פלוני נ' חלום עולמי בע"מ ואח'

הרקע לתביעה

1.התובע, יליד 1987, נפגע בתאונת דרכים, ביום 03.12.13, בהיותו נוסע בטרקטורון של חברת "חלום עולמי" (להלן: נתבעת 1) אשר היה מבוטח על ידי נתבעת 2. התובע נפגע במסגרת יום כיף שנערך על ידי מקום עבודתו – עיריית ירושלים, ומדובר אפוא, בתאונת עבודה.

2.באשר לנסיבות האירוע נטען, כי ביום 03.12.13 ישב התובע במושב שליד הנהג בטרקטורון שבו נהגה עמיתה שלו. הנהגת איבדה את השליטה על הטרקטורון ובעקבות כך, הוטח התובע על קורת הביטחון הקדמית של הטרקטורון ונחבל בזרוע ימין ובבית החזה. התובע פונה באמבולנס לבית החולים פוריה בטבריה שום אובחן שבר בעצם הזרוע בידו הימנית. ידו הושמה בגבס והוא שוחרר מבית החולים.

3.למחרת היום פנה התובע למרפאת קופת חולים בירושלים וממנה הופנה לחדר מיון של בית החולים הדסה עין כרם. שם נבדק, עבר צילום רנטגן ושוחרר לאחר כשעתיים לביתו עם הנחייה למנוחה ולקיחת משככי כאבים לפי הצורך. הוא הוזמן למעקב אחר איחוי השבר. במהלך חודש אפריל 2014 הוסר הגבס ועל פי המסמכים הרפואיים, השבר התאחה. בתאריך 06.05.14 פנה התובע פעם נוספת לחדר מיון, לאחר שלטענתו, קיבל מכה בידו באקראי מאדם שהלך לידו ברחוב. בבדיקה, אובחן כי ידו נשברה שוב. או אז, הוחלט לבצע התערבות ניתוחית שכללה קיבוע השבר באמצעות פלטות מתכת וברגים. התובע נותח, אושפז למשך 6 ימים ושוחרר לביתו לצורך החלמה ומנוחה.

4.בסופו של יום, הנתבעות לא כפרו בחבותן לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975,והן חלקו אך על שיעור הנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

5.עם תביעתו עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, ומונו המומחים, ד"ר אלכס רוזנטל בתחום האורתופדיה וד"ר רמונה דורסט בתחום הפסיכיאטריה.

6.במקביל, לאחר הגשת התביעה הגיש התובע תביעה לקביעת אחוזי נכות במוסד לביטוח לאומי. דא עקא, התובע לא צרף בפנייתו למוסד לביטוח לאומי מסמכים מספיקים ובשל כך נקבעה לו בתחום האורתופדי נכות זמנית של 40% מיום 01.03.14 ועד יום 06.05.14 ונכות בשיעור 10% מיום 07.05.14 עד יום 31.12.14. לא נקבעה לו נכות מעבר למועד זה. כמו כן נקבעה לתובע נכות פסיכיאטרית יציבה בשיעור 5% החל מיום 01.01.15.

7.בתאריך 12.07.16, ביקש התובע להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין שעורי הנכות האורתופדית שנקבעו לו, בטענה שבפני הוועדה שקבעה את שיעורי הנכות לא עמדו כל המסמכים הרלוונטיים לצורך קביעת נכותו. בתאריך 09.04.17 קבע בית המשפט (כב' השופטת שושנה לייבוביץ) כי התובע יוכל להביא ראיות לסתור, לצורך קביעת נכותו בתחום זה.

8.ד"ר רוזנטל קבע כי לתובע 20% נכות אורתופדית צמיתה בגין הפגיעה בעצם, עיוות המנח של העצם לאחר האיחוי והגבלת התנועה. בנוסף, לתובע 5% נכות בשל הפגיעה העצבית בחלק העליון של יד ימין ו-10% נכות בשל הצלקת בזרוע ימין. ד"ר רוזנטל ייחס את מלוא הנזק לתאונת הדרכים, בקובעו כי ה"שבר החוזר" הינו פועל יוצא של "העדר איחוי מספיק" של השבר הראשוני. באשר למחלוקת שנפלה בין ב"כ הצדדים בסיכומיהם, האם ד"ר רוזנטל חזר בו ממצאיו במסגרת חקירתו הנגדית, דעתי כדעת ב"כ התובע. ד"ר רוזנטל אמנם ציין כי אלמלא התאונה השנייה אפשר שלא היה צורך בניתוח, ואולם בד בבד הוא ציין כפי שגם קבע בחוות דעתו, כי אלמלא התאונה, ההתקלות האקראית עם אדם ברחוב לא הייתה גורמת לנזק, והנזק נגרם כתוצאה מ"העדר איחוי מספיק". לכן, גם דבריו ביחס לנכות בגין הפגיעה בכתף ובמרפק אלמלא התאונה השנייה כי אז "הנכות הייתה בין 20%-15%... 15% נשמע סביר", אינם רלוונטיים, אחר שכפועל יוצא מהנזק שנגרם בתאונה הראשונה ולא התאחה כראוי נגרם לתובע נזק בשיעור של 20%. אין אפוא, מקום לסטות מקביעותיו של ד"ר רוזנטל.