בני הזוג נשואים יותר מחמישים שנה, וכיום שניהם מעל גיל שמונים. בשנים האחרונות מצבה של האישה הלך והתדרדר, וכיום היא סובלת מנכות מוחלטת ודמנציה קשה. בעקבות מצבה, בית הדין נתן לבעל היתר להתחתן עם אישה נוספת.
בשל מצבה של אשתו, הגיש הבעל תביעה להיתר נישואי אישה שנייה בבית הדין הרבני בנתניה. בדיונים הוא תיאר את המצב הקשה. לאשתו יש מטפלת צמודה 24 שעות ביממה, היא מתניידת בכיסא גלגלים, ונזקקת לעזרה בכל העניינים היומיומיים.
לסיוע בענייני אישות
עורך דין משפחה
חוץ ממנו, אשתו לא מזהה אף אחד, אפילו לא את הנכדים. כשבאים אנשים היא מתחילה לצעוק או שאינה מגיבה לעניין, ואף לא שולטת על הסוגרים שלה.
הבעל צירף חוות דעת רפואיות המעידות על מצבה הגופני, הנפשי והשכלי של האישה. בחוות הדעת נקבע כי האישה סובלת ממגוון מחלות, כולל טרשת נפוצה ודמנציה קשה. התוצאה ניכרת גם במצבה הפיזי וגם במצבה המנטלי – מגלה הפרעות קשות בזיכרון, "לא מתעניינת בנעשה סביבה כלל, כמעט ולא מדברת, לא רואה טלוויזיה, לעתים מגלה אי שקט".
עוד צוין כי "בשל מגבלותיה הפיזיות והנפשיות איננה מסוגלת לנהל ולדאוג לענייניה בעצמה ולשם כך זקוקה לאפוטרופוס לגופה ולרכושה." בעקבות זאת בית הדין מינה לאישה אפוטרופוס, שידאג לכך שזכויותיה יקוימו.
"המוות יפריד בינינו", אמר הבעל, והבהיר שחשוב לו לא לפגוע בה. הוא דואג לכל צרכיה ומתחייב להמשיך בכך גם בעתיד. "אני מתחייב לשמור עליה... אני קונה תרופות ומביא אוכל הביתה והכל".
אלא שעם כל הקושי, הבעל סיפר כי בגילו המופלג הוא רוצה לחיות עם אישה, "שתוכל להכין לו כוס תה", ועל כן הגיש את הבקשה בבית הדין.
התנאי: לדאוג לאישה
הדיין הרב שניאור פרדס סקר דעות מספרי ההלכה היהודית, והגיעה למסקנה כי יש להעניק לבעל היתר לשאת אישה נוספת. עיקר הדיון היה סביב מה שקרוי בלשון חז"ל "אישה שנשתטית", כלומר אישה שנעשתה "שוטה", "ואין תרופה למכתה".
"מצבה זה של האישה כחולת דמנציה אשר אינה מסוגלת לדאוג לצרכיה הבסיסיים, אינה שולטת על הסוגרים ואינה יכולה לשמש כאישה לבעלה בכל עניין, הינו כמצב האישה השוטה אשר בו ניתן ההיתר לבעלה לשאת אישה עליה", קבע הדיין.
בהקשר זה, ציין הדיין כי ניתן להסתמך על דעות הרופאים.
אצל בני עדות אשכנז, הסביר הדיין, במצב זה ניתן לתת לבעל היתר בתנאים מסוימים, בהם היתר ממאה רבנים, חיוב הבעל במזונותיה עד יום מותה, והשלשת הגט.
על מנת להבטיח את זכויותיה של האישה – מגוריה, מזונותיה, רפואתה, וכו' – הדיין קבע שיש להוציא עיקול קבוע על דירת הצדדים. כמו כן, האישה תמשיך להתגורר בדירה המשותפת עד יום מותה.
הדיין הבהיר כי העיקול נועד להבטיח גם את כל הוצאותיה השוטפות, במידה שהבעל לא יעמוד בהתחייבויותיו.
כמו כן, הבעל "ישליש גט" בידי שליח בית הדין, כלומר יפקיד את הגט עם שטר ביטחון על סך פי שלוש משווי הכתובה.
אב בית הדין, הרב מיכאל עמוס, והדיין הרב חיים ויקטור וידאל הצטרפו לפסק הדין. לבסוף נפסק כי מותר לבעל לשאת אישה נוספת, בכפוף להיתר מאה רבנים שיחתמו על פסק הדין, ולאחר שנשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק יוסף, יאשר אותו.
- ב"כ התובע: עו"ד אברהם הופרט, עו"ד זיו בייטל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יעקב אברמוביץ
* עו"ד יאיר סלע עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.