רוזנפלד ואח' נ' גבעת שחמון בע"מ

1. התובעים רכשו מהנתבעת דירה דו-קומתית ("דופלקס") ברחוב דרך הבשמים בעיר אילת, צופה אל הים ואל ההרים. לכל אחת מהדירות הוצמדה בריכת שחייה פרטית. בריכה זו תוכננה כך, שקרקעיתה מוקמה מעל לסלון של דירת המגורים שמתחתיה. הסכם הרכישה נקשר בשנת 2010 והדירה נמסרה לתובעים בסוף 2011. חודשים מספר לאחר האכלוס התחוור לתובעים כי הבריכה, הצמודה לדירתם, דולפת. בהעדר-פתרון, הם הגישו את תביעתם זו. הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים אך בירורה עוכב בשל הליך מקביל, שבין הנתבעת לבין הללו. פסק דיני זה מקיף, אפוא, את התביעה העיקרית בלבד.

טענות התובעים

2. התובעים הסבירו, שהדירה הוצגה להם כמיזם ייחודי: בעלת נוף עוצר נשימה של הרי אילת ושל הים האדום; ברמה גבוהה של גימור וגולת הכותרת – בריכת השחייה הפרטית. בשל כל אלה שילמו התובעים עבור הנכס תמורה בשיעור גבוה מזה הנהוג בעיר אילת. לדאבונם, סמוך לאחר האכלוס התגלו נזילות חמורות הן בקרקעיתה של הבריכה והן בדפנותיה. הנזילה גרמה לחדירה של מים, לנזילות ולהצפות הן בדירתם של התובעים והן בדירות נוספות במיזם. מיד עם גילויה פנו התובעים לנתבעת וזו, כך נטען, לא הכחישה את הליקוי אולם ביקשה לדחות את תיקונו עד אשר יתבהר מקורו. כך, במשך קרוב לשלוש שנים הוחלפו בין הצדדים תכתובות; הבריכה לא תוקנה ועמדה כל העת הזו ללא שימוש.

3. על מנת לסיים את הפרשה העגומה ולוודא שהבריכה תתוקן, הסכימו התובעים לחתום על הסכם ויתור. הנתבעת התחייבה לתקן את הבריכה ואילו התובעים נדרשו לוותר על כל טענה כלפיה. הם הסכימו אף לוותר על איכותו של התיקון והסכימו להקטנתה של הבריכה ולהעברתה אל החזית, באופן שיכער אותה ויחסום את הנוף ובלבד, שהדבר יביא לפתרון הליקויים וישקם את המוניטין הגרוע שנוצר למיזם. אלא, שגם עבודות התיקון, לאחר שהבריכה הוקטנה בשטח של שני מטרים רבועים, לא פתרו את הבעיה. אדרבה, נתגלו ליקויים חמורים עוד יותר.

4. לשם הדגמה פירטו התובעים קשיים, שעמם הם נאלצו להתמודד: קצרי-חשמל בדירה עקב מים, שנגעו במנוע המשאבה; חדר המכונות של הבריכה המשיך לנזול ולהציף את מרפסת הדירה; תאורת הבריכה ניתקה ממקומה, לרבות חוטי חשמל ששכבו על קרקעיתה של הבריכה ומנעו כל שימוש בה. לנתבעת, נטען, ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את הנזקים הללו אך ללא הועיל. עוגמת נפש רבה נגרמה בשל ההידרשות היומיומית לליקויים ובשל הכורח לגור בדירה, שפשׂו בה רטיבות, עובש, פטרת וריקבון.

5. לטענת התובעים, בשל הליקויים הללו נפגע המוניטין של המיזם. מתווכים ורוכשי דירות בעיר אילת מדירים את רגליהם ממנו. ערכה של הדירה – צנח. ניסיון להעמידה למכירה לא צלח. הוסף והוסבר שבין הנתבעת לבין האדריכל, המפקח ומתכנני הקונסטרוקציה בבנין, הם הצדדים השלישיים, מתנהלות תביעות בהליך נפרד ובו מלינה הנתבעת עצמה על ירידת הערך של הדירות במיזם, בשל מחדליהם הנטענים של גורמים אלה. התובעים, הודגש, רכשו את דירתם מידיה של הנתבעת ואין להם יריבות עם שום גורם אחר, שאליו מבקשת הנתבעת להפנותם.

בסיכומיהם ויתרו התובעים על הסכום שנקבו בכתב התביעה: 1,300,000 שקלים. הם העמידו את תביעתם על מרכיבי-הפיצוי, שצוינו בחוות דעתו של המומחה מטעמו של בית המשפט, בתוספת של פיצוי לא ממוני ובסך הכול: 937,200 ש"ח.

טענות הנתבעת

6. הנתבעת גרסה שהתובענה התיישנה ולכל הפחות הוגשה בשיהוי ניכר. התובעים, כך הוסבר, טענו לקיומם של ליקויים לאחר שעברה תקופה בת שנה וחצי מהמועד ובו הם קיבלו את דירתם; בעוד שחוזה הרכישה שחרר את הנתבעת מן החובה לתקן ליקויים שנתגלו באיחור. באופן פרטני לגבי הבריכה הוסבר, שהנתבעת פעלה מלוא המרץ למציאתו של פתרון הולם לכלל הבריכות במיזם. פתרון כזה אכן נמצא ויושם, באמצעותה של חברה, המתמחה בכך ואיננה צד לתובענה זו. התיקונים בוצעו והתובעים חתמו על טופס של ויתור על תביעות עתידיות כלפי הנתבעת.

הנתבעת דחתה גם את הטענה לירידת ערכה של הדירה. לגרסתה, התמורה ששילמו התובעים הייתה, לאחר הנחה, סך של 900 אלף ש"ח. דירות זהות נמכרו במיזם במחיר גבוה מזה. טענתם של התובעים לירידת הערך "נבלעת", אפוא, בסכומה של ההנחה שהם קיבלו.

7. אשר לליקויים הנוספים, נטען שחלקם כלל לא חוסה תחת הוראותיו של חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. ממילא, אחריות לתיקונם של ליקויים או לפיצוי בגינם רובצת לפתחו של הקבלן הראשי: חברת שלמה אזולאי ובניו בע"מ ושל בעל המניות בחברה זו, מר יצחק אזולאי (הצדדים השלישיים 8 ו-9, בהתאמה).

דיון

התובענה לא התיישנה

8. לא אוכל לקבל את טענתה של הנתבעת כי התובענה התיישנה. התובעים לא שקטו על שמריהם. הם פנו אל הנתבעת שוב ושוב, בזמן אמת. כך נלמד, בין היתר, ממכתב, ששיגר התובע כבר ביום 1.6.2013 אל נציג הנתבעת וזו לשונו:

בהמשכו של אותו מכתב פירטו התובעים והסבירו כל אחד מהליקויים. בעדותו הוסיף התובע כי הוא פנה אל הנתבעת, בכלל זה טלפונית, אף טרם שיגורו של המכתב (פרוטוקול, בעמ' 16, ש' 19-9; ש' 27-23 ומש' 30).

אלא, שהנתבעת הבטיחה לטפל. היא דרשה מפורשות מן התובעים להמתין עד ליישומו, בידיה, של פתרון. היא הוסיפה ונטעה בתובעים מחשבה כי טענותיהם זוכות להתייחסות. לאורך תקופה ארוכה משכה הנתבעת את התובעים באף, בלי להשלים את הדרוש תיקון. התביעה הוגשה לאחר, שהתובעים נכחו לדעת כי כל פתרון לא יושם בהצלחה. עילתה של התביעה לא התיישנה ואיני סבור אף שזו הוגשה בשיהוי.  

משמעותו של כתב הוויתור

9. אמת, התובעים חתמו על מסמך שכותרתו "כתב ויתור והתחייבות בלתי חוזר" אשר מוען אל הנתבעת. עם זאת, לא אוכל לקבל את הטענה כי החתימה על מסמך זה סתמה את הגולל על הכוח להגיש תביעה זו. ההלכה מכירה אמנם בקושי, המונח לפתחו של בעל דין, שנקשר בכתב ויתור. עמד על כך, במקובץ להלן, כבוד השופט יצחק עמית:

"מבחינת תוקפו המשפטי של כתב הוויתור, יש לזכור כי הוא שואב את כוחו הנורמטיבי מהסכמת הצדדים, דהיינו מכוח דיני חוזים. נקודת המוצא היא אפוא כי כתב הוויתור הוא ככל חוזה אחר, אשר ניתן להעלות כלפיו טענות חוזיות, לרבות טענה לפגם בכריתה. האפשרות לתקוף כתב ויתור במסגרת הליך משפטי, או לבקש את ביטולו על יסוד טענה של פגם בכריתה, מעוררת קושי אינטואיטיבי. בבסיסו של כתב ויתור עומדת השאיפה למנוע התדיינויות משפטיות, על כל הכרוך בכך, והתדיינות נוספת לגבי תוקפו של כתב הוויתור או היקפו מסכלת את מטרתו של כתב הוויתור. דהיינו, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה חוזית, ורצונם המשותף הוא למנוע הליכים משפטיים עתידיים, יש קושי בכך שאחד מהם יחזור ו'יגרור' את חברו לבית המשפט. לכאורה אין לדבר סוף, ותוצאה זו פוגעת בסופיות הפשרה, בוודאות המשפטית וכמובן גם באינטרסים של הנתבע" (ע"א 7379/18 יצחקי נ' יצחקי, בפסקאות 14-12 לפסק דינו (פורסם באתר הרשות השופטת, 18.12.2019)).

ברם עצם החתימה על כתב ויתור לא תוכל, דרך כלל, לעמוד בדרכו של בעל דין לטעון נגד כתב הוויתור הזה ובעקבות כך לתבוע את נזקיו בבית המשפט. הוסיף כבוד השופט עמית:

"למרות זאת, אין מנוס מן המסקנה שלפיה כתב ויתור אינו סוף פסוק ומעמדו אינו דומה ל'צו חוסם' שמונע מלכתחילה את הגשת התביעה. אילו כתב הוויתור עצמו היה חסין מתביעות, היינו מגיעים למצב שבו לא ניתן לברר אם הוויתור על זכות התביעה נעשה כדין ומרצון. חשש זה, מפני שלילת זכות הגישה לערכאות לגבי העילה המהותית, גובר על יתר השיקולים והחששות מפני הליך משפטי מיותר והטרדת הנתבע. בנוסף, כלל שמקנה חסינות מוחלטת לכתב ויתור, מעורר חשש מפני פגיעה בלתי הפיכה בזכות הגישה לערכאות. לעומת זאת, האפשרות להעלות טענות נגד תוקפו והיקפו של כתב ויתור, אמנם פוגעת בנתבע, אך פגיעה זו ניתנת לתיקון, למשל באמצעות חיוב התובע בהוצאות משפט. שני טעמים תומכים באפשרות להעלות טענות נגד תוקפו של כתב הוויתור: עוצמת האינטרסים המתנגשים, וההיתכנות של ריפוי הפגיעה.

מסקנה: כתב ויתור, כשלעצמו, אינו חסין מפני טענות משפטיות-חוזיות נגד תוקפו המשפטי. ככל חוזה, כתב ויתור נתון לפרשנות, ניתן להעלות כלפיו עילות חוזיות שונות, ובין היתר חוסר תום-לב, טעות והטעיה, וכן עושק וכפיה" (שם, שם).

10. מן החומר שלפנַי עלה כי התובעים סבלו רבות מליקויי הבנייה ובעיקר מן הנזילה בבריכה. הם אכן הסכימו לוותר על טענותיהם כלפי הנתבעת בנוגע לבריכה ולליקויים בה, אלא שהסכמה זו הותנתה בכך שהבריכה תתוקן. אביא מלשונו של כתב הוויתור, שמיום 2.5.2014:

"הואיל ואנו [התובעים] מעוניינים בתיקון/שיפוץ הבריכה שבדירה [...] לרבות העברת מכלול חדר המכונות של הבריכה ממקומו הנוכחי בחצר הדירה אל מיקום שיוקצה לכך בתוך שטח הבריכה [...]

אנו מאשרים כי הובא לידיעתנו כי במסגרת תיקון הבריכה יועבר מכלול חדר המכונות ממקומו הנוכחי שבחצר הדירה אל תוך שטח הבריכה ולאור כך יקטן אורך הבריכה בכ-1 מטר לעומת אורך הבריכה עובר לתיקון [...] ואין לנו כל התנגדות לכך [...]

בכפוף לתיקון הבריכה על פי עקרונות מסמך זה, לא יהיו לנו ו/או למי מטעמנו כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות כלשהן מה[נתבעת] ו/או כנגד מי מטעמם החברה ביחס ובקשר כלשהו עם הבריכה ו/או ביחס לליקויים (לכאורה) הקשורים בבריכה, ככל שהיו כאלו" (המוצג הרביעי לתצהיר-הנתבעת. הסוגריים העגולים הם במקור; ההדגשה הוספה).

התובעים הסכימו גם לכך, שהאחריות לתיקונים תוטל על כתפיה של חברה אחרת, נופש פעיל שמה ואין היא צד להליך זה. ברם גם הסכמה זו הותנתה בתיקונה המוצלח של הבריכה:

"בכפוף לאמור, אנו מאשרים בזאת כי האחריות בגין ליקויים ו/או תקלות ו/או בעיות כלשהן הקשורות לבריכה ו/או למערכותיה תינתן ע'י חברת נופש פעיל [...] אשר תבצע את התיקון בבריכה" (שם, ההדגשה הוספה).

11. אמת, תיקונה של הבריכה באחריותה של הנתבעת, גם אם בביצועה בפועל של אחרת, היה תנאי ובלעדיו-אין להתחייבות התובעים שבהסכם הוויתור. התנאי האמור קולע את כתב הוויתור להגדרתו של חוזה על תנאי, כקבוע בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:

הכרעה בשאלה אם הסכם, או תניות שנקבעו בו, קולעים להוראה זו שבחקיקה, דורשת התחקות על אומד דעתם של הצדדים לו. באחת הפרשות בואר כך, במקובץ:

"שאלת מהותו של חוזה – אם מותנה הוא אם מוחלט, וכן שאלת סיווגו של התנאי, במידה ואכן מדובר בחוזה על-תנאי, נבחנות שתיהן באמצעות התחקות אחר דעתם של הצדדים לחוזה, שהיא המקור הראשי לפרשנותם של חוזים בכלל. מדובר במבחן אובייקטיבי, לפיו נבחנת כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת באופן חיצוני בלשון החוזה ובנסיבות שאפפו את כריתתו. לפיכך, על מנת להשיב על השאלה האמורה במקרה דנן, יש בראש ובראשונה לבחון את שנאמר בהסכם...

אמנם, גם כשצדדים לא קובעים במפורש כי החוזה שביניהם מותנה בתנאי, ניתן להסיק על קיומו של תנאי כזה מכללא, תוך בחינת כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת בתוכן החוזה ובנסיבות כריתתו" (ע"א 6018/03 מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ נ' ליאור, בפסקאות 15 ו-16 לפסק-הדין (פורסם באתר הרשות השופטת, 21.1.2007)).

12. התובעים לא כיחדו, שהם חתמו על כתב הוויתור ושתנאיו היו מקובלים עליהם, אולם היה זה רק בכפוף לכך, שהבריכה בביתם תתוקן:

התובע שב והדגיש, שהסכמותיהם שלו ושל רעייתו הותנו בתיקונה של הבריכה אשר לא צלח:

13. תמיכה לטענה כי הליקויים לא תוקנו ניתן למצוא במכתב מיום 17.8.2015, ששיגרו התובעים לנתבעת:

"לצערנו הרב למרות בקשות חוזרות ונשנות, תכתובות רבות ואין ספור שיחות בינינו לבין נציגי [הנתבעת,] עדיין לא קיבלנו התייחסות למרבית הליקויים אשר התגלו בדירה, למעט הליקוי החמור מאוד בבריכת השחייה בדירה, אשר ה'טיפול' שהוענק לבעיה זו בוצע בצורה מחפירה [...]

רק בחודש אפריל 2014, 3 שנים  לאחר [כניסתנו לדירה וגילויָם של הליקויים בבריכה] (שבמהלך תקופה זו הבריכה לא הייתה פעילה ובכך נמנעה מאתנו הזכות להשתמש בה) ולאחר מספר רב של שיחות [...] עודכנתי כי יחלו טיפול בבריכה. [...]רק לאחר חודשים החלו עבודות התיקון בבריכה ואשר נמשכו כשנה והסתיימו בחודש מרץ 2015. עם סיום העבודות, התגלו ליקויים חמורים בעבודות התיקון אשר הובאו לידיעת [הנתבעת] באופן מידי.

בין הליקויים שהתגלו[:] כיסוי העץ המכסה את חדר המכונות נבנה בצורה לקויה [...]; גופי התאורה שהותקנו בבריכה השחייה הותקנו גם הם בצורה לקויה ועקב כך נפלו מקיר הבריכה ונכון לתאריך מכתב זה הינם שוכבים בקרקעית הבריכה[...]; מערכת המילוי האוטומטי שהייתה מותקנת בבריכה ואשר הועתקה לחדר המכונות החדש נפגעה ו/או הותקנה בצורה לקויה [ו]כשלה בתפקידה, דבר שג[ר]ם להצפת מרפסת הדירה" (הנספח החמישי לתצהיר-התביעה).

גם התכתבויות "וואטסאפ", שהוחלפו בין התובע לבין נציג מטעמה של הנתבעת, מעידות על כך שהבריכה לא תוקנה. בפנייה מיום 29.8.2015 כתב התובע: "בנושא הבריכה, חוטי חשמל זרוקים בתוכה ושוב עונת רחצה שהילדים שלי לא יכולים להשתמש בבריכה כי לאף אחד מכם לא אכפת". בהתכתבות נוספת מיום 18.2.2016 הוא הלין: "לא ברור לי מדוע הזלזול הזה – נא לסיים טיפול בבריכה עד ליום ראשון. אין לי כוונה להפסיד עוד עונת קיץ לילדים בגלל האוזלת יד הזו". ביום 23.2.2016 כתב התובע כך: "1. על הבריכה עד עכשיו לא התייחסתם – אם הכל תקין אני ממלא אותה. 2. את הכיסוי של החדר מכונות (כיסוי הדֵק) עדיין לא תיקנו [...] לא ברור לי מה בדיוק אתם עושים – אבל [מה] שאני יודע בוודאות זה שאתם עושים ממני צחוק. [...] בשיא הרצינות, נמאס לי" (הנספח השישי לתצהיר-התובעים. הסוגריים העגולים הם במקור).

14. לאמור, משהתנאי לכניסתו לתוקף של כתב הוויתור – תיקונה של הבריכה – לא התקיים, כך גם ויתורם של התובעים על טענות כלפי הנתבעת. קביעתי היא, שהתובעים זכאים לתבוע מהנתבעת את נזקיהם בגין כל הליקויים בדירתם, לרבות אלה שמקורם בבריכה.

ליקויי הבנייה

15. לבחינתם של הליקויים בנכס מונה מטעמו של בית המשפט המהנדס והשמאי, מר אייל שנהב. המומחה הגיש לבית המשפט חוות דעת מפורטת ומנומקת היטב ובה הוא מנה את הקשיים שמצא. חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ולו מעט, בחקירתו הנגדית. נמצא לי מקום לאמצה במלואה בכל הנוגע לליקויי הבנייה. להלן סיכום ממצאיו של המומחה, בהתאם לפרקים ב' וג' לחוות הדעת מיום 21.12.2021:

בהתאם, התובעים זכאים לפיצוי בראש זה של התביעה בסך, כולל מע"מ, של 60,840 ש"ח. המומחה קבע כי: "משך ביצוע התיקונים 8 ימים בהם הדירה ראויה למגורים" (שם), כלומר שאין נדרש לפסוק דמי פינוי או דיור חלופי. עוד מצא המומחה שנדרש פיקוח הנדסי ועלותו הוערכה בסך של 5,200 ש"ח ובסך הכל: 66,040 ש"ח.

ירידת ערכה של הדירה

16. בחינתה של הטענה לירידת ערכה של הדירה אינה מצריכה מאמץ מורכב. כך הוא מכיוון, שנציגהּ של הנתבעת, מר עופר גלזר, הודה בעצמו כי הליקויים בבריכות שבמיזם פגעו במוניטין של הדירות והקשו מאוד על מכירתן:

דבריו אלה של נציג הנתבעת לא מותירים, אפוא, כל מקום לספק בדבר ירידתו המשמעותית של ערך הדירות במיזם, לרבות זו של התובעים, בהשוואה לדירות במאפיינים זהים, שנמכרות היו ללא ליקוי.

17. לא אוכל לקבל את הטענה ולפיה התמורה, ששילמו התובעים בעת הרכישה, כבר גילמה את שיעורה של ירידת הערך הזו. השמאי המומחה מטעמו של בית המשפט קבע בחוות דעתו כי "מניתוח עסקאות [של דירות] שנמכרו לאחר רכישת הנכס על ידי התובעים, עולה כי עוד לפני האכלוס (וללא קשר לגילוי מקרי הרטיבות בפרוייקט), נמכרו דירות דומות במחיר נמוך יותר [מן המקובל] בכ-150-100 אלף שקלים. התובעים רכשו את הדירה במחיר גבוה יחסית לאותו מועד" (פסקה 13.7 לחוות הדעת. הסוגריים העגולים הם במקור). גם ממצאיו אלה של המומחה לא נסתרו.

18. שנית, נציגהּ של הנתבעת העיד מפורשות על הסיבה להנחה שניתנה לתובעים: קושי תזרימי, שבו נתונה הייתה הנתבעת באותה העת:

"[טרם האכלוס], [ה]מחיר שמכרנו דירות זהות לחלוטין [לזו של התובעים] בפרויקט, [היה] במחיר של 3.7 [מיליון ש'ח]. זה לא רק שזה היה המחיר [לפי] מחירון, [אלא] זה [המחיר ששולם] בפועל והיו מכירות [במחירים] כאלה. ה[נתבעת] נקלעה לאיזושהי סיטואציה, שהיא הייתה צריכה מזומנים ויצאנו במבצע ומכרנו את הדירות במחיר [שהוא] משמעותית יותר זול, על מנת להכניס כסף לחברה כדי שנוכל להמשיך לפעול" (פרוטוקול, בעמ' 27, ש' 31-26).

נציג הנתבעת הוסיף והעיד כי ההנחה, שלה זכו התובעים, לא הייתה קשורה כלל ועיקר לליקויי הבנייה בבריכות, שהרי באותה העת המיזם טרם אוכלס והליקויים טרם התגלו:

"בחרנו, מחוסר ברירה, להוריד משמעותית את מחיר הדירה, שהרי זה נעשה הרבה טרום האירועים המיוחסים לבריכות השחייה פה, אז מן הסתם עשינו את זה מכו[ר]ח, לא מרצון. אף אחד לא רצה למכור בזול" (שם, בעמ' 28, ש' 4-2).

ובשלישית:

19. ראיה נוספת למסקנה זו היא העובדה, שבמשא ובמתן אשר קדם לקשירתו של הסכם המכר לא נאמר לתובעים דבר על אודות ליקויים. התובעים לא הועמדו לפניה של בחירה לוותר על רכישתה של הדירה הפגומה או לרכוש אותה במחיר מוזל, המגלם השלמה עם ליקויים כלשהם, שכאמור נתגלו רק מאוחר יותר.

20. המומחה מטעמו של בית המשפט, מר שנהב, מצא מקום לשום את מחיר הדירה ב"גישת ההשוואה", המבוססת על ניתוח של עסקאות מכירה של נכסים דומים בסביבה, בהתאמות הנדרשות. המומחה בחן את מחירי הדירות במיזם בין השנים 2021-2007 והשווה אותם למחירים של דירות גג ושל דירות גן, שנמכרו בסביבתו של המיזם בין השנים 2018-2016. הוא העריך את שווי השוק של הדירה לפי סך של 14,100 ש"ח למטר מרובע ובסך הכול, במעוגל: 3,260,000 ש"ח. ירידת הערך, שמקורה בליקויי הבנייה, העמידה, לפי הערכתו של המומחה, את שוויו של מטר מרובע על 11,985 ש"ח ואת מחיר הדירה, במעוגל, על 2,750,000 ש"ח. השווי פחת, אפוא, ב-510 אלף ש"ח (פרקים 15-14 לחוות דעתו של המומחה). גם בסוגיה זו לא נסתרו קביעותיו של המומחה ואני מאמצן במלואן.

21. אני מקבל את התביעה גם בראש זה. בצירוף שיעורה של ירידת הערך לעלות התיקון של הליקויים שנתגלעו, זכאים התובעים לפיצוי בסך של 576,040 ש"ח.

עוגמת נפש

22. נזק, שאיננו ממוני, נדרש כי יקיים יחס הולם לזה, הנפסק בגין הנזק הממוני, כשבזה האחרון העיקר. ענין הוא לאומדנה, המביאה בחשבון מכלול של שיקולים:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד" (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בפסקה 16 לפסק-הדין (פורסם באתר הרשות השופטת, 28.2.2005)).

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, לרבות את מהותם של הליקויים, את העלות המוערכת של תיקונם ואת מידת השפעתם על חייהם של התובעים ובני ביתם, נמצא לי מקום להעמיד את שיעורו של הפיצוי בראש זה של נזק על סך של 40 אלף ש"ח.

התוצאה

23. אני מקבל את התובענה, על כל עילותיה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 616,040 ש"ח. בצירוף הפרשים של הצמדה ושל ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-הגשתה של התביעה ועד היום עומד סך זה על 729,557 ש"ח.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים, יחד ולחוד, סך של 31 אלף שקלים להוצאותיהם ועוד סך, כולל מע"מ, של 93,600 ש"ח לשכר טרחה של עורכי דין. בקביעתם של סכומים אלה התחשבתי בשיעורה הנכון של אגרת ההליך; בשכר הטרחה של המומחים; בהיקף העבודה, שנדרשה בניהולה של פרשת התביעה ובהתייצבותו של תובע 1 לשני דיונים לפניו של בית המשפט.

כל הסכומים, הנקובים בפסק דיני זה, ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלתו של פסק הדין בידי הנתבעת. אחרת, ייתוספו להם הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק הנזכר, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' באדר א התשפ"ד, 18 בפברואר 2024, שלא במעמד-הצדדים.