י. אביעד ניהול ונכסים בע"מ נ' לנדאו

1.התובעת השכירה משרדים לחברה, אשר הנתבעים היו בעליה. לאחר מספר שנים בהם נחתמו הסכמים המאריכים את תקופת השכירות, תמה תקופת השכירות האחרונה ולא נחתם הסכם חדש, אף על פי שהחברה המשיכה להחזיק במושכר. החברה עזבה את המושכר, כאשר לשיטת התובעת, היא מותירה חובות בגין דמי שכירות. במסגרת ההסכמים שנחתמו, נכללה ערבות של הנתבעים לחובות החברה.

השאלות העומדות לדיון הן אם פקע הקשר החוזי בין הצדדים בשל העדר חתימה על הסכם שכירות מעודכן, ואם פקעה ערבותם של הנתבעים או מי מהם.

הרקע

2.בין התובעת לבין מכללת קריית המדע בע"מ (להלן: החברה) נחתם הסכם שכירות ביום 07.01.05. בהתאם להסכם האמור, שכרה החברה מהתובעת נכס מסחרי בפארק המדע ברחובות שכלל משרדים בשטח של 300 מ"ר ו- 5 מקומות חניה.

ביחד עם החתימה על הסכם השכירות הראשון ביום 07.01.05 נחתם מסמך שכותרתו "ערבות אישית", עליו חתמו שני הנתבעים ובו הצהירו הנתבעים כי "אנו הח"מ ערבים ערבות אישית, כלפי המשכיר ללא הגבלה בסכום או עניין, לכל חובות והתחייבויות השוכר על פי הסכם זה, בין חובות בהתחייבויות קיימות ובין עתידיות, כספיות או אחרות, ואני מוותר בזה מראש על הדרישה האמורה בסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז 1967. ערבותי זו הינה עצמאית מחיוביו של השוכר ובלתי תלויה בהם או בתוקפם. ערבותי זו תחול ללא סייג גם אם השוכר מאיזה סיבה שהיא, לא יהיה חייב לקיים את חיוביו, כולם או מקצתם. ערבותי זו תחול גם אם יחולו שינויים לרבות שינויים יסודיים. למען הסר כל ספק ערבותנו זו תחול גם על תקופת השכירות המוארכת."

ביום 29.01.06 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף לפיו השכירות כוללת שטח נוסף של 167 מ"ר, ובשנת 2007 חתמו הצדדים על הסכם שלישי מכוחו שכרה החברה שני מקומות חניה נוספים.

בשנת 2009 נחתם חוזה המאריך את תקופת השכירות, ובשנת 2012 הוקטן השטח המושכר ב- 80 מטר והוחזר מקום חניה אחד לתובעת, ובהמשך, הוחזרו שלושה מקומות חניה נוספים. בשנת 2014 נחתם הסכם שכירות לשנה נוספת וביום 23.02.15 חתמו התובעת והחברה על נספח להסכם השכירות (להלן: הנספח האחרון) המאריך את תקופת השכירות עד ליום 14.02.16. זה הנספח האחרון עליו חתמו הצדדים.

3.בנספח האחרון נכללה הוראה ולפיה "סוכם בין הצדדים כי הסכם זה מתבסס על ההסכם המקורי מיום 7.1.05 ומיום 29.1.06. כל הערבויות, הביטחונות והצקים שניתנו ע"י קסוטו אליהו... ולנדאו מרק... יישארו בתוקף וישמשו גם עבור הסכם זה."

על הנספח האחרון חתומים התובעת, החברה והנתבע 1 (להלן: לנדאו). הנתבע 2 (להלן: קסוטו) אינו חתום על הנספח האחרון, וגם לא חתם על נספח להארכת תקופת השכירות מיום 06.03.14 שנחתם על ידי החברה ולנדאו מצד אחד, ועל התובעת מצד שני.

4.בחודשים פברואר ומרץ 2016 היתה תכתובת דלילה בדוא"ל, בין לנדאו לבין מנהל התובעת, בנוגע להארכה נוספת של תקופת השכירות. לנדאו ביקש להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת ולהפחית את דמי השכירות החודשיים, והיה מאוכזב מכך שבקשתו להפחתת דמי השכירות נענתה בשלילה. הצדדים לא חתמו על הסכם או נספח נוסף, על אף שהתובעת שלחה ללנדאו טיוטה בדוא"ל.

בהודעת הדוא"ל ששלח לנדאו לתובעת ביום 18.03.16 ציין כי הוא סבור שיש להפחית את דמי השכירות והציע כי המחיר יעמוד על כ- 53 ₪ למ"ר. בסיום אותה הודעה רשם לנדאו כי "אשמח להמשיך לעבוד יחד ולהשכיר את הנכס אבל הוא צריך להיות כדאי והוגן יותר לשני הצדדים." לנדאו לא חתם על טיוטת ההסכם שנשלחה לו ולא דרש לחתום על הסכם שונה, לא העביר טיוטה חדשה ולא הודיע על הפסקת השכירות ופינוי המושכר. כאן המקום לציין כי לנדאו היה המנהל הפעיל של החברה והוא זה שחתם הן בשם החברה (ביחד עם חותמת החברה) והן כערב להתחייבויות החברה, על גבי הנספח האחרון להסכם השכירות.

5.החברה המשיכה לשהות ולעשות שימוש במושכר עד לפינויו באמצע חודש אוגוסט 2016. החברה פעלה באמצעות לנדאו אשר ניהל אותה בעצמו באופן בלעדי כאשר לדבריו, קסוטו היה שותף בחברה אך לא פעיל ורק עודכן מפעם לפעם "אחת לכמה חודשים טובים. אולי יותר" על אופן ניהול החברה, הכנסותיה וכדומה (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 12-22). בכך שלנדאו נמנע מחתימה על ההסכם, לא היה קיים הסכם נוסף כתוב בין הצדדים.

תמצית טענות הצדדים

6.לטענת התובעת, החברה שילמה את דמי השכירות כסדרם עבור חודשים מרץ ואפריל 2016 אולם לא שילמה עבור החודשים מאי עד אוגוסט 2016 ובמהלך חודש אוגוסט עזבה החברה את המושכר והשלימה את פינוי הציוד באמצע חודש ספטמבר. התובעת טענה בכתב התביעה, כי הנכס הושכר ביום 01.11.16 לשוכרת אחרת וביקשה לחייב את הנתבעים לשלם את חוב דמי השכירות שהצטבר עד ליום 31.10.16.

התובעת סבורה כי מכוח הסכם השכירות, שטר הערבות האישית, הנספח האחרון ותכתובת הדוא"ל בין הצדדים, חייבים הנתבעים לשלם את החוב שצברה החברה בגין דמי שכירות, מכוח ערבותם האישית לאותו חוב. להשלמת התמונה יצוין כי החברה נכנסה להליכי פירוק, ובשל כך איננה צד לתובענה זו.

7.הנתבעים סבורים שיש לדחות את התביעה. לשיטתם, הסכם השכירות הגיע לסיומו ביום 14.02.16 ובאותו מועד פגה באופן סופי ומוחלט ערבותם לחובות החברה על פי הסכם השכירות. הנתבעים טענו כי מאחר שלא נחתמה תוספת נוספת המאריכה את הסכם השכירות, החברה המשיכה להחזיק בנכס שלא מכוח הסכם ובלא שהנתבעים ערבו לחובה לאחר מועד סיום תקופת השכירות על פי הנספח האחרון.

דיון והכרעה

האם קיים קשר חוזי בין הצדדים?

8.אין חולק שלא נחתם הסכם נוסף המאריך את תקופת השכירות לאחר יום 14.02.16. הצדדים חלוקים בשאלה אם הוראות הנספח האחרון ממשיכות לחול בנסיבות אלו, או שהחוזה פקע באופן מלא ומוחלט וכפועל יוצא, פקעה גם הערבות שנחתמה במסגרתה.