ד.א. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע נפגע בפניו כאשר ניסה לפתוח את תריס המשאית על מנת להתחיל בפריקתה. פסק הדין שלהלן יעסוק בשאלת תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על המקרה, ובשיעור נזקיו של התובע.

עובדות המקרה

1. התובע, יליד 10.12.73, עבד אצל הנתבעת 2 (להלן: "המעבידה") כנהג משאית. המשאית בה נהג הייתה מבוטחת אצל הנתבעת 1 (להלן: "המבטחת").

2. על פי עדות התובע, ביום 15.4.08 הוביל התובע במשאית סחורה לאחד מלקוחות המעבידה. יחד עמו היה אדם נוסף, שתפקידו היה "עוזר נהג". כשהגיעו אל הלקוח, החנה התובע את המשאית, ירד ממנה, וניגש אל אחורי המשאית כדי להתחיל בפריקה. בשלב ראשון, הוא הוריד את ה"רמפה" כך שזו תהיה מונחת על הכביש. בשלב שני, נעמד התובע על הרמפה, ובאמצעות הכוח המכני של הרכב הרים אותה כך שתהיה במפלס רצפת ארגז המשאית. בשלב שלישי, ובעודו עומד על הרמפה, החל התובע לפתוח את התריס, שהיה חלק מהדופן האחורית של המשאית. פתיחת התריס נדרשה כדי לאפשר כניסה אל ארגז המשאית על מנת להתחיל בפריקה. פתיחת התריס נעשתה ללא ניצול הכוח המכני של הרכב, אלא באמצעות משיכתו כלפי מעלה. בשני צדי התריס היו מותקנים שני "סטפרים", שנועדו לעצור את התריס. תוך כדי הרמת התריס, ניתק אחד הסטפרים, וכתוצאה מכך התריס פגע בפניו של התובע. מעוצמת המכה, הוא נפל.

3. המבטחת חולקת על תיאור התאונה כפי שהובא לעיל, וכפי שנמסר על ידי התובע הן בכתב התביעה, הן בקדם המשפט הראשון, הן בתצהיר העדות הראשית, והן בחקירה הנגדית. המבטחת מפנה בהקשר זה לתיאורי התאונה מתוך התיעוד הרפואי. כך בתעודת חדר מיון נכתב "בזמן עבודה לדבריו נחבל על ידי דלת של המשאית." בתעודה רפואית מיום 15.6.08 נרשם "מלפני חודש וחצי עבר תאונת דרכים במסגרת עבודתו (קיבל מכה בפנים במשאית ונפל אחורה)." בדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 18.10.12 נרשם מפי התובע "מנגנון התאונה: נחבל מדלת ברזל (רמפה של משאית) בפנים." במאמר מוסגר יצוין כי באותו דו"ח ממש, בעמוד הקודם, נרשם "תריס הרמפה של המשאית פגע לו באף." וכך נרשם גם בפרוטוקול הדיון של הוועדה הרפואית לעררים.

4. למען שלמות התמונה נצטט גם אזכורים למנגנון התרחשות התאונה מתיעוד רפואי אחר. כך, ביום 1.6.15, לאחר שהוגשה התביעה, פנה התובע שוב לחדר מיון, ושם נרשם כי "ב- 2008 היה מעורב בתאונת עבודה – עבד בתור נהג חלוקה של קוקה קולה, עמד על הרמפה, התריס של המשאית עף לו על הפנים, קיבל מכה למצח ושורש האף. נפל על סוף של הרמפה...". בהפניה לבדיקת סי.טי. מיום המחרת נרשם ש"תריס משאית עף לו על הפנים", בתעודת חדר מיום 30.9.15 נרשם "אחרי נפילה חבלת ראש לפני 7 שנים..." וכך נרשם גם בטופס הבקשה לרשיון לשימוש בקנביס רפואי מאותו היום, ובטופס הפניה למרפאת כאב מיום המחרת.

5. המבטחת גם מצביעה על כך שטופס בל/250 לא הוגש על ידי התובע (והוא לא נמצא גם בתיק המל"ל שהוגש על ידי הנתבעות). כאשר נשאל התובע מדוע לא הגיש את הטופס הנ"ל, השיב שהוא קיבל אותו מידי המעביד ומסר אותו בחדר המיון כדי לקבל טיפול רפואי, ולא נשאר לו העתק (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 7 – 12).

6. על מנת לנסות ולהפריך את גרסת התובע לנסיבות התאונה, הטיחה המבטחת בתובע שוב ושוב את הטענה שהממונה עליו בשעת התאונה, מר שמעון חזות, לא אישר את גרסתו להתרחשותה (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2 – 6, עמ' 5 ש' 26 – 30, עמ' 7 ש' 3 - 11), אלא שהממונה לא זומן להעיד.

7. על מנת לסתור את טענות התובע, זימנה הנתבעת 1 לעדות את מר שמעון סרבגולה, מנהל הפצה אצל הנתבעת 2. לאחר שסיים התובע עדותו, ומר סרבגולה נתבקש להעיד, השאלה הראשונה שהפנתה אליו המבטחת הייתה "ניסינו לקבל פרטים לגבי האירוע, ודיברנו עם מר חזות, שהוא שימש כמנהל צוות של חברת קוקה קולה, והוא הפנה אותנו אליך, הוא אומר שאין לו שום פרטים לגבי האירוע הזה." אלא שמר סרבגולה לא היה נוכח בשעת התאונה, לא היה ממונה על התובע בתקופה הרלוונטית, ועדותו לא יכולה הייתה לשפוך אור על נסיבות התאונה.

8. המעבידה עצמה לא הגישה ראיות כלל. עוזר הנהג שהיה עם התובע בשעת התאונה לא זומן להעיד. התובע טוען שאינו זוכר את שמו. יש לציין שהתביעה הוגשה כמעט 7 שנים לאחר האירוע, דבר שיכול אולי להסביר מדוע התקשו הצדדים לאתר עד ראיה זה, שבמועד התאונה הועסק דרך חברת כוח אדם.