מרעי ואח' נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ {צע"מ} ואח'

רקע 

1. התובעים הגישו תובענה במסגרתה עתרו לפיצויי הפקעה בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין. ההפקעות בוצעו מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים") ומכוח צו שניתן ביום 25.4.95. התביעה הוגשה נגד נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ונגד מדינת ישראל- משרד התחבורה.

    

2. אציין כבר כעת, כי התובעים והנתבעת מס' 1 (להלן: "נתיבי ישראל") הגישו חוות דעת שמאיות וכי ביום 2.2.16 מונה מר שאול אושרת כשמאי מטעם בית המשפט לצורך הערכת שיעור הפיצויים המגיע לתובעים בגין ההפקעה. לאחר קבלת חוות הדעת, ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להודיע האם יש מקום לקבוע את התיק לשמיעה או שניתן להתקדם על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נתיבי ישראל הודיעה, כי אין בכוונתה לחקור את המומחה. בהמשך ניתנה החלטה לפיה הצדדים יגישו סיכומים בנוגע לסוגיות שבמחלוקת.

    

3. אציין עוד, כי במסגרת סיכומיה התייחסה נתיבי ישראל לשאלת הוכחת הזכויות במקרקעין וטענה, כי תשלם פיצויי הפקעה, ככל שייקבע כי עליה לעשות כן, כנגד המצאת התימוכין הנדרשים להוכחת הזכויות ולחלופין תפקיד את הסכום בקופת בית המשפט.

    

   טענות התובעים

    

4. במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 תפסו הנתבעת מס' 1 חזקה בשטחי החלקות של כ- 35,546 מ"ר מתוך השטח המוכרז. יתרות החלקות נותרו בחזקת התובעים מבלי שהושבחו (להלן: "ההפקעה הראשונה"). ביום 28.7.11 הנתבעת מס' 1 שלחה לתובעים הודעות בדבר כוונתה לתפוס חזקה ביתרת השטח המוכרז של כ- 14,713 מ"ר (להלן: "ההפקעה השנייה").

    

5. התובעים עותרים לפיצויי הפקעה כולל מחוברים בגין שתי ההפקעות, פיצויי סבל בגין 25% הראשונים מהחלקות, פיצויי הפקעה בגין הפקעת הדרכים החקלאיות ופיצויים בגין הפגיעה בשטח הנותר בחלקות. לטענתם, התביעה לפיצוי בגין ההפקעה הראשונה לא התיישנה טרם הגשתה לאור הלכת ארידור.

    

6. התובעים ציינו, כי פנו לשר התחבורה בדרישה לתשלום פיצויים מלאים בגין ה- 25% הראשונים מהשטח המופקע בחלקות כפיצויי סבל, בהתאם להלכת רוטמן. במועד הגשת כתב התביעה המקורי טרם ניתנה החלטת השר בעניין זה. במסגרת כתב התביעה המתוקן התייחסו התובעים להחלטת השר שדחתה את דרישתם לפיצויי סבל, מאחר ואינה עומדת בקריטריונים, לאור מועד תפיסת החזקה בקרקע יותר מ- 7 שנים טרם ניתן פסק דין רוטמן. לטענתם, מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית אשר עומדת בניגוד להלכת רוטמן.

    

7. התובעים מציינים, כי בהתאם להלכת רוטמן הרי שבנסיבות מסוימות סמכותו של השר לשלם פיצויי סבל היא סמכות שבחובה. זאת, כאשר בעל הקרקע המופקעת מראה, כי נגרם לו סבל כתוצאה מאי תשלום פיצוי מלא בגין ההפקעה. התובעים התייחסו למעמדה הרם של זכות הקניין. כמו כן ציינו, כי מדובר בהפקעה שבוצעה בשלבים וטענו, כי החלק שנותר בידם לא הושבח. משכך, הרי שאי מתן פיצוי מלא גורם להם סבל. בנוסף טוענים התובעים, כי מדובר בהפקעה לשימוש שאינו קהילתי והפקעה כאמור ללא פיצוי מלא פוגעת באופן בלתי מדתי בזכות הקניין שלהם ובעקרון השוויון.

    

8. עוד טוענים התובעים, כי הקריטריונים שנקבעו על ידי השר בנוגע לתשלום פיצויי סבל הם בלתי חוקיים, בלתי מידתיים ובלתי סבירים שכן, הם כוללים תנאי לפיו פיצויי סבל יינתנו רק במקרה בו תפיסת החזקה נעשתה בתוך תקופה של שבע שנים עד למועד פסק הדין בפרשת רוטמן. לטענתם, הקריטריונים מאמצים בצורה שגויה את הלכת ארידור במסגרתה נקבע, כי ההלכה לא תיכנס לתוקף במשך תקופה של שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין. הקריטריונים מנוגדים לעקרונות שנקבעו בפסק דין רוטמן.

    

9. עוד ציינו, כי הנתבעת לא הפקידה את סכומי הפיצויים בגין ההפקעה הראשונה בעת שסירבה לשלם את הפיצוי שדרשו. לפיכך קביעה, כי התביעה התיישנה ביחס לחלק הזה מהווה מתן פרס למעוול.

    

   טענות הנתבעת מס' 1

    

10. הנתבעת מס' 1 (להלן: "נתיבי ישראל") טוענת, כי נשלחו לבעלי הזכויות הודעות תשלום במסגרתן הם התבקשו להמציא מסמכים רלוונטיים להוכחת זכויותיהם בקרקע לשם ביצוע התשלום. לא כל בעלי הזכויות המציאו מסמכים כאמור ועל כן לא שולמו לכולם פיצויים. נתיבי ישראל פירטה תובעים אשר קיבלו פיצוי בגין ההפקעה הראשונה.

     

11. עוד ציינה, כי מנסחי רישום המקרקעין עולה, כי חלק מהתובעים אינם רשומים כבעלי זכויות במקרקעין ו/או לא היו רשומים כבעלי זכויות במועד הקובע לתביעה- מועד פרסום צו ההכרזה. בנוסף, חלק מבעלי הזכויות נפטרו ולא צורפו לתביעה צווי ירושה או צווי קיום צוואה או ראיות אחרות לצורך הוכחת זכויותיהם הנטענות של היורשים לכאורה. בנוסף, לא צורפו מסמכים רלוונטיים לגבי חלוקות פנימיות שבוצעו בחלק מהחלקות. לטענתה, הגשת התביעה ללא צירוף מסמכים וגילוי עובדות רלוונטיות מהווה הטעיית בית המשפט. נתיבי ישראל טוענת, כי התובעים או מי מהם לא הוכיחו, כי הם בעלי זכויות במקרקעין.

     

12. עוד טוענת נתיבי ישראל, כי דין חלק מרכיבי התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה. היא שבה על טענתה לפיה בשנים 1997-1999 נשלחו הודעות תשלום פיצויים לבעלי הזכויות אולם התובעים או מי מהם בחרו שלא להמציא את המסמכים הנדרשים אשר מהווים תנאי לביצוע התשלום. משנתפסה החזקה בשנים 1996-1997 והתביעה הוגשה בשנת 2013 הרי קיים שיהוי בהגשתה. נתיבי ישראל ציינה, כי בהלכת ארידור נקבע, כי עילת תביעה בגין פיצויי הפקעת קרקע נולדת לכל המאוחר במועד תפיסת החזקה וכי ההלכה לא תחול על תובענות תלויות ועומדות ועל תביעות שתוגשנה בשלוש השנים הבאות לאחר מתן פסק הדין אולם עומדת לנתבעים בתובענות אלו טענת השיהוי. השיהוי במקרה בו עסקינן הוא מעבר לתקופת ההתיישנות הסטטוטורית הרגילה ומשכך ניתן לראות בשיהוי משום זניחת התביעה ו/או רשלנות בהגשתה. עוד מציינת, כי השיהוי גרם לה לנזק ראייתי לאור הקושי הרב באיתור המסמכים והמידע הרלוונטיים. לטענת נתיבי ישראל, בשירות הציבורי קיימת חשיבות לידיעה המוסדית והתחלפות הנפשות הפועלות במערכת מקשה מאוד על איתור מידע רלוונטי. במקרה שלפנינו מלבד חלוף הזמן והעובדה שהתחלפו הנפשות הפועלות הרי שהתחלפה גם הרשות המפקיעה.

     

13. בהתאם לסעיף 7 לפקודת הדרכים הרי שהמדינה פטורה מתשלום פיצויים בגין הפקעת שיעור של 25% משטח החלקה. בפסק הדין בפרשת רוטמן נקבע, כי סעיף 7 לפקודה פוטר את המדינה מתשלום פיצויים בגין החלק של עד רבע משטח החלקה אלא אם הוכח שאי תשלום פיצוי מלא גרם לבעל הקרקע לסבל. בעקבות פסק הדין גובשו קריטריונים המנחים את השר בנוגע לתשלום פיצויים מן החסד. נתיבי ישראל הוסיפה, כי על התובעים להמתין להחלטת השר ואם בקשתם תדחה יהיה בידם לתבוע את הפיצוי האמור.

     

14. בנוסף יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין הפקעת שיעור של 25% בשל אי תחולה רטרוספקטיבית של הלכת רוטמן. לטענתה, ההלכה שקדמה להלכת רוטמן לא הייתה הלכה רעועה. עוד מציינת, כי במסגרת הלכת איקאפוד נקבע, כי להלכה החדשה תהיה תחולה רטרוספקטיבית מוגבלת בזמן בהתאם למועד מתן פסק הדין במסגרתו נקבעה ההלכה החדשה.

     

    טענות הנתבעת מס' 2

     

15. הנתבעת מס' 2 (להלן: "מדינת ישראל" או "שר התחבורה") הודיעה, כי היא מצטרפת לאמור בכתב ההגנה שהגישה נתיבי ישראל ובעיקר בכל הנוגע לתחולת הלכת רוטמן.

     

    כתב תשובה

     

16. התובעים הגישו כתב תשובה וטענו, כי בהעדר מבחן ספציפי לעניין השיהוי במקרים דוגמת המקרה בו עסקינן הרי שיש להחיל את המבחנים הנוהגים במשפט האזרחי לצורך בחינת טענה זו. יש להוכיח, כי הם זנחו את התביעה וכי הנתבעות שינו מצבן לרעה. לשיטתם, אין מדובר בנטל קל וכי טענת שיהוי תתקבל רק במקרים נדירים וחריגים. התובעים טוענים, כי שני התנאים האמורים לא מתקיימים במקרה זה. פעולותיהם מלמדות, כי לא זנחו את תביעתם. כמו כן, חובת תשלום פיצויים למי שהמקרקעין שלו הופקעו היא חובה סטטוטורית ועל כן לא יכולה להישמע טענה, כי הנתבעות לא ידעו ו/או לא הפקידו סכום מספיק לתשלום מלוא הפיצויים. המסמכים הרבים שצורפו לכתב ההגנה מלמדים, כי לא נגרם לנתבעות נזק ראייתי על אף הזמן שחלף. בנוסף, מאחר ומדובר ברשות ציבורית הרי שחזקה עליה לשמור את כל המסמכים במאגרים כך שניתן יהיה לאתרם בכל עת על אף התחלפות הנפשות הפועלות במערכת. יתרה מזאת, ככל שמדובר בתביעה בעלת משקל רב יותר כך ייטה בית המשפט שלא לקבל את טענת השיהוי. בעניין זה ציינו התובעים, כי מדובר בהפקעת מקרקעין ללא פיצוי וכי במקרה דומה עם שיהוי גדול יותר לא התקבלה טענת השיהוי.

     

17. באשר לתחולת הלכת רוטמן טענו התובעים, כי יש לדחות את הטענה בדבר אי תחולה רטרוספקטיבית. קבלת עמדת הנתבעת משמעה, כי הלכת רוטמן היא מבחינת אות מתה מאחר ואין תחולה רטרוספקטיבית ובנוסף היא אינה חלה לאחר ביטול פקודת הדרכים. נדרשת הרמוניה פסיקתית בין הלכת רוטמן והלכת ארידור כך שהזכות לפיצויי סבל תעמוד למי שתביעתו תלויה ועומדת ולמי שתביעתו הוגשה במהלך התקופה אשר נקבעה בהלכת ארידור, כמו התביעה בה עסקינן.

     

     

    דיון ומסקנות

     

18. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם הלכת רוטמן חלה על המקרה בו עסקינן אף שהחזקה נתפסה למעלה משבע שנים לפני פסק הדין האמור. עוד חלוקים ביניהם הצדדים בשאלה האם התביעה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה או דחיית חלק ממנה, אם לאו.

     

19. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין טענת השיהוי להידחות וכי יש להלכת רוטמן תחולה רטרוספקטיבית כך שהתובעים זכאים לפיצויי סבל בנסיבות המקרה שלפני בגין הפקעת המקרקעין, בכפוף להוכחת זכותם במקרקעין.

     

    שיהוי

     

20. אדון תחילה בטענת השיהוי. הנתבעות טענו, כי התביעה הוגשה בשיהוי כך שיש לדחות על הסף לפחות חלק ממרכיבי התביעה. את טענתן בעניין זה הן מבססות על הזמן שחלף ממועד תפיסת החזקה בגין ההפקעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה.

     

21. בית המשפט העליון קבע הלכה לפיה עילת התביעה בגין פיצויי הפקעה מתחילה, לכל המאוחר, מהמועד בו תפסה הרשות המפקיעה את החזקה במקרקעין (דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה – להלן: "הלכת ארידור"). בשל השינוי המהותי הטמון בהלכה זו נקבע, כי תחולתה תהיה מושהית והיא תיכנס לתוקף רק שלוש שנים לאחר מועד מתן פסק הדין. התביעה שלפניי הוגשה בתוך תקופת המעבר האמורה ומשכך אין מחלוקת, כי היא לא התיישנה טרם הגשתה.

     

22. הנה כי כן, במקרה בו עסקינן התביעה הוגשה שנים רבות לאחר שהתגבשה עילת התביעה ובעיקר ביחס להפקעה הראשונה אולם בתוך תקופת ההתיישנות לאור הלכת ארידור ותקופת המעבר שנקבעה, כאמור לעיל. מקום בו תביעה מוגשת בחלוף תקופה ארוכה מהמועד בו התגבשה עילת התביעה אולם בתוך תקופת ההתיישנות הרי שבידי הנתבע להעלות טענת שיהוי (ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד ס(4), 437).

     

23. כאשר נתבע מעלה טענת שיהוי בנוגע לתביעה שהוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות הוא מבקש, למעשה, לקצר את תקופת ההתיישנות אשר נקבעה בחוק. טענת שיהוי משנה את נקודת האיזון בין הגנה על זכויות התובע לבין הגנה על זכויות הנתבע וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף אך בשל השיהוי בהגשתה ומבלי שנערך דיון לגופה של העתירה. לאור מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות המשפטיות יש לבחון בזהירות רבה מאוד, האם מוצדק לדחות תביעה בטענה, כי הוגשה באיחור אולם במסגרת תקופת ההתיישנות. אציין עוד, כי קבלת טענת שיהוי עשויה להמריץ תובעים להגיש תביעות במהירות תחת חיפוש אחר פתרונות חלופיים. זאת, בניגוד לאינטרס הציבור בנוגע לקידום אפיקים חלופיים לשם פתרון סכסוכים. יש באמור בכדי ללמד על האופן בו יש לבחון טענת שיהוי (ראה לעניין זה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5), 433).

     

24. בעת שבית המשפט דן בטענת שיהוי עליו לבחון שלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ופגיעה בשלטון החוק. בית המשפט בוחן את התנהגות העותרים והאם היא מלמדת, כי הם ויתרו על זכותם לפנות לערכאות. בנוסף, נבחנים שינוי המצב הקיים, פגיעה באינטרסים של גורמים אחרים בעקבות השיהוי ומידת הפגיעה בשלטון החוק ככל שהעתירה לא תתברר. על בית המשפט לאזן בין המרכיבים האמורים תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם בהתאם לנסיבות העניין. בהתאם לכך, בית המשפט מחליט האם טענת השיהוי תתקבל אם לאו (עע"מ 4768/05 גדליהו מרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז הדרום).

     

25. לא די בזמן שחלף ממועד התגבשות עילת התביעה ועד להגשת התביעה בכדי ללמד בהכרח, כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי. תחת זאת יש לבחון את מידת הפגיעה באינטרסים השונים ואיזון ראוי בין האינטרסים השונים יביא להכרעה בדבר גורל טענת השיהוי (בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1), 193).

     

26. על הנתבעות, אשר טענו, כי דין חלק מרכיבי התביעה להידחות בשל שיהוי, מוטל להניח תשתית עובדתית ממנה עולה, כי התנהגות התובעים מלמדת, כי הם זנחו את זכותם לפנות לערכאות המשפטיות. כמו כן עליהן להוכיח, כי הן שינו מצבן לרעה בשל השיהוי בהגשת התביעה. רמת ההוכחה המוטלת על הנתבעות בעניין זה היא נכבדה (ה"פ (מחוזי ירושלים 36473-03-16 עיריית ירושלים נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים).

     

27. טענות נתיבי ישראל בדבר הנזק הראייתי, שינוי המצב לרעה, שינויים ארגונים והתחלפות הנפשות הפועלות אשר בגינם קשה לאתר מסמכים ומידע רלוונטיים הן טענות עובדתיות שלא הוכחו. מצאתי, כי לא הורם הנטל להוכיח, כי יש לדחות את התביעה או חלק ממרכיביה בשל שיהוי. נתיבי ישראל טענה, כי העובדה שהשיהוי הוא מעבר לתקופת ההתיישנות הסטטוטורית הרגילה הרי שניתן לראות בו משום זניחת התביעה ו/או רשלנות בהגשתה. אולם, ההלכה בנוגע לתקופת ההתיישנות בתביעות הפקעה נקבעה במסגרת פרשת ארידור ומדובר היה בשינוי מהותי בגינו נקבעה תקופת אורכה. יש בכך בכדי להשליך על השאלה האם אי הגשת תביעה במהלך השנים ובטרם נקבעה הלכת ארידור מלמדת על זניחת התביעה.

     

28. כאמור, הנתבעות לא הוכיחו, כי נגרם להן נזק ראייתי בשל השיהוי בהגשת התביעה. לעניין זה חשובה העובדה, כי מדובר ברשויות שאמורות לשמור מסמכיהן בצורה מסודרת ואין בחילופי גברא בכדי ללמד על נזק ראייתי. אציין עוד, כי אף אם הייתי מוצאת, כי נגרם לנתבעות נזק ראייתי בשל השיהוי בהגשת התביעה אין משמעות הדבר בהכרח, כי התביעה או חלק מרכיביה היו נדחים ותחת זאת ייתכן שהנזק האמור היה נלקח בחשבון בעת הכרעה בתובענה מבלי שזו תדחה.

     

29. הנה כי כן, הטענה , כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשתה נדחית.

     

    פיצוי מן החסד ותחולת הלכת רוטמן

     

30. החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), תש"ע- 2010 ביטל את פקודת הדרכים. ההפקעות בהן עסקינן קדמו לחוק האמור ועל כן הוראות פקודת הדרכים חלות עליהן. בפקודת הדרכים נקבע, כי במקרה בו הופקע שטח אשר קטן מרבע החלקה הרי שבעל החלקה אינו זכאי לפיצוי (סעיף 7 לפקודה). בסעיף 8(1) לפקודה נקבע, כי במקרה בו מופקע שטח אשר גדול מרבע משטח החלקה הרי שלבעל הקרקע ישולמו פיצויים עבור השטח העודף על רבע החלקה. בנוסף נקבעה בפקודה סמכותו של שר התחבורה לשלם פיצויי הפקעה על מלוא הקרקע המופקעת אם הוא מצא שנגרם לבעל הקרקע המופקעת סבל בשל אי תשלום הפיצויים.

     

31. בכדי שבעל הקרקע יהיה זכאי למלוא הפיצוי בעבור הרבע הראשון של הקרקע שהופקעה עליו להוכיח, כי נגרם לו עוול בשל אי קבלת פיצוי מלא. בפסיקה נקבע, כי במקרה בו הופקעה קרקע מכוח פקודת הדרכים לטובת שימוש שאינו קהילתי מבלי שהושבחה יתרת החלקה הרי שסמכותו של שר התחבורה להורות על פיצוי מלא היא סמכות שבחובה (ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ- להלן:"הלכת רוטמן"). אי מתן פיצוי בעבור מלוא השטח המופקע כאשר יתר החלקה לא הושבח מהווה פגיעה בלתי מדתית בקניינו של בעל הקרקע המופקעת ובעקרון השוויון. מנגד, מתן פיצוי מלא במקרה כאמור מטיל את נטל המימון באופן שוויוני על הכלל. כמו כן, קביעה כאמור עולה בקנה אחד עם מעמדה הרם של הזכות הקניינית (ראה לעניין זה: אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין, כרך ראשון, מהדורה שמינית עמ' 572).

     

32. במסגרת הלכת רוטמן נקבע, כי על בעל קרקע, אשר מבקש פיצוי בעבור ה- 25% הראשונים של הקרקע המופקעת, לפנות תחילה לשר התחבורה בבקשה לתשלום פיצויי סבל. לאחר שמתקבלת החלטת השר בידי בעל הקרקע להשיג על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי כאשר שר התחבורה יצורף לתביעה כנתבע. הסמכות להעניק פיצויי סבל מסורה לשר התחבורה ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של השר בעניין זה (ע"א 3159/09 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' סבח בית עדה). במסגרת התביעה הנדונה בפניו נדרש בית המשפט, מכוח סמכותו הנגררת, אף לטענות באשר לאופן הפעלת סמכותו של שר התחבורה בסוגיה הרלוונטית.

     

33. בעקבות הלכת רוטמן נקבעו קריטריונים לבחינת תשלום פיצוי סבל. אחד מהקריטריונים שנקבעו הינו, כי ישולם פיצוי בגין הפקעות בהן תפיסת הקרקע בוצעה בתוך תקופה של שבע שנים עד למועד פסק הדין בפרשת רוטמן (קריטריון מספר 5). לצורך גיבוש המלצתו של שר התחבורה נבחנת בקשה לתשלום פיצויי סבל על ידי וועדה מכרעת אשר פועלת על פי הקריטריונים האמורים. במקרה שלפניי, התובעים פנו לשר התחבורה בבקשה, כי ישולמו להם פיצויי סבל אולם בקשתם נדחתה לאור קריטריון מספר 5. שכן, אין מחלוקת, כי החזקה נתפסה למעלה משבע שנים לפני שניתן פסק הדין בעניין רוטמן.

     

34. התביעה שלפניי עומדת בתנאים שנקבעו במסגרת הלכת רוטמן בכדי שסמכותו של שר התחבורה לשלם פיצויי סבל תהיה סמכות שבחובה. שכן, מדובר בהפקעה של חלק מהמקרקעין כאשר ההפקעה אינה לשימוש קהילתי והיא לא השביחה את יתר המקרקעין שלא הופקעו. המחלוקת בין הצדדים הינה אך ורק בשאלה, האם הלכת רוטמן חלה על המקרה בו עסקינן אם לאו. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתחולה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן ובאשר לקריטריון לפיו מקום בו החזקה נתפסה למעלה משבע שנים לפני פסק הדין הרי שהנפקע אינו זכאי לפיצויי סבל. אציין, כי אין בעניין זה הלכה של בית המשפט העליון וערעור בסוגיה נדון על ידו בימים אלו.

     

35. באשר לתחולה של הלכה שיפוטית חדשה קבע בית המשפט העליון, כי נקודת המוצא היא שהלכה משפטית חדשה פועלת רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית כאשר בית המשפט יכול לתת לתקדימיו תוקף פרוספקטיבי בלבד (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1), 126). אין מחלוקת, כי בית המשפט אשר קבע את הלכת רוטמן לא הגביל את תחולתה כך שיהיה לה תוקף פרוספקטיבי בלבד.

     

36. בע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים 1 נ' משה סמי התייחס בית המשפט העליון לתחולה של הלכה חדשה אשר שינתה את הלכת ביר (ע"א 568/78 פקיד שומה נ' יצחק ביר בע"מ, פ"ד לג (3), 735). באשר לתחולת ההלכה החדשה וההסתמכות על ההלכה הקודמת קבע בית המשפט העליון, כי השינויים אשר חלו בשדה המשפט ובדיני הפרשנות בפרט ואשר מחייבים תוצאה שונה מזו אשר נפסקה לפני שלושים שנה בפרשת ביר הם ברורים וניתן היה לצפות שההלכה עשויה להשתנות. משכך, לא היה מקום להמשיך להסתמך עליה. נקבע, כי במציאות המשפטית העכשווית אין עוד כוחה של הלכת ביר כפי שהיה ובנסיבות אלו על ההלכה החדשה לחול למפרע על כל מקרה אשר טרם ניתן בו פסק דין חלוט.

     

37. בית המשפט רשאי לקבוע, כי להלכה יהיה תוקף פרוספקטיבי בלבד כאשר קיימת הסתמכות משמעותית ולגיטימית על המצב אשר היה קיים עד להלכה האמורה. מצאתי, כי אין בכך בכדי לסייע לנתבעות במקרה שלפני. שכן, מקובלת עליי עמדתו של כבוד השופט יעקב שינמן בת.א (מחוזי מרכז) 3732-09-14 אריה פארן נ' נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה לפיה, הלכת רוטמן הבהירה את המצב הקיים לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכי עוד קודם להלכת רוטמן נפסקו בדרך כלל פיצויים על מלוא הקרקע המופקעת בעת הפקעת קרקע במלואה או בעת הפקעה חלקית כאשר יתר הקרקע לא הושבחה. עוד קודם להלכת רוטמן ובמהלך השנים הייתה מגמה של הרחבת המקרים בהם ניתן פיצוי מלא בגין הפקעות (ראה לעניין זה גם: ה"פ (מחוזי מרכז) 39012-11-15 עדי אלמליח נ' שר התחבורה).

     

38. משכך, אין מדובר בהסתמכות לגיטימית ומשמעותית של הנתבעות על המצב טרם ההלכה החדשה. יש בכך בכדי לתמוך בעמדה לפיה יש להלכת רוטמן תחולה רטרוספקטיבית. אציין, כי הנתבעות לא הוכיחו את הטענה בדבר הסתמכות על המצב שקדם להלכת רוטמן וכי לאור אינטרס ההסתמכות אין להחיל את הלכת רוטמן רטרוספקטיבית. הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח את ההסתמכות על ההלכה שקדמה להלכת רוטמן, את סבירות ההסתמכות ואת היותה משמעותית כך שיהיה בהסתמכות האמורה בכדי להצדיק את הגבלת התחולה של הלכת רוטמן לעבר כפי שנקבע בסעיף 5 לקריטריונים שבשלו נדחתה דרישת התובעים לפיצויי סבל.

     

39. כאמור, אינטרס ההסתמכות הוא אינטרס מוגן ומהווה שיקול בהכרעה האם תהיה להלכה תחולה רטרוספקטיבית אם לאו. אולם, לא די בקיומה של הסתמכות בכדי למנוע תחולה רטרוספקטיבית של הלכה חדשה. מדובר בגורם בעל משקל מיוחד אולם אין זה שיקול בלעדי (דנ"א 2992/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פ"ד סה(2), 238). קיימים מצבים רבים בהם הסתמכות על ההלכה הקודמת מהווה נטילת סיכון ומשכך ניתן לתת להלכה החדשה תוקף רטרוספקטיבי. כמו כן, במקרים רבים שינוי ההלכה אינו בגדר הפתעה. רק במקרים מעטים קיימת הסתמכות אשר מצדיקה, כי להלכה חדשה לא תהיה תחולה רטרוספקטיבית (ראה לעניין זה רע"א 5925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1), 126).

     

40. לאחר עריכת איזון בין האינטרסים השונים ובשים לב למעמדה של זכות הקניין ולפגיעה הקשה הנובעת מהפקעה ללא פיצוי מלא מצאתי, כי אין בטענת הנתבעות בדבר הנטל הכלכלי הכבד הטמון בהחלה רטרוספקטיבית של הלכת רוטמן בכדי להצדיק את קבלת עמדתן. אציין, כי הנתבעות לא הציגו מידע רלוונטי באשר להיקף העלויות בהן יהיה עליהן לשאת לשם פיצוי נפקעים דוגמת התובעים ככל שעמדתן בשאלת התחולה הרטרוספקטיבית תדחה. בעניין זה יש לציין, כי תקופת המעבר אשר נקבעה במסגרת הלכת ארידור חלפה ולא ניתן עוד להגיש תביעות בנוגע להפקעות אשר החזקה בהן נתפסה לפני למעלה משבע שנים. בנוסף ברי, כי טענות הנתבעות בעניין הנטל הכלכלי נלקחו בחשבון במסגרת פסק דין ארידור שבחר כאמור לקבוע תקופת מעבר המאריכה את התקופה בה ניתן לתבוע פיצויים בגין הפקעות ישנות וכן בוודאי נלקח בחשבון במסגרת הלכת רוטמן שקבעה את הקריטריונים לתשלום פיצוי מלא הגם אם הופקע חלק הקטן מרבע החלקה שלכאורה אינו מזכה בפיצוי על פי הוראות פקודת הדרכים.

     

41. הקריטריון לפיו נדחתה בקשתם של התובעים לפיצויי סבל קבע למעשה, כי להלכת רוטמן יהיה תוקף רטרוספקטיבי חלקי כך שההלכה תחול אחורה אולם לתקופה של שבע שנים בלבד לפני מועד פסק הדין. קריטריון זה מצמצם את תחולתה של הלכת רוטמן כאשר בית המשפט העליון לא קבע בעצמו את הצמצום האמור. שר התחבורה אינו מוסמך להגביל את תחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן ולקבוע שלהלכה יהיה תוקף רטרוספקטיבי חלקי בלבד, לתקופה של שבע שנים בלבד. לא זו אף זו, אף אם היה עולה בידי הנתבעות להוכיח, כי הדבר מצוי בסמכותו של השר הרי שמצאתי, כי החלטה כאמור של השר אינה סבירה ואינה דרה בהרמוניה עם הלכת ארידור.

     

42. כאמור לעיל, במסגרת הלכת ארידור נקבע, כי עילת התביעה בעניין פיצויי הפקעה נולדת לכל המאוחר במועד תפיסת החזקה. כמו כן, נקבעה תקופת מעבר של שלוש שנים ובמסגרת תקופה זו הוגשה התביעה שלפניי. אציין, כי הלכת ארידור עוסקת בהפקעת קרקע לפי פקודת הקרקעות אולם נקבע כבר בפסיקה, כי אין מניעה להחילה אף על הפקעה לפי פקודת הדרכים ועמדה זו מקובלת עליי. שכן, אין כל היגיון באבחנה בין הפקעה לפי פקודת הדרכים והפקעה לפי פקודת הקרקעות בסוגיה זו וקביעה אחרת תביא לחוסר שוויון והפלייתם של נפקעים אשר המקרקעין שלהם הופקעו לפי פקודת הדרכים (ראה לעניין זה ה"פ 32895-09-14 אורי צברי נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ). השאיפה לצמצם את הפגיעה בנפקעים שהמקרקעין שלהם הופקעו על פי פקודת הדרכים מצדיקה את השוואת מעמדם ככל הניתן למעמדם של נפקעים שהמקרקעין שלהם הופקעו על פי פקודת הקרקעות (בג"צ 6108/03 בניאהו סכאי נ' שר התשתיות הלאומיות).

     

43. בעניין זה יש לציין, כי ממועד ביטול פקודת הדרכים הרי שחלק מההפקעות אשר היו מבוצעות לפי פקודה זו מבוצעות כיום לפי פקודת הקרקעות. אף בכך יש בכדי לתמוך בעמדה, כי הלכת ארידור חלה על הפקעה לפי פקודת הדרכים, ואין מקום לאבחנה בין הפקעה לפי פקודת הדרכים לבין הפקעה לפי פקודת הקרקעות.

     

44. אציין עוד, כי בפסק הדין בדיון הנוסף בפרשת ארידור ישנה התייחסות לפסק הדין בפרשת רוטמן וצוין, בין היתר, כי האמור בפסק הדין מחזק את העמדה באשר לאופיים של פיצויי ההפקעה ומעמדה הקונסטיטוציוני של תביעה לפיצויים אלו (דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה). יש באמור בכדי לתמוך בעמדה לפיה הלכה ארידור חלה אף בנוגע להפקעות לפי פקודת הדרכים.

     

45. משנקבע, כי הלכת ארידור חלה על הפקעות לפי פקודת הדרכים הרי שיש לבחון האם היא חלה אף על פיצויי הסבל בגין הפקעות אלו. באשר לתחולה של הלכת ארידור על פיצויי סבל הרי שאין זה סביר בעיניי, כי הפיצוי לגבי 25% מהקרקע לא יחסה תחת הלכת ארידור ותקופת המעבר אשר נקבעה במסגרתו כאשר הפיצוי לגבי יתר הקרקע המופקעת במסגרת אותה הפקעה כן יחסה תחת ההלכה האמורה ולגביו לא תהיה התיישנות. קיומו של הליך מוקדם בפני שר התחבורה בנוגע לפיצוי עבור הרבע הראשון של הקרקע המופקעת אין משמעו, כי תקופת ההתיישנות של תביעה זו שונה מתקופת ההתיישנות אשר חלה על הפיצוי לגבי יתר הקרקע המופקעת. אבחנה בקשר לסוגיית ההתיישנות בין הפיצוי עבור הרבע הראשון לבין הפיצוי עבור יתר הקרקע המופקעת היא אבחנה מלאכותית (ראה לעניין זה ת.א (מחוזי מרכז) 3732-09-14 אריה פארן נ' נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה). אין מקום לקבוע דיני התיישנות שונים בהתייחס לחלקים שונים של אותה קרקע בנוגע לאותה הפקעה (ה"פ (מחוזי מרכז) 32895-09-14 אורי צברי נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ).

     

46. זכות הקניין היא זכות חוקתית על חוקית. זכותו של נפקע לקבל פיצוי בעבור הקרקע המופקעת היא זכות יסוד. הפקעה ללא פיצוי בעבור מלוא הקרקע המופקעת מהווה פגיעה קשה בזכות זו והיא אינה מידתית. לפיכך, העמדה הרווחת היא, כי יש לפרש בצמצום הוראות הפוגעות בזכותו של נפקע לפיצוי בעבור הפקעת הקרקע שלו. אף בכך יש בכדי לתמוך בעמדה לפיה יש להחיל את הלכת ארידור על הפיצוי בעבור הרבע הראשון של הקרקע המופקעת. לפיכך, הקריטריונים אשר מנחים את שר התחבורה שעה שהוא דן בבקשה לפיצוי סבל צריכים לעמוד בקנה אחד עם הלכת ארידור ותקופת המעבר אשר נקבעה במסגרתה.

     

47. בה"פ (מחוזי מרכז) 39012-11-15 עדי אלמליח נ' שר התחבורה נקבע, כי קריטריון מספר 5 אינו סביר לדחיית בקשה לפיצויי סבל מחמת התיישנות, זאת לאור הלכת ארידור אשר שוללת העלאת טענות התיישנות בתקופה של הוראת המעבר. עוד נקבע, כי משלא הצביע השר על מקור נורמטיבי אשר מסמיך אותו לקבוע מגבלות על התוקף הרטרוספקטיבי של הלכת רוטמן הרי שהגבלה כאמור במסגרת סעיף 5 לקריטריונים מהווה חריגה מסמכות. עמדה זו מקובלת עליי. סבורני, כי יש ממש אף בהערתו של כבוד השופט יעקב שפסר בפסק הדין האמור, לפיה התוצאה הרצויה בענייננו היא שהאפשרות להגביל תחולה של הלכה אשר משפיעה על התחייבויותיו הכספיות של השר אינה מצויה בידיו.

     

48. הפקעת מקרקעין מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין אשר הינה זכות חוקתית על חוקית. משעלה מעמדה של זכות זו התחזקה אף ההגנה אשר מקבלת הזכות האמורה בכל הקשור להפקעות. משכך אף נקבע, כי יש לצמצם את המקרים בהם הרשות רשאית להפקיע מקרקעין ללא מתן פיצוי הולם לנפקע (ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פנינה פינקלשטיין). אף באמור יש בכדי לחזק עמדתי בסוגיה שלפניי.

     

49. הנה כי כן, בית המשפט העליון קבע, כי להלכה חדשה תהיה תחולה רטרוספקטיבית אלא אם בית המשפט הגביל את תחולתה הרטרוספקטיבית. במסגרת הלכת רוטמן לא נקבע, כי תחולתה תהיה פרוספקטיבית בלבד או כי תחולתה הרטרוספקטיבית תהא מוגבלת, כפי שנקבע בקריטריון מספר 5. שר האוצר אינו מוסמך להגביל את תחולת ההלכה במסגרת הקריטריונים לפיהם מתגבשות החלטותיו בבקשות לפיצוי סבל. בנוסף, הלכת ארידור חלה על הפקעות לפי פקודת הדרכים. כמו כן, הלכה זו חלה אף לעניין פיצויי סבל. כאמור, אבחנה בין הפיצוי האמור והפיצוי בעבור יתרת הקרקע המופקעת באותה הפקעה לעניין שאלת ההתיישנות אינה הגיונית או מוצדקת והיא מלאכותית. בנסיבות אלו, הרי שהקריטריונים לפיהם מתקבלות החלטות השר בנוגע לפיצויי סבל צריכים לעלות בקנה אחד עם הלכת ארידור ותקופת המעבר שנקבעה במסגרתה.

     

    התוצאה

     

50. לאור כל המפורט לעיל, מצאתי כי התביעה שלפניי לא הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה או דחיית חלק ממרכיביה. כמו כן מצאתי, כי הלכת רוטמן חלה על המקרה שלפניי ומשכך סמכות השר לשלם פיצויי סבל היא סמכות שבחובה. לאור העובדה שתחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן לא הוגבלה על ידי בית המשפט ובהעדר מקור נורמטיבי המסמיך אותו לעשות כן הרי שהשר אינו מוסמך לצמצם את תחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן. כמו כן, הקריטריונים לפיהם נבחנות בקשות לפיצויי סבל צריכים לעמוד בהרמוניה עם הלכת ארידור שחלה אף על הפקעות לפי פקודת הדרכים ובין היתר על פיצויי הסבל.

     

51. לפיכך, התובעים זכאים לפיצויי סבל בעבור הרבע הראשון של המקרקעין המופקעים.

     

52. לא מצאתי להיעתר לבקשת הנתבעת מס' 2, כי ככל שבית משפט ימצא, כי יש מקום לפצות את התובעים, אזי יש להשיב את הבקשה לידי המדינה לבחינתה של הוועדה המכרעת. כאמור, שר התחבורה דחה את דרישת התובעים לפיצוי. בנסיבות אלו, התנהל הליך בפני בית משפט. בית משפט מינה מומחה מטעמו לקביעת גובה הפיצוי בהחלטה מיום 2.2.16. ב"כ הנתבעת מס' 2 שנכח באולם לא התנגד למינוי.

     

53. בתיק זה ניתנה כאמור חוות דעת של מומחה מטעם בית משפט מר שאול אשרת. הצדדים ויתרו על זכותם לחקור את המומחה. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל סיבה להתערב בקביעת המומחה מטעם בית משפט והפיצוי לתובעים יהיה על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט בהתאם לחלקם היחסי במקרקעין.

     

54. ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי בהתאם לחוות הדעת האמורה.

     

55. תשלום הפיצוי לתובעים יהיה בכפוף לכך שהתובעים ימציאו לנתבעות לשביעות רצונן את המסמכים הדרושים להוכחת זכויותיהם במקרקעין נשוא פסק הדין (בין היתר צו ירושה או צו קיום צוואה).

     

56. אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט בגין חלקם של התובעים בשכר טרחת השמאי מטעם בית משפט , עלות חוות הדעת מטעם התובעים כנגד המצאת קבלות וכן החזר אגרה ששילמו התובעים. בנוסף, לאחר שלקחתי בחשבון את סכום הפיצוי, מספר הישיבות שהתקיימו בתיק ומידת ההשקעה בו ולאחר שלא התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים סכום גלובאלי בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 100,000 ₪.

     

57. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת המסמכים על הוכחת הזכויות של התובעים במקרקעין נשוא התביעה, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תמציא לצדדים.

     

    ניתן היום, י"א סיוון תשע"ז, 05 יוני 2017, בהעדר הצדדים.