שאלתיאל נ' בן שיטרית ואח'

תביעה ע"ס של 410,256 ₪ שלצידה תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כי לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), תשמ"ג - 1983 (להלן: "תקנות הגנת הדייר") אינן חלות על החנות הנידונה, וכן לצווי עשה שונים.

רקע עובדתי 

1. התובע הוא בעל זכויות בנכס הנמצא ברחוב טלר 32 ברחובות, והידוע כגוש 3703 חלקה 753 (להלן: "הנכס").

2. הנתבעים הם דיירים מוגנים של חנות המצויה בנכס (להלן: "החנות") אותה שכרו מהבעלים הקודמים של הנכס בהתאם להסכם שכירות מיום 11.8.1982 (להלן: "הסכם השכירות" - צורף כנספח ב' לכתב-ההגנה).

   בסעיף 6 להסכם השכירות הועמדו דמי השכירות בגין שכירת החנות לתקופה שמיום 1.9.1982 ועד ליום 1.9.1983 על סך של 1,000 שקלים לחודש, ובהמשך נקבעה הוראה בנוגע לעדכון דמי השכירות כדלקמן:

   "...העלאת דמי השכירות עבור החנות הנ"ל תחול, החל מתאריך 1.9.1983, וזאת בהתאם לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב - 1972 - לפי תקנות הממשלה על העלאת דמי שכירות בבית-העסק, אשר הסכום הבססי יהיה מסך של 1,000 שקלים לחודש" (סעיף 6 סיפא להסכם, טעויות ההגהה - במקור).

    

   טענות הצדדים

   טענות התובע

3. התובע טוען כי הנתבעים מנהלים בחנות מרכז רפואי קוסמטי. לפיכך, ובהתאם לתקנות הגנת הדייר, יש לחייב את הנתבעים לשלם דמי שכירות ריאליים.

   לטענתו, התקרה המרבית של דמי השכירות הקבועה בסעיף 52א' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 (להלן: "החוק") אינה חלה על המושכר בהיותו "בית עסק המשמש משרד שבו עוסק בעל מקצוע חופשי" (תקנה 1 (14) לתקנות הגנת הדייר), ולחילופין בית עסק המשמש כמרפאה (תקנה 1(11) לתקנות הגנת הדייר). בעניין זה מוסיף התובע וטוען כי המגמה הכללית של הפסיקה היא להרחיב את מספר בתי העסק וסוגיהם שעליהם לא יחולו ההוראות בנוגע לדמי השכירות המקסימליים הקבועים בחוק.

   נוכח האמור, עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות ריאליים בגין 7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה ואשר בהתאם לחוות-הדעת השמאי מטעמו עומדים על סך של 3,800 ₪ + מע"מ לחודש (נספח 11 לכתב-התביעה), וכן עתר, כאמור לעיל, לסעד הצהרתי לפיו תקנות הגנת הדייר אינן חלות על הסכם השכירות של החנות.

4. טענה נוספת של התובע היא כי הנתבעים הציבו בחנות שילוט המפרסם את בית העסק ללא הסכמתו ותשלום תמורה כנדרש. כמו-כן, הציבו מנוע מזגן בחדר המדרגות באופן המהווה מטרד, הפרעה וסיכון לעוברים ושבים.

   נוכח האמור, עתר התובע למתן צווי עשה להסרת השילוט והעברת מנוע המזגן למיקום אחר. בנוסף, עתר לחייב את הנתבעים בגין הצבת השילוט בתשלום סך של 400 ₪ לחודש בעבור 7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה ועד להסרתו בפועל.