בן עמי נבון נ' גליקסמן ואח'

בפניי תביעה כספית שעילתה הפרה נטענת של זכויות יוצרים וזכויות מוסריות, הפרת חוזה, רשלנות, וכן עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים העתיקו פרסומים שיווקיים מפרסומיה של התובעת, יועצת שינה לילדים ותינוקות. לטענת התובעת, חרף הסכם שנחתם בין הצדדים לאחר הפרות קודמות, הפרו הנתבעים בשנית את זכויותיה וכן את ההסכם, בכך שלא הסירו את כל הפרסומים.

רקע עובדתי תמציתי

2. התובעת, גב' מירב בן עמי נבון (להלן: "התובעת"), עוסקת בתחום ייעוץ שינה לתינוקות, ומפעילה עסק בשם "מירב השינה". במסגרת פעילותה מפרסמת התובעת תכנים מקוריים, ובין היתר מנהלת עמוד פייסבוק עסקי, קבוצת פייסבוק עם מעל 10,000 חברים, ועמוד אינסטגרם.

3. הנתבעת 1, גב' טלי גליקסמן (להלן: "הנתבעת"), מפעילה עסק בשם "בייבי גורו", אשר מציע שירותים מתחרים, לרבות ייעוץ שינה, ומפעילה עמוד/עמודי פייסבוק ואתר אינטרנט. הנתבע 2, מר משה גליקסמן (להלן: "הנתבע"), הוא בן זוגה של הנתבעת ומפעיל עימה את העסק.

4. לטענת התובעת, במהלך השנים 2020–2022, העתיקו הנתבעים כ-50 פרסומים שיווקיים (פוסטים) שכתבה, והציגו אותם כפוסטים של הנתבעת.

5. אי לכך, שלחה התובעת ביום 5.12.2022, מכתב התראה לנתבעים בהתייחס להפרות. במכתב ההתראה צוין כי בדיקה "של ערוצי השיווק של בייבי גורו גילתה כי בשנתיים האחרונות העתיקו בייבי גורו מאת מרשתי כ- 50(!) פרסומים שונים. רוב רובם של הפרסומים המפרים מהווים העתקה זהה, מילה במילה, של הפרסומים המקוריים של מירב השינה". במכתב ההתראה פורטו 3 דוגמאות של פוסטים מפרים, שלושתם משנת 2022.

   עוד באותו יום, השיב הנתבע למכתב ההתראה באמצעות דוא"ל, במסגרתו הסביר כי "העסקנו פרילנסרית בתשלום ולא היה לנו מושג קלוש שהיא העתיקה ממך", והוסיף כי "אנו מתנצלים מעומק הלב, מבקשים סליחתך וכמובן מוחקים ברגעים אלו את כל הפוסטים מהעמוד של טלי".

   (העתק מכתב ההתראה וכן העתק תשובת הנתבעים למכתב ההתראה, צורפו כנספח 11 לתצהיר התובעת).

6. ביום 6.12.2022, העבירה באת כוח התובעת בדוא"ל אל הנתבעים דוגמאות נוספות להפרות שבוצעו על ידם, בנוסף על אלו שפורטו במכתב ההתראה (העתקי התכתובות, צורפו כנספח 12 לתצהיר התובעת).

7. ביום 20.12.2022, בעקבות משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נחתם הסכם פשרה בין התובעת לנתבעת. במסגרת הסכם הפשרה הצהירה הנתבעת כי הסירה את כל הפרסומים המפרים, וכי התחייבה לשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ לסילוק מלא של כל טענות התובעת (להלן: "הסכם הפשרה" או "ההסכם", אשר העתקו צורף כנספח 13 לתצהיר התובעת). וכך קבע הסכם הפשרה:

   "הואיל וביום 5.12.2022 שלחה בעלת הזכויות אל גליקסמן מכתב התראה בנוגע להפרת זכויות הקניין הרוחני של בעלת הזכויות על ידי גליקסמן בפרסומים מקוריים של בעלת הזכויות (להלן: "המכתב" ו – "הפרסומים המקוריים" בהתאמה).

   והואילובעקבות הליכי משא ומתן בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה המסיים באופן סופי ומוחלט את המחלוקת נשוא המכתב, והכל כמפורט להלן:

   לפיכך, הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן:

   1.גליקסמן ו/או מי מטעמה מצהירה כי נכון למועד חתימת הסכם זה היא הסירה מכל הרשתות החברתיות ו/או אמצעי מדיה אחרים המצויים בשליטתה ו/או בשליטת מי מטעמה, פרסומים המועתקים מהפרסומים המקוריים ואז מהווים הפרה של זכויות בעלת הזכויות (להלן: "הפרסומים המפרים").

   2. לסילוק מלא של כל טענות בעלת הזכויות כנגד גליקסמן כפי שפורטו במכתב, תשלם גליקסמן לבעלת הזכויות פיצוי מוסכם סופי ומוחלט בסך של 40,000 ₪ ... ".

   עוד נקבע בהסכם הפשרה, כי "כל הפרה של הסכם זה, לרבות הפרה נוספת של זכויות הקניין הרוחני ... ו/או שימוש בפרסומים המקוריים... ", תחייב את הנתבעת לשלם לתובעת "פיצויים מוסכמים בסך 50,000 ₪ ... וזאת מבלי לגרוע מכל זכות אחרת... לרבות זכותה להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך בגין הפרה חוזרת של זכויותיה".

8. לטענת התובעת, היא גילתה כי חרף הסכם הפשרה, נותרו ברשת 14 פרסומים מפרים. לטענתה יש בכך משום הפרה חוזרת ובוטה של זכויותיה ושל הסכם הפשרה (העתק הפרסומים מושא התביעה, צורפו כנספח 14 לתצהיר התובעת) (להלן: "הפוסטים מושא התביעה" או "הפרסומים מושא התביעה").

9. אי לכך, הוגשה ביום 15.2.2023 התביעה דנן, במסגרתה עתרה התובעת למתן צו מניעה קבוע, לאכיפת ההסכם, ולפיצויים בסך של 350,000 ₪ (יוער, כי לטענת התובעת בכתב תביעתה הפיצוי הכספי המגיע לה גדול בהרבה, והועמד על הסכום הנתבע לצרכי אגרה בלבד).

10. לאחר הגשת התביעה, ביום 13.3.2023, פנה הנתבע אל ב"כ התובעת בהודעת ווטס-אפ בה כתב כי "אני לא מבין על מה התביעה מהצד שלכן?? לא הוסרו כל הפרסומים הישנים...?". ב"כ התובעת השיבה: "שלום משה, לא הורדו פרסומים רבים עד היום" (העתק התכתובת, צורף כנספח 3 לתצהיר הנתבע).

11. ביום 14.6.2023, הגישו הנתבעים כתב הגנה.

12. ביום 26.6.2023, הגישה התובעת כתב תשובה מטעמה. בכתב התשובה נטען, בין היתר, כי גם ביום 19.4.2023, כחודשיים לאחר הגשת התביעה, נותרו ברשת 5 פרסומים מפרים. העתק הפרסומים שנותרו ברשת גם לאחר הגשת התביעה, צורף כנספח 15 לתצהיר התובעת.

    מהלך הדיון בתביעה

13. בתיק התקיים קדם משפט ראשון ביום 16.1.2024, לאחריו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, כאשר כל אחד מהצדדים הגיש תצהיר עדות ראשית חתום על ידו.

14. ביום 22.5.2025 התנהל דיון הוכחות (להלן: "הדיון"). לדיון התייצב הנתבע לבדו, עקב נסיבות רפואיות של הנתבעת כפי שפורטו בדיון. לפיכך הסכימו הצדדים כי תצהיר הנתבעת יוצא מהתיק, וכי הנתבע יעיד וייחקר בשם שני הנתבעים, לאחר שהצהיר כי הוא נושא באחריות לכל המעשים מושא התביעה וכי הוא שניהל את עמוד הפייסבוק של הנתבעת (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-4 ושורה 10, וכן עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-31).

15. במהלך דיון ההוכחות הובהר כי הסעד של צו מניעה התייתר, ולפיכך נותר לבירור הסעד הכספי בלבד.

16. בתום הדיון סיכמו הצדדים בעל פה.

    טענות התובעת בתמצית

17. על פי הנטען בתביעה, "נוכח היקפיה המדהימים של ההפרה הראשונה – העתקת כ- 50 יצירות שונות – ונוכח התנהלותם המעוולת של הנתבעים, אשר אף לאחר שחתמו על ההסכם, המשיכו עם 14 יצירות נוספות של התובעת, הפיצוי צריך לעמוד על הרף הגבוה" (סעיף 43 לכתב התביעה).

18. בסעיף 6 לכתב התביעה פורטו סכומי התביעה כדלקמן: פיצוי מוסכם לפי ההסכם בסך של 700,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות בסך 700,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין בסך 700,00 ₪ וכן פיצוי בגין רשלנות ופגיעה במוניטין בסך 50,000 ₪. סכום התביעה הועמד על סך של 350,000 ₪ לצרכי אגרה.

19. בכתב התביעה פורט, כי התביעה מוגשת על פי סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים"), המתייחס לפיצויים ללא הוכחת נזק, חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), המתייחס לפיצוי ללא הוכחת נזק, חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") ופקודת הנזיקין [נוסח חדש].

20. התובעת טוענת, כי הפוסטים אשר פורסמו על ידה והועתקו מהווים יצירות מוגנות לפי חוק זכויות יוצרים, בהיותן תוצר של מאמץ, מקוריות, השקעה וניסיון אישי רב. לטענתה, הפרסומים המפרים הועתקו מילה במילה, לרבות סגנון, גרפיקה וניסוח.

21. עוד נטען, כי לאחר גילוי ההפרה הראשונית, נערך הסכם במסגרתו הוסכם בין הצדדים על הסרת התכנים המפרים ותשלום פיצוי מוסכם. אלא שלטענת התובעת, הנתבעים לא קיימו התחייבותם במלואה.

22. לטענת התובעת, ההעתקה נעשתה באופן שיטתי, תוך כוונה להטעות את הציבור ולהתעשר על חשבונה – דבר העולה כדי גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה, וכן רשלנות.

    טענות הנתבעים בתמצית

23. הנתבעים טוענים, כי לאחר חתימת ההסכם הם שילמו את סכום הפיצוי שנקבע בו ופעלו להסרת כל הפרסומים להם טוענת התובעת, בהתאם להסכם הפשרה.

24. לטענתם, הם פעלו בתום לב "כמיטב מרצם, זמנם והבנתם להסרת כל הפוסטים ועמידה בהוראות הסכם הפשרה" וכי "גם אם תתקבל טענתה של התובעת כי 'נשארו' עוד פוסטים ברחבי המרשתת" אין מקום לחייבם בסכום שנתבע, ולא היתה הצדקה "למהר להגיש כתב תביעה... לאחר חודש וחצי בלבד" ממועד חתימת הסכם הפשרה.

25. כן טוענים הנתבעים, כי התובעת לא הוכיחה כי צרכן כלשהו ישגה לחשוב כי ברוכשו את מוצרי הנתבעים, הוא רוכש למעשה את מוצרי התובעת. אי לכך, לטענתם, חשש ההטעיה אינו מתקיים.

26. לטענת התובעים, בסעיף 11 לכתב ההגנה, חל בעניינם סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים, אשר עניינו 'מפר תמים'.

27. בסעיף 13 לכתב ההגנה, נטען כי בהסכם הפשרה ויתרה התובעת על כל דרישותיה כלפי הנתבעים ו"ההסכם ממצה את כל טענותיה".

28. בנוסף, הנתבעים מכחישים כל עילה של גניבת עין, עשיית עושר, או רשלנות, ומבקשים לדחות את התביעה.

29. עוד לטענת הנתבעים, יש לראות בהפרות הנטענות, מסכת אחת של מעשים, המהווים הפרה אחת.

    דיון והכרעה

    הפרת הסכם הפשרה וזכאות התובעת לפיצוי המוסכם

30. הנתבעים לא חלקו על כך שהעתיקו כ- 50 פרסומים (פוסטים) של התובעת, אשר ביחס אליהם נחתם הסכם הפשרה. הנתבעים גם לא חלקו על כך שבהתאם להסכם הפשרה היה עליהם להסיר כל פוסט מפר, אשר הועתק מהתובעת. בנוסף, הנתבעים אישרו את טענת התובעת לפיה 14 הפוסטים אשר פורטו ע"י התובעת בנספח 14 לתצהירה מהווים פוסטים מפרים אשר על פי הסכם הפשרה היה עליהם להסירם, וכי על אף ובניגוד להתחייבותם בהסכם הפשרה הם נותרו ברשת ולא הוסרו, למצער עד מועד הגשת התביעה.

31. ראה בעניין זה עדות הנתבע בעמ' 17, שורה 24 ואילך (ההדגשה אינה במקור):

    "עו"ד ברקן לב: אני אנסה לקצר את התהליכים, אני בעיקרון הייתי רוצה לעבור איתך פרסום-פרסום, אבל אם אתה רוצה לאשר שכל הפרסומים, בעצם, שבנספח 14 שהוצגו הם העתקה מילה במילה מהפרסומים של התובעת, אז נקצר תהליכים. מה שאתה, אם אתה יכול לאשר לי אז נסיים בזאת את ה-

    העד, מר גליקסמן: זה אותם פרסומים שפיצינו עבורם ונשארו ברשת והועתקו, כן.

    עו"ד ברקן לב: עברת עליהם וראית שבאמת זו העתקה אחד לאחד, נכון?

    העד, מר גליקסמן: כן".

32. וכן ר' עדותו בעמ' 19 ש' 21 ואילך:

    "עו"ד ברקן לב: אוקיי. תסכים איתי שבערך שליש מהפרסומים שדובר עליהם נכון למועד החתימה על הסכם הפשרה נשארו ואותרו אחר כך, נכון?

    העד, מר גליקסמן: למרות שעשיתי את מירב המאמצים למחוק אותם, כן".

33. הפוסטים מושא התביעה, פורטו בנספח 7 לכתב התביעה וכן בנספח 14 לתצהיר התובעת. מדובר ב-9 פוסטים מקוריים, אשר הועתקו במסגרת 14 פוסטים שפורסמו בערוצי שיווק שונים, ולא הוסרו לאחר חתימת הסכם הפשרה. חלק מהפוסטים הם שיווקיים בלבד, וחלקם כוללים תוכן מקצועי והמלצות. להלן פירוט הפוסטים המפרים:

    • פוסטים מפרים 1 ו – 2 – פורסמו ע"י הנתבעים באוגוסט 2021, כל אחד בערוץ שיווק אחר, ומהווים העתקה של פוסט שיווקי של התובעת, המבקש לתמרץ צרכנים להיעזר בשירותיה.

      • פוסט מפר מס' 3 – פורסם ע"י הנתבעים באוגוסט 2021, ומהווה העתקה של פוסט שיווקי של התובעת, המבקש לתמרץ צרכנים לרכוש שירותי ייעוץ שינה.

      • פוסטים מפרים מס' 4 ו – 5 – פורסמו ע"י הנתבעים ביולי 2021, כל אחד בערוץ שיווק אחר, ומהווים העתקה של פוסט שיווקי של התובעת, אשר אף הוא מבקש לתמרץ צרכנים לרכוש שירותי ייעוץ שינה.

      • פוסט מפר מס' 6 - פורסם ע"י הנתבעים במאי 2022, ומהווה העתקה של פוסט שיווקי של הנתבעת לפיו יש צורך ללמד את התינוקות לישון על מנת שיירדמו לבד.

      • פוסט מפר מס' 7 – פורסם ע"י הנתבעים באפריל 2022, ומהווה העתקה של פוסט שיווקי של הנתבעת, המתייחס לייסורי מצפון הוריים, ומציין כי "אני פה בשביל להזכיר לך שגם לך מותר", "גם לך מותר לזעוק לעזרה" ו"להיות מתוסכלת כי לא קיבלת את שעות השינה שלך".

      • פוסטים מפרים מס' 8 ו- 9 – פורסמו ע"י הנתבעים ביולי ובאוגוסט 2022, כל אחד בערוץ שיווק אחר, ומהווים העתקה של פוסט של התובעת הכולל המלצות לעניין גמילה ממוצצים.

      • פוסטים מפרים מס' 10, 11 ו- 12 – פורסמו ע"י הנתבעים באוגוסט 2021, כל אחד בערוץ שיווק אחר, ומהווים העתקה של פוסט של התובעת, הכולל המלצה להרדים את התינוק בשעות מסוימות.

      • פוסט מפר מס' 13 – פורסם ע"י הנתבעים בספטמבר 2021, ומהווה העתקה של פוסט של התובעת, המתייחס לזכאות לקבלת החזר על ייעוץ שינה מקופת החולים.

      • פוסט מפר מס' 14 – פורסם ע"י הנתבעים באוגוסט 2022, וכולל המלצות שעניינן שינה עצמאית של תינוק שעבר מהלול אל מיטת מעבר.

34. עיון בפוסטים המקוריים למול אלו המפרים מלמד כי העתקת הפוסטים נעשתה באופן שיטתי, מילה במילה, לרבות אופן הניסוח, אופן העיצוב, היצירתיות הכלולה בו, וכן נימת הפנייה האישית, המכילה והבלתי אמצעית אשר באה לידי ביטוי באופן ניסוח הפוסטים ועיצובם.

35. בהתייחסו לפוסטים המפרים מושא התביעה, אשר נותרו ברשת לאחר הסכם הפשרה, העיד הנתבע בסעיף 8 לתצהירו, כי "אני מאמין והאמנתי באמונה שלמה, כי מיד לאחר חתימת הסכם הפשרה הסרנו את כל הטקסטים, התמונות והתכנים אשר להם טענה התובעת לזכויות יוצרים... לראייה, התובעת בעצמה מודה בכתב תביעתה כי אכן הסרנו את רוב רובם של הפרסומים, ורק בודדים נותרו" (ההדגשה אינה במקור).

36. בהמשך התצהיר העיד הנתבע, כי "לאור אופיה של הרשת החברתית 'פייסבוק' קשה עד בלתי אפשרי לאתר פרסומים שונים בקבוצות רבות משתתפים. על כל פנים... פעלנו בשקיפות מלאה, בתשומת לב ושקידה ראויה לאתר את כל הפרסומים והתכנים אליהם הפנתה התובעת – ומחקנו אותם לאלתר.... גם אם תתקבל טענתה של התובעת כי 'נשארו' עוד פוסטים ותכנים ברחבי המרשתת, כי אז בוודאי שאין לקנוס אותנו בפיצויים כה שרירותיים וחסרי כל קשר והיגיון.. בוודאי אין הצדק סביר מצד התובעת 'לרוץ' ולמהר להגיש כתב תביעה לבית משפט נכבד זה לאחר חודש וחצי בלבד מבלי לפנות אלינו ישירות כדי שנסיר את הפוסטים הנוספים שנותרו, עקב טעות טכנית" (סעיפים 9-11 לתצהיר הנתבע, ההדגשות אינן במקור).

37. בעוד שמתצהירו של הנתבע השתמע כי הפוסטים מושא התביעה נותרו ברשת לאור הקושי לאתרם "ברחבי המרשתת", בעדותו סיפק הנתבע הסבר אחר, לפיו הנתבעים מחקו את הפוסטים מושא התביעה, אולם ההסרה לא התבצעה בפועל עקב תקלה טכנית. ראה בעניין זה עדות הנתבע בעמ' 21 לפרוטוקול, בהתייחס לאחד הפוסטים מושא התביעה, לפיה "זה פוסט שלא הועלה שוב, הוא פוסט שלא נמחק בטעות... הוא קיים כי הוא לא נמחק בתקלה טכנית" וכך גם בעמוד 24 לפרוטוקול, בשורה 1: "...מתקלה טכנית הוא לא נמחק. עשיתי לו מחיקה ומשום מה זה לא נמחק".

38. הטענה לתקלה טכנית אשר מנעה את מחיקת הפוסטים המפרים לא הועלתה בתצהיר, לא פורטה באופן מספק, ולא ניתן הסבר כיצד אותה תקלה השפיעה על כל הפוסטים מושא התביעה. בנוסף, לא הוצגה כל ראיה על מנת לתמוך בטענה זו. לפיכך, לא מצאתי מקום לקבלה.

39. גם הטענה לקושי לאתר את הפוסטים המפרים "ברחבי המרשתת" אינה פוטרת את הנתבעים מאחריותם להפרת התחייבותם על פי הסכם הפשרה. מקובלת עלי בהקשר זה טענת התובעת לפיה כשם שהיא איתרה את הפוסטים המפרים, כך גם הם יכלו לפעול בשקידה ראויה ולאתרם ו/או לוודא את הסרתם, כמפורט בעמוד 11 לפרוטוקול, שורות 16-23, כדלקמן:

    "עו"ד לזר: אם כך, כשהם שאלו אותך, גברתי, באילו פרסומים, אותם 14 פרסומים שאת טוענת ולא זזה לא ימינה ולא שמאלה שהם חוזרים או נשארים או מפרים את זכויותייך, האם ציינת בפניהם איזה פרסומים מדובר?

    העדה, גב' נבון: אני לא צריכה להתחיל לשלוח להם על איזה, א', לדעתי כן היה שמה דוגמאות, אבל כמו שאני יכולתי בעשר דקות באינטרנט למצוא אותם הם יוכלו למצוא אותם גם. אני חושבת שהיום המערכת כל כך פשוטה שכמו שכתוב בכותרת, אתה כותב את הכותרת אתה מוצא את הפרסומים שלך, בוודאות גם של אחרים".

40. הנתבע אף אישר כי יכל היה למחוק את הקבוצות בהן פורסמו הפוסטים המפרים (ר' עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 28-29).

41. אשר על כן, מצאתי כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה, ובנסיבות אלו התובעת זכאית לפיצוי המוסכם שנקבע בו, בסך 50,000 ₪.

42. עם זאת, אינני מקבלת את טענת התובעת, לפיה היא זכאית לפיצוי המוסכם ביחס לכל אחד מהפוסטים המפרים (כלומר פיצוי בסך של 700,000 ₪ שהוא תוצאת המכפלה של 14 פוסטים בסכום של 50,000 ₪). לא מצאתי לכך עיגון בלשון ההסכם או בתכליתו ואין הדבר מתיישב עם אומד דעת הצדדים, כפי שמשתמע מהסכם הפשרה. ויוסבר -

43. הסכם הפשרה קובע כי "כל הפרה של הסכם זה, לרבות הפרה נוספת של זכויות הקניין הרוחני ... ו/או שימוש בפרסומים המקוריים... ", תחייב את הנתבעת לשלם לתובעת "פיצויים מוסכמים בסך 50,000 ₪ ... וזאת מבלי לגרוע מכל זכות אחרת... לרבות זכותה להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך בגין הפרה חוזרת של זכויותיה".

44. לשון ההסכם מתייחסת ל"כל הפרה של הסכם זה, לרבות הפרה נוספת...". ההפרה מושא התביעה היא בכך שלא הוסרו מלוא הפוסטים המפרים בהתאם לקבוע בהסכם, ואין מדובר בהפרות או בפרסומים נוספים על אלו הכלולים בהסכם הפשרה. לפיכך, מלשון ההסכם ומתכליתו עולה כי מדובר בהפרה אחת של הסכם הפשרה. יתירה מכך – לא סביר כי הצדדים התכוונו שכל פוסט אשר לא יוסר יזכה בפיצוי בסך 50,000 ₪, שעה שבגין כלל הפוסטים המפרים נקבע בהסכם הפשרה פיצוי בסך 40,000 ₪ בלבד.

45. אינני מקבלת גם את טענת הנתבע, כפי שהועלתה בעדותו, לפיה הפיצוי המוסכם יועד אך ורק למקרים של העלאת פוסטים מועתקים חדשים, ולא לאי הסרתם של פוסטים מפרים קיימים (ראה עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 25). לטענה זו אין כל עיגון בתכלית ההסכם או בלשונו והיא אף מהווה הרחבת חזית על הנטען בכתב ההגנה.

46. סיכומו של דבר, הסכם הפשרה הופר והפרתו מזכה את התובעת בפיצוי המוסכם שנקבע במסגרתו, בסך 50,000 ₪.

    אין מקום להפחתת הפיצוי המוסכם

47. סעיף 15 לחוק החוזים תרופות, מתייחס ל'פיצויים מוסכמים' וקובע כדלקמן:

    "(א)הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

    (ב)הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.

    (ג)לעניין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים".

48. סעיף זה מסמיך את בית המשפט להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם, ככל שמצא כי הם נקבעו "ללא כל יחס סביר" לנזק שניתן היה לראות מראש כתוצאה מסתברת מההפרה. יודגש, כי הנטל הוא על הטוען להפחתת הפיצוי המוסכם, וכי הפחתת הפיצוי המוסכם תעשה רק במקרים חריגים בהם לא נמצא יחס סביר כלשהו, ולו בדוחק, בין שיעור הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לחזות בעת כריתת החוזה (ראה "פיצוי מוסכם-סוגיות והיבטים", כב' הנשיא יצחק עמית, דין ודברים י' (2018), עמ' 32, והאסמכתאות המפורטות שם).

49. הנתבעים לא טענו לתחולתו של סעיף זה וממילא לא הוכיחו כי הפיצוי המוסכם נקבע "ללא כל יחס סביר" לנזק שניתן היה לראות מראש כתוצאה מסתברת מהפרתו של הסכם הפשרה, בעת כריתתו.

50. אעיר – כי הדעת לא נוחה מכך שסכום הפיצוי המוסכם (50,000 ₪) גבוה מסכום הפיצוי שנקבע בהסכם הפשרה בגין כל הפוסטים המפרים (40,000 ₪), בהינתן שההפרה שארעה בפועל היא אי הסרתם של כשליש מהפוסטים המפרים. עם זאת, בנסיבות העניין, ומשלא הועלתה טענה מפורשת בעניין זה ע"י הנתבעים, לא מצאתי כי די בכך על מנת לבסס טענה לפיה הפיצוי המוסכם נקבע "ללא כל יחס סביר" לנזק שניתן לראותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה. בהקשר זה ראוי להפנות לדבריה של התובעת, בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 7-8, שם העידה כי "הרעיון של ה-40,000 שקל היה כדי לסגור את התיק וכדי להגיד שהמשכנו הלאה". ללמדך, כי סכום הפיצוי שנקבע בהסכם הפשרה לא בהכרח נועד לשקף את שיעור הנזק בגין הפוסטים המפרים, אלא את הרצון להימנע באותו שלב מהליכים משפטיים, בהינתן, בין היתר, העלויות והסיכונים הכרוכים בהם.

51. לאור כל האמור, לא מצאתי מקום להפחית משיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם הפשרה.

    הפרת זכות היוצרים של התובעת והיחס בין הפיצוי ללא הוכחת נזק בגינה לבין הפיצוי המוסכם

52. התובעת טוענת כי בנוסף להפרת הסכם הפשרה, הנתבעים הפרו גם את זכות היוצרים והזכות המוסרית שלה ביצירותיה, ולטענתה הפרות אלו מזכות אותה בפיצוי נוסף, מעבר לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם הפשרה. התובעת מבססת את תביעתה לפיצוי נוסף, על סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים אשר עניינו "פיצויים ללא הוכחת נזק", ולפיו בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות יוצרים, בסכום של עד 100,000 ₪.

53. בחנתי את טענתה זו של התובעת, ובאתי לכלל מסקנה כי התובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוחו של סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, אולם לא בסכום המקסימלי הנקוב בו.

54. כפי שיפורט בהמשך, לאחר ששקלתי את השיקולים אותם מתווה סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, מצאתי כי הסכום שאותו יש לפסוק לתובעת ללא הוכחת נזק מסתכם ב – 28,000 ₪.

55. דהיינו, שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק לו זכאית התובעת נמוך משיעור הפיצוי המוסכם לו זכאית התובעת, כפי שפורט לעיל.

56. שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק אינו מצטבר על סכום הפיצוי המוסכם כפי שמצאתי לפסוק לעיל, אלא חופף אליו, שאחרת התובעת תפוצה בכפל בגין אותם מעשים ואותו הנזק. ראה בעניין זה "פיצוי מוסכם-סוגיות והיבטים", כב' הנשיא יצחק עמית, דין ודברים י' (2018), בעמ' 39, שם פורטה העמדה לפיה אין לשלול צירוף של פיצוי מוסכם לתרופות אחרות, ובלבד שלא ייוצר מצב של כפל פיצוי בגין אותו נזק.

57. אפרט להלן את נימוקיי לעניין שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק.

58. ראשית, לעניין מוגנות היצירות - הנתבעים לא חלקו על טענת התובעת לפיה הפוסטים השיווקיים מושא התביעה מהווים יצירות הזכאיות להגנת חוק זכויות יוצרים, בהיותן תוצר של מאמץ, מקוריות, השקעה וניסיון מקצועי. מאחר שהנתבעים לא חלקו על טענת התובעת, לפיה עסקינן ביצירות מוגנות בהתאם לחוק זכויות יוצרים, ואף לא נדרשו להבחנה בין הפוסטים מושא התביעה, ולבחינת שאלת המקוריות והיצירתיות בכל אחד ואחד מהם, לא מצאתי להידרש לשאלות אלו. לא מצאתי להידרש לשאלות אלו גם לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה גם בהנחה כי כל הפוסטים מושא התביעה מהווים יצירות מוגנות, ממילא הפיצוי לו זכאית התובעת בגינם, ללא הוכחת נזק, אינו עולה על שיעור הפיצוי המוסכם וחופף לו.

59. שנית, לעניין עצם ההפרה - הנתבעים לא חלקו על כך שהפוסטים הועתקו, מילה במילה, לרבות סגנון, גרפיקה וניסוח. בנוסף, וכמפורט לעיל, הנתבעים לא חלקו על כך כי גם לאחר חתימת הסכם הפשרה ותשלום הפיצוי שנקבע בו, נותרו ברשת 14 פוסטים מפרים אשר המשך פרסומם מהווה הפרה של זכויות היוצרים והזכויות המוסריות של התובעת ביצירותיה.

60. הנתבעים טוענים להגנתם, כי חל בעניינם סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים, אשר עניינו "מפר תמים". סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים קובע כדלקמן:

    "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".

61. אף שהנתבעים מבקשים לחסות תחת הגנת סעיף זה, אין בפיהם טענה כי לא ידעו במועד ההפרה כי קיימת לתובעת זכות יוצרים ביצירותיה. טענתם מתמקדת בכך שסברו כי התכנים המפרים הוסרו. דא עקא, שלא לכך נועד סעיף חוק זה, ודין הטענה באשר לתחולתו במקרה דנן, להידחות (השווה ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON -HK- limited (3.8.2008)).

62. טענה נוספת אשר הועלתה ע"י הנתבעים היא כי התובעת לא הוכיחה חשש להטעיה. לטענתם, לא הונח כל בסיס לטענה לפיה צרכן כלשהו ישגה לחשוב כי ברוכשו את מוצרי הנתבעים, הוא רוכש למעשה את מוצרי התובעת.

63. גם בטענה זו אין כדי להועיל לנתבעים, שכן יסוד ההטעיה אינו נמנה עם יסודותיה של עוולת הפרת זכות יוצרים או עוולת הפרת זכות מוסרית (ראה סעיפים 47, 50, 52 לחוק זכויות יוצרים).

64. אשר על כן, הותרת פרסומם ברשת של 14 הפוסטים מושא התביעה ואי הסרתם, מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעת וכן של זכותה המוסרית.

65. סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים אשר עניינו "פיצויים ללא הוכחת נזק", קובע כי בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית, בסכום של עד 100,000 ₪, ומונה רשימה לא סגורה של השיקולים אותם ניתן לבחון במסגרת קביעת שיעור הפיצוי האמור. וכך קובע סעיף זה:

    "(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. 

    (ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע.

    (ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת..."

66. בשים לב לשיקולים המפורטים, תוך יישומם לענייננו, מצאתי לקבוע כי סכום הפיצוי הראוי בגין כל פוסט מפר מושא התביעה יעמוד על 2,000 ש"ח, מהטעמים כדלקמן:

    א. הפוסטים המפרים לא מהווים פרסומים חדשים, אלא פורסמו כאמור לפני חתימת הסכם הפשרה. בגין פרסומם של הפוסטים המפרים עד למועד חתימת הסכם הפשרה, שולמו לתובעת פיצויים במסגרת הסכם הפשרה, בסכום של 40,000 ₪. התובעת אישרה במסגרת הסכם הפשרה כי היא מוותרת על כל דרישותיה כלפי הנתבעים וכי "ההסכם ממצה את כל טענותיה". יצוין, כי התובעת לא טענה ולא עתרה לביטול הסכם הפשרה במסגרת ההליך דנן.

    אם כן, ההפרות אשר בגינן התובעת זכאית לפיצוי במסגרת תביעה זו, עניינן באי הסרת פרסומם של 14 פוסטים אשר הועתקו מהתובעת, כאשר משך ההפרה הוא ממועד חתימת הסכם הפשרה, ועד מועד הסרתם.

    ב.משך הזמן בו בוצעה ההפרה הוא כאמור ממועד חתימת הסכם הפשרה, משאין מחלוקת כי מרבית הפוסטים הוסרו בסמוך להגשת התביעה, הרי שמשך הזמן בו התקיימה ההפרה הוא כחודשיים. חלק מהפוסטים (כ- 5 פוסטים) נותרו ברשת לפרק זמן נוסף של לפחות חודשיים נוספים לאחר התביעה (ראה עדות הנתבע בעמ' 30 לפרוטוקול, שורות 14-16), והם הוסרו במועד כלשהו עובר למועד הדיון שהתקיים ביום 22.5.25.

    ג.לעניין חומרת ההפרה – כאמור, עיון בפוסטים המקוריים למול אלו המפרים מלמד כי העתקת הפוסטים נעשתה מילה במילה, לרבות אופן הניסוח, אופן העיצוב, היצירתיות הכלולה בו, וכן נימת הפנייה האישית, המכילה והבלתי אמצעית אשר באה לידי ביטוי באופן ניסוח הפוסטים ועיצובם.

    ד.לעניין תום לבם של הנתבעים - לא ניתן לשלול את טענת הנתבעים לפיה הותרת הפוסטים נעשתה בתום לב, בהינתן טענתם, אשר לא נסתרה, לפיה בהסכם הפשרה ובמכתב ההתראה לא פורטו כל הפוסטים מושא התביעה (ראה בהקשר זה עמוד 27 לפרוטוקול שורות 25-26). עם זאת, יש לתת משקל לכך כי חלק מהפוסטים אשר לא הוסרו כן נכללו במכתב ההתראה (ראה עדות הנתבע בעמ' 35 לפרוטוקול, שורות 3-4). כמו כן, יש לתת את הדעת לכך שחלק מהפוסטים מושא התביעה לא הוסרו גם לאחר הגשתה. בנוסף, ראוי לציין בהקשר זה את הסתירה שפורטה לעיל בעדות הנתבע, כאשר בתחילה טען שלא איתר את הפוסטים מושא התביעה לצורך מחיקתם, אך לאחר מכן טען כי פעל למחיקתם אולם מחמת תקלה טכנית הם לא נמחקו.

    ה.לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעים לפיה כל ההפרות מהוות מסכת אחת, שכן מדובר בפרסומים שונים, בערוצי שיווק שונים, ובמועדים שונים (השווה ת"א (י-ם) 3560/09 אבי ראובני נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ (6.1.2011)).

    ו. לעניין הנזק שנגרם לתובעת והרווח שהוסב לנתבעים – אמנם לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק ממשי כלשהו כתוצאה מהותרת פרסומם של הפוסטים מושא התביעה, ולא הוכח כי הוסב לנתבעים רווח כלשהו כתוצאה מכך, אולם ניתן להעריך כי נגרם נזק מסוים לנתבעת, ורווח מסוים לנתבעים. בהקשר זה העיד הנתבע, כי מטרת העלאת התכנים המקצועיים היא להשיג רווח ולהגיע ללקוחות (ראה עמוד 25 לפרוטוקול, שורה 11 ואילך). כמו כן מקובלת עלי עדות התובעת, לפיה יש קושי לכמת את הנזק מהטעם ש"אני לא יודעת אם איקס אנשים הלכו אליה בגלל שהיא גנבה ממני את הטקסטים" (ראה עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 32-33). במסגרת שיקול זה הבאתי עוד בחשבון את העובדה שחלק מהפוסטים הם מתאריכים מוקדמים יחסית (משנת 2021) וכי על מנת לעיין בהם יש לגלול אחורה (ראה עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 10-13). עם זאת, לא מצאתי לנכון לקבל את עדותו של הנתבע לפיה הפוסטים מושא התביעה פורסמו בקבוצות שאינן פעילות, ו"אין להן כניסות" שכן מאידך העיד כי העלה פוסטים עדכניים בקבוצות אלו ולא מחק אותן על אף האפשרות לעשות כן (ראה עמ' 19 לפרוטוקול, החל משורה 21 ועד עמ' 21 שורה 25).

67. לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל, ראיתי מקום להעמיד את סכום הפיצוי בגין כל אחד מהפוסטים המפרים, על סך של 2,000 ₪ ובסך הכל 28,000 ש"ח. כפי שהוסבר לעיל, סכום זה אינו מצטבר על סכום הפיצוי המוסכם, אלא חופף לו.

    עוולת גניבת עין וטענת התובעת לעשיית עושר שלא במשפט

68. לעניין עוולת גניבת עין – התובעת לא חזרה על טענה זו במסגרת סיכומיה וממילא לא הוכיחה כי הנתבעים גרמו לכך שהשירות שניתן על ידם ייחשב בטעות ככזה הניתן ע"י התובעת, כנדרש על פי תנאיו של סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות.

69. התובעת העידה, בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 1-4, "...אתה רואה פוסט של יועצת שינה ואני ממותגת בו 24/7, אף יועצת שינה לא 24/7, רק אני, והפוסטים שנגנבו ממני רשום בהם 24/7. זה אני. והלבבות כחול צהוב. וכשמישהי רואה את זה היא חושבת שזה פרסום שלי". ואולם, רק באחד מהפוסטים המקוריים מושא התביעה מופיעים שני לבבות בצבעים כחול וצהוב, ובחלק מהפוסטים המקוריים מושא התביעה לא מצוין "24/7".

70. גם עדותה של התובעת בעמ' 15 לפרוטוקול, שורות 6-7, לפיה "אני יכולה להגיד שנתקלתי בשתי נשים שעשו ייעוץ אצל גברת גליקסמן וחשבו שזאת אני", אינה מספקת על מנת לבסס את יסודותיה של העוולה הנטענת.

71. יתירה מכך - גם אילו היתה התובעת מוכיחה יסודותיה של עוולת גניבת עין, ממילא לא היה מקום לפסוק פיצוי נוסף בגינה שכן היה בכך משום כפל פיצוי בהינתן הקביעות לעיל.

72. אשר לטענת התובעת לעשיית עושר ולא במשפט – טענה זו נזנחה ע"י התובעת בסיכומיה, וממילא לא הוכח שווי הזכייה אותו על הנתבעים להשיב לה, כנדרש על פי תנאיו של סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, הוראותיו תחולנה "כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים", ואילו בענייננו חלות הוראותיו של חוק זכויות יוצרים וכן מצוי הסכם בין הצדדים.

    הוצאות ושכר טרחת עורכי דין

73. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת, שכן אני סבורה כי ראוי היה שהתובעת תקדים פנייה אליהם בטרם הגשת התביעה. התביעה הוגשה תוך פחות מחודשיים ממועד חתימת הסכם הפשרה, ויתכן שפנייה אל הנתבעים, ופירוט הפוסטים שלא הוסרו, ואולי אף דרישה לתשלום הפיצוי המוסכם, יכולים היו לייתר את הגשת התביעה וניהולה.

74. בנוסף סברתי כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת, לאור שווי הסעד שנפסק והפער הניכר בינו לבין הסכום שנתבע. כמפורט לעיל, התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בסך 2,150,000 ₪ והעמידה את תביעתה, לצרכי אגרה, על סך של 350,000 ₪, העומד על פי 7 מהסכום אשר נפסק בסופו של יום.

75. במסגרת שיקוליי בעניין זה הבאתי בחשבון גם את מורכבות ההליך, שאינה גבוהה, ואת העובדה שבתיק נערך קדם משפט אחד, ודיון הוכחות אחד בו העידו 2 עדים בלבד, ובסיומו הצדדים סיכמו בעל פה.

    לסיכום

76. סוף דבר – הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 50,000 ₪, בתוספת ריבית שקלית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות.

    ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ה, 22 יולי 2025, בהעדר הצדדים.