מכללה ששכרה משרדים בפארק המדע ברחובות לא חתמה על הארכת חוזה השכירות אך המשיכה להשתמש בנכס 8 חודשים נוספים. המכללה התפרקה ותביעה שהגישה המשכירה נגד בעליה התקבלה.
בית משפט השלום ברחובות קיבל לאחרונה תביעה שהגישה חברת ״י. אביעד״ נגד בעל מכללה ששכרה ממנה משרדים בפארק המדע ברחובות ולא שילמה דמי שכירות. בפסק הדין נקבע שעל אף שחוזה השכירות לא הוארך רשמית הוא המשיך להיות בתוקף מכוח התנהגות הצדדים.
התובעת סיפרה כי בינואר 2005 השכירה משרדים לחברת ״מכללת קריית המדע״, אשר הנתבע היה בעליה. במסגרת הסכמי השכירות הוא חתם על ערבות לחובות המכללה.
לדבריה, ב-2016, לאחר מספר שנים בהם נחתמו הסכמים המאריכים את תקופת השכירות, תמה תקופת השכירות האחרונה ולא נחתם הסכם חדש, אף שהמכללה המשיכה להשתמש במשרדים כרגיל. היא שלחה לנתבע נספח הארכת חוזה אך הוא לא חתם עליו וביקש הנחה בדמי השכירות.
התובעת הוסיפה כי המכללה פינתה את המשרדים רק באוגוסט 2016 והותירה בהם ציוד עד אמצע ספטמבר של אותה שנה. כל זאת, מבלי לשלם דמי שכירות על החודשים האחרונים לפעילותה במקום. היא הבהירה כי בינתיים המכללה נכנסה להליכי פירוק ולכן התביעה הוגשה נגד הנתבע.
הנתבע טען מנגד שהסכם השכירות הגיע לסיומו בפברואר 2016 ובאותו מועד פגה ערבותו לחובות המכללה. לשיטתו, מאחר שלא נחתמה תוספת המאריכה את הסכם השכירות המכללה המשיכה להחזיק בנכס שלא מכוח הסכם ומבלי שהוא ערב לחובותיה ובנסיבות אלה יש לדחות את התביעה.
״אין קדושה בחתימה״
השופטת רנה הירש הבהירה כי חוזה מחייב יכול להיווצר גם בהתנהגות. היא ציינה כי מקובלת עליה גישתו של השופט אהרון ברק כפי שהובעה בעבר שלפיה ״אין כל קדושה בחתימה. כאשר היא באה למלא פונקציה הוכחתית, ניתן להחליפה בדרכי הוכחה אחרות'".
השופטת כתבה כי במקרה זה אמנם לא נחתם הסכם שכירות אך פעילותה של המכללה ובעיקר העובדה שלא פינתה את המשרדים העידו שראתה את עצמה קשורה בהסכם כזה.
זאת ועוד לדבריה, ניכר שבין הצדדים הייתה מערכת יחסים קרובה שהצמיחה יחסי אמון והסתמכות. במסגרת זו, הנתבע יצר מצג לפיו כל עוד לא יגיעו להבנה אחרת, וכל עוד הוא לא יודיע באופן ברור על הפסקת יחסי השכירות, חלות ההסכמות הקודמות אליהם הגיעו הצדדים.
עוד לדבריה, כתב הערבות היה חלק בלתי נפרד מהסכם השכירות. העובדה שהמכללה לא חתמה על הסכם שכירות הביאה לכך שלא נחתם גם כתב ערבות נוסף. חובת תום הלב המוטלת על הנתבע כערב חייבה אותו להודיע בכתב ובאופן מפורש כי הוא מבקש לבטל את ערבותו עם תום תקופת ההסכם.
עם זאת לדבריה, קיים קושי מסוים גם בהתנהלות התובעת שיש בו כדי להעיב על זכותה המלאה לקבלת מלוא דמי השכירות. זאת, מאחר שהיא ידעה שלא נחתם הסכם שכירות חדש ומסודר ולמרות זאת לא ביקשה להסדיר באופן ראוי את המשך יחסי השכירות ואת ערבותו של המנהל. כמו כן, היא אפשרה הצטברות חוב משמעותי ולא התריעה כי בכוונתה לפעול למימוש הערבות.
בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת 80% מהחוב בסך 109,600 שקל בתוספת הוצאות של 2,000 שקל ושכ״ט עו״ד של 12,097 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד אורי גמליאל
- ב״כ הנתבע: עו"ד רוי בר-קהן
עו"ד אילנית ציבין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין