-
לפניי תביעה שעניינה ליקויי בנייה שהתגלו, לפי הנטען, בדירה ובמחסן אשר נרכשו על ידי התובעים מאת הנתבעת, חברה קבלנית אשר בנתה את הבניין בו מצויה הדירה. התובעים טוענים כי זמן קצר לאחר קבלת החזקה בדירה, החלו להופיע ליקויים במערכת הניקוז ובאיטום, אשר לא טופלו כנדרש על ידי הנתבעת, על אף פניותיהם החוזרות. לטענתם, ליקויים אלה גרמו להם לנזקים, לעוגמת נפש ולהוצאות, ומכאן התביעה שלפניי.
-
הנתבעת מצידה כופרת באחריות לליקויים הנטענים, וטוענת כי מקצתם נגרמו על ידי שימוש רשלני של התובעים או כתוצאה משינויים שביצעו בעצמם לאחר המסירה, וכי ככל שהיו ליקויים – אלו טופלו או שולם בגינם פיצוי מוסכם. לטענתה, התובעים מנועים מלהעלות כיום טענות נוספות.
ביום 12.11.24 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי הם מוותרים על חקירת המצהירים מטעמם וכי חלף דיון ההוכחות הוסכם כי יינתן פסק דין מנומק לאחר הגשת הסיכומים. נעמוד עתה על טענות הצדדים בפירוט, בהתאם לסיכומיהם.
טענות התובעים
-
התובעים טוענים כי זמן קצר לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, החלו להופיע ליקויים חמורים, אשר בראש ובראשונה באים לידי ביטוי בנזילה מתמשכת במחסן הצמוד לדירה. לטענתם, הנזילה נובעת מליקוי באיטום הרצפה של המחסן, אשר נמצא מתחת לגינה הצמודה לדירה, ולפיכך מדובר בליקוי שמקורו בבנייה עצמה.
-
עוד טוענים התובעים כי בנוסף לנזילה, קיימת סתימה חוזרת ונשנית במערכת הניקוז, אשר אף היא תולדה של ליקוי תכנוני או ביצועי מצד הנתבעת. לגרסתם, הסתימה מתרחשת באופן קבוע בכל חורף, על אף שלא נעשה כל שימוש חריג במערכת הניקוז.
-
התובעים מוסיפים כי פנו שוב ושוב אל הנתבעת בדרישה לטיפול בליקויים, אך האחרונה סירבה ליטול אחריות ולא שלחה בעלי מקצוע מתאימים. לדבריהם, הנתבעת ניסתה להתנער מאחריות בטענות שונות, תוך ניסיון להטיל את האשמה עליהם או על פעולות שבוצעו בגינה, ואולם אלו אינן הסיבה לליקויים.
-
לטענתם, הנזק שנגרם להם חורג מתחום הנזק הממוני בלבד, שכן ליקויי הבנייה גרמו להם לעוגמת נפש רבה, לפגיעה באיכות החיים, ולשימוש לקוי בנכס שרכשו במיטב כספם.
-
התובעים טוענים עוד כי אין בהסכם המכר או בנספחיו כל תנאי השולל את אחריות הנתבעת לליקויים מסוג זה, וממילא, לא הובהר להם דבר בעת הרכישה בנוגע לויתור כלשהו על זכויותיהם לפי הדין.
-
הם מדגישים כי הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית לחוות הדעת שצורפה מטעמם, לא הציגה ראיות מספקות לסתור את טענותיהם, ובחרה לנהל קו הגנה הכולל הכחשה כלליות של הטענות. לפיכך, לשיטתם, יש לראות בהימנעות הנתבעת מהבאת ראיות כהודאה בטענותיהם.
-
עוד נטען כי ככל שהנתבעת סבורה כי צדדים שלישיים גרמו לליקויים, היה עליה לפעול נגדם בהליך נפרד או לצרפם כצד להליך זה, ולא להטיל את נטל ההוכחה על התובעים.
-
לבסוף טוענים התובעים כי ניסיונות הפשרה שהוצעו על ידי בית המשפט לא מומשו באשמת הנתבעת, שלא הציעה פתרון הולם, וממילא אין בניסיון להגיע להסדר כדי לגרוע מזכותם לתבוע את נזקיהם במלואם.
טענות הנתבעת
-
הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף או לגופה, משאין לה כל בסיס עובדתי או משפטי. לטענתה, עם מסירת הדירה לתובעים ביום 18.11.2018, נחתם פרוטוקול מסירה, אשר לפיו הדירה והמחסן נמצאו תקינים וללא כל טענה מצד התובעים. במשך תקופה של מספר שנים לא נשמעה כל טרוניה מצד התובעים, ולמעשה – התביעה הוגשה רק בחלוף חמש שנים, ללא כל הסבר לשיהוי.
-
הנתבעת טוענת עוד כי בהתאם לנספח א' להסכם המכר, שולמה לתובעים תמורה כספית בסך 60,000 ש"ח בגין טענות לאי-התאמות, ובכך מוצתה זכותם לפיצוי – ואין הם רשאים להגיש תביעה נוספת או נפרדת בעניין זה.
-
לגופו של עניין, הנתבעת כופרת בקיומם של ליקויים תכנוניים או ביצועיים. לגרסתה, הסתימה במערכת הניקוז נגרמה מבקבוק פלסטיק שנמצא בצינור, דבר המצביע על סתימה שנגרמה משימוש רשלני או זדוני של מי מהדיירים, ואין לה קשר לאיכות הבנייה. באופן דומה, הנזילה במחסן - לטענת הנתבעת - נגרמה כתוצאה מפעולות שביצעו התובעים עצמם, ובפרט התקנת גינה והשקיה ישירה מעל המחסן, וכן התקנת מערכת מיזוג שהצנרת שלה פגעה באיטום המקורי.
-
לחלופין, הנתבעת טוענת כי אף אם היו ליקויים כלשהם – הרי שבמסגרת הניסיונות להגיע לפשרה באמצעות בית המשפט, היא הביעה נכונות לשלוח בעלי מקצוע ולבצע תיקונים, אך התובעים סירבו לשתף פעולה, דרשו פתרונות שאינם סבירים, ואף הכשילו את הטיפול.
-
עוד מדגישה הנתבעת כי חוות הדעת מטעם התובעים אינה מהימנה, חסרה פרטים מהותיים, ומתעלמת מהעובדה שליקויים כלשהם נגרמו בשלב מאוחר, ולא נצפו בזמן המסירה או סמוך לה.
-
הנתבעת טוענת כי אין מתקיימים התנאים להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו", שכן אין המדובר בליקויים שאירעו בתחום שליטתה הבלעדית, והנזק הנטען אינו מעיד כשלעצמו על התרשלות מצד הקבלן.
-
לבסוף נטען כי מדובר בתביעה מוגזמת, אשר הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון לקבל כספים שלא בצדק, ויש לדחותה תוך חיוב התובעים בהוצאות לדוגמה.
ההצעה לבצע את התיקון כדרך פשרה
-
יודגש כי בדיון מיום 11.03.2024 הוצע על ידי בית המשפט כי הנתבעת תבקר בדירה ותבצע את התיקונים הנדרשים באמצעות קבלנים מטעמה, תוך שמירה על עיצוב הגינה והחזרת הריצוף במרפסת לקדמותו. באותו דיון הביעו התובעים מורת רוחם מהעובדה שהנתבעת קיבלה מספר הזדמנויות לתקן את התקלה אך בכל פעם התיקון לא פתר אותה. לשיטתם הנתבעת מיצתה את זכותה לתקן בעצמה, והם זכאים עתה לפיצוי כספי בגין הליקויים.
-
הנתבעת, לעומת זאת, הודיעה כי אף שלשיטתה לא קיימים ליקויים שבאחריותה, היא הסכימה לתקנם באמצעות קבלני ביצוע מטעמה, והתחייבה להשיב את המצב לקדמותו לרבות ריצוף המרפסת ושמירה על עיצוב הגינה.
-
למרות הארכות שניתנו לצדדים על מנת לנסות לסיים את המחלוקת בהתאם לפשרה שהוצעה, הודיעו הצדדים בחלוף חודשיים, כי לא עלה בידם להגיע להסכמות וביקשו להמשיך בהליכים בבית המשפט.
-
בהקשר זה הצדדים הוסיפו וטענו בראיות שהוגשו מטעמם וכן בסיכומיהם את הנסיבות שגרמו לאי הצלחת הליכי הפשרה. הנתבעת טוענת כי התקשרה בפועל עם קבלן לצורך ביצוע התיקונים אך לטענתה, התובעים סירבו לאפשר את ביצוע העבודות בטענות שונות, פעם בשל עומס בציוד במחסן, פעם אחרת, עקב בעיות במועד ביצוע העבודה, עד שלבסוף הודיעו כי אינם מעוניינים בתיקון ועמדו על דרישתם לקבלת פיצוי כספי. לגרסת הנתבעת, יש בכך משום סירוב השולל את זכותם של התובעים לביצוע התיקון או קבלת פיצוי.
חוות דעת מומחים
-
התובעים טענו כי חוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעמם נערכה על ידי מומחה מוסמך, והוגשה לתיק בצירוף תצהיר המאשר את אמיתות תוכנה. חוות הדעת כוללת ממצאים ברורים, שלפיהם קיימת נזילה למחסן מתחת לגינה, כתוצאה מליקוי באיטום, וכן בעיה בתכנון ובביצוע מערכת הניקוז, אשר גורמת לסתימות חוזרות ונשנות.
-
עוד נטען כי המומחה ביצע בדיקות בשטח, תיעד את הליקויים בתמונות, והעריך את עלות התיקון הכוללת בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, ופיקוח הנדסי בשיעור של 10% מהעלות. התובעים מדגישים כי חוות הדעת לא נסתרה, שכן לא הוגשה חוות דעת נגדית, ולא זומן לחקירה המומחה מטעמם – ולכן יש לייחס לה משקל מלא.
-
התובעים טוענים כי אי-התמודדות הנתבעת עם חוות הדעת, בין באמצעות חוות דעת נגדית ובין באמצעות חקירה נגדית, מהווה הודאה מכללא עם ממצאי חוות הדעת מטעמם, ולפיכך הם מבקשים לאמצה במלואה ולפסוק פיצוי בהתאם.
-
הנתבעת לעומת זאת, לא הגישה כאמור חוות דעת מטעמה ולא ביקשה לחקור את המומחה מטעם התובעים. בסיכומיה ניסתה הנתבעת למזער מחשיבות חוות הדעת וטענה כי מדובר בהערכה חד-צדדית, אשר אינה לוקחת בחשבון את מכלול הנסיבות, ובפרט את האפשרות שהנזק נגרם כתוצאה משינויים שביצעו התובעים לאחר מסירת הדירה, לרבות שתילה לא מבוקרת בגינה ושימוש לא תקין במחסן. עוד טענה הנתבעת כי הסתימה נובעת על פי חוות דעת המומחה מבקבוק שתיה שנמצא במרזב וכן מהתקנה לא נכונה של המזגן על ידי התובעים.
לטענת הנתבעת, אין לקבל את מסקנות חוות הדעת, שכן מדובר בראיה יחידה, ובמיוחד לנוכח העובדה שהתובעים לא אפשרו לה לממש את זכותה לתקן את הליקויים בעצמה, ומכאן שאין ודאות שהנזקים קיימים בהיקף שנטען.
דיון והכרעה
-
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בחוות הדעת, בסיכומי הצדדים, וביתר הראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.
המסגרת הנורמטיבית
-
על פי הוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג–1973 (להלן: "חוק המכר"), ולפי ההלכות הפסוקות, אחריותו של קבלן לליקויי בניה נבחנת לפי מבחן הסבירות והמקצועיות, תוך התחשבות בתקני הבניה המקובלים ובאמות המידה ההנדסיות. כאשר מדובר בליקויי בנייה שנחשפו לאחר מסירת הדירה, חלה על הקבלן אחריות לתקופה מוגבלת על פי החוק או ההסכם, ובלבד שהליקויים נובעים ממחדלו ולא מאירועים מאוחרים שאינם בשליטתו.
-
עם זאת, הזכות של קבלן לבצע תיקון עצמי של ליקויים, מוכרת בפסיקה כאמצעי ראוי להקטנת הנזק, ובלבד שהתיקון מוצע תוך זמן סביר ובתום לב, מבלי לפגוע בזכויות היסוד של הרוכש (ראו: ע"א 656/99 בר-שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח' פ"ד נז (5) 1) (להלן: "עניין בר-שירה"). סירוב בלתי סביר של רוכש לאפשר את התיקון, עלול לשלול ממנו את הזכאות לפיצוי כספי.
השאלות השנויות במחלוקת
-
במקרה שלפניי יש לברר, בין היתר, את השאלות הבאות:
-
האם קיימים הליקויים הנטענים (נזילה וסתימה) ובאיזו מידה הם נובעים מאחריות הנתבעת?
-
האם לתובעים עומדת עילת תביעה לפיצוי כספי, או שמא היה עליהם לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים?
-
האם נספח א' להסכם המכר, בו נקבע פיצוי כספי לתובעים בגין אי-ההתאמה, שולל את זכותם לתבוע בגין הליקויים הנדונים בתביעה זו?
קיומם של ליקויים
-
מטעם התובעים הוגשה חוות דעת הנדסית, אשר זיהתה חדירת רטיבות למחסן מתחת לגינה, וכן קושי תכנוני או ביצועי במערכת הניקוז של הדירה. חוות הדעת קובעת, בין היתר, כי הנזילה נובעת מליקוי באיטום, ואילו הסתימה נובעת מתכנון לקוי של שיפועי צנרת הניקוז.
-
בהיעדר ראיות סותרות, ומשלא עלה בידי הנתבעת לסתור את ממצאי חוות הדעת, אני מקבל את מסקנות המומחה מטעם התובעים, וקובע כי אכן קיימת נזילה במחסן הנובעת מליקוי באיטום שמקורו בבנייה, וכן ליקוי במערכת הניקוז הגורם לסתימות חוזרות.
-
מכאן, יש לקבוע כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח את קיומם של הליקויים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין עבודות הבנייה שבוצעו על ידי הנתבעת.
אי הגשת חוות דעת
-
תקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת כי "רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט".
-
התובעים הגישו חוות הדעת מטעמם ולכן חלה במקרה זה תקנה 87(ו) לאותן תקנות אשר קובעת כי "רצה בעל דין שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (ה), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו עניין, יגיש אותה לבית המשפט לא יאוחר משלושים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט".
-
הנתבעת לא הגישה חוות דעת וברי כי מדובר בהימנעות מהבאת ראיה חיונית המצויה בשליטתה. התוצאה היא שבית המשפט רשאי לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים כראיה מהימנה שלא נסתרה (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלמה, פ"ד מה(4) 651).
-
במקרה זה, הנתבעת לא הציגה חוות דעת מטעמה, לא ביקשה לחקור את המומחה מטעם התובעים, ולא הציגה ראיות מהימנות כדי לסתור את ממצאיו. לפיכך, אין בפני בית המשפט תשתית ראייתית אשר תערער את ממצאי חוות הדעת שהוגשה, ויש מקום לייחס לה משקל ראייתי משמעותי לצורך ההכרעה.
אובדן זכות התיקון של הקבלן
-
הלכה היא כי כאשר מוצע תיקון בתום לב ובאופן סביר, יש לאפשר לקבלן את הזכות לבצע את התיקון בעצמו. אולם זכות זו אינה מוחלטת, והיא כפופה למבחנים של תום לב, זמן סביר ויכולת ממשית של הקבלן לבצע את התיקון.
-
בענייננו, אכן הוצע לתובעים לבצע תיקונים בשלב מתקדם של ההליך, ואולם התובעים טענו – באופן שיש בו ממש – תקופה ארוכה מאז מסירת הדירה שבה הנתבעת הכחישה כל אחריות, וכי היא ניסתה לבצע תיקונים שלא צלחו או נדחו שוב ושוב, ולפיכך אינם רואים עוד תוחלת בהצעות אלו.
-
התובעים טוענים כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים, ולכן הם זכאים לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם.
-
זכותו של קבלן לדרוש שיאפשרו לו לבצע תיקון ליקוי בניה (במקום פיצוי כספי) מכוח הסכמי מכר ומכוח הוראת סעיף 4 ב' לחוק המכר, אינה זכות מוחלטת. השאלה האם יש לאפשר למוכר לתקן בעצמו את הליקויים שנתגלו בדירה, או שמא יש לחייבו בפיצויים תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. הפסיקה קבעה כי החלטה בעניין זה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 28.02.05)) (להלן: "עניין סגל"). משלא מילא הקבלן חובתו במשך זמן ממושך, זכות זו מתבטלת.
-
כמו כן, מתן אפשרות לקבלן לביצוע תיקונים בעצמו, מחייבת הפעלת מנגנון פיקוח באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, ומנגנון פיקוח כזה מעצם טיבו טעון הוצאה כספית לא מבוטלת.
-
בנסיבות אלה, אינני רואה בהתנהלות התובעים סירוב בלתי סביר העולה כדי שלילת זכותם לפיצוי. נהפוך הוא – היעדר פעולה יעילה ומיידית מצד הנתבעת בעבר, והכשל החוזר בטיפול בתלונות, מצדיקים את דרישת התובעים לפיצוי כספי במקום תיקון עצמי בשלב זה.
-
אכן הפסיקה קובעת כי כאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן (ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ (פורסם בנו, 04.08.02)), אך קביעה זו תקפה במישור היחסים בין הצדדים לפני הגשת התביעה ובפרט בתקופת הבדק.
הנספח להסכם והסכום ששולם
-
הנתבעת טוענת כי שילמה סך של 60,000 ש"ח בגין אי-התאמות על פי נספח א' להסכם, ובכך מוצתה זכותם של התובעים לפיצוי. דא עקא, מעיון בטענות הצדדים ובנספח עצמו לא הוכח כי מדובר בפיצוי כולל וסופי בגין ליקויים מהסוג שהתגלו בדירה ובמחסן, ובוודאי לא בליקויים שעניינם איטום וניקוז.
-
במקרה זה, נספח ההסכם אינו כולל ויתור מפורש וברור על כל טענה עתידית, וממילא אין הוא חל על ליקויים שלא התגלו בעת החתימה או לא נכללו ברשימת אי-ההתאמות שצורפה לו. לפיכך, לא מצאתי כי יש בכך לשלול את זכותם של התובעים לתבוע בגין הליקויים שבמחלוקת (ראה עניין בר שירה, פסקה 18 לפסק דינה של השופטת נאור).
אחריות הנתבעת ומסקנות
-
כאמור, התובעים הציגו חוות דעת מקצועית מטעמם, אשר התייחסה לשני ליקויים עיקריים: חדירת מים למחסן עקב איטום לקוי, וסתימה בתשתית הניקוז. חוות דעת זו לא נסתרה. הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה, ואף לא הביאה עדות מומחה לסתור את קביעות המומחה מטעם התובעים. בנסיבות אלה, ולאחר שעיינתי בתוכן חוות הדעת ובנימוקיה, אני מקבל את מסקנותיה במלואן.
-
בנסיבות אלה, ומשקבעתי כי מדובר בליקויים שמקורם בתכנון או ביצוע רשלני של הנתבעת או מי מטעמה, הרי שלנתבעת חלה אחריות על פי הדין, ובפרט לפי חוק המכר, לתקן את הליקויים או לפצות את הרוכשים בגינם.
-
אשר לטענת הנתבעת שלפיה האחריות לליקויים מוטלת על התובעים, בין אם מחמת שינויים שביצעו לאחר המסירה ובין אם עקב שימוש בלתי סביר או הימנעות מביצוע פעולות תחזוקה — טענה זו לא הוכחה כדבעי. הנתבעת לא הציגה תיעוד מדויק על מצב הדירה בעת המסירה, לא הציגה ראיות לשינויים שבוצעו על ידי התובעים, ולא הובא עד שיכול היה לשפוך אור על התנהלות התובעים או על מצבה של הדירה בעת הרלוונטית. משכך, יש לדחות טענה זו.
-
טענת הנתבעת להיעדר אחריות נוכח חתימה על פרוטוקול מסירה – אף היא אינה משכנעת. פרוטוקול מסירה אינו מהווה ויתור כולל על טענות עתידיות, ובוודאי שאין בו כדי לשלול אחריות לליקויים סמויים שמתגלים רק לאחר שימוש סביר בנכס.
-
בהקשר זה יש לציין כי, לא הובהר האם מדובר בליקויים שנוצרו לאחר המסירה או שהיו קיימים קודם לכן, ושנית – לא הוכח כי ויתור כזה עומד בתנאי תום הלב ושלא מדובר בתניה מקפחת. מעבר לכך, גם לו הייתה תניה כזו רלוונטית, הרי שבהתאם להצעה שהועלתה בדיון מיום 11.03.24, הנתבעת הסכימה לאתר את הליקויים ולתקנם באמצעות קבלנים מטעמה, דבר המהווה הודאה מסוימת באחריות אף כי היא ביקשה לסייג את הסכמתה להעדר אחריות.
-
הצעה זו הייתה יכולה להביא לסיום המחלוקת בדרכי שלום, אולם לפי התשתית העובדתית שהונחה בפניי, התובעים סירבו לאפשר לנתבעת לבצע את העבודות, בנימוקים שונים שבמהלך הזמן השתנו, עד שבסופו של דבר הודיעו כי אינם מעוניינים עוד בתיקון אלא בתשלום פיצוי כספי. סירוב זה, גם אם אינו חוסם את התביעה, עשוי להשפיע על גובה הפיצוי הראוי בנסיבות.
הפיצוי
-
משקבעתי כי הנתבעת אחראית לקיומם של הליקויים, וכי סירוב התובעים לתיקון לא היה בלתי סביר, הרי שזכאים הם לפיצוי כספי בגין תיקון הליקויים. בהתאם לחוות הדעת, עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של 80,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי בשיעור של 10%, הכל בתוספת מע"מ.
-
לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי נוסף בגין עבודות לא צפויות כפי שקבע המומחה מטעמם, שכן עבודות אלו טענות הוכחה שלא הובאה כל ראיה בגינם. כך גם לגבי עבודות לשחזור הגינה והעתקת המזגן.
-
באשר לעוגמת נפש – ליקויי בנייה בדירה חדשה, בפרט כאלה הגורמים לנזילה, לסתימות חוזרות ולאובדן הנאה מהנכס, מצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, יש להביא בחשבון את טיב הנכס; היקף הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על השימוש היומיומי בדירה; התנהלות הצדדים לפני ההליך המשפט ובמהלכו; עלות תיקון הלקויים ועוד (ראו: עניין סגל, פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל).
בענייננו, לא מצאתי כי מדובר בליקויים הפוגעים באורח יסודי בשימוש בדירה למגורים, אם כי בשימוש במחסן והטרדה מתמשכת כתוצאה מן הליקויים.
בכל אופן, קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' (פורסם בנבו, 17.04.94)) ולכן בנסיבות העניין, מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום כולל של 5,000 ₪.
סיכום ומסקנה
-
אני מקבל את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין הליקויים האמורים. בהתחשב בהערכת המומחה שצורפה, אשר לא נסתרה, ובצורך האפשרי לבצע פירוק והרכבה מחדש של ריצוף, עבודות איטום וניקוז, אני פוסק לתובעים את הסכומים הבאים:
-
פיצוי בגין עלות תיקון הליקויים – 80,000 ₪ ומע"מ;
-
פיקוח הנדסי – 8,000 ₪ ומע"מ;
-
עוגמת נפש – 5,000 ש"ח;
-
ההוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד – סך כולל 12,000 ₪ .
-
הסכומים האמורים ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן – יישאו ריבית שקלית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ה, 02 יולי 2025, בהעדר הצדדים.
