פלוני נ' חלום עולמי בע"מ ואח'

הרקע לתביעה

1.התובע, יליד 1987, נפגע בתאונת דרכים, ביום 03.12.13, בהיותו נוסע בטרקטורון של חברת "חלום עולמי" (להלן: נתבעת 1) אשר היה מבוטח על ידי נתבעת 2. התובע נפגע במסגרת יום כיף שנערך על ידי מקום עבודתו – עיריית ירושלים, ומדובר אפוא, בתאונת עבודה.

2.באשר לנסיבות האירוע נטען, כי ביום 03.12.13 ישב התובע במושב שליד הנהג בטרקטורון שבו נהגה עמיתה שלו. הנהגת איבדה את השליטה על הטרקטורון ובעקבות כך, הוטח התובע על קורת הביטחון הקדמית של הטרקטורון ונחבל בזרוע ימין ובבית החזה. התובע פונה באמבולנס לבית החולים פוריה בטבריה שום אובחן שבר בעצם הזרוע בידו הימנית. ידו הושמה בגבס והוא שוחרר מבית החולים.

3.למחרת היום פנה התובע למרפאת קופת חולים בירושלים וממנה הופנה לחדר מיון של בית החולים הדסה עין כרם. שם נבדק, עבר צילום רנטגן ושוחרר לאחר כשעתיים לביתו עם הנחייה למנוחה ולקיחת משככי כאבים לפי הצורך. הוא הוזמן למעקב אחר איחוי השבר. במהלך חודש אפריל 2014 הוסר הגבס ועל פי המסמכים הרפואיים, השבר התאחה. בתאריך 06.05.14 פנה התובע פעם נוספת לחדר מיון, לאחר שלטענתו, קיבל מכה בידו באקראי מאדם שהלך לידו ברחוב. בבדיקה, אובחן כי ידו נשברה שוב. או אז, הוחלט לבצע התערבות ניתוחית שכללה קיבוע השבר באמצעות פלטות מתכת וברגים. התובע נותח, אושפז למשך 6 ימים ושוחרר לביתו לצורך החלמה ומנוחה.

4.בסופו של יום, הנתבעות לא כפרו בחבותן לפצות את התובע בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975,והן חלקו אך על שיעור הנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

5.עם תביעתו עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, ומונו המומחים, ד"ר אלכס רוזנטל בתחום האורתופדיה וד"ר רמונה דורסט בתחום הפסיכיאטריה.

6.במקביל, לאחר הגשת התביעה הגיש התובע תביעה לקביעת אחוזי נכות במוסד לביטוח לאומי. דא עקא, התובע לא צרף בפנייתו למוסד לביטוח לאומי מסמכים מספיקים ובשל כך נקבעה לו בתחום האורתופדי נכות זמנית של 40% מיום 01.03.14 ועד יום 06.05.14 ונכות בשיעור 10% מיום 07.05.14 עד יום 31.12.14. לא נקבעה לו נכות מעבר למועד זה. כמו כן נקבעה לתובע נכות פסיכיאטרית יציבה בשיעור 5% החל מיום 01.01.15.

7.בתאריך 12.07.16, ביקש התובע להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין שעורי הנכות האורתופדית שנקבעו לו, בטענה שבפני הוועדה שקבעה את שיעורי הנכות לא עמדו כל המסמכים הרלוונטיים לצורך קביעת נכותו. בתאריך 09.04.17 קבע בית המשפט (כב' השופטת שושנה לייבוביץ) כי התובע יוכל להביא ראיות לסתור, לצורך קביעת נכותו בתחום זה.

8.ד"ר רוזנטל קבע כי לתובע 20% נכות אורתופדית צמיתה בגין הפגיעה בעצם, עיוות המנח של העצם לאחר האיחוי והגבלת התנועה. בנוסף, לתובע 5% נכות בשל הפגיעה העצבית בחלק העליון של יד ימין ו-10% נכות בשל הצלקת בזרוע ימין. ד"ר רוזנטל ייחס את מלוא הנזק לתאונת הדרכים, בקובעו כי ה"שבר החוזר" הינו פועל יוצא של "העדר איחוי מספיק" של השבר הראשוני. באשר למחלוקת שנפלה בין ב"כ הצדדים בסיכומיהם, האם ד"ר רוזנטל חזר בו ממצאיו במסגרת חקירתו הנגדית, דעתי כדעת ב"כ התובע. ד"ר רוזנטל אמנם ציין כי אלמלא התאונה השנייה אפשר שלא היה צורך בניתוח, ואולם בד בבד הוא ציין כפי שגם קבע בחוות דעתו, כי אלמלא התאונה, ההתקלות האקראית עם אדם ברחוב לא הייתה גורמת לנזק, והנזק נגרם כתוצאה מ"העדר איחוי מספיק". לכן, גם דבריו ביחס לנכות בגין הפגיעה בכתף ובמרפק אלמלא התאונה השנייה כי אז "הנכות הייתה בין 20%-15%... 15% נשמע סביר", אינם רלוונטיים, אחר שכפועל יוצא מהנזק שנגרם בתאונה הראשונה ולא התאחה כראוי נגרם לתובע נזק בשיעור של 20%. אין אפוא, מקום לסטות מקביעותיו של ד"ר רוזנטל.

9.ד"ר דורסט קבעה, כי מיום התאונה ועד ל31.12.14 זכאי התובע ל 10% נכות פסיכיאטרית, ומיום 01.01.15 ועד ליום 01.06.15 ל-5% נכות פסיכיאטרית. מעבר למועד זה קבעה המומחית לתובע לא נותרה נכות פסיכיאטרית הקשורה בתאונה. ד"ר דורסט ציינה את התרשמותה במסגרת הבדיקה, מניסיון של התובע להאדרת נזקיו לשם הפקת רווח משני. ואולם, משלא נתבקש להביא ראיות לסתור בקשר לקביעות המוסד לביטוח לאומי בתום הפסיכיאטריה, הקביעה של המוסד לביטוח לאומי בעניין זה, לפיה לתובע 5% נכות פסיכיאטרית, היא המחייבת.

10.הנה כי כן, בתחום האורתופדי יש לתובע נכות צמיתה בשיעור 31.5% בהתאם לחוות דעתו של ד"ר רוזנטל (לאחר שבתחום זה ניתנה כאמור רשות להביא ראיות לסתור). בתחום הפסיכיאטרי יש לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי (לאחר שבתחום זה לא נתבקש על ידי מי מהצדדים להביא ראיות לסתור).

באשר לנכות התפקודית.

11.במסגרת חקירתו הנגדית, נדרש ד"ר רוזנטל להשפעה התפקודית של הנכות על התובע שעה שהוא עובד בעבודה משרדית (עמ' לפרוטוקול, שורה 4). לדבריו, בעבודה המבוצעת מול מחשב, להבדיל מעבודת כפיים, אין לנכות של התובע השפעה תפקודית (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-12, ושם שורה 17 וכן בעמ' 5, שורות 4-8). ד"ר רוזנטל חזר על עמדתו זו פעמיים נוספות, כאשר נחקר בעניין זה גם על ידי ב"כ התובע.

12.ואכן, עיון בתלושי השכר שהגיש התובע מלמד, כי לתובע לא הייתה כל גריעה בשכר. אדרבה, משעבר התובע בחודש אוקטובר 2014 לעבוד בחברת מרווח הוגן, שכרו הוכפל ואף שולש. בנסיבות אלו, גם אם התובע היה רואה חשבון, שכרו לא היה נפגע. לטענה כי בעקבות התאונה נבצר ממנו לעסוק בראיית חשבון, על אף שסיים תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות, שכן הוא לא יכול היה ללמוד את שנת ההשלמה ולגשת לבחינות ההסכמה – אין כל יסוד. טענתו כי לא יכול היה להיבחן במשך 10 שעות רצופות, אינה עולה בקנה אחד עם הנכות הקיימת לו, עם קביעותיו של ד"ר רוזנטל, ועם העובדה כי הוא הצליח לעבוד במשך השנים שאחר התאונה ושכרו אף השביח בצורה משמעותית. הוא גם לא ידע להצביע על כל פנייה שבצע על מנת לקבל הקלות מועצת רואי החשבון, על אף שהחזיק בידו אישורים רפואיים לשם פנייה לקבלת ההקלות (ת/1), וודאי לא על החלטה לדחות בקשה לקבלת הקלות שיאפשרו לו להיבחן במצבו הרפואי הנטען. הוא אישר כי הוא מכיר אנשים עם נכות משמעותית עששו את הבחינות והוסיף כי הוא "קיבל את זה ככה". מכאן, כי הוא מסיבותיו שלו וויתר על העיסוק בראיית חשבון ואין להטיל את האחריות לכך לפתחן של הנתבעות.

13.עם זאת, על אף שבמשך 5 שנים, לא הייתה לנכות השפעה תפקודית, ולא ניתן להתעלם מכך, בשעה שאנו באים לשום את השפעת נכותו על תפקודו בעתיד; ועל אף שיש גם לקחת בחשבון כי 10% נכות נקבעו לתובע בשל צלקת שהיא בוודאי אינה תפקודית; לצד זאת, הדעת נותנת כי בשיעור נכות שכזה, בתחום האורתופדי, ברבות השנים, תהיה לנכות השפעה תפקודית. בפרט בשים לב לגילו של התובע כיום, ולאפשרות כי ברבות העיתים הוא ישנה את תחום עיסוקו, מבחירה או בכורח הנסיבות. בשים לב, לאמור, אני מעריך את שיעור נכותו התפקודית של התובע במחצית נכותו הרפואית, היינו בשיעור של 12%.

משבאנו לכאן יש לאמוד את נזקיו של התובע.

אומדן הנזקים

14.התובע נסמך אך על עדותו. לטענתו, מאז הפגיעה הוא סובל כאבים עזים, רגישות והגבלת תנועה בזרוע ימין וכאבים חזקים בחזה. הוא היה מרותק לביתו במשך 7 חודשים והוא נאלץ לעבור בדיקות רבות, צילומים, טיפולי פיזיותרפיה ואף טיפול פסיכיאטרי, תוך שהוא נאלץ ליטול תרופות לשיכוך כאבים ואף תרופות פסיכיאטריות. אזור השבר נותר רגיש והוא ממשיך להיות מטופל במרפאת כאב.

15.עוד טען התובע, כי ממועד התאונה ואילך הוא נזקק לעזרת בני משפחתו, בעיקר הוריו ואחיו, אשר סייעו לו להתקלח, בישלו עבורו, סיועו לו לאכול להתלבש ואף להתפנות. הם טיפלו בכל צרכיו הרפואיים ובכלל זאת ליוו אותו לבדיקות רפואיות שונות. עקב התאונה נאלץ התובע לעבור מדירתו השכורה, אותה חלק עם שותפים, לבית הוריו, אך הוא המשיך לשלם דמי שכירות לבעל הדירה אותה שכר עם שותפיו. בעדותו, חזר התובע על טענתו כי עם ידו השבורה "לא יכול היה לזוז" כל תנועה גרמה לו לכאב ולצורך תפקוד יום יומי נעזר בחבריו. ואולם, לצד עדותו, התובע נמנע מלהביא לעדות אודות העזרה שקיבל כמו גם על מגבלותיו, מי מחבריו או מבני משפחתו.

16.התובע טען כי הוא נזקק באופן קבוע לסיוע בפעולות בסיסיות, אותן ביצע בעבר בעצמו, כמו נשיאת משקלים, שטיפת הבית ותחזוקתו. לשם כך הוא נאלץ לבקש סיוע בשכר. גם טענה זו לא לוותה בראיות. עוד טען, כי כתוצאה מהפציעה בידו הדומיננטית, היא מתעייפת לאחר כל פעילות פיזית וגורמת תחושת לחץ, זרמים, הגבלת תנועה ואף לאובדן תחושה. תחושות אלו מתגברות בחודשי החורף. כתוצאה מכך נפגעה יכולת ההקלדה שלו, הוא הפסיק ללכת לחדר כושר ואף סובל מתחושת פוסט טראומה ומחשש שמא ידו תפגע שוב. משכך, הוא נמנע מפעילות ספורט ובכלל זה ספורט אתגרי בו עסק בעבר.

17.עוד טען התובע, כי הוא נאלץ לשלם פרמיה גבוהה יותר כאשר הוא נוסע לחו"ל והוא אף נאלץ לשלם דמי ניהול גבוהים יותר לקופות הפנסיה בהן הוא מבוטח. ואולם גם לעניין זה לא הובאו כל ראיות, דוגמת פניות לחברות הביטוח השונות ותשובותיהן.

אובדן שכר לעבר ולעתיד

18.הנה כי כן, ד"ר רוזנטל הכיר בכל ימי המחלה שקיבל התובע לעניין הנכות הזמנית. לטענת התובע, הוא באי כושר למשך ששה וחצי חודשים, ובתקופה זו שכרו ירד מסך של 3,856 ₪ לחודש ל-2,534 ₪. משכך נטען, יש לפצותו בסך של 9,425 ₪ לתקופה זו.

19.דא עקא, שעיון בתלושי השכר ודו"ח הרציפות בעבודה של התובע (נ/1), מלמד כי התובע קיבל דמי פגיעה כך ששכרו שולם לו במלואו מדי חודש בחודשו למשך כל התקופה בה שהה בחופשת מחלה.

20.באשר לשאר התקופה בעבר. כאמור, ד"ר רוזנטל העיד כי נכותו של התובע אינה בעלת השפעה תפקודית בעבודה משרדית, וכאמור, עיון בתלושי השכר מלמד, כי לתובע לא הייתה כל גריעה בשכר. אדרבה, כאמור, הוא שיפר את הכנסותיו בצורה ניכרת, והוא אף אישר כי הוא עובד כעשר שעות ביום (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11-10). כאמור, בטענתו כי בעקבות התאונה נבצר ממנו לעסוק בראיית חשבון, אין ממש. בנסיבות אלו, מששכרו של התובע לא נפגע כלל, אין מקום לפסוק לו אבדן שכר בעבר.

21.באשר לעתיד. כאמור, אני סבור כי לעניין האפשרות כי בעתיד תהיה לנכותו הרפואית השפעה ממשית על תפקודו, יש לאמוד את נזקיו העתידיים, כשנכותו התפקודית מגיעה למחצית נכותו הרפואית האורתופדית (ללא הנכות בגין הצלקת), היינו 12%. בשים לב למשכורתו כיום, בסך של 9,600 ₪ (נטו), יש לפצותו בראש נזק זה בסך של 336,753 ₪ (לפי מ.ה. 259.84 ובתוספת אבדן זכויות סוציאליות).

כאב וסבל

22.כאמור נכותו המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 35.02%. הוא אושפז למשך 6 ימים. בנסיבות אלו, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 67,656 ₪.

עזרת הזולת בעבר ובעתיד

23.באשר לעבר, מדובר בנזק מיוחד, ועל התובע היה להוכיח באסמכתאות את היעזרותו בסיוע של צד ג' בעבר. ואולם, התובע לא צרף אסמכתאות ואף לא הביא לעדות מי מהנזכרים בתצהירו כמי סייעו לו בתקופה שלאחר התאונה. עם זאת, יש להניח כי בתקופה הסמוכה לתאונה, הוא נעזר במידת מה בבני משפחתו הקרובים ובשים לב לימי המחלה שד"ר רוזנטל הכיר בהם, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪. באשר לעתיד, בשים לב לנכותו של התובע, וההנחה כי לתפקוד הפיזי שלו בעבודות הבית תהיה השפעה גדולה ממשית ברבות השנים, שכן מדובר בעבודת כפיים להבדיל מתפקודו במסגרת עבודתו, אני פוסק לו בראש נזק זה סך של 256,544 ₪ (800 ₪ לחודש לפי מ.ה. 320.6803).

הוצאות רפואיות וניידות

24.באשר להוצאותיו הרפואיות, בשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה, הוצאותיו ממילא מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי ואין לפסוק לו דבר בראש נזק זה. באשר להוצאות נסיעה יצוין, כי לנכותו האורתופדית ביד, אין השלכה כלשהי לעניין זה. ככלל יצוין, כי התובע לא תמך את טענותיו לנזקים מיוחדים בראיות. הוא צרף אמנם קבלות לא מעטות, אך בדיקה מלמדת כי מדובר בקבלות עבור עבודות משרדיות וצילומים שתוכנן והקשר שלהן לנכות לא הוברר, קבלות רבות עבור מזון מהיר במקומות שונים בארץ, שגם הקשר שלהן לנכות לא הובהרה.

סיכום

25.אשר על כן סך הפיצוי לו זכאי התובע:

• כאב וסבל – 67,656 ₪.

• אובדן שכר לעבר ולעתיד – 336,753 ₪.

• עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 261,544 ₪.

   

  סך הכול – 665,953 ₪.

   

  26.לצד זאת, יש צדק בטענת ב"כ הנתבעות, כפי שעלה במהלך הדיונים, כי התובע לא פעל למצוי זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי, ולא פעל להציג את מלוא החומר בעניינו, בכלל זה גם חוות הדעת הרפואיות. כפי הנלמד מהחלטת המוסד לביטוח לאומי, התובע התבקש להמציא מסמכים וצילומים והוא לא עשה זאת. התובע עתר להבאת ראיות לסתור ובקשתו נתקבלה בדיוק מטעם זה "שלא היה בפני הוועדה הרפואית מלוא החומר המתייחס למצבו הרפואי ואשר לוּ היו בפניה בוודאי היה הדבר מביא לתוצאה שונה" (החלטת בית המשפט, כב' השופטת שושנה ליבוביץ', מיום 9.04.17). לא מתקבל על הדעת, שמשעה שמומחה שהוצב לפניו מלוא החומר קבע נכות משמעותית בשיעור של 31% בתחום האורתופדי (כולל הנכות בגין צלקת), התובע לא ישוב למוסד לביטוח לאומי, ויציג בפניו את מלוא החומר, כפי שהיה מוטל עליו מתחילה. זאת, גם אקבל את טענתו כי לא התרשל מתחילה בהעברת המסמכים. הלכה היא כי על מנת לקבל פיצוי יש למצות את מלוא ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי. אין הניזוק יכול לוותר על הגמלאות המגיעות לו מהמוסד לביטוח לאומי, ואין הוא יכול שלא לפנות בצורה הנדרשת כשקיים סיכוי כי אם הוא יפנה הוא יזכה לתגמולים ((ראו למשל רע"א 9823/02 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 27.12.04); ע"א 714/80 נפתלי גולדברג נ' דניאל בסה (פ"ד ל"ז(3)109, 1983)).

   

  27.הנתבעת צרפה חישוב אקטוארי האומד את התגמולים אשר יגיעו לתובע באם ימצה את זכויותיו סכום התגמולים המחושב עומד על סך של 267,685 ₪. סכום זה יש להקפיא עד להשלמת ההליכים על ידי התובע מול המוסד לביטוח לאומי, ולקזז מהם את הסכום שיאושר לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, במידה ויאושר.

   

  אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 398,268 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בסך של 60,577 ₪. כמו כן יוקפא סך של 267,685 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 40,715 ₪ עד להשלמת ההליכים על ידי התובע מול המוסד לביטוח לאומי, ולקזז מהם את הסכום שיאושר לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, במידה ויאושר.

   

  ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, 31 יולי 2019, בהעדר הצדדים.