ת"א 33755-10-12 ללו ואח' נ' נגני ואח'

תובענה ותביעה שכנגד שעניינן בדרישת התובע לפינוי יחידת דיור שהושכרה לנתבע, והנזקים שנגרמו לצדדים, לטענתם, בעקבות דרישה זו.

רקע

התובע הוא בעלים של דירה ברחוב קינג ג'ורג' 46/7, תל אביב, המחולקת ל-4 יחידות דיור נפרדות.

נתבע 1 (להלן – הנתבע) הוא סטודנט אשר שכר את אחת מיחידות הדיור (להלן – יחידת דיור או המושכר).

ביום 01.11.09 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובע (באמצעות גיסו - מר יוסף לאוני) לבין הנתבע (להלן - הסכם השכירות). הנתבע שכר יחידת דיור לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 01.11.09 ועד ליום 31.10.10, עם אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת (להלן - תקופת האופציה). דמי השכירות הועמדו על סך חודשי קבוע של 3,150 ₪.

נתבעת 2, אמו של הנתבע (להלן - נתבעת 2), ערבה להסכם השכירות. הצדדים חלוקים באשר להיקף ערבותה. לטענת התובע, ערבה להבטחת כל התחייבויותיו של הנתבע. הנתבעים לעומת זאת טוענים, שערבותה מוגבלת לשטר חוב בלבד, העומד על סך של 10,000 ₪.

הנתבע מימש את תקופת האופציה והסכם השכירות הוארך לשנה נוספת, עד ליום 31.10.2011, באותם תנאים.

במהלך חודש ספטמבר 2011, משקרבה לסיומה תקופת האופציה, פנה התובע טלפונית לנתבע והשניים הגיעו להסכמות בנוגע להמשך יחסי השכירות. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי תוכן  ההסכמות. לטענת הנתבע, הוסכם בין הצדדים, שהסכם השכירות יוארך למשך שנה נוספת בתנאים דומים, מלבד דמי השכירות שיועלו לסך של 4,000 ₪, יכללו את חשבונות החשמל ויופקדו ישירות לחשבונו של התובע. התובע מכחיש את טענות הנתבע ומוסיף, שהנתבע הבטיח לשלוח אליו הסכם שכירות וככל שלא תהיינה הערות נוספות, ייחתם בין הצדדים הסכם חדש, אלא, שהנתבע לא שלח הסכם. בפועל, הנתבע המשיך להתגורר במושכר תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 ₪, שהופקדו ישירות לחשבונו של התובע.

במהלך החודשים מרץ-אפריל 2012 התברר לנתבע וליתר השוכרים ביחידות הדיור הנוספות, שהעירייה מתכוונת לנתק את החיבור לחשמל, היות והדירה מחולקת ללא היתר.

בחודש מאי 2012, בעקבות האמור ולאחר שבירר את סוגיית ניתוק החשמל מול העירייה, פנה התובע לשוכרים ובכללם הנתבע, ודרש מהם לפנות את יחידות הדיור באופן מיידי, כדי שיוכל להחזיר את המצב לקדמותו טרם חלוקת הדירה ועל מנת למנוע את ניתוק החשמל.  

השוכרים פינו את יחידות הדיור, מלבד הנתבע שסירב להתפנות בנימוק, שהוא זכאי להתגורר במושכר עד תום מועד השכירות המוסכם.

אין חולק, שהנתבע שילם לתובע את דמי השכירות, מידי חודש, בדרך של העברה בנקאית, עד ליום 14.6.2012 וכי החל מיום 15.6.2012 ועד לפינוי המושכר ביום 9.1.2012, לא שולמו דמי שכירות.

תמצית טענות התובע בתובענה העיקרית

לטענת התובע, לאחר שתמה תקופת השכירות, לרבות תקופת האופציה בהתאם להסכם השכירות, הבטיח הנתבע לתובע, שישלח אליו הסכם שכירות, אך לא עשה כן. לפיכך, לא היה ביניהם הסכם מחייב ולנתבע לא הייתה זכות להחזיק בדירה למשך שנה.

בתחילת חודש מאי 2012 הודיע התובע לשוכרים, שעליהם לפנות את הדירה תוך 30 ימים. הנתבע סירב לבקשת התובע ורק ביום 9.10.2012 ניאות לפנות את יחידת הדיור.

התובע טוען, שהנתבע הפר את ההסכם הפרות יסודיות, לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות ולא שילם את דמי השכירות המוסכמים, למרות שהמשיך להחזיק בפועל בדירה. הנתבע לא שילם לתובע דמי שכירות מחודש יוני 2012 ועד לפינוי הדירה.

הנתבע החליף צילינדר בדלת הדירה, המאפשרת כניסה ליחידת דיור הנוספת והשתלט על שתי יחידות דיור. זאת, מבלי שהודיע על כך לתובע או מי מטעמו. בכך למעשה מנע הנתבע מהתובע את האפשרות להשכיר את היחידה הנוספת, וכן את האפשרות לשבור את הקיר ולהשכיר את הדירה כיחידה אחת.

לטענת התובע, סירובו של הנתבע לפנות את הדירה נבע מרצונו לסחוט ממנו כספים, זאת בעוד שהשוכרים האחרים הסכימו להתפנות מהדירה, ואף מצאו תוך זמן קצר דיור חלופי.