לאחר מכן יש מקום לקבוע את הפיצוי שכן ייתכן וד"ר תגרי יצטרך לחזור על הטיפול בשיניים הקדמיות העליונות.

    עקירת שן 11 בגלל סדק שהתגלה בשן אינה תוצאה של טיפול של הנתבע, והצורך בטיפול שורש בשן 21 היה קיים כבר בסטטוס מיום 06.11.18. לא ניתן לומר שההכנה שביצע ד"ר רפאלי לצורך חזיתית בשן זו הביא לצורך בטיפול השורש, אך היות ולא ביצע סטטוס טרם התחלת הטיפול, [ההדגשה במקור] (ומכל מקום לא הציג צילום) ואינו יכול להוכיח שהנגע היה קיים קודם לכן, יש לחייבו על ההוצאה בטיפול שורש והמבנה בשן זו כפי שחוייב ע"י ד"ר ארביב מבצע טיפול השורש וד"ר תגרי עבור המבנה. ד"ר רפאלי צריך לכסות את טיפול החזיתיות (שבוצע) ע"י ד"ר תגרי בסכום המקביל לזה הנדרש במוסד כמו בית הספר לרפואת שיניים.

    עלות חזיתית 4,030 ₪ ובוצעו 6 חזיתיות סה"כ 24,180 ₪.

     

    לבסוף העיר המומחה כי:

    "התובעת חייבת לקבל טיפול להסדרת היחסים הסגריים על מנת למנוע נזק עתידי, ייתכן וכאבי הראש מקורם במגעים הלקויים."

     

     

     

    חוות הדעת המשלימה של ד"ר תגרי

     

25. מחוות הדעת המשלימה של ד"ר תגרי עולה כי צודק פרופ' יפה באבחנה שלתובעת סגר פתוח אך טועה במסקנתו שהליקויים שבטיפול שקיבלה התובעת נבעו מהסגר הפתוח אלא נבעו מביצוע לקוי של כתרים וחזיתות. במהלך הטיפול המתקן נעשה תיקון חלקי של הסגר הפתוח, הצלחתו של הטיפול המתקן לא היתה תלויה בקיומם של אזורי הסגר הפתוחים.

     

26. עוד הזכיר ד"ר תגרי כי בחוות דעתו הצביע על הליקויים בהכנת השיניים והשחזה יתרה של שן שפגמו בטיב ההדבקה, וכן שוליים לקויים של החזיתיות, ליקויים שתוקנו הטיפול המתקן שביצע ד"ר תגרי.

     

    טופס הסכמה

27. הנתבע העיד, כי מזכירתו היא זו שנותנת למטופלים לקרוא את טופס ההסכמה, והיא גם עונה לשאלות הפציינטים. (עמ' 60 ש' 16- עמוד 61 שורה 14 לפרוטוקול).

    הנתבע לא ידע להסביר מדוע תאריך טופס ההסכמה לטיפול הוא ממועד אחר מהיום בו בוצעו הציפויים. הוא גם אישר, כי מדובר בטופס גנרי לטיפול שיניים ולא בטופס לציפויים (עמ' 61 ש' 15-17). על דוכן העדים ציין כי היו עוד טפסים שלא אותרו על ידו לרבות טופס הסכמה ייעודי לכירורגיה שאבד.

     

28. כנשאל מדוע התאריך המופיע על גבי הטופס הוא 3.1.2018 או 3.11.2018 בעוד שמועד השחזת השיניים הוא 11.10.17 השיב הנתבע כי הוא חושב שהתובעת טעתה, משום מה, כשציינה את התאריך משנת 2018 על טופס הסכמה.

     

29. לאחר מכן הוסיף כי הוא לא יכול לקשר את טופס ההסכמה משנת 2018 להליך של השחזת השיניים. בהמשך ציין הנתבע, כי יכול להיות שהיה טופס ספציפי ייעודי לכירורגיה עליו חתמה התובעת שאבד לו, וכמו כן כי היו צילומים פריאפיקליים שנעלמו מן המרפאה. (עמ' 63 ש' 4-16).

    גרסת הנתבע בעניין טופס ההסכמה אינה אמינה בעיני, ואני מעדיף את גרסת התביעה ולפיה התובעת כלל לא חתמה על טופס הסכמה.

     

    רשומה רפואית

     

30. כשנשאל היכן הצילומים שביצע, השיב הנתבע שביקשו ממנו לשלוח אותם, הצילומים "כנראה נעלמו איפשהו בדרך" (עמ' 63 ש' 17-27).

    כשנשאל מדוע לא ציין זאת לא בכתב ההגנה ולא בחוות דעת המומחה מטעמו לא נתן תשובה המניחה את הדעת. (עמ' 63 שורה 28-64 ש' 25 לפרוטוקול).

     

31. הנתבע אישר, כי הוא לא זוכר את נסיבות העברת התיעוד הרפואי המקורי לעורכת הדין צילי עמיר, וכי העביר את התיק הרפואי המקורי היחיד למספר מקומות שאותם הוא אינו זוכר.

    כשעומת על ידי בא כוח התובעת עם העובדה שעורכת הדין צילי עמיר העידה שהעביר לה את הרשומה הרפואית ב4.11.18, אמר שהוא "לא זוכר בכלל" את הדבר (עמ' 64 שורה 30 עד עמוד 65 שורה 7 לפרוטוקול).

    כשנשאל הכיצד התאריך שמופיע על טופס ההסכמה הוא 3.11.2018 יום אחד לפני שהתיעוד הועבר לעורכת הדין צילי עמיר על פי עדותה, לא היתה לו תשובה המניחה את הדעת (עמ' 65 שורה 8-28).

     

32. כשב"כ התובעת הזכיר לנתבע שטען כי העביר את התיק הרפואי המקורי לעורכת הדין צילי עמיר אמר ש"לא העביר את התיק המקורי רק לה כי ביקשו אותו לשלוח כמה פעמים לכל מיני מקומות והוא לא זוכר את זה". (עמ' 65 ש' 29-34).

    כשבא כוח התובעת הזכיר לנתבע כי טופס מקורי יכול להיות רק אחד וכי הוא יכול להעביר אותו רק פעם אחת וביקש שוב לדעת למי העביר את הטופס המקורי אמר הנתבע ש"כנראה לצילי" אך בהמשך אמר שהוא "לא זוכר, לא בטוח, כנראה... יכול להיות שאליה, כן". (עמ' 66 ש' 2-6).

    הנני מאמין לעדותה של עורכת הדין צילי עמיר, לפיה קבלת תיעוד רפואי מקורי מרופא הוא דבר חריג. כשהיא מקבלת תיעוד מקורי היא מתעדת את זה אצלה, ושהיא לא מצאה בתיעוד שלה הערה לגבי העברת רשימה מקורית.

     

33. כשנשאל הנתבע האם הוא בטוח שהעביר אל עוה"ד עמיר את התיעוד המקורי אמר שהוא "כמעט ובטוח, כן" וכשנשאל בהמשך איך העביר אותו לעוה"ד עמיר אמר ש"כנראה דרך המזכירה שלו" וכשנשאל אם הוא בטוח בכך אמר כי הוא "לא זוכר באמת שלא זוכר" (עמ' 66 ש' 22-33).

    מזכירתו, שעסקה בכך, לא הובאה לעדות ולא הוסבר מדוע.

     

34. כשנשאל הנתבע האם צילם את התיק ושמר אצלו את העתק הרשומה אמר שהוא אפילו לא זוכר מה העביר שאת הכל ביצעה מזכירה ושהוא כלל לא יודע האם המזכירה השאירה העתק במרפאה והעבירה את המקור לעורכת הדין צילי עמיר אם לאו. (עמ' 67 ש' 12-21).

    בהמשך אישר, כי ידוע לו שלפי נוהל בריאות השן 2.1 (הנחיות בדבר ניהול רפואי של מרפאות שיניים), רשומה רפואית צריכה להיות מוגנת מפני חתימה בדיעבד, ולכלול חתימת שעה והוא אישר ש"הרשימה שלו לא הייתה כזאת במהלך הטיפול בתובעת וכי כיום היא כזאת" וייחס לו זאת ל"חוסר מודעות שלו עד הסוף לכל הפרטים הקטנים". (עמ' 67 שורות 22-31).

     

35. כשעומת הנתבע עם קביעתו של פרופ' יפה, לפיה אין ברשומה הרפואית תיעוד רנטגני מקדים ,השיב שעשה "צילום של כל הסריה הקדמית של השיניים וצילום סטטוס מרפאתי". כשנשאל האם כאשר הוא מבצע צילום סטטוס מרפאתי הוא גם מתעד את ביצוע הבדיקות הקליניות ואת הממצאים הקליניים בצילום, השיב שלא תמיד היה רושם כל דבר קטן וכי יכול להיות שביצע צילום, ראה את הממצאים, ידע שצריך לתעד ולא תיעד. הנתבע הודה כי הוא מכיר בכך שמדובר בתקלה ושעכשיו הוא כבר לא עושה את זה (עמ' 67 שורה 32- עמ' 68 שורה 15).

     

36. לאור כל האמור לעיל, גרסתו של הנתבע גם בעניין זה אינה אמינה בעיני והנני מעדיף את גרסת התביעה.

     

    הדבקת ציפויי השיניים והפסקת הטיפול 

     

37. כשנשאל הנתבע האם הוא יודע כי אין פרוטוקול המאפשר להדביק ציפויי חרסינה EMAX בדבק זמני מסוג IRM השיב "דקה אני חושב שניה אם אין פרוטוקול?" ובהמשך "שמדביקים עם, לא קיים לא לא". (עמ' 70 ש' 33 עמ' 71 ש' 2).

     

38. בהמשך הוסיף כי הוא "התייעץ עם כמה רפואים שמתעסקים כבר שנים רבות עם ציפויים ואמרו לו שיש אפשרות כזאת והוא יכול לעשות את זה אם הפציינטית לא סגורה על עצמה ושהוא התכוון להשאיר את הציפויים יומיים- שלושה לא יותר. (עמ' 71 ש' 10-21). גם רופאים אלו – כמו מזכירתו – לא הובאו לעדות.

     

39. טענת הנתבע, כי התובעת ניתקה קשר עם המרפאה מיד לאחר הדבקת הציפויים בדבק זמני וכי לא ניתן היה להשיגה חרף שליחת הודעות לטלפון שלה באמצעות מזכירת המרפאה מדי יום, נסתרה בתכתובת הוואטצאפ הממושכת ביניהן במשך חודשים לאחר הדבקת הציפויים.

    בנקודה זו נשאל האם נכון כי ממועד הדבקת הכתרים בדבק הזמני IRM בהתאם לרשומה ביום 3.11.17, לא שמע עוד מהתובעת עד ליום 1.7.18 בו הגיעה למרפאה יחד עם בן זוגה כפי שצוין ברשומה אישר זאת - "לא שומע כלום כלום". (עמ' 71 שורות 22-29).

     

40. בהמשך אישר, כי ריקי מזכירתו היא זאת ששלחה את ההודעות וכי בכל פעם שצוין ברשומה "אין מענה" המדובר בניסיונות של ריקי ליצור קשר עם התובעת לאחר שהוא ביקש ממנה לעשות זאת" (עמ' 72 ש' 22-27).

    מהתכתבות הוואטספ שצירפה הנתבעת לתיק מוצגיה כנספח 5 (עמ' 27-65 לתיק המוצגים) עולה כי במשך התקופה בה נטען שהתובעת ניתקע קשר עם המרפאה, קיימת התכתבות ממושכת שכללה 22 הודעות אשר בה לא צויין ולו פעם אחת כי התובעת נדרשת להגיע למרפאה לצורך הדבקת הציפויים בדבק קבוע.

     

41. משעומת הנתבע עם הסתירה בין גרסתו בדבר היעלמות התובעת מהמרפאה ומכישלונה של מזכירתו ליצור איתה קשר, לבין התכתבות הווטסאפ, לא הצליח להציג מענה ראוי.(עמ' 72 ש' 28 עמ'73 ש' 5).

    כפי שניתן לראות ברשומות הרפואיות, התובעת לא "נעלמה" מהמרפאה מיד לאחר הדבקת הציפויים ביום 3.11.17 כטענת הנתבע, אלא שהיא הגיעה לביצוע הלבנת שיניים ביום 8.11.17, שלחה הודעה על כאבים ואישרה הזמנת חומרים לניתוח כירורגי של נסיגה ביום 12.11.17, והגיעה לבדיקה לאחר הדבקת ציפויי חרסינה ביום 16.11.17.

    גרסת הנתבע, לפיה התכוון להדביק את הציפויים בדבק קבוע תוך מקסימום יומיים שלושה, לא יכולה לעמוד לאור האמור לעיל.

     

42. ההודעה שנשלחה על ידי המרפאה ביום 20.11.17, הייתה לקבוע תור לניתוח הכירורגי בלסת התחתונה עליו דובר ביום 12.11.17, ולא להדבקת הציפויים בדבק קבוע.

    כאמור לעיל, גם בתכתובת הוואטצאפ בין ריקי לבין התובעת בין התאריכים 3.7.17 -3.7.18 אין שום זכר לכך שהתובעת מצויה, לשיטת הנתבע, עם דבק זמני שהיה אמור להיות מוחלף בדבק קבוע תוך יומיים- שלושה לכל היותר, וכי הנתבע מנסה להשיגה לצורך כך. נהפוך הוא – ההתכתבות שצורפה מראה, כי התובעת יצרה קשר עם המרפאה ביוזמתה בתלונות על סבל ולצורך תיאום ביקורים.

     

43. כאמור לעיל, הנתבע בחר שלא להביא לעדות את מזכירתו ריקי שנראית כעדה קריטית להוכחת גרסתו. כידוע אי הבאת עד פועלת כנגד הצד שנמנע מהבאתו (ע"א 641-87זאב קלוגרנ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, מד(1) 239.

    לעומת זאת, במהלך החקירה הראשית פרשה התובעת את השתלשלות האירועים באופן סדור מהימן והגיוני . (עמ' 6 ש' 33, עמ' 9 ש' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.24).

    חרף ניסיונות חוזרים ונשנים, לערער את עדות התובעת בחקירה הנגדית, ולהציגה כמי שאינה אומרת אמת, התובעת עמדה איתן על גרסתה, וחיזקה בליבי את הרושם כי גרסתה אמת.

     

44. כך, למשל, בחקירתה הבהירה התובעת, כי לאחר שהנתבע הציע לה לבצע ציפויי שיניים כחלופה לטיפול האורתודנטי אותו ביקשה לבצע בלסת העליונה, ונוכח העובדה שהנתבע מסר לה כי לא ניתן לבצע ציפויי שיניים בלסת התחתונה עקב דלקת חניכיים- דבר שצפוי לגרום לחוסר התאמה אסתטי בין צבע השיניים בלסת העליונה לבין צבע השיניים בלסת התחתונה – היא ביקשה לעשות הלבנת שיניים בלסת התחתונה כדי ליצור התאמה אסתטית בין צבע השיניים בשתי הלסתות.

     

45. מכל האמור לעיל, אני בוחר לקבל את גרסתה של התובעת לפיה סבלה ממצוקה קשה עקב תוצאות הטיפול שביצע לה הנתבע ממועד הדבקת הציפויים ועד להגעתה למרפאתו יחד עם בן זוגה והיתה בקשר עם המרפאה בתקופה זו.

     

    עניין הנזק

     

46. פרופ' יפה בחוות דעתו קבע שהנתבע לא פעל כראוי. לא ביצע סטטוס רנטגני טרם תחילת הטיפול, לא הציג חלופות לצורת הטיפול הנדרשת, לא נתן דעתו לסגר הפתולוגי, שיתכן מאוד שהיה לו חלק בהחלטות שגויות. החזיתיות שביצע נפלו ולכן היה צורך לחזור עליהן.

    בחקירתו ציין מומחה בית המשפט, כי על רופא להסביר למטופל, שהטיפול כרוך בהשחזה בלתי הפיכה של חומר שן שלא יאפשר ללכת עמן חשופות, וכי יהיה צורך להחליפם מספר פעמים במשך תקופת חייו, וכי מקובל להחתים את המטופל על טופס הסכמה שמתעד את מתן ההסברים האלה (עמ' 37).

     

47. נוכח האמור לעיל, ולאור עדות התובעת שאם הייתה מודעת להשלכותיו של הטיפול היתה נמנעת מביצועו, יש להורות על השבת הסכום ששילמה התובעת לנתבע בסך 25,000 ₪, כפי שנטען בסעיף 4 לכתב התביעה. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום -11.10.17 ובסה"כ 31,406 ₪, לפי תחשיב התביעה בסעיף 77 לסיכומיה.

     

48. בחוות דעתו הבהיר ד"ר תגרי כי עלות החלפה של 9 ציפויים היא 5,800 ₪ לכל ציפוי וסה"כ עלות כל סביב החלפה הינה 52,200 ₪ כך כ7 פעמים ובסה"כ פיצוי של 365,400 ₪.

     

49. הנני סבור שהדרישה מופרזת, ומוצא לנכון להעמידה בסך כולל של 80,000 ₪. (ראה עמ' 4 לחוו"ד פרופ' יפה וכן ראה ת"א 4814/01 זיידמן נ' ד"ר גולדמן וכן ת"א 3728/05 זיסו נ' דניאל).

     

50. בעדותו אישר פרופ יפה, כי תקופת השירות הממוצעת של ציפויי שיניים הינה בין 7 ל-8 שנים (עמודים 37 שורות 25 עד 34 ועמוד 38 שורות 1-8).

    ד"ר ברנע חלק על עדותם של ד"ר תגרי ופרופ' יפה וטען כי שרידות של ציפויים הינה ארוכה הרבה יותר, אולם הנני מעדיף את עדותו של מומחה בית המשפט בעניין זה.

     

51. בנוסף, פרופ' יפה קבע בחוות דעתו, כי משהנתבע לא ביצע צילום סטטוס שהיה נדרש לצורך ביצוע טיפול השורש בשן 21, זכאית התובעת לעלות טיפול השורש בשן 21 ועל המבנה בשן 21 כפי שחויב על ידי ד"ר ארביב:

    "עקירת שן 11 בגלל סדק שהתגלה בשן אינה תוצאת טיפול של ד"ר רפאלי והצורך בטיפול שורש בשן 21 היה קיים כבר בסטטוס מיום 6.11.2018. לא ניתן לומר שההכנה שביצע ד"ר רפאלי לצורך חזיתית השן זו הביא לצורך בטיפול השורש, אך היות ולא ביצע סטטוס טרם התחלת הטיפול (מכל מקו לא הציג צילום) ואינו יכול להוכיח שהנגע היה קיים קודם לכן, יש לחייבו בהוצאה על טיפול השורש והמבנה בשן זו כפי שחוייב על ידי ד"ר ארביב מבצע טיפול השורש וד"ר תגרי עבור המבנה.

     

52. עדותו של פרופ' יפה היתה מקצועית ואמינה בעיני.

     

53. נוכח האמור לעיל, זכאית התובעת להשבה של הסכום ששילמה לד"ר ארביב על טיפול השורש והמבנה בשן 21, כפי שעולה מהחשבוניות ממרפאת ד"ר ארביב שצורפו כנספח 11 לתיק מוצגי התובעת, שהינו 5,000 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום כל תשלום עד היום: 6,490 ₪.

     

    כאב וסבל ופגיעה באוטונומית הרצון של התובעת

     

54. התובעת, אישה צעירה, בת 24 במועד הטיפול, איבדה לצמיתות עשר מכותרות שיניה הטבעיות כתוצאה מטיפול אותו ביצע לה הנתבע, מבלי לקבל את הסכמתה מדעת לביצועו, או הבנת השלכותיו.

    בנוסף וכאמור לעיל, הטיפול גם בוצע באופן לקוי, והיא נדרשה לבצע טיפול מתקן ממושך ויקר אצל ד"ר תגרי.

    התובעת ובעלה, תיארו שניהם בעדותם את הסבל הרב שהסבו לה מעשי הנתבע.

    בנוסף לסבל הפיסי והנפשי הנובע מביצוע הטיפול הלקוי, מדובר במקרה בו פגיעה חמורה באוטונומית הרצון של התובעת – שחשה כעס עלבון ותסכול.

     

55. בע"א 1615-11 מרפאת עין טל מרכז לרופאת עיניים נ' רוזי פינקלשטיין (6.8.13 נבו): נפסק ש:

    "במקרה דנן, בית המשפט קבע במישור העובדתי, כי המשיבה נבהלה וביקשה להפסיק את הניתוח לאחר ביצוע הפרוצדורה בעין אחת, אך דרישתה לא נענתה ופרופ' בלומנטל המשיך והשלים את הפרוצדורה גם בעין השניה. מכאן, שענייננו באירוע נפרד ומובחן מהעילה של היעדר הסמכה מדעת. לשון אחר, אין לפנינו מצב של פסיקת פיצוי הן בגין הידר הסכמה מדעת והן בגין פגיעה באוטונומיה, אלה בשני אירועים נפרדים זה מזה: האחד – אי גילוי הסיכונים הכרוכים בניתוח בנסיבותיה המיוחדות של המשיבה, השני – המשך הניתוח בעין השניה בניגוד לבקשתה של המשיבה. מטעם זה, המשיבה זכאית לפיצוי מהותי גם בגין האירוע השני, אשר אף גובל בעוולת התקיפה, בין אם נראה את הפיצוי בגין אירוע זה כראש נזק של פגיעה באוטונמיה, ובין אם נראה אותו כנזק לא ממוני נוף, העומד בפני עצמו.

     

56. נוכח האמור, הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הכאב והסבל שהסב לה הטיפול מושא התביעה לעיל ובגין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה לה עקב מעשי הנתבע.

     

    נסיעות

57. כפי שעולה מהרשומה הרפואית, התובעת, המתגוררת בבאר שבע, התייצבה במרפאתו של ד"ר תגרי 47 פעמים לצורך ביצוע הטיפול המתקן. הנני מעריך את שווי הנסיעות לביקורים במרפאתו של ד"ר תגרי, ובגין נסיעות למומחה הרפואי מטעם בית המשפט בסך כולל של 10,000 ₪.

     

    הפסדי השתכרות ועזרת צד ג'

     

58. לא מצאתי יסוד עובדתי או משפטי, לפסיקת פיצוי בגין ראשי הנזק דלעיל שנדרשו ע"י התביעה.

     

    סוף דבר

    את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, יש לשלם לתובעת בצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית שקלית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים

     

     

    ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ה, 04 יולי 2025, בהעדר הצדדים.