המחוזי ביטל קריטריון של משרד התחבורה – בעלי קרקעות יזכו לפיצוי

שתי תביעות דומות הוכרעו באחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת לטובת בעלי קרקעות שהופקעו בשנות ה-90 לצורך סלילת כבישים. השופטת עירית הוד קבעה שנסיבות ההפקעה חייבו את שר התחבורה לשלם להם "פיצויי חסד" על מלוא הקרקע. 

"פקודת הדרכים ומסילות הברזל" מ-1943, שהייתה בתוקף עד לביטולה על ידי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) מ-2010, קבעה שבמקרה של הפקעה לטובת דרך בינעירונית, בעל הקרקע לא יהיה זכאי לפיצוי על 25% הראשונים של הקרקע שנתפסה. בד בבד קבעה הפקודה שלשר התחבורה סמכות לשלם פיצוי על מלוא הקרקע אם הוכח שלבעל הקרקע נגרם סבל בשל אי תשלום הפיצויים המלאים.

במשך שנים המדינה פירשה את המונח "סבל" בצורה מצומצמת ביותר ובתי המשפט נתנו פסיקות סותרות. ב-2012 עשה בית המשפט העליון סדר בנושא וקבע הלכה חדשה (הלכת רוטמן) שלפיה כאשר הופקעה קרקע מכוח פקודת הדרכים לטובת שימוש שאינו קהילתי ומבלי שהושבחה יתרת החלקה – שר התחבורה חייב להורות על פיצוי מלא.

מחלוקת בעניין פרשנות הלכת רוטמן האמורה נדונה באחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת בשני מקרים דומים שהגיעו לפתחו.

במקרה הראשון מדובר היה ב-32 בעלי קרקעות בצפון שבסוף שנות ה-90 חברת נתיבי ישראל הפקיעה כ-35,000 מ"ר מהן לטובת כבישים.

כשפנו בעלי הקרקעות לקבל פיצוי על ההפקעה המדינה (משרד התחבורה) סירבה לשלם להם פיצוי על 25% הראשונים מהחלקות בשל אותה ההוראה בפקודת הדרכים.

ב-2013 בעלי הקרקע עתרו לבית המשפט המחוזי בטענה שהם עומדים בכללי הלכת רוטמן ומשרד התחבורה חייב לשלם להם פיצוי מלא.

במקרה השני מדובר היה ב-14 בעלי חלקה שכ-8,000 מ"ר ממנה הופקעו ב-1997 גם כן לטובת סלילת כביש. גם הם נדחו על ידי משרד התחבורה ששילם להם פיצוי חלקי ועתרו לבית המשפט המחוזי בטענה שהלכת רוטמן חלה עליהם.

נתיבי ישראל ומשרד התחבורה ענו בתגובה לשתי העתירות כי לאחר שניתן פסק הדין בעניין רוטמן קבע משרד התחבורה קריטריונים לבחינת בקשות ל"פיצויי סבל". אחד הקריטריונים, שעל בסיסו נדחו התובעים, קבע שכשמדובר בהפקעות שבוצעו לפני הלכת רוטמן, "פיצויי הסבל" ישולמו רק כשתפיסת הקרקע התרחשה בשבע השנים שקדמו למועד מתן פסק הדין.

המדינה הסבירה כי החלת הלכת רוטמן באופן רטרואקטיבי ללא הגבלת זמן מטילה "השלכות אדירות" על תקציב המדינה ולכן מדובר בקריטריון מידתי וסביר.

צמצום בחוסר סמכות

ואולם, בשני המקרים השופטת עירית הוד דחתה את טענות המדינה וקבעה שהקריטריון נקבע בחוסר סמכות.

השופטת קבעה שבעלי הקרקע עומדים בקריטריונים של הלכת רוטמן כך שסמכותו של שר התחבורה לשלם להם פיצויי סבל היא למעשה חובה.

היא הוסיפה שבית המשפט העליון לא הגביל בזמן את תחולת ההלכה ולא קבע שהיא תחול רק מכאן ולהבא, והקריטריון שקבע משרד התחבורה מצמצם אותה שלא כדין ותוך פגיעה בזכותם הקניינית של בעלי הקרקע.

השופטת הדגישה בסוף דבריה כי "זכות הקניין היא זכות חוקתית על חוקית" וכי "הפקעה ללא פיצוי בעבור מלוא הקרקע המופקעת מהווה פגיעה קשה בזכות זו והיא אינה מידתית".

בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את העתירות וחייבה את המדינה לפצות את התובעים גם עבור 25% הראשונים של החלקות שהופקעו.

בגין שתי העתירות, המדינה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 150,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים מפורטים בפסה"ד
  

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.