-
התובעת ילידת 1997, נפגעה בתאונה מיום 21.1.2017.
-
הנתבעת מבטחת את הרכב בו נסעה התובעת בעת התאונה.
-
התובעת טוענת כי בעת התאונה נסעה ביחד עם אביה שנהג ברכב. היא נפלה בעת היציאה מהרכב.
-
כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר תלישה בפטישון בקרסול שמאל.
-
התובעת נבדקה על ידי דר אייל מלמד כמומחה בית המשפט בתחום האורטופדי. דר' מלמד קבע בחוות דעתו כי לתובעת נכות בשיעור 10% בגין המגבלה בקרסול. המומחה קבע כי רק מחציתה של הנכות , קרי 5% נכות , קשורה לתאונה והיתר בגין מצב עבר.
-
המחלוקת בתיק נוגעת לשאלת האחריות כמו גם לגובה הנזק. בדיון ההוכחות שהתקיים העידו התובעת ואביה. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב ומכאן פסק הדין.
נסיבות התאונה:
-
התובעת העידה בחקירה ראשית כי היא בילתה עם חברים ובשעת לילה מאוחרת –לפנות בוקר- התקשרה לאביה שיגיע לאסוף אותה. היא סיפרה כי במהלך הנסיעה ישבה במושב האחורי כי אביה כעס עליה. כשהגיעו לבית, אביה החנה את הרכב. התובעת סיפרה כי כשירדה מהרכב רגלה נתקעה בין המושב לבין היציאה ונפלה קדימה על הידיים על המדרכה.
-
היא סיפרה כי אביה כבר הספיק להיכנס לשביל המוביל לבית וכששמע את צעקותיה חזר ורץ לכיוונה. הוא סייע לה להיכנס לבית. זו היתה שעה מאוחרת בסביבות 4 לפנות בוקר. אימה של התובעת היא רופאה במקצועה. היא בדקה אותה וביררה אם ניתן לחכות להגיע לטיפול רפואי בבוקר. היא שמה לה תחבושת וחיכו לפנות לטיפול בבוקר.
-
התובעת לכל אורך חקירתה הראשית והנגדית העידה בצורה עקבית ומהימנה. לא היו סתירות כלשהן בחקירתה לגבי מהלך הדברים, הן ביחס לאירועים שקדמו לתאונה והן ביחס לתאונה עצמה ולפניה לטיפול לאחר מכן. בחקירתה הנגדית חזרה כאמור על נסיבות התאונה ותיראה אותן בעקביות.
-
במסמך הרפואי הראשון לאחר התאונה (מוצג נ/1) צויין: "בעברה קרעים ברצועות קרסול שמאל. קיבלה טיפול פיזיוטרפי, היום בבוקר עיקמה הקרסול והגיעה עקב כאבים בקרסול."
-
התובעת נשאלה על כך בחקירה הנגדית והסבירה כי אימה כנראה מסרה זאת לרופאים . התובעת הסבירה כי היא רקדנית וזאת בהקשר של פגיעה קודמת. ביחס לעובדה כי הנפילה ביציאה מהרכב לא צוייינה במסמך ברפואי היא השיבה:
"ש. אם אנחנו מסתכלים על הנייר של ביקור רופא, שאת סיפרת שזה קרה בנפילה בזמן יציאה מהרכב.
ת. נכון.
ש. יש לך מושג למה הם לא רשמו את זה ככה.
ת. כשהגעתי לרופא תיארתי לו כמו שתיארתי לכם אולי עם פחות פרטים אני לא יודעת מה הרופא בוחר לרשום ומה לא, יש הרבה מטופלים ואולי הם בוחרים לתמצת כדי לשחרר מהר את המטופל".
-
אני מקבלת את הסברה של התובעת. היעדרות האזכור של התאונה לא פוגעת במהימנות גירסתה. אכן , וכפי שהשיבה התובעת המסמך נרשם על ידי רופא ולא על ידה. להדגיש כי בבוקר שלמחרת התאונה התובעת פנתה למיום בבי"ח העמק ושם צויין: "לדבריה אתמול בירידה מאוטו סיבבה קרסול שמאל". במסמך זה יש חיזוק לגרסת התובעת.
-
חיזוק נוסף ניתן למצוא גם בגרסת אביה של התובעת שהעיד לגבי הנסיבות. הוא הסביר כי לאחר שהחנה את הרכב יצא ממנו והתחיל ללכת לכיוון הבית. הוא שמע צעקה מאחורה הסתובב וראה אותה מתיישבת על הרצפה הוא שאלת אותה מה קרה וסיפרה לו כי נתקעה בסף של האוטו ונפלה. בחקירה הנגדית האב העיד כי כשחזר למשמע צעקות התובעת הדלת היתה עוד פתוחה והתובעת עצמה ישבה על המדרכה. (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 26-29).
-
לגבי תיאור הנפילה עצמה התובעת הסבירה באופן הבא:
"ש. אני מנסה להבין את הדקויות, הרכב חונה את פותחת את הדלת מוציאה רגל שמאל..
ת. עם רגל שמאל אני נתקעת, זה בין המושב לבין היציאה מהרכב סף דלת מדרגה. אני לא יודעת להגדיר את זה.
ש. זה רכב פרטי מאזדה 3.
ת. נכון.
ש. הדלת הייתה פתוחה כבר. את יושבת ברכב, פותחת דלת ואמורה להוציא רגל.
ת. אמור להוציא רגל...
ש. אני מודה שאני לא מצליח להבין איפה רגל שמאל נתקעה.
ת. אני מדגימה, ישבתי פה יש דלת אני פותחת אותה, באה לצאת, הרגל שלי נתקעת במדרגה בסף הדלת, עפה קדימה עוצרת את עצמי עם ברך ימין ושתי רגליים, כל הגוף מושמט על המדרכה.
ש. הספקת כבר לקום, כבר היית במצב קימה כי לא היית יכולה לפול קדימה.
ת. התרוממתי, כי לא יכלתי לעמוד זה אוטו פרטי.
ש. הייתי במצב קימה עוד לא הספקת להוציא רגל שמאל מהרכב ונפלת שהיידים שלך על המדרכה.
ת. נכון."
-
לסיכום, מצאתי כי לא נפל רבב בעדות התובעת. עדותה מצאה חיזוק גם במסמך הרפואי מבית החולים שם צויינה נפילה מרכב וגם בעדות אביה שמצא אותה על המדרכה כשדלת הרכב היתה עוד פתוחה.
-
אני מאמצת את עדותה של התובעת ומקבלת אותה ביחס לנסיבות התאונה. אין ממש בטענות הנתבעת כי התאונה לא אירעה אגב היציאה מהרכב לאחר שלאחר שהתובעת סיימה את יציאתה מהרכב. התאונה אירעה במהלך היציאה מהרכב וכפועל יוצא מדובר בתאונת דרכים.
גובה הנזק:
-
כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בקרסול. היא פנתה תחילה לביקור רופא. אובחן שבר ועל כן הופנתה למיון בי"ח העמק. רגלה של התובעת הושמה בקרסוליה/גבס והיא שוחררה לביתה עם המלצה להמשך מעקב רפואי.
-
בהמשך ביום 10.9.2017 התובעת עברה ניתוח ייצוב ארתוסקופי של הקרסול. לאחר הניתוח רגלה הושמה בגבס ובהמשך נזקקה לטיפול פיזיוטרפי.
-
התובעת נבדקה על ידי דר' אייל מלמד מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 8.4.2020 דר' מלמד מציין כי לתובעת עבר רפואי בעקבות חבלה בגיל 13 בקרסול. הוא מציין כי בצילום CT 10 ימים לאחר התאונה נראתה פגיעה ברצועה אך קשה לדעת אם המדובר בממצא ישן או חדש. הרושם הוא, לדעת המומחה, שמדובר בממצא ישן עם התעוררות מחודשת. המומחה דר' מלמד מצא כי קיימת רגישות בקרסול וכי קיימת צלקת ניתוחית עדינה שאינה מכערת באזור הניתוח. עוד הוא מצא כי קיימת פגיעה ביציבות ונעילות לעיתים של הקרסול שגורם לכאבים וחוסר יכולת לעמוד על עקבים.
-
לפי חוות הדעת של המומחה, נכותה של התובעת הינה בשיעור 10% בהתאם לתקנה 35(1) (ב) לתקנות המל"ל. ביחס לקשר הסיבתי, המומחה מצא לקבוע כי רק מחצית מהנכות קשורה לתאונה. הוא מפרט בחוות דעתו כי בעברה התובעת סבלה מחבלה אך למרות החבלה היא התגייסה עם פרופיל 97 כמדריכת כושר קרבי. לפי המסמכים רפואיים הוא למד כי התאונה החלה את שורת המיחושים שהובילו לניתוח. המומחה מסביר כי זה מקרה מובהק של שילוב ממצאים ישנים וחדשים. לכן קבע כאמור כי רק 5% מנכותה קשורה לתאונה.
-
המומחה התייחס לנכויות הזמניות וקבע לתובעת נכות בשיעור 100% זמנית למשך 3 חודשים לאחר התאונה ו- 25% עד למועד הניתוח-דהיינו תקופה נוספת של 5 חודשים. לאחר הניתוח נכותה הזמנית היתה בשיעור 100% למשך שלושה חודשים נוספים ולאחר מכן 50% לעוד חודשיים ו- 20% זמנית עד 16.5.2018- ממעוד זה נקבעה נכותה הצמיתה של התובעת.
-
התובעת שיגרה למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו מיום 17.5.20 הוא חזר על מסקנותיו אשר בחוות הדעת ופירט תוך הפניה לחומר הרפואי.
-
המומחה לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו. אין מקום לסטות מקביעות המומחה כפי שהובאו בהרחבה בחוות דעתו תוך שהוא מפנה לחור הרפואי גם מעברה. המומחה התיחס בפירוט ובהרחבה למסמכים הרפואיים לצילומים שנערכו, פירט והסביר כיצד מצא לנכון לקבוע את הנכות ואת הקשר הסיבתי. אין כל נימוק שיש בו כדי להצדיק סטיה מקביעות המומחה.
-
אשר לטענה בדבר החמרה, המומחה הסביר בתשובה לשאלה מס' 5 לשאלות ההבהרה ששלחה התובעת כי מצבה כיום הוא סופי והנכות שנקבעה היא צמיתה. הוא ציין כי יתכן ובעתיד הרחוק הקרסול יפתח שינויים ניווניים. הוא פירט כי קשה לכמת את הסיכון לנכות עתידית וציין כי הסיכון העתידי הוא נמוך אך קיים. הוא הוסיף וקבע כך: "לנוחיות הדיון אתן את דעתי לגבי הסיכון להתפתחות שינויים ניווניים בעתיד , המתבססת יותר על סמך אינטואינציה מאשר על ביסוס מדעי. אני מעריך את הסיכון להחמרה במצב הקרסול בעתיד בסדר גודל של 25% , ואז תהיה נכות בשיעור 20% (10% יותר מהנוכחית) בעוד 10-25 שנה. גם מתוכה , כמחצית יש לשייך למצב הקודם , שגם אם לא גרם למיחושים כעת, לטענת התובעת, בוודאי שיהיה לו פוטנציאל למיחושים גם בעתיד"
-
התובעת ילידת 1997 היתה חיילת בת 20 במועד התאונה. כיום היא בת 25.
-
בעדותה סיפרה כי לפני התאונה עבדה בעבודות מזדמנות לפני הצבא. בתקופת הצבא לא עבדה ולאחר שחרורה מהצבא היא עבדה כמאמנת התעמלות אומנותית ובמקביל למדה לימודים אקדמאים וסיימה תואר במדע הרפואה והביולוגיה. לאחרונה התחילה לעבודה בבי"ח איכילוב.
-
כאמור נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה היא נכות בשיעור 5% וקיים סיכוי נמוך של 25% כי בעוד 15-25 שנה נכות זו תוחמר ותעלה ל- 10%- הנכות כתוצאה מהתאונה.
-
חשוב לציין כי הצלקת שמצא המומחה אינה מכערת לפי קביעתו ולא נקבעה בגינה נכות רפואית בנפרד. בכל מקרה, לא ניתן לקבוע כי לצלקת שקיימת אצל התובעת ישנה משמעות מבחינה תפקודית.
-
נכותה האורטופדית של התובעת היא נכות נמוכה בשיעור 5%. נכויות בשיעור נמוך של 5% בדרך כלל אינן בעלות השלכה תפקודית מובהקת וגם הסיכוי להחמרה במקרה דנן הוא סיכון נמוך בשיעור 25% , לפי קביעת המומחה. לא התרשמתי כי במקרה זה המצב שונה וכי לנכות בגין התאונה ישנה השלכה משמעותית על תפקוד התובעת. לאחר התאונה למדה לימודים אקדמאים. לפני ובמקביל ללימודיה עבדה כמלצרית וכמדריכה במתנס. התובעת למדה תואר במדעי הרפואה וביולוגיה בעדותה היא סיפרה כי היא עובדת כיום בבי"ח איכלוב.
-
מקרה זה הוא מקרה שמתאים לפסיקת פיצוי על דרך האומדנא בגין הפסד השכר לעתיד. אין מקום לערוך חישובים אקטוארים. אני מפנה למקרה דומה שנידון ברע"א 3326/21 פלוני נגד מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (23.5.21). באותו מקרה הנפגעת היתה ילידת 1996 ונכותה בגין תאונת הדרכים היתה בשיעור 5% אורטופדי, בגב. כב' השופט עמית, אישר בהחלטתו את פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי בו הופחת הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד לסכום של 60,000 ₪. זה הסכום שאפסוק לתובעת בגין הפסד השכר לעתיד. בגין הפסדי פנסיה אני פוסקת פיצוי בסך של 7,500 ₪.
-
אשר עבר: לא התרשמתי כי לתובעת נגרמו הפסדי שכר בגין התאונה. כאמור היתה חיילת במועד התאונה. נזק בגין הפסד לעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש. לא הוכח הפסד כאמור. התובעת צירפה תלושים מהתקופה לאחר התאונה בלבד, ומהם ניתן לראות כי החלה לעבוד בדצמבר 2017 כאשר התאונה היתה בינואר 2017 .
-
נזק לא ממוני: לתובעת נגרם שבר בקרסול. רגלה היתה בגבס/קרסולית ולפי המומחה מטעם בימ"ש היתה לה נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים. לאחר מכן עברה ניתוח וגם אחריו סבלה מנכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים. בשים לב לאופיה של הפגיעה והנכויות הזמניות לאחר התאונה ולאחר הניתוח, אני סבורה כי מקרה זה מתאים להפעלת תקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) תשל"ו-1972. יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור 10% מהפיצוי המקסימלי ובסך הכל אני פוסקת לה פיצוי בסך של 18,000 ₪.
-
עזרה מהזולת: התובעת סיפרה בעדותה כי לאחר התאונה היתה מושבתת .כאמור רגלה היתה בגבס. בשים לב לכך וגם לנכויות הזמניות וחודשי אי כושר מלא לאחר התאונה (6 חודשים במצטבר) אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרה בעבר בסך של 10,000 ₪. בשים לגובה הנכות אין מקום לפסק פיצוי בגין עזרה לעתיד.
-
הוצאות: התובעת טענה להוצאות רפואיות ויעוץ אצל מומחים. לא צורפו על ידי התובעת קבלות או ראיות להוצאות כאמור. ממילא הוצאות רפואיות מכוסות בסל הבריאות. בגין הוצאות מוגברות לנסיעות לטיפולים , כפי שניתן להתרשם מהמסמכים הרפואיים שצורפו, אני פוסקת פיצוי בסך של 1,000 ₪.
-
סה"כ גובה הנזק:
הפסד שכר לעתיד 60,000 ₪
הפסדי פנסיה7,500 ₪
נזק לא ממוני18,000 ₪
עזרה מהזולת10,000 ₪
הוצאות1,000 ₪
סה"כ 96,500 ₪
-
סיכום:
התביעה מתקבלת . אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 96,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ לצידו וכן אגרת משפט ששולמה עם פתיחת ההליך.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ג אדר ב' תשפ"ב, 16 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
