פלונית נ' בית החולים "המשפחה הקדושה"

1.תביעת נזקי גוף בטענה לרשלנות רפואית. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה.

2.התובעת (שתכונה להלן: "כ'") הינה ילידת 1956. הטענה בתביעה היא להתרשלות שנפלה במהלך ביצוע ניתוח לשחרור עצב ביד (התובעת סבלה מתסמונת התעלה הקרפלית, בעטיה בוצע הניתוח). הטענה: בשגגה נחתך בניתוח העצב הדיגיטלי השני (חלק מעצב המדיאנוס).

3.מטעם התובעת הוגשה, במצורף לכתב התביעה, חוות דעת של האורתופד פרופ' רייס.

4.הצדדים הגיעו להסכמה עליה נתנו הודעה ב-29/5/16 לפיה הנתבע יגיש התייחסות של ד"ר חוסאם ספורי (ממלא מקום מנהל המחלקה האורתופדית בביה"ח הנתבע). הצדדים הסכימו כי אותה התייחסות תחשב כחוות דעת. עוד הסכימו כי חוות הדעת מטעם שני הצדדים תוגשנה בלא חקירה מבלי שמי מהם מודה בטענות הצד השני ותוך שמירת שני הצדדים על חוות הדעת. עוד הסכימו כי ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הכירורגיה של כף היד.

5.לאור הסכמת הצדדים ובהתאם לה, מונה ד"ר יואל אנגל כמומחה מטעם ביהמ"ש. בהתאם להסכמה הלא מסויגת הונחה המומחה להתייחס לכל הסוגיות, היינו, גם לשאלת ההתרשלות הנטענת גם לגובה הנזק, וגם לקשר הסיבתי.

6.אפתח , מטבע הדברים, בסוגיית האחריות. ראשית, אסקור עדותה של התובעת (בשאלות האחריות ואף הנזק), ושל הרופא המנתח, ד"ר יונס מוחמד (גרסתו שלו מטבעם של דברים, מתייחסת לשאלת האחריות בלבד). הסקירה כאן, במה שקשור לסוגיית האחריות, תהא קצרה: שכן עיקר המחלוקת וההכרעה, נגזרות במקרה דנן מניתוח התזות הרפואיות שבחוו"ד מומחי הצדדים ובזו של מומחה ביהמ"ש.

7. גרסת התובעת:

א.התובעת נשואה ואם לחמש ילדים. היא חסרת השכלה ועבודתה הינה במשק ביתה שלה, וכעוזרת. היא אכן החלה לסבול מתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף יד שמאל ב-2010, וד"ר יונס המליץ לה לאחר בדיקת EMG , על הניתוח אשר ביצע בביה"ח הנתבע ב-24/5/10.

ב.הניתוח בוצע מבלי שהוסברו לה הסיכונים או הסיבוכים הכרוכים לו, היא לא הייתה מסכימה לעבור אותו לו הוסברו לה סיכונים אלה. הערה שלי – י.פ: אכן, לא נסתרה טענת התובעת, לפיה לא קיבלה שום הסבר (הכוונה מעבר לחתימה על טופס הסכמה) בדבר סיכוני הניתוח. עם זאת ממילא אין חשיבות מעשית לקביעה זו שכן לטעמי יש לקבל התביעה בחלופה של הוכחת עוולת הרשלנות; ובמה שקשור לפגיעה באוטונומיה, אין לפסוק נזק זה כאשר מתקבלת ממילא התביעה העיקרית ונפסק פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שדה פאקטו יש חפיפה בינו לבין הנזק בגין פגיעה באוטונומיה, חרף הכותרת השונה.

ג.התובעת מציינת כי מיד לאחר הניתוח החלה לסבול מאובדן תחושה באצבעות אמה וקמיצה (3 ו-4) בכף יד שמאל וכאבים ביד. התובעת שבה וחוזרת על המהלך שנזכר בחווה"ד של המומחה מטעמה (ראה בהמשך) , כאשר המסמכים הרפואיים צורפו לתצהירה.

ד.התובעת מציינת כי אינה מסוגלת לסגור בחוזקה את האגרוף ולא להשלים את יישור האצבעות. היא סובלת מכאבים תמידיים, לעיתים אין היא מסוגלת להחזיק באופן מלא חפץ בתוך היד, והיא נוטה להפיל חפצים. בין האצבעות הפגועות יש תחושה מתמדת של כאב ורדימות , ולעיתים תחושת נימול מכאיב ומטריד. יש אזור בכף היד שנותר רגיש מאוד לכל מגע או לחץ בעקבות הניתוח, כל נגיעה במקום זה ולו קלה גורמת לה כאב ותחושת זרם במקום הנגיעה ובמקום האצבעות.