בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
מדובר בשתי תאונות דרכים שעברה התובעת כאשר ביחס לתאונה מיום – 26.3.12 (להלן: "התאונה הראשונה"), המבטחת הייתה הנתבעת 1 ואילו ביחס לתאונה השניה מיום – 31.12.12 הייתה המבטחת הנתבעת 2 (להלן:"התאונה השניה").
אין חולק, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקי הגוף שאירעו לה וכי התאונות מהווה תאונת דרכים כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").
כתוצאה מהתאונות, טענה התובעת לפגיעות אורתופדיות שונות ועל כן מונה מומחה בתחום האורתופדי. המומחה היה פרופסור משה רופמן אשר אף נחקר בבית המשפט על ידי הנתבעת 2 ביחס לתאונה השניה. פרופסור רופמן קבע בחוות דעתו כי התאונה השניה הותירה נכות צמיתה בשיעור של –5% נכות ואילו התאונה הראשונה לא הותירה נכות.
הנכות שנקבעה על ידי פרופ. רופמן בעקבות פגיעת הגב ממנה סבלה התובעת הינה נכות על פי סעיף 35 (1) (א' – ב' ) או מחצית 37 (5') א' לתקנות המל"ל כאשר הנכות כולה כאמור מיוחסת לתאונה השניה מיום – 31.12.12.
על פי סיכומי התובעת ביחס לתאונה הראשונה מיום 23.3.12 פגע רכב אחר ברכב התובעת מאחור וזו נחבלה בגב העליון ובצלעות. בגין כאבים אלה, התלוננה התובעת אצל רופאת המשפחה ד"ר טינה סלגניק אשר נתנה לה תרופות נגד כאבים למשך עשרה ימים ומנוחה בבית. (ללא חופש מחלה).
התובעת טוענת כי יש לפצותה בראש נזק זה – 5,000 ₪ בגין ראש נזק בגין כאב וסבל.
הנתבעת 1 בסיכומיה טוענת כי התאונה הראשונה ארעה בשעה 07:00 בבוקר והתובעת התלוננה בקופת חולים רק בשעה 20:12 שם נמצא כי אין סימני חבלה, הטווחים מלאים ולא היו כל ממצאים. אפילו יום חופש לא קבלה התובעת במסגרת אישור זה.
לטענתה מדובר בתלונה סובייקטיבית ואין הוכחה כלל לנזק גוף.
הנתבעת 1 טוענת כי דין התביעה להדחות בגין העדר נזק גוף ואף מגדילה וטוענת את הטענה הבאה:
"החתום מטה מוכן באופן אישי לבקר על בסיס יומי בקופת חולים לפרק זמן של 28 דקות ולקבל סכום כלשהו. זו בהחלט השלמת הכנסה נאה ללא מאמץ".
למרות שלא קיבלה אישור בית משפט הגיב ב"כ התובעת למשפט זה בציון כי "נשאלת השאלה האם היה מוכן ב"כ הנתבעת לעבור תאונה מידי בוקר בדרכו למשרדו או לדיונים בבית משפט תאונת דרכים (גם אם הקלה שבקלות) כשבני משפחתו ואהוביו עמו ברכבו הכל לשם השלמת הכנסה?"
לגופו של עניין שבה וחוזרת התובעת תוך צירוף תצהיר על כך שנזקקה למנוחה ומשככי כאבים מסוג "ארקוקסיה" למשך 10 ימים.
עברתי על החומר ועל טעוני הצדדים.
התובעת נפגעה נזק גוף בתאונה הראשונה אם כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה נכות.
לאחר שבחנתי את הטיעונים ויש להצטער על הסגנון שננקט בהקשר זה, אני מפצה אותה בסכום של 2,750 ₪ בגין ראש נזק של כאב וסבל.
לסכום זה של 2,750 ₪ יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ.
משכך אני עובר לדיון ביחס לתאונה השניה שהיא התאונה הקשה יותר והותירה נכות.
בסיכומיה טוענת התובעת, כי יש לאמץ את קביעתו של פרופ. רופמן ולהעניק לתובעת את מלוא 5% הנכות הרפואית בגין הפגיעה בגבה.
הטיפולים שעברה התובעת הכוללים דיקור סיני, כירופרקטיקה וזריקת הרגעה לשרירי גב עליון, לא סייעו בשיפור מצבה.
מדובר בתאונה מיום 31.12.12.
ביחס לטיפולים שעברה התובעת בעבר בחודש 8/11 השיב פרופ. רופמן:
"... לא יודע מה היו הממצאים הקליניים בבדיקה. אין בדיקה אורתופדית. אני הייתי מחלק את הנכות שליש ושני שליש. אין שום בדיקה אורתופדית. אם אתה שואל אותי אני מרגיש שיש לי מצד אחד תאונת דרכים עם מסמכים אורתופדיים, אז זה צד אחד הצד השני יש אישה שהלכה לטיפול בגלל אותם כאבים דומים אבל אין ממצאים של בדיקה אורתופדית. שוב לא דיגיטלי אם אני צריך להחליט שליש עבר ושני שליש עלך התאונה".
המסקנה איפוא של המומחה כפי שעולה מהמשך חקירתו היא שרוב הנכות שייכת לתאונה.
קיים בידול מוחלט בין התוצאות של התאונה השניה לבין הטיפולים שעברה התובעת בחודש 8/11 ומשכך המסקנה הישירה צריכה להיות כי דינה של חוות הדעת של פרופ. רופמן לעמוד על כנה תוך פסיקה של 5% לתובעת כתולדה של התאונה השניה.
הנתבעת 2 מצידה טוענת כי חקירתו של פרופ. רופמן לימדה כי המומחה הפחית את הנכות הרפואית עקב התאונה והעמיד אותה בשיעור של 3.3%, כלומר זקף שליש מהנכות הרפואית (בשיעור 5% לעברה של התובעת) ושני שליש לתאונה השניה.
הנתבעת 2 טוענת כי התובעת לא היתה אמינה והטעתה את פרופ. רופמן בכך שציינה בפניו כי לא היה לה כל עבר רפואי בהקשר זה.
טרם התאונה נשוא כתב התביעה (בתאריך 15.8.11) החלו אצל התובעת כאבים בגב עליון בין השכמות והתובעת נזקקה לסדרה של טיפולי פיזיוטרפיה שנמשכה חודשיים וחצי.
פרופ. רופמן לא יכול היה להתעלם מתעוד זה ובעצמו ציין כי הדבר יוצר "בעיה של אמינות".
הטענות ביחס לקבלת זריקה עקב המצב הרפואי לא היה לו כל תימוכין בחומר הרפואי.
הנתבעת 2 טוענת כי חוסר אמינותה של התובעת מלמד על כך כי יש להפחית גם מאותה נכות רפואית בשיעור 3.3% כקביעת פרופ. רופמן.
לאחר שעברתי על חקירתו של פרופ. רופמן ועל טענות הצדדים ובשים לב לעובדה שפרופ. רופמן יצא מנקודת הנחה שלא היה לתובעת עבר רפואי בתחום הגב, דבר שהוכח כשגוי לאור מסמכים מפורשים שהוצגו ובשים לב לכך שפרופ. רופמן חילק את הנכות כפי שחילק, אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על 3.3% בלבד, דהיינו שליש מיוחס לעברה ושני שליש לתאונה הנדונה.
משכך אני עובר לשאלת הנכות התפקודית וראשי הנזק המגיעים לתובעת:
בסיכומיה טוענת התובעת, כי בשל התאונה הקשה חלה ירידה ופגיעה משמעותית בתפקודה ובטיב עבודתה והיא אינה מתפקדת כבעבר.
עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת סופרמרקט "קוסט 365" ושכרה היה גבוה משכרה היום.
שכרה של התובעת בחודש 2/13 היה 14,000 ₪ ובנכוי מס הכנסה סך של 13,133 ₪.
רשת הסופרים בו עבדה התובעת נמכרה והתובעת נאלצה להחליף את מקום עבודתה והחלה לעבוד במשביר לצרכן כסגנית מנהלת בשכר נמוך יותר.
בחודש 2/15 במשביר לצרכן היה שכרה של התובעת 9,842 ₪ ולאחר נכוי מס הכנסה 9,433 ₪.
התובעת מוגבלת לטענתה בעבודתה אשר דורשת עמידה ממושכת ונאלצת לצאת להפסקות הפוגעות בתפקודה.
כיום התובעת עובדת במקום בו מכירים אותה אך חוששת כי אם תפלט ממקום עבודתה כפי שקרה, תעמוד בפני קושי במציאת עבודה וזאת נוכח נכותה ומגבלותיה.
התובעת טוענת ביחס להפסד השתכרות בעתיד כי יש לחשב לה על פי מקדם היוון, על פי 5% נכות תפקודית ומתוך שכר של 12,000 ₪ כאשר הסכום מגיע לכדי 133,126 ₪.
ביחס לראש הנזק של כאב וסבל – טוענת התובעת לפצוי בסך של 18,000 ₪.
ביחס להפסד השתכרות בעב ר- התובעת חששה לאבד את מקום עבודתה והגיעה לעבודה אך הסבירה כי סבלה מכאבים חזקים ולקחה כדורי ארקוקסיה.
התובעת לא נצלה את ימי המחלה, אולם נאלצה להעדר מהעבודה לשם טיפולים, משכך מבוקש לפצותה בראש נזק זה בסכוןם של 5,000 ₪.
עוד טוענת התובעת לפצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. התובעת טוענת לפצוי בסך של 15,975 ₪ בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים.
התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין הוצאות ביחס לטפולים רפואיים לעבר ולעתיד בסכום של 10,000 ₪.
סה"כ הסכום המבוקש כפצוי הינו 222,101 ₪.
ביחס לטענה כי מדובר בתאונת עבודה – מסבירה התובעת כי אמנם פנתה לבטוח לאומי פניה ראשונית אולם לא המשיכה את הטפול ולא קבלה דבר.
מכל מקום התובעת לא זכאית למענק כאשר הנכות היא מתחת ל- 10%.
הנתבעת 2 מטבע הדברים רואה את התמונה בצורה אחרת.
לטענתה של הנתבעת 2 לא טרחה התובעת לצרף ל תחשיב הנזק אליו היא מפנה ו/או לתצהירה תלושי שכר מהתקופה של לפני התאונה וגם לא תלושי שכר משנת 2014 והתשובה לכך פשוטה. לא נגרמה לה כל פגיעה בכושר השתכרותה, לא לעבר ולא לעתיד.
כך גם בתשובות לשאלון השיבה כי לא נעדרה מעבודה.
משכך, טוענת הנתבעת 2 כי אין לפצות אותה בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד בכל סכום.
ביחס לכאב וסבל – אין לפצותה מעבר לסכום של 8,000 ₪.
כל הוצאה רפואית כזו או אחרת היה צריך המל"ל לשאת בה.
הסכום המוצע לפצוי הינו בסך של 8,600 ₪ בצרוף שכר טרחת עו"ד, מע"מ והחזר אגרה ששולמה.
לאחר שעברתי על טעוני הצדדים בהקשר זה להלן פסיקתי:
כאב וסבל – על פי 3.33% נכות ובהתבסס על החומר הרפואי שעמד בפני, גילה של התובעת, חלוף הזמן וחישובי ריביות – סך של 10,000 ₪.
הפסד השתכרות בעבר – התובעת לא נעדרה מהעבודה על פי עדותה שלה, לא הוכח בראש נזק של הפסד השתכרות בעבר שהוא ראש נזק מיוחד כל הפסד ולכן יש לדחות את דרישתה לפיצוי בהקשר זה.
הפסד השתכרות בעתיד – אין הצדקה לפצות את התובעת על פי מקדם היוון.
לתובעת נכות רפואית בשיעור 3.33%.
מדובר בנכות שאינה גבוהה אך לאור אופיה של עבודתה של התובעת לא מן הנמנע שיש לה השלכות תפקודיות, אם כי לא ברמה שיש לפצותה על פי מקדם היוון. נדמה לי שזה הוא התיק הנכון לפצוי על פי השיטה הגלובלית.
הטענה שהתובעת נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בסופר "קוסט 365" ולעבור למשביר כתוצאה מבעיותיה הגופניות בעקבות התאונה הוכחה בעליל כלא נכונה והעזיבה של ה"קוסט" היה על רקע של פשיטת רגל.
אני מסכים גם שלא הוצגו מלוא תלושי השכר שיכולים להעיד בעליל על ירידה בהכנסותיה ובוודאי שירידה בהכנסות לא יכולות להיות מיוחסות בהכרח לנזקי התאונה.
עם זאת מדובר בתובעת שיש לה נכות בגבה ובהתחשב בעבודתה שכוללת גם מרכיבים פיזיים מעבר לניהוליים ב"משביר", יש לקחת בחשבון הפסד השתכרות לעתיד ובעניין זה אני חולק עם הנתבעת 2.
זאת ועוד, הנתבעת במומה חשופה יותר לפטורין וכמובן שאם תפלט לשוק העבודה סיכוייה למציאת עבודה אחרת קשים יותר לאור הקשיים הכרוכים בנכותה. לאו הוכח כי חלה ירידה כלשהי בשכרה של התובעת ואם היתה ירידה, היא אינה קשורה לתוצאות התאונה השניה.
אני מפצה את התובעת בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד בסכום של 50,000 ₪ ומוסיף סך של 5,000 ₪ בגין הפסד תנאים סוציאליים.
סה"כ 55,000 ₪.
לגבי ראשי נזק נוספים – אני מפצה את התובעת בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד והוצאות בסכום גלובלי נוסף בשיעור של 5,000 ₪.
סה"כ אני מפצה את התובעת בסכום של 70,000 ₪. לסכום זה אני מוסיף 13% שכר טרחת עו"ד + מע"מ.
את הסכומים על פי פסק הדין ישלמו הנתבעות בהתאמה לתובעת באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה בתיק, תישא הנתבעת 2 בלבד.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
