בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' סרגן ואח'

זוג עולים חדשים ערב כלפי הבנק להחזר הלוואה שניתנה ללווים. בסניף הבנק חתמו בני הזוג על הסכם ההלוואה והערבות בשפה העברית וקיבלו דף הסבר בשפה הרוסית. רק לאחר שהלווים הפרו את ההסכם והבנק השלים הליכי מימוש דירתם המשועבדת, הוא הודיע לערבים על הגשת תביעה נגד הלווים בגין היתרה המשוערכת של ההלוואה. לאחר שמוצו הליכי ההוצאה לפועל נגד הלווים, הוגשה התביעה הנוכחית נגד הערבים. סוגיית חובותיו של בנק כלפי הערבים היא העומדת בלב פסק דין זה.

רקע

1.ביום 26.10.1997 נחתם בין התובע (לעיל ולהלן: הבנק) לבין ונדה ואנטולי קוטילוב (להלן: קוטילוב או הלווים) הסכם הלוואה, על-פיו העמיד הבנק לקוטילוב הלוואה בסך 282,000 ₪ לרכישת דירה. הנתבעים, שחתמו אף הם על הסכם ההלוואה והערבות והנספח לו כ"ערבים", ערבו כלפי הבנק לכל התחייבויות הלווים על-פי הסכם זה. משלא עמדו קוטילוב בהתחייבויותיהם להחזר ההלוואה, נקט נגדם הבנק בשנת 2001 בלשכת ההוצאה לפועל בהליך מימוש של דירה ששועבדה לטובתו להבטחת החזר ההלוואה, ובגין יתרת החוב שנותרה לאחר המימוש - הגיש נגדם ביום 23.7.2007 בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 13814/07) תביעה בסך 172,134 ₪ (להלן: התביעה נגד הלווים). לביצועו של פסק הדין שניתן בתביעה נגד הלווים, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל, אשר כעבור מספר שנים הגיעו לכדי מיצוי, כאמור בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 9.8.2012 (להלן: ההחלטה על מיצוי הליכים) שניתנה על-פי סעיף 27(ב) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות). בעקבות זאת, הגיש הבנק ביום 17.10.2013 נגד הנתבעים את התביעה הנוכחית, בסדר דין מקוצר, בסך 227,521 ₪.

2.ביום 5.1.2015 הוגשה על-ידי הנתבעים בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, שנתמכה בתצהירה מיום 4.1.2015 של הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת), ובה הועלו הטענות הבאות:

(1)בעת חתימת הנתבעים כערבים על הסכם ההלוואה הם היו עולים חדשים, ששפתם רוסית, ובקושי שלטו בשפה העברית. הם חתמו מבלי שהבינו את ההשלכות של חתימותיהם ואת התוצאות של אי-עמידת קוטילוב בהחזר ההלוואה, ומבלי שהוסברו להם פרטי ההסכם, גובה סכום הערבות, שיעורי הריבית ומרכיביה, מועדי פירעון, תקופת החיוב וסכומי הפירעון. מעולם לא הוצג ולא הוקרא בפני הנתבעים מסמך שהינו תרגום לשפה הרוסית של הסכם ההלוואה והערבות;

(2)לנתבעים נודע מפי ונדה קוטילוב כי לאחר שנבצר ממנה ומבעלה לעמוד בתשלומי החזר ההלוואה, מימש הבנק את השעבוד על דירתם ו"נותר לה רק סכום קטן לשלם", אולם הבנק לא הביא לידיעת הנתבעים את כל ההליכים שנעשו בתקופה שבין הגשת התביעה נגד הלווים לבין פתיחת הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שניתן באותה תביעה;

(3)הבנק לא המציא לנתבעים העתק ההחלטה על מיצוי הליכים;

(4)על אף שהנתבעים הגישו תגובה לבקשה של הבנק לקביעה כי מוצו ההליכים נגד הלווים, ההחלטה על מיצוי הליכים לוקה בפגמים שיש בהם כדי להביא לביטולה. לכן הגישו הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול החלטה זו;

(5)לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לחיוב הנתבעים כערבים מוגנים;

(6)יתרת החוב שננקבה בכתב התביעה עומדת בסימן שאלה, בין השאר מאחר והתמורה שהתקבלה בגין מימוש הדירה הייתה אמורה לכסות את מרבית סכום ההלוואה.

3.ביום 19.1.2015 נתן הרשם הבכיר זיתוני לנתבעים רשות להתגונן בטענותיהם שפורטו בבקשה המתוקנת למתן רשות להגן. כמצוות תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 - דין הטענות שפורטו בתצהיר הנתבעת כדין כתב הגנה שהוגש.

דרך הילוכנו