א' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

מדובר בשתי תאונות דרכים שעברה התובעת כאשר ביחס לתאונה מיום – 26.3.12 (להלן: "התאונה הראשונה"), המבטחת הייתה הנתבעת 1 ואילו ביחס לתאונה השניה מיום – 31.12.12 הייתה המבטחת הנתבעת 2 (להלן:"התאונה השניה").

אין חולק, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקי הגוף שאירעו לה וכי התאונות מהווה תאונת דרכים כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

כתוצאה מהתאונות, טענה התובעת לפגיעות אורתופדיות שונות ועל כן מונה מומחה בתחום האורתופדי. המומחה היה פרופסור משה רופמן אשר אף נחקר בבית המשפט על ידי הנתבעת 2 ביחס לתאונה השניה. פרופסור רופמן קבע בחוות דעתו כי התאונה השניה הותירה נכות צמיתה בשיעור של –5% נכות ואילו התאונה הראשונה לא הותירה נכות.

הנכות שנקבעה על ידי פרופ. רופמן בעקבות פגיעת הגב ממנה סבלה התובעת הינה נכות על פי סעיף 35 (1) (א' – ב' ) או מחצית 37 (5') א' לתקנות המל"ל כאשר הנכות כולה כאמור מיוחסת לתאונה השניה מיום – 31.12.12.

על פי סיכומי התובעת ביחס לתאונה הראשונה מיום 23.3.12 פגע רכב אחר ברכב התובעת מאחור וזו נחבלה בגב העליון ובצלעות. בגין כאבים אלה, התלוננה התובעת אצל רופאת המשפחה ד"ר טינה סלגניק אשר נתנה לה תרופות נגד כאבים למשך עשרה ימים ומנוחה בבית. (ללא חופש מחלה).

התובעת טוענת כי יש לפצותה בראש נזק זה – 5,000 ₪ בגין ראש נזק בגין כאב וסבל.

הנתבעת 1 בסיכומיה טוענת כי התאונה הראשונה ארעה בשעה 07:00 בבוקר והתובעת התלוננה בקופת חולים רק בשעה 20:12 שם נמצא כי אין סימני חבלה, הטווחים מלאים ולא היו כל ממצאים. אפילו יום חופש לא קבלה התובעת במסגרת אישור זה.

לטענתה מדובר בתלונה סובייקטיבית ואין הוכחה כלל לנזק גוף.

הנתבעת 1 טוענת כי דין התביעה להדחות בגין העדר נזק גוף ואף מגדילה וטוענת את הטענה הבאה:

"החתום מטה מוכן באופן אישי לבקר על בסיס יומי בקופת חולים לפרק זמן של 28 דקות ולקבל סכום כלשהו. זו בהחלט השלמת הכנסה נאה ללא מאמץ".

למרות שלא קיבלה אישור בית משפט הגיב ב"כ התובעת למשפט זה בציון כי "נשאלת השאלה האם היה מוכן ב"כ הנתבעת לעבור תאונה מידי בוקר בדרכו למשרדו או לדיונים בבית משפט תאונת דרכים (גם אם הקלה שבקלות) כשבני משפחתו ואהוביו עמו ברכבו הכל לשם השלמת הכנסה?"