תביעה שעניינה ליקויי בנייה בדירת גן של התובעים, אותה רכשו מאת הנתבעת, ותביעה שכנגד של הנתבעת נגד התובעים בגין השבת הנחה שקיבלו בעת רכישת הדירה, כנגד ויתור על תביעות עתידיות.
רקע ועובדות :
1.התובעים הינם בעליה של דירת גן בפרוייקט פארק אילן- חוות עמיצור בכתובת רחוב ניסן 2/25 בעיר אשקלון , אותה רכשו מאת הנתבעת, על פי הסכם מכר מיום 29.1.15 (להלן:- "הסכם המכר").
התובעים רכשו את הדירה במצב בו, במעמד חתימת הסכם המכר, הבנייה הסתיימה והדירה הייתה גמורה ומוכנה לאכלוס.
לטענת התובעים, לאחר הכניסה לדירה החלו להתגלות בה ליקויים ונזקים שונים הן בדירה והן בגינה- נזילות, רטיבות וליקויי בנייה שהסבו לתובעים נזקים רבים וגרמו לעוגמת נפש. לטענת התובעים הם פנו ובקשו מהנתבעת פעמים רבות תיקון ליקויים אלו ואף אפשרו תיקון הליקויים, אך הנתבעת תיקנה את הליקויים באופן חלקי ולא לשביעות רצונם של התובעים, הנתבעת התנערה מאחריותה לתיקון הליקויים על פי התחייבותה על פי הסכם המכר ועל פי חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973, ולכן פנו לבית המשפט.
התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת מומחה מטעם חברת "הדס ביקורת מבנים בע"מ" המתמחה בביקורת מבנים. חוות הדעת נערכה על ידי המהנדס יונתן זנגפור וניתנה ביום 25.2.16. המומחה העריך בחוות דעתו את שווי עלות תיקון הנזקים בסך 161,190.9 ₪.
התובעים פרטו בכתב התביעה את עוגמת הנפש הרבה והזלזול בהתנהגות הנתבעת כלפיהם, שגרמו לפגיעה בתחושת ההנאה ויכולת הניצול של הדירה, אובדן ימי עבודה, וכד' והעריכו אותם ב- 15,000 ₪.
כמו כן, התובעים העריכו כי התיקונים לא יאפשרו מגורים בדירה מכיוון שהיא תהפוך לאתר עבודה ויצריכו את פינוי הדירה לשלושה שבועות בעלות של 15,000 ₪.
לטענת התובעים סה"כ הנזקים מסתכמים ב- 191,190 ₪.
2.הנתבעת טוענת, כי התובעים ראו את הדירה טרם החתימה על הסכם המכר, בדקו אותה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם כפי שהיא במועד חתימת הסכם המכר, ובהתאם לכך חתמו התובעים על נספח להסכם ביום 29.1.15, בו הצהירו כי הובהר והותנה כי התובעים רוכשים את הדירה במצבה כפי שהיא (AS-IS) וכי הם מוותרים על כל טענה בגין אי-התאמה.
בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעים קיבלו הטבות משמעותיות, בעת מסירת החזקה בדירה, ביום 8.6.15, הכוללות הנחה בשווי הדירה בסך 70,000 ₪ והנחה בשווי מחסן בסך 10,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובעים חתמו ביום מסירת החזקה על הדירה על כתב סילוק וויתור בלתי חוזרת לטובת הנתבעת (להלן:- "כתב הוויתור"), בו הצהירו ובו התחייבו, בין היתר, כי הם מוותרים באופן סופי ובלתי חוזר על כל טענה ותביעה כלפי הנתבעת מאחר וקיבלו הטבה משמעותית בשווי של למעלה מ- 80,000 ₪.
הנתבעת הציגה חוות דעת מומחה מטעם חברת "צ'ק האוס" המתמחה בביקורת מבנים. חוות הדעת נערכה על ידי המהנדס ארז אריה וניתנה ביום 17.1.17. המומחה קבע, כי שווי עלות התיקונים הינו בסך 6,082 ₪.
לטענת הנתבעת, התובעים הסתירו מבית המשפט פרטים מהותיים ומרכזיים למחלוקת. האחד, רכשו את הדירה כשהיא גמורה ומוכנה למגורים (( AS-IS והתחייבו כי הם מוותרים על כל טענה בגין אי-התאמה. השני, הנתבעים הסתירו את העובדה כי חתמו על "כתב וויתור" כלפי הנתבעים בשל ההנחה המשמעותית בסך 80,000 ₪ שניתנה להם. השלישי, התובעים חתמו על פרוטוקול מסירה עת קיבלו חזקה בדירה, במסגרתו ציינו מספר ליקויים מינוריים (אשר תוקנו) ובמסגרת הפרוטוקול הצהירו כי אין להם טענות נוספות נגד הנתבעת. הרביעי, הליקויים שהתובעת ביקשה לתקן תוקנו, לפנים משורת הדין, לשביעות רצונם של התובעים. בשל כל האמור, לטענת הנתבעים על בית המשפט לדחות את התובענה לגופה.
3.הנתבעת הגישה תביעה שכנגד נגד התובעים, לשיטתה- לאור הפרת כתב התחייבויות הבלתי חוזרת עליו חתמו התובעים, עליהם להחזיר לנתבעת את ההנחה בסך 80,000 ₪, בתוספת מע"מ, שניתנה להם בגין הדירה והמחסן או לחלופין טענה לקיזוז סכום זה מכל סכום שתחוייב לשלם לתובעים. סה"כ עומד סכום התביעה שנגד על הסך של 93,600 ₪.
התובעים טוענים בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, כי לא זכורה להם החתימה על מסמך הויתור, כמו כן, לא ידוע להם על כל הנחה שניתנה במחיר הדירה ובוודאי לא ידוע להם על ויתור על אחריות הנתבעת לפי חוק המכר, ויתור שהוא בלתי חוקי ובטל. עוד טוענים התובעים, כי כתב הוויתור הוא חוזה אחיד ותניותיו מקפחות.
ההליך והראיות:
4.ביום 18.6.17, לאור הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, ולאור הסכמה דיונית מטעם הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את מהנדס הבניין יעקב דובדבני כדי לבדוק את הליקויים בגינם הוגשה התביעה. המומחה התייחס בבדיקתו לכל ליקוי שטענו התובעים וקבע כי סך אומדן עלות הליקויים הוא 27,550 ₪, בתוספת מע"מ, כעלות קבלן מזדמן. האומדן כולל אומדן בסך 7,000 ₪ עבור בדיקות הרטיבות והמחיר אינו כולל אומדן תיקונים עקב רטיבות, שאותם אמור היה המומחה לאמוד לאחר שתיערכנה הבדיקות המקדימות.
בישיבת יום 31.10.17, לאחר שהסתמן, כי הצדדים אינם מגיעים לעמק השווה, בעיקר בשים לב לכך שהנתבעת לא קיבלה את העלויות הנקובות בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הודיע ב"כ התובעים, כי יהיה מוכן לוותר על בדיקות הרטיבות, אם הנתבעת תוותר על חקירת המומחה.
ואמנם, בהודעה שנמסרה על ידי הנתבעת ביום 15.11.17, הודיעה הנתבעת, כי היא מוותרת על חקירת המומחה, אם כי לא ויתרה על שאלות הבהרה.
ביום 24/12/17 הגיש מומחה בית המשפט תשובה לשאלות הנתבעים. המומחה התבקש להתייחס לבעיית הרטיבות שנמצאה על ידו בדלתות. המומחה השיב, כי אינו יודע לקבוע מה הגורם לנזק בדלתות, אך קבע שהדלתות נפגעו מרטיבות, ושלדברי הדייר נגרמו עקב סתימה בביוב. המומחה ביקש את הכרעת בית המשפט בנושא. עוד הוסיף המומחה כי אין לוותר על הבדיקות בנושא הרטיבות כי הן אלו שיאתרו את הגורם לרטיבות, ויכריעו כיצד לתקן ואת עלות התיקון.
5.הצדדים הגישו ראיותיהם בתצהירים והתיק נקבע לשמיעת הראיות. מטעם התובעים הוגש תצהיר התובע ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' כוכבה שוקרון, שתפקידה אצל הנתבעת לא פורט.
הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות. בשיחה טלפונית של ב"כ התובע אל מול ב"כ הנתבעת, הוסכם, כי העדים לא יחקרו בחקירה נגדית וכי יוגשו על ידי הצדדים סיכומים בכתב, תוך שהתובעים מוותרים על הוצאות הדיון. סיכומי הצדדים הוגשו בהתאם למוסכם.
בהחלטתי בדבר הגשת סיכומים, ביקשתי מהצדדים התייחסות מפורשת לתנאי הסכם הוויתור, כפי שהם עולים מתוכו.
דיון והכרעה:
התביעה העיקרית- ליקויי הבניה:
6.נקודת המוצא של שני הצדדים בסיכומיהם הינה העלויות הנקובות בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, כאשר לאור הסכמת הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, זנחו הצדדים את חוות הדעת מטעמם.
התובעים מבקשים לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט במלואה ולפסוק להם את מלוא הסכומים שנקבעו בה.
הנתבעת מנגד, מבקשת לחלוק על מספר נושאים העולים מתוך חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
7.בדיקות רטיבות.
טענתה הראשונה של הנתבעת נוגעת לסכום של 7,000 ₪, אותו קבע מומחה בית המשפט כעלות ביצוע בדיקות לאיתור רטיבות (סעיף 1.2 לחוות הדעת).
המומחה קבע בחוות דעתו, כי אמנם קיימים סימני רטיבות, אך על מנת לגלות מה מקור הרטיבות, יש לבצע בדיקות, שעלותן, כאמור, 7,000 ₪.
התובעים טוענים, כי כחלק מתיקון בעיית הרטיבות, יש לבצע את הבדיקות האמורות ולכן יש לכלול אותן בסכום הפיצוי בגין הנזקים, גם אם התובעים לא עמדו בסופו של דבר על תיקונם של הליקויים.
הנתבעת מצדה מפנה להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.
לטענתה, ישנה הסכמה מפורשת של התובעים, לפיה אם תוותר הנתבעת על חקירת המומחה, יוותרו התובעים על פיצוי בגין עלות זו. שעה שהנתבעת ויתרה על החקירה, אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עלות ביצוע הבדיקות.
8.הנני סבורה, כי יש להעדיף בעניין זה את עמדת הנתבעת.
הנתבעת ויתרה כנגד ויתורם של התובעים על זכות דיונית שהיתה לה לחקור את מומחה בית המשפט, זכות שיכולות להיות בצדה יתרונות לעניין טענות שהועלו על ידי הנתבעת. הנתבעת הסתמכה בוויתורה זה על הצהרת התובעים ומשכך, יש לכבד את הסכמת הצדדים.
9.לאור האמור, יש להפחית מסכום חוות דעתו של מומחה בית המשפט את הסך של 7,000 ₪.
מנגד, הנתבעת עצמה מאשרת בחוות דעת המומחה מטעמה, כי עלות התיקון המינימאלית של ליקויי הרטיבות עומדת על הסכום של 3,000 ₪.
ויתור התובעים על הבדיקה, אין משמעותה בהכרח ויתור על תיקון הליקוי, שיכול להיעשות במספר דרכים. העובדה שמומחה בית המשפט לא הצביע על דרך התיקון, אין משמעותה שאין ליקוי. סביר להניח, כי הנתבעת בחוות דעתה בחרה בדרך התיקון הזולה ביותר ולכן יש לקבוע עלות זו כעלות התיקון.
למען הסר ספק, הבדיקות שהתבקשו על ידי מומחה בית המשפט התייחסו למספר סעיפי ליקויים, הכוללים גם רטיבות מתחת לריצוף. בנקודה זו, לאור קביעתו של מומחה הנתבעת, כי לא נמצאה רטיבות באזורים שונים, הרי שאין לקבוע פיצוי נוסף לסכום שנקבע מעלה.
עוד אוסיף כבר עתה, ממילא, בעניין זה, ככל שיידרש דיור חלופי עקב הצורך בייבוש הרטיבות המצויה תחת הרצפות, הרי שזה אינו נדרש.
10.דלתות:
בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, התייחס המומחה לליקויים בדלתות. המומחה מציין:
"הדייר מציין, שהדלת נפגעה מרטיבות, עקב הצפה שנגרמה מביוב שנסתם – ונפתח ע"י הקבלן, מייד לאחר האכלוס.
אין בידי לבחון את טענת הדייר."
הנתבעת טוענת, כי המקור לליקוי לא הוכח ולכן אין לאשרו.
11.הדירה נמסרה לתובעים במהלך חודש יוני 2015. חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נערכה בחודש פברואר 2016 וכבר אז נמצאה רטיבות בדלתות.
אך סביר הוא, כי ליקוי רטיבות בדלתות אשר נגרם במהלך השנה הראשונה לאחר אכלוס הדירה אינו ליקוי הנובע משימוש במבנה, ליקויי רטיבות המצטברים על דלתות ומשקופים הינם מטבעם ליקויים מצטברים, המחמירים עם השימוש בבית ואינם בולטים לעיון מייד עם היווצרם.
זאת ועוד, הגם שאין בידי לקבוע באופן חד משמעי, כי לכך התכוון התובע כאשר סיפר למומחה, הרי שב"טופס הפנייה לביצוע בדק בית ע"י חברה" מיום 5.8.15, מצויין, כי היתה סתימה באינטרפוץ בשירותי ההורים, אשר תוקנה על ידי הנתבעת.
מומחה הנתבעת אף הוא מאשר כי יש להחליף מלבני דלת. סביר בעיני להניח, כי אם המומחה סבר שמדובר בליקוי הנובע משימוש מוגבר במים על ידי הדיירים, היה קובע המומחה מטעם הנתבעת, כי אין לאשר את תיקון הליקוי.
אשר על כן, מצאתי מקום לקבוע, כי מדובר בליקוי שהוא באחריות הנתבעת.
12.פיקוח:
טענה נוספת אשר טוענת הנתבעת הינה, כי התובעים אינם זכאים לפיצוי עבור פיקוח, כאשר לטענתם, הסכומים שנקבעו עבור פיקוח מתייחסים לליקויי הרטיבות שממילא לא אושרו.
מומחה בית המשפט לא שלל את הפיצוי בגין הפיקוח, גם לא בתשובה לשאלת ההבהרה שנשלחה אליו. שעה שהתובעים אינם מקבלים את התיקון מאת הנתבעת, שלה בעלי מקצוע, לרבות מהנדסים המפקחים על ביצוע העבודה, הרי שאין לשלול מהתובעים את האפשרות לפיקוח, שעה שהם מבצעים את התיקונים על ידי בעל מקצוע מטעמם.
אשר לטענה, כי הפיקוח נקבע עבור ליקויי הרטיבות, הרי שהמומחה לא שם את הליקויים בתחום האמור וממילא הפיקוח אינו מתייחס לעבודה הקשורה בליקויי הרטיבות.
בנסיבות העניין, עקב הפחתת סכום של 4,000 ₪ משווי העבודות, יקבע סכום הפיקוח בשיעור של 10% מעלות תיקון הליקויים.
13.הזכות לבצע התיקונים.
הנתבעת טוענת, כי התובעים לא אפשרו לה לבצע את התיקונים ולכן אינם זכאים לפיצוי עבור עלות התיקונים, או למצער, יש להפחית מהעלויות הנקובות בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, כך שיינתן פיצוי בעלויות התיקון עבור קבלן, שהינן נמוכות יותר מעלויות התיקון עבור קבלן מזדמן.
לטענת הנתבעת, בכל עת שפנו אליה התובעים, היא ביצעה תיקונים בהתאם לנדרש. הנתבעת צירפה אסמכתאות לביצוע תיקונים בימים 13.7.15, 5.8.15, 30.8.15, 29.12.15.
לטענת הנתבעת, בא כוח התובעים פנה אליה ביום 22.6.16 במכתב שבו התבקשה לתקן הליקויים, כאשר בפנייתו הוא מציין, כי מכתב זה נמסר טרם פנייה לערכאות משפטיות.
הנתבעת בתגובה לא שללה את האפשרות לבצע תיקונים, ואף ביקשה כי התובעים יתאמו עמה מועד לביצוע התיקונים, בקשה אשר לא נענתה ותחתיה הוגשה תביעת התובעים.
14.אמנם, בתגובת הנתבעת על ידי באת כוחה מיום 23.6.16, ביקשה הנתבעת לתאם מועד לביצוע תיקונים, אלא שאת מכתבה זה פתחה הנתבעת בדרישה להשיב את ההנחה הכספית שניתנה על פי הנטען, בסכום של 80,000 ₪, כאשר נטען במכתב, כי התובעים התחייבו, כי במידה ויהיו להם טענות בנוגע לדירה, יידרשו להשיב את ההנחה שניתנה להם.
תשובתה זו של הנתבעת, כאשר בצדה דרישה לתשלום סכום של 80,000 ₪, כנגד ביצוע תיקונים, אין משמעותה אלא דחיית טענות התובעים לביצוע תיקונים.
על פניו, במקרה דנן, התובעים עשו מאמץ כן ואמיתי לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים. הנתבעת אמנם ביצעה תיקונים במהלך השנה הראשונה שמאז מסירת החזקה בדירה. פנייתם של התובעים אל הנתבעת במהלך חודש מאי 2016 היתה בראש ובראשונה פנייה לבצע את התיקונים, דהיינו התובעים לא מנעו מהנתבעת את ביצוע התיקונים, כמתחייב בסעיף 4 ב'(א) לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 ובהסכם שבין הצדדים. שעה שהליקויים לא תוקנו, איבדה הנתבעת את זכותה לבצע את התיקונים והתובעים זכאים לפיכך לעלות ביצוע התיקונים בהתאם לעלותם עבור קבלן מזדמן.
15.לאור האמור, יש לקבוע, כי על הנתבעת לשאת בעלות התיקונים בסכום של 20,550 ₪ ופיקוח בסכום של 2,055 ₪. סכומים אלה בתוספת מע"מ עומדים על הסך של 26,448 ₪.
16.עוגמת נפש:
ככלל, זכאי רוכש דירה לתיקון ליקויים ולא לסעד נוסף. רוכש דירה חדשה לוקח בחשבון, כי תיגרם לו אי נוחות כתוצאה מתיקון ליקויים בדירתו, כשליקויים בדירה חדשה אינם דבר חריג ולא בכדי ראה המחוקק ליקויים אלו כליקויים מסתברים, שיש ליתן לגביהם הוראות לתיקון. המחוקק אף חזה אפשרות לכך שליקויים מסויימים יתגלו מספר שנים לאחר מסירת החזקה בדירה.
לפיכך, יש מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש רק מקום בו מדובר בליקויים חמורים, שלא מצופה כי יקרו ושיש בהם כדי להעיד על רשלנות בביצוע העבודה, או מקום בו ליקויים אינם מתוקנים לאורך זמן וגורמים לדייר לאי נעימות שהיא בלתי סבירה.
במקרה דנן, טיבם של עיקר הליקויים המפורטים בכתב התביעה אינו מעיד על כך שמדובר בליקויים אשר גורמים לאי הנאה, או חוסר נוחות משמעותיים כתוצאה משימוש בבית. התובעים אף פנו אל הנתבעת במהלך השנה הראשונה למגוריהם בבית ולא כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת פורטו על ידם.
בנסיבות אלו, כאשר קבעתי, כי נשללה זכותה של הנתבעת לבצע את התיקונים והתובעים נאלצו לנהל הליך משפטי, שבגינו לא יכלו לבצע את התיקונים באופן מיידי לאחר שנשללה זכות הנתבעת לבצע תיקונים (במקרה של הליך משפטי, יש לאפשר תחילה לנתבע ולמומחה בית המשפט לבחון את הליקויים ולכן גם לו רצו התובעים, לא יכלו לבצע את התיקונים בעצמם על אתר), מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 2,000 ₪.
17.דיור חלופי:
מומחה בית המשפט לא אישר דיור חלופי בתקופת ביצוע התיקונים.
מדובר בליקויים המאפשרים מגורים בבית, עם כי תוך כדי אי נוחות מסויימת, בהתאם למקובל במקרה של תיקון ליקויים.
עיקר ליקויי הרטיבות שבגינם ייתכן והיה קושי להתגורר בבית, עקב הצורך להחליף ריצוף ממילא לא אושר ומשכך, אין מקום לאשר תביעת התובעים בגין דיור חלופי.
התביעה שכנגד:
18.עם מסירת החזקה הדירה, החתימה הנתבעת את התובע על מסמך שכותרתו כתב סילוק וויתור בלתי חוזר.
בכתב הויתור מצויין בין היתר:
"2.כל סכום שהגיע לנו מהחברה מכל סיבה, טעם ו/או עילה, שולם לידינו במלואו לשביעות רצוננו המלאה לפני מועד חתימת מסמך זה ואין אנו זכאים לקבל כל דבר או כל תשלום נוסף מהחברה.
3. בנוסף אנו מצהירים ומתחייבים כי קיבלנו במתנה מהחברה לפי בקשתנו זיכוי עבור: התקבלה הנחה מהריבית המקסימלית, הנחה בשווי הדירה 70,000 ₪ הנחה בשווי המחסן 10,000 ₪ (הדגשה במקור, נכתב בכתב יד- ס.כ.).
5.עם חתימתו על מסמך זה הננו מוותרים בזה ללא תנאי, באופן מוחלט סופי ובלתי חוזר, על כל זכות ו/או טענה ו/או תביעה כלפי החברה בקשר לכל הסכם ו/או הסדר, בכתב או בעל פה או בהתנהגות, שהיה קיים במועד כלשהו בינינו לבין החברה, ולכל עניין הכרוך או הנובע מכך, וכי נהיה מושתקים ומנועים מלטעון טענה ו/או דרישה מכל סוג שהוא.
6. הננו לאשר כי אנו חותמים על כתב סילוק ויתור זה מרצוננו החופשי וללא אונס ו/או כפיה מכל סוג שהוא.
7. היה ונפר התחייבות זאת, מכל סיבה שהיא, נהיה מחוייבים בהשבה מיידית, לדרישתה הראשונה של החברה, של ההנחה שקיבלנו על חשבון התמורה בסך של _______ ₪+מע"מ בתוספת ריבית שקלית חריגה והצמדה למדד המחירים לצרכן עד ליום התשלום בפועל זאת בנוסף לכל סעד אחר הקיים בחברה.
בכבוד רב (-) (חתימת התובע)."
19.הנתבעת טוענת, כי בהתאם לאמור בכתב הויתור, עצם הגשת התביעה על ידי התובעים מהווה הפרת ההסכם ולכן זכאית הנתבעת, בהתאם לתנאי כתב הויתור, להשבת ההנחה שניתנה לתובעים.
התובעים טוענים, כי אינם זוכרים שחתמו על המסמך וכי לא ניתנה להם כל הנחה. גם אם חתמו על המסמך, הרי שאין לוויתור על טענותיהם כל תוקף משפטי. כן טוענים התובעים, כי מדובר בחוזה אחיד, אשר נחתם תחת עושק וכפיה
20.סבורתני, ראשית, לעניין עצם החתימה על כתב הוויתור, כי שעה שהתובעים כופרים בקיומו של המסמך, הרי שלכל הפחות, בשים לב לכך שחתימת התובע מתנוססת על המסמך והיא לא הוכחשה, היה על הנתבעת להוכיח את האמור בכתב הוויתור בתוספת כתב היד.
התוספת האמורה, אשר הוכחשה על ידי התובעים, בוודאי אינה מאושרת בחתימת ידו של התובע על המסמך, חתימה אשר יכולה לאשר את מה שבהכרח הופיע במסמך בעת החתימה עליו.
זאת ועוד, לעניין התוספת בכתב יד, הרי שזו הוספה רק בחלק אחד של המסמך ולא הוספה בחלקו האחר, העוסק בהשבת ההנחה, שאז לא פורט הסכום. בין הסעיפים השונים אף קיים פער, שכן בסעיף האחד מצויין סכום כולל ואילו בסעיף האחר, שבו לא פורט הסכום, מצויין כי הסכום הוא בתוספת מע"מ, דומה כי מהמסמך אף לא ניתן ללמוד על כוונת הצדדים לעניין שיעורו של הסכום.
בידי הנתבעת עמדה האפשרות להוכיח את תוכנו של המסמך בנקל. הנתבעת יכולה היתה להציג אסמכתאות לתשלום על ידי התובעים, מהם ניתן יהיה ללמוד, כי התובעים שילמו תמורה מופחתת על חשבון רכישת הדירה, עובדה שהיתה יכולה לתמוך בטענת הנתבעת בעניין.
אוסיף ואציין, כפי שצויין אף מעלה, כי לא ברור מהו מעמדה של המצהירה מטעם הנתבעת, האם היתה נוכחת במעמד חתימת המסמך, האם נערך על ידה והאם היא יכולה להעיד עליו מידיעה אישית. העדה ציינה באופן כללי כי נחתם מסמך ולא פרטה את הזיקה שיש לה אליו ולכן לא ברור מה המשקל שיש ליתן למסמך, שעה שתוכנו הוכחש על ידי התובעים.
21.ואולם, סבורתני, כי גם אם היתה מחלוקת בנוגע לתוכנו של מסמך זה, הרי שמסמך זה אינו חל בענייננו, שכן לטעמי, לא עולה מתוך המסמך כוונה לוותר על זכויות התובעים על פי חוק המכר (דירות).
חוק המכר (דירות) קובע מפורשות, כי לא ניתן להתנות עליו, אלא לטובת הרוכש, בהתאם להוראות סעיף 7א' לחוק המכר (דירות): "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה".
כל ויתור על הוראות החוק הינו בטל לפיכך.
עתים, מוותר רוכש באופן מפורש על זכות לתיקון, כשלצידה פיצוי כספי. ויתור כאמור, אינו מהווה התנאה על חוק המכר (דירות), אלא שהפיצוי משקף בהסכמה זו את זכות התיקון שלה זכאי הרוכש. לפיכך, כאשר הוויתור כנגד תמורה כספית מצויין בזיקה לליקויים ידועים, הרי שלרוב, ויתור זה לא יחשב התנאה על הוראות החוק, מה שאין כן במקרה דנן, בו אין כל ציון של ויתור על זכות תיקון או זכות אחרת על פי הוראות חוק המכר, מה גם שחוק המכר עוסק בליקויים שיכולים להתגלות כעבור שנים וקשה לראות, כיצד צדדים יכולים לחזות התפתחותם של ליקויים אלה, שנים קודם לכן.
22.עיון בכתב הוויתור מלמד, כי אמנם לא היתה כוונה לוותר על הוראות החוק. על פי לשון כתב הוויתור, יש בו משום ויתור על הסכמות שקדמו לחתימת כתב הוויתור. נראה, כי הכוונה בכתב הויתור הינה לטענות שהועלו באשר לקיום הסכם המכר טרם החתימה על כתב הוויתור, אך בוודאי לא באשר להמשך קיום הסכם המכר.
כך בוודאי, אין כוונת כתב הוויתור, כי נשללת מהתובעים הזכות לדרוש רישום הדירה על שמם, או לקבל מתקנים אלו ואחרים, ככל שטרם סופקו.
לא בכדי כתב הויתור עוסק בהסכמות שעליהם מוותרים התובעים וכדוגמא בכתב הוויתור אף מצויינת האפשרות של ויתור על איחור במסירת הדירה (אפשרות שאינה רלוונטית לענייננו).
קבלת טענתה של הנתבעת מהווה למעשה איון כל תוכנו של הסכם המכר. קבלת הטענה הינה למעשה, כי מכאן ואילך, מסתיים הקשר שבין הצדדים והנתבעת אינה מחוייבת כלפי התובעים בדבר. ברור הוא, כי לא זו כוונת הצדדים והצדדים התכוונו להמשיך ולקיים את הסכם המכר, ככל שהוא נוגע להתחייבויות שמועדן לאחר מסירת החזקה בדירה.
23.בפועל, הנתבעת אף בהתנהגותה הראתה, כי אין כוונת כתב הוויתור להצביע על ויתור על טענות על פי חוק המכר (דירות) ועובדה היא, כי תיקנה ליקויים בדירת התובעים עובר להגשת התביעה. דומה, כי בהתנהגותה לימדה הנתבעת יותר מכל על הפרשנות הראויה שיש ליתן לכתב הויתור.
אוסיף ואעיר, כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בעניין 14400-12-11 (ק"ג) מכלוף ואח' נ. ג.ג.א.ב. ייזום נכסים והשקעות בע"מ (ניתן ביום 15.2.15).
עיון בפסק הדין מלמד, כי גם שם הנתבעת לא ביקשה לייחס את כתב הויתור לסוגיית ליקויי הבניה.
במסגרת אותו הליך נתבעה הנתבעת בשני עניינים. בעניין האחד נתבעה בגין ליקויי בניה ואילו בעניין האחר נתבעה הנתבעת בעניין ריביות שנגבו.
בית המשפט התייחס לסוגיית כתב הויתור רק ככל שהוא נוגע לשאלת הריביות שנגבו ואילו התביעה בגין לקויי הבניה התבררה לגופו של עניין. יש להניח, כי לו ביקשה הנתבעת לטעון, כי כתב הויתור חל גם על התביעה בעניין ליקויי הבניה, היה בית המשפט מכריע שם גם בסוגיה זו.
לפיכך, מצאתי מקום לקבוע, כי כתב הוויתור אינו עוסק בזכות התובעים לטעון לליקויי בניה ולתבוע את הנתבעת, ככל שאינה מקיימת התחייבותה בעניין וממילא התובעים אינם נדרשים להשיב כל הנחה שניתנה להם.
24.בשים לב לקביעתי זו, איני נדרשת להכריע בשאלות היות כתב הויתור חוזה אחיד או בשאלת העושק ואעיר הערה אחת ביחס לכל אחת מהטענות. באשר להיות כתב הויתור חוזה אחיד, הרי שבעצם העובדה שהנתבעת התייחסה להליך שבו נדרש בית המשפט לדון בתוקפו של כתב הויתור, נראה על פניו, שאין מדובר במסמך שנערך במיוחד לצורך עניינם של התובעים והנתבעת ככל הנראה נוהגת להחתים על כתב ויתור בעת מסירת החזקה בדירה, כאשר במסמך נותר מקום להשלמה, לפי עניינו של כל אחד מהרוכשים. לעניין העושק, כיוון שהתובעים אינם זוכרים את עצם החתימה על כתב הויתור, בוודאי התובעים אינם יכולים לטעון בכפיפה אחת, כי כתב הויתור נחתם עקב עושק או כפיה.
סוף דבר:
25.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 28,448 ₪.
סכום זה ישא ריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, 21.7.17.
התביעה שכנגד נדחית.
26.אשר להוצאות, הגם שערה אני לסכומים הגבוהים הנקובים בחוות דעת מומחה התובעים, הרי שבשים לב לכך שהתובעים ויתרו על סוגיית הרטיבות ובשים לב לכך שליקויים רבים אושרו על ידי מומחה בית המשפט, מצאתי מקום לאשר עלות חוות הדעת, בסכום מקסימלי של 1,500 ₪.
התובעים ניהלו ההליך בתום לב, היו מוכנים לסיים ההליך לאחר הגשת חוות הדעת וגם ויתרו על חקירות העדים, הגם שהנתבעת לא התייצבה. כמו כן, לא טענו לנזקים בסכומים הגבוהים מחוות דעת מומחה בית המשפט ולכן יש מקום לאשר החזר עבור האגרה במלואה, בצירוף ריבית כחוק מיום הוצאתה ואילך.
הנתבעת תישא גם בעלות חלקם של התובעים בעלות שכרו של מומחה בית המשפט (סך של 2,340 ₪) בצירוף ריבית כחוק מיום התשלום ואילך.
כן תישא הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעים, בסכום של 11,700 ₪, אשר לצורך פסיקתו לקחתי בחשבון את סכום התביעה כפי שהוגש מלכתחילה לעומת הסכום שנפסק בסופו של יום ואת דחיית התביעה שכנגד.
בשולי פסק הדין, ברצוני להתנצל לפני הצדדים על האיחור בנתינתו.
ניתן היום, י"א טבת תשע"ט, 19 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.
