רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' זכאי

מה גובה דמי השימוש שעל הנתבע לשלם בגין שימוש שעשה במקרקעי התובעת. זו השאלה הטעונה הכרעה בפסק הדין שלהלן.

רקע, העובדות שאינן שנויות במחלוקת והשתלשלות ההליכים

1. המקרקעין בהם עסקינן נמצאים בשכונת מוצא תחתית, בסמוך לכביש ירושלים – תל-אביב, במקום הידוע כ"סיבוב מוצא", והם חלק מגוש 30315 חלקה 12 וחלקה 32 (להלן: "המקרקעין"). במקרקעין אלו היה בנוי בית, אשר בחלקו התגוררו הנתבע ובני משפחתו, ובחלקו השני התגוררו אחיו של הנתבע ובני משפחתו. בשלב כלשהו הכירה התובעת בזכויותיו של הנתבע כדייר מוגן בדירה בת 3 חדרים בה התגורר.

2. ביום 5.12.05 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה לפינוי וסילוק יד מתוספות בנייה שנבנו מעבר לחלק בו החזיק כדייר מוגן (ת.א. (שלום ירו') 11789/05), וביום 18.11.10 ניתן פסק דין בתביעה (להלן: "תוספות הבנייה", "התביעה הראשונה" ו"פסק הדין" בהתאמה).

3. מפסק הדין עולה, שטענת ההגנה של הנתבע בתביעת הפינוי לא הייתה הכחשת ההחזקה במקרקעין, או בתוספות שנבנו בהם. הנתבע טען שם לזכות כדייר מוגן של התובעת בכל השטח בו החזיק ובתוספות הבנייה בכלל זה. טענה זו נדחתה בפסק הדין. בית המשפט קבע בפסק הדין שהנתבע דייר מוגן בדירה בת 3 חדרים, ובה בלבד, (ס' 13 לפסק הדין). באופן ספציפי יותר נקבע שלנתבע אין זכויות בקומה השנייה (ס' 15 לפסק הדין), ובתוספות המכונות בתשריט אחד "לולים" או בתשריט שני "מחסן וסככה" (ס' 16 לפסק הדין). לפיכך, ניתן בפסק הדין הראשון צו לפינוי הקומה השנייה והתוספות האמורות. כמו כן ניתן לתובעת היתר לפיצול סעדים לתבוע דמי שימוש.

4. לטענת התובעת, הנתבע לא פעל על פי פסק הדין, ולפיכך נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 11.3.14 הפקיעה חברת נתיבי ישראל (להלן: "נת"י") חלק מהשטח לצורך הרחבת כביש ירושלים – ת"א. בעקבות ההפקעה החלה נת"י לנהל מו"מ מול הנתבע על פיצויי ההפקעה, ובמקביל הקפיאה התובעת את הליכי ההוצאה לפועל שנקטה כנגד הנתבע.

5. ביום 2.7.15 נחתם הסכם בין הנתבע לבין נת"י לפיו הנתבע יפנה את הדירה בה היה דייר מוגן, ואת כל התוספות שבתוך שטח ההפקעה, בתמורה לפיצויי הפקעה. ביום 31.1.15 פינה הנתבע את כל שטח ההפקעה, ובשלב מאוחר יותר פינה גם את המבנה המכונה "נגריה" שמצוי מחוץ לשטח ההפקעה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 32).

   טענות הצדדים

6. התובעת טוענת שהנתבע עשה שימוש בכל תוספות הבנייה שסומנו בתשריט שהוגש על ידה ולפיכך עליו לשלם דמי שימוש, על פי חוות דעת השמאי מטעמה. התביעה היא לדמי שימוש עבור 7 השנים שקדמו לפינוי.

7. הנתבע הכחיש כל טענה מטענות התובעת. ההכחשה נוגעת לבעלותה של התובעת בקרקע לזכותה לתבוע, לשימוש בתוספות הבנייה, ולשווי דמי השימוש כפי שנקבעו בחוות דעת השמאי.