לובש נ' המוסד לביטוח לאומי סניף הרצליה

תביעה זו עניינה בטענת התובע שעיקולים שהוטלו על ידי הנתבע גרמו לו לנזקים ולפגיעה בשמו הטוב.

תמצית העובדות וטענות הצדדים:

1. התובע הגיש תביעה שהוגדרה כתביעה אזרחית, נזיקית, כספית ותביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") על סך של 116,120 ₪, בעקבות עיקולים שהוטלו על נכסיו על ידי הנתבע. בכתב התביעה תאר התובע שהוא מועסק על ידי מעביד זר ובהתאם לדין הוא פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי וחב בדמי ביטוח בריאות בלבד. לטענת התובע, במשך שנים הנתבע שולח לו תביעות חוב מאיימות, אינו שועה לבקשותיו למחוק את החובות, עד שבשנת 2018 הטיל על חשבונות הבנק שלו ועל נכסיו יותר מעשרים עיקולים באופן לא פרופורציונלי לחוב הנטען וגרם להכפשת שמו הטוב ולנזקים רבים.

2. בכתב ההגנה טען הנתבע שלבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה והסמכות להכריע בחוקיותו של חוב היא לבית הדין לעבודה ואולם בסיכומים זנח הנתבע טענה זו, למעט בנוגע לטענה שיש לבטל חיוב מסוים וטוב שכך. לגופו של עניין טענת הנתבע הינה שהחוב נוצר כדין שעה שהתובע לא הוכיח את מעמדו באמצעות האישורים הנדרשים. לאחר שנשלחו לתובע מספר התראות ומשלא שולם החוב הוטלו עיקולים, בהתאם לסמכויות הנתבע ובאופן אוטומטי על ידי המערכת. משהסדיר התובע את מעמדו, בוטל החוב ובוטלו העיקולים.

3. לדאבון הלב לא ניתן היה להביא את הצדדים להסכמות, כפי שראוי היה בנסיבות שהתבררו ומשכך נשמעו שני דיוני הוכחות בתיק כאשר בפרשת התביעה העידו התובע ורואה חשבון מטעמו ואלו הנתבע הסתפק בהגשת תעודת עובד ציבור, שהחתומה עליה הוזמנה לחקירה נגדית על ידי התובע, תוך שבמקביל בא-כוח התובע עמדה על טענתה שעל הנתבע היה להגיש תצהיר וכי המידע שהובא לא יכול היה להיות מובא באמצעות תעודת עובד ציבור.

4. בסיכומיהם חזרו הצדדים על טענותיהם ביתר שאת, כאשר התובע טען בסיכומיו בעיקר לעילת התביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע ובלשון רפה, טען גם לעילה נזיקית.

   אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו, באתי לידי מסקנה שיש לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

5. אדון בטענות הצדדים, ותחילה יש להתייחס לטענה שתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבע לא עונה על התנאים הנדרשים ומשכך חסרת משקל.

   קבילותה של תעודת עובד הציבור

6. כמפורט כבר לעיל, הנתבע בחר שלא להעיד עדים מטעמו פרט להגשת תעודת עובד ציבור החתומה על ידי הגב' מיטל שלו, עוזרת ראשית במדור גביה שכירים. במסגרת תעודת עובד הציבור פורטו אחד לאחד באופן כרונולוגי מסמכים שהתקבלו אצל הנתבע, נתונים ומסמכים מתוך מערכות הנתבע, חוזר של הנתבע, ומסמכים נוספים שנשלפו ממערכות הנתבע.

7. לטענת התובע המדובר במסמך הכולל תיאור עובדתי מצד הנתבע שאינו מתאים להימסר במסגרת "תעודת עובד ציבור" אלא היה צריך להיכלל במסגרת תצהיר כדין. המסמך חתום על ידי מי שאין לה כל קשר למסמכים, שמה אינו מופיע עליהם, היא לא טיפלה במקרה באופן אישי, ולא ערכה בדיקות עם הגורמים שטיפלו. התובע טוען עוד שכלולות במסמך מסקנות ועובדות שאינן עולות מן המסמכים עצמם ומכל מקום תנאי לקבלת המסמך הוא חתימתו של בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה או בידי האחראי על היחידה בה עבד והגב' שלו החתומה על התעודה אינה עונה על תנאים אלה.

8. לדברים אלה, משיב הנתבע שהוא מבסס את גרסתו על רישומיו הנתמכים בהודאות בעל דין מצד התובע עצמו שהחובות שנוצרו היו כדין והעיקולים הוטלו כדין לגבייתם. מוסיף הנתבע שהמסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור הן רשומות מוסדיות שמקורן במחשבי הביטוח הלאומי ומדובר בראיות קבילות ללא קשר לאופן קבלתן. הנתבע מוסיף עוד שבאת-כוח התובע בחרה לחקור את עורכת תעודת עובד הציבור בחקירה נגדית ובכך הכשירה את עדותה, ומכל מקום מדובר בעדה היודעת להעיד מידיעה אישית על נהלי המוסד לביטוח לאומי, על תפקידה בו ועל עובדות להן נחשפה מתוקף תפקידה.

9. בסיכומי התשובה חזר התובע על הטענה שהמסמך לא ענה על התנאים להגשת תעודת עובד ציבור ולא נמצא בסיכומי הנתבע כל הסבר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם מי מעובדי הנתבע שהיו מעורים בפרטי המקרה או הסבר מדוע עורכת התעודה לא ערכה כל בדיקה.

10. התובע לא התמודד עם טענת הנתבע שהמסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור מהווים רשומה מוסדית כמשמעותם בפקודת הראיות[נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). מעיון במסמכים ניכר שמירב המסמכים ובעיקרם הרישומים שהופקו מתוך מחשבי הנתבע, הם בגדר רשומה מוסדית וחלקם האחר לרבות מכתבים שנשלחו למוסד לביטוח לאומי על ידי רואה החשבון של התובע ממילא הוגשו באמצעות רואה החשבון. עורכת תעודת עובד הציבור, לא התיימרה במסגרת תעודת עובד הציבור להעיד על עובדות בידיעתה האישית או פעולות שעשתה, להבדיל מעובדות המסתמנות ממסמכי הנתבע, בהתאם למחשבי הנתבע והנהלים. בנסיבות אלה, העובדת לא יכלה להגיש תצהיר המבוסס על ידיעה אישית.

    יש להבחין בין טענה שהנתבע נמנע מלהביא עדים נדרשים מטעמו לבין טענה שתעודת עובד הציבור לא מהווה ראיה קבילה. הנתבע בחר לנהל את הגנתו כפי שבחר ולכך עוד אתייחס בהמשך, בלא קשר לכך הוא היה רשאי היה להגיש את רישומיו כרשומה מוסדית על פי סעיף 36 לפקודת הראיות בין באמצעות תעודת עובד ציבור ובין בלעדיה.

11. העדה החתומה על התעודה הייתה בעת החתימה עוזרת ראשית במדור גבייה שכירים ובעדותה השיבה שהיא עובדת בביטוח הלאומי מזה 10 שנים, ובתפקיד הנוכחי שלה היא מנהלת מחלקת גבייה, לכל מי שהוא לא שכיר ולא עצמאי, בסניף הרצליה שהוא הרלוונטי לענייננו. העדה הוסיפה שלא הייתה מעורבת בתיק והעלתה בתעודת עובד הציבור את הפרטים מתוך מחשבי המוסד לביטוח לאומי. העדה הסבירה שביקשו ממנה לעבור על כל תהליך התיק ולהעלות את הדברים בתעודה שהוגשה, כאשר כל מה שהיה בסריקה ובמערכת צורף. ובלשונה לאחר שאלות חוזרות ונשנות: "שוב אני אומרת, אני עשיתי, זה רשום לי לעשות תעודת עובד ציבור, העליתי על הכתב לפי סדר כרונולוגי את מה שקרה בתיק וצירפתי את המסמכים, זה הכל" (פרוטוקול מתאריך 14/11/21 שורה 23 ואילך).

    דווקא תשובותיה של העדה מלמדות על קבילות התעודה ועמידתה בתנאי הדין. ניכר שהנתבע הסתפק בהגשת כל המסמכים שהיו במחשביו כראיות מטעמו. הא ותו לאו, על כל המשתמע מכך. עורכת התעודה שהייתה בעת עריכת התעודה עוזרת ראשית במדור גבייה ובעת עדותה מנהלת מחלקת גבייה, עשתה פעולה טכנית של בחינת המסמכים שהיו במחשבי הנתבע, בין מסמכים סרוקים שהתקבלו אצלו ובין מסמכים שהופקו על ידו, ופרטה אותם באופן כרונולוגי. העדה שלא הייתה מעורבת במקרה באופן אישי לא בדקה ולא הוסיפה עובדות מידיעה אישית או מבירור כפי שהיינו מצפים ממצהיר. העדה גם השיבה שמנהלות התחום, אליהם נשלחו מכתבים מטעם התובע, פרשו מן מעבודתן (פרוטוקול מתאריך 14/11/21, עמ' 12 שורה 12 ואילך), אף כי השיבה במקביל שקיימות עובדות אחרות שהיו מעורבות ושעדיין בעבודתן. כאמור, יש להבחין בין החלטת הנתבע שלא להביא עדים עובדתיים מטעמו לבין קבילות תעודת עובד הציבור. לגבי קבילות התעודה, בשים לב שרוב המסמכים הם בגדר רשומה מוסדית הרי שהתעודה קבילה ועומדת בתנאי הדין.

12. משבחר התובע לחקור את עובדת הציבור, הכשיר את המידע שנמסר בתשובותיה ומשכך ניתן להתייחס אליהן ככל שהן נוגעות לעניין, כמובן בסייג שלא מדובר במי שטיפלה בתיק באופן אישי.

    אציין שגם אם הייתי מגיעה למסקנה שנפל פגם בתעודה באשר בעת שנחתמה לא הייתה העובדת אחראית על היחידה, הרי שלאור המעבר מכללים של קבילות לכללים של משקל, היה ראוי לקבלה כראיה למסמכים הקיימים במחשבי הנתבע ולפעולות שנעשו על ידו בזמן אמת (ראו: ה"פ (ראשל"צ) 178/02 גואטה נ' המנהל בעמ' 10 (3.11.2004)).

13. משהוכרעה טענה מקדמית זו, יש לפרט את השתלשלות העניינים כפי שעלתה ממסכת הראיות שנשמעה, השתלשלות שתעמוד במוקד ההכרעה בטענות התובע.

    השתלשלות העניינים - מיצירת החוב ועד להטלת העיקולים

14. אין מחלוקת שמאז שנת 2011 התובע עובד בחו"ל, במדינה החתומה על אמנה לביטוח סוציאלי עם מדינת ישראל (להלן: "מדינת אמנה"), ובמעמדו זה לכאורה אינו אמור לשלם דמי ביטוח לאומי בהנחה הוא משלם דמי ביטוח לאומי במדינה בה הוא מועסק, אלא ביטוח בריאות בלבד לפי גובה הכנסתו. מתוך הראיות שהובאו, לא נסתרה טענת הנתבע שאין לו היכולת לקבל מידע עצמאי לגבי שהות ועבודה במדינת החתומה על האמנה ומכאן שיש צורך בדיווח של המבוטח על מנת לעדכן את המעמד ואת החיובים המתאימים.

    חוזר 1055 שעניינו אמנות בין לאומיות, דיווח ותשלום דמי ביטוח עבור עובדים זרים ממדינות זרות, מסדיר את התנהלות הנתבע בעניין מי שנמצא במעמד התובע. החוזר קובע בסעיף 3.1.1. שעל תושב ישראל שעובד כשכיר אצל מעסיק זר במדינת אמנה להמציא לסניף הביטוח הלאומי את אחד משני האישורים הבאים: אישור מהמינסטוריון לביטוח סוציאלי באותה מדינה לגבי התקופה בה היה מבוטח (להלן: "אישור מדינת אמנה") או תלושי שכר. החוזר ממשיך וקובע שפקיד הגבייה בסניף יעביר את האישורים בתוספת מזכר לתחום הביטוח במשרד הראשי שיעבירם לבדיקה ואישור באגף לקשרי חוץ. לאחר קבלת אישור תקופת הביטוח במדינת אמנה, יועבר האישור לפקיד הביטוח והגבייה בסניף לצורך הזנת התקופה למערכת "מבוטח".

15. פנייתו הראשונה של התובע למוסד לביטוח לאומי בעניין הייתה באמצעות רואה החשבון המייצג אותו מר אבני בחודש מאי 12. רואה החשבון שלח מכתב הכולל המחאה, בו ציין שלתובע הכנסות מעבודה בחו"ל אצל מעסיק זר. והסכום הנקוב בהמחאה או אומדן של החבות בדמי ביטוח לרבעון הראשון בגין הכנסת עבודה בחו"ל המשתלמת על ידי מעסיק זר.

    מעמדו של התובע כשכיר אצל מעסיק זר במדינת אמנה עודכן במערכת בתאריך 31/12/12 והושב לרואה החשבון, שעליו להמציא אישור מהמעסיק על תשלום דמי ביטוח ואז התובע יהא פטור מתשלומם.

    בתאריך 7/5/13 פנה רואה החשבון במכתב וציין שבהמשך לשיחה הוא ממציא אישור על תשלום דמי ביטוח בשוויץ עבור שנת 2011 וביקש לזכות את התובע עבור תשלומיו.

    בתאריך 11/11/13 פנה רואה החשבון במכתב למוסד לביטוח לאומי וציין שנפלה אי הבנה לגבי הסטטוס של התובע, וכי מדובר בשכיר במדינת אמנה. במכתב צויין שנעשו מספר פניות למוסד לביטוח לאומי במטרה להסדיר את עניין כפל דמי הביטוח בלא מענה, והוסף "נודה לכם על הקפאת כל הליך עד לגמר הבירורים והעדכונים". למכתב צורף מכתב מתאריך 12/11/12 אליו צורפו תלושי שכר של התובע במטרה להוכיח את עבודתו אצל מעסיק זר ותשלום דמי ביטוח שם.

    בתאריך 20/1/14 המציא רואה החשבון תלושי שכר של התובע לשנת 2013 המלמדים על תשלום דמי ביטוח שם.

    בתאריך 19/2/14 פנה רואה החשבון לגב' זמיר, מנהלת תחום בכירה במוסד לביטוח לאומי, בטענה שהתובע מבקש לשלם את חובותיו בהתאם לאמנה, ואולם מני אז הוא חווה סינדרום של שומות מתקנות, התראות עיקולים, צוין ששורש הבעיה, הוא בהעדר משנה סדורה באשר לפועלה של האמנה וניסיונות לקבל תשובות טרם צלחו, לאור האמור ביקשו לבחון את השפעת האמנה על חיוביו ומצב חשבונו של התובע ולהודיעם דבר. כמו כן נכתב "עד לגמר הבירורים אנא הימנעו מהטלת עיקולים וקנסות".

    בתאריך 22/7/14 פנה רואה החשבון במכתב נוסף לגב' זמיר בנוגע לטענת המוסד לביטוח לאומי כי חסרים דיווחי מעסיק, ופרט את מעמדו של התובע. כן התבקש הנתבע להקפיא כל דרישת חיוב שומה עד לבירור מלא ומקיף כמבוקש על ידם, ולנסות לגמור סוף סוף את הפרשה.

    בתאריך 3/8/16 פנה רואה החשבון בפקס לביטוח הלאומי והמציא אישורים שנתיים על תשלום דמי ביטוח בשנים 2014, 2015.

    עם קבלת האישורים על שהות במדינת אמנה ודיווחים על הכנסות, עודכנו תקופות הביטוח כשוהה במדינת אמנה ושונו החיובים בהתאם.

    בתאריך 1/12/16 פנה רואה החשבון של התובע לגב' גייגר, מנהלת תחום בכירה באגף הגביה ביטוח, והתייחס להודעה בדבר הליכי גבייה נגד התובע. במכתב פורט מעמדו של התובע, נטען שהוא מבקש לשלם את דמי ביטוח הבריאות אך המערכת לא מוכנה לקלוט, והתנהלות המוסד לביטוח לאומי גורמת ליצירת חובות שגויות והטלת קנסות. התובע ביקש לשים קץ להתנהלות האמורה, ועוד נטען שניסיון להיפגש עמה לא צלח.

    בתאריך 21/7/17 שלח רואה החשבון של התובע מכתב לעו"ד דני זקן מנהל אגף הביטוח והבריאות אצל הנתבע, בעניין להסרת התובע ממרשם הזכאים לשירותי ביטוח מקופת החולים במכתב נטען שקיימות בעיות תפעול רבות למול המוסד לביטוח לאומי, ומדי תקופה מוצאות דרישות תשלום המתעלמות מן הסטטוס של התובע, מוטלים עיצומים ואף עיקולים, כאשר דרישות תשלום מוצאות רק לאחר קליטת נתוני שומות מרשות המיסים. המכותב התבקש להורות על השבתו של התובע למרשם הזכאים לביטוח בריאות ולפעול למען ממשק שוטף מול המוסד לביטוח לאומי.

    בתאריך 1/12/17 נשלח לתובע מכתב לצורך בירור מעמדו כעובד שכיר בעקבות שומת מס הכנסה שהתקבלה לשנת 2016. התובע התבקש להסביר את מקור ההכנסה בצירוף מסמכים.

    בתאריך 5/1/18 נשלח לתובע מכתב לפיו נשללה תושבותו.

    בתאריך 9/1/18 נשלח פקס מרואה החשבון אליו צורף מכתב המתייחס לפניה זו ונכתב שזו פעם נוספת שהמוסד לביטוח לאומי פונה לתובע ומבקש לברר את מעמדו ומתעלם ממדעים שנמסרו לו בנוגע לתובע בעבר, לפיו הוא מועסק אצל מעביד זר. צורף דין וחשבון ובו בקשה לעדכן שלמבוטח הכנסות שכיר בחו"ל בצירוף מכתב בקשה לחייבו בדמי ביטוח בריאות לשנים 2016-2017 ולתקן מקדמות לשנת 2018 בנוסף צורפו מסמכים ממדינת אמנה לשנים 2016-2017.

    באותו יום נשלח מכתב נוסף לגב' גייגר, המתייחס לשלילת תושבותו של התובע, במכתב פורט מעמדו של התובע, ונטען שבפגישה שקוימה עם מר זקן בתאריך 2/7/17, הובהר שהתובע תושב ישראלי, שאיכות הממשק בין קופות החולים למוסד לביטוח לאומי הביאה לאירוע ההשעיה, שהמוסד לביטוח לאומי אינו ערוך לטיפול במבוטחים מסוגו של התובע. במכתב זה נדרש הביטוח לאומי למשוך את קביעתו, להשעות כל הליך עד גמר הבירור ולהודיעם.

    בתאריך 31/1/18 נשלח מכתב תשובה לתובע ולרואה החשבון, לפיו המסמכים התקבלו והועברו לבדיקה ובינתיים פורטו החיובים בתשלום דמי ביטוח, עוד צוין שם שלאחר שיוכח תשלום דמי ביטוח במסגרת האמנה יחוייב תשלום דמי ביטוח בריאות בהתאם להכנסתו.

    בתאריך 6/2/18 התקבל אישור מחלקת אמנות לתקופה של 1/16 ועד 12/17. תקופות הביטוח עודכנו בתאריך 8/2/18, דבר שיצר חיוב לשנת 2017 עבור דמי ביטוח בריאות לפי המינימום לתשלום, שכן טרם התקבל דיווח על הכנסות ממס הכנסה.

    בתאריך 29/5/18 נשלח מכתב לתובע לכתובתו, התראה לפני קיזוז מקצבת ילדים עבור חוב בדמי ביטוח נכון לתאריך 28/5/18 שלא שולם.

    בתאריך 6/6/18 פנה רואה החשבון בעניין ההתראה, ופתח את מכתבו בטענה שהתובע שוב מוטרד על ידי הביטוח הלאומי, משום תקלות במערכות שלהם. רואה החשבון הוסיף שהכנסתו מעל התקרה ולכן ניתן לחייבו לפי ההכנסה המקסימלית וכן ביקש "למען הסדר הטוב, להקפיא כל הליך עד לגמר הבירורים". פניה נוספת של רואה החשבון נשלחה בתאריך 9/1/18 וגם בגדרה התבקש המוסד לביטוח לאומי להקפיא כל הליך עד לגמר הבירורים.

    בתאריך 18/6/18 פנה רואה החשבון במערכת המייצגים וביקש לבטל קנס, על פניה זו הושב שעל מנת לבטל קנסות, יש לשלם את יתרת החוב, ולאחר מכן להודיע על התשלום על מנת שהקנסות יבוטלו, עוד צוין שלעניין חיוב בשנת 2017, 2018 יש להצהיר על הכנסות בשנים אלו.

    בתאריך 26/6/18 עודכנו הכנסות שלא מעבודה ונשלחה לכתובתו של התובע המעודכנת במשרד הפנים דרישת תשלום לשנים 2017-2018 בסך 58,114 ₪, כאשר מועד התשלום נקבע לתאריך 26/8/2018 – התשלום כולל חיוב לשנת 2017 עבור דמי ביטוח בריאות ולשנת 2018 עבור דמי ביטוח וביטוח בריאות, זאת בהתאם למה שהיה מעודכן במוסד לביטוח לאומי באותה עת.

    עוד באותו יום, פנה רואה החשבון במערכת מייצגים בעניין ביטול קנס לשנת 2016 ובקשה לחיוב עבור שנים 2017-2018. בתשובה הופנה רואה החשבון לתשובה הקודמת, צוין שהחיוב לשנת 2017 ו- 1018 טופל ונכתב במפורש שיש להמציא אישור מדינת אמנה שוויץ לשנת 2018 החל מחודש ינואר 2018.

    רואה החשבון פנה שוב בתאריך 28/6/18 ונענה שוב שבמדינת האמנה לא ניתן לבטל קנסות כאשר היתרה לא מתאפסת.

    בתאריך 5/7/18 פנה רואה החשבון במכתב לגב' גייגר מנהלת תחום בכירה גביה וביטוח, ופרט שהתובע ממשיך להיות מוצף בדרישות מדרישות שונות על ידי הנתבע בין היתר בעניינים שכבר הוסדרו בעבר, ופניותיהם אינם נענות, והגיע הזמן להסדיר את העניינים.

    בתאריך 4/10/2018 שולם דרך האינטרנט סך של 22,674 ₪, ונותר במערכת חוב בסך 43,799 ₪.

    בתאריך 28/10/18 נשלחה לתובע דרישה לתשלום חוב לכתובת הרשומה במשרד הפנים. חתומה על ההודעה הגב' גייגר מנהלת תחום בכירה – גבייה וביטוח, איתה התכתב לא פעם רואה החשבון של התובע.

    בתאריך 29/10/18 נשלחה התראה לפניי קיזוז מקצבת ילדים, גם היא חתומה על ידי הגב' גייגר.

    בתאריך 4/11/18 פנה רואה החשבון. ניתנה תשובה כי לא ניתן לבטל את הקנסות רק עם איפוס החשבון, וכי נותר חוב לשנת 2018 ולאחר התשלום ניתן יהא לבטל קנסות.

    בתאריך 18/11/18 שולם באינטרנט סך של 24,051 ₪ ונותר חוב במערכת בסך 30,008 ₪.

    באותו מועד פנה רואה החשבון, ציין ששילם חוב לשנת 2018 עבור דמי ביטוח בריאות וביקש לבטל קנסות ואת יתרת החוב לשנת 2018 כיוון שהתובע עובד במדינת אמנה. במענה צוין שלא ניתן לבטל את הקנס כיוון שלא אופס החוב. כמו כן, הוסבר שלא הומצא אישור מדינת אמנה בגין שנת 2018, על מנת שהתובע יבוטח בדמי בריאות בלבד.

    בתאריך 27/11/18 נשלח מכתב דרישה לתשלום לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה) לכתובת הרשומה של התובע במשרד הפנים. באותו מועד נשלח גם מכתב לפני נקיטת אמצעים ועיקולים.

    בתאריך 17/12/18 פנה רואה החשבון במכתב לגב' גייגר בנושא חוב לשנת 2017-2018, למכתב לא צורפו אישורים ממדינת אמנה לשנת 2018. במכתב נטען שהתובע פנה לביטוח הלאומי מספר פעמים, והוא לא חייב בדמי ביטוח לאומי במדינת ישראל, במכתב נדרש הביטוח לאומי להוציא לו מדי שנה דרישה לתשלום לפי הסכום המירבי של דמי ביטוח רפואי, לבטל ריבית והצמדה, ליצור קשר עם המשרד על מנת לנסות ולהסדיר את הדברים. בניגוד למכתבים קודמים המוסד לביטוח לאומי לא התבקש לעכב את ההליכים עד להכרעה.

    בתאריך 23/12/18 נשלח מכתב דרישה לתשלום על פי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביעה) לכתובת הרשומה במכתב הפנים. באותו מועד נשלח מכתב לפני נקיטת אמצעים ועיקולים.

    בתאריך 24/12/18 הוטלו עיקולים. העיקולים הוטלו על חשבונות בנק, כולל חשבון על שם אימו של התובע, על חשבון בתו הקטינה, בחברות האשראי וכן בחברות ביטוח שונות, קופות גמל, ועל רכבו של התובע – סה"כ 24 עיקולים.

    בתאריך 27/12/18 שלח רואה החשבון של התובע, מכתב לסמנכ"ל ביטוח גביה וחקירות בנתבע, בו תואר מצבו של התובע והתבקשה התייחסות ופעולות למנוע את המשך הדבר.

    בתאריך 9/1/19 נשלחה פניה מטעם רואה החשבון במסגרת מערכת מייצגים, לפיה בסיכום עם הגב' צח החוב יעודכן עם קבלת תלושי שכר לשנת 2018.

    בתאריך 14/1/19 שלח רואה החשבון של התובע מכתב נוסף עם 12 תלושי שכר ואישר שנתי בגין שנת מס 2018. המסמכים הועברו לגורם המוסמך לטיפול (מחלקת אמנות) ובתאריך 15/1/19 עודכן החוב, בוטלו חיובים בדמי ביטוח לאומי בשנת 2018 ונותר חוב עבור ביטוח בריאות בלבד.

    באותו יום נשלח פירוט לרואה החשבון, והתקבלה בקשה לביטוח הקנס בתאריך 15/1/19 וטופלה. בוטל הקנס בסך 3,886 ₪ ונותר חוב לתשלום בדמי ביטוח בריאות בסך 3,720 ₪. שולמו דרך אתר האינטרנט באשראי שני תשלומים ונותרה יתר חוב בסך 713 ₪, למחרת שולם באשראי 613 ₪ ונותר חוב של 100 ₪.

    בתאריך 16/1/19 בוטלו העיקולים.

    בתאריך 20/1/19 קוזז מקצבת ילדים 101 ₪ לסגירת החוב.

16. זאת השתלשלות העניינים כפי שעלתה מן המסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור ומן המסמכים שצורפו לתצהירי התובע. על סמך השתלשלות זו יש לקבוע האם התנהלות הנתבע הייתה תקינה.

    סוגיית האחריות דיון והכרעה

17. שני הצדדים חזרו בסיכומיהם על טענותיהם בנוגע לאחריות, התובע הכביר טענות בנוגע להתנהלות המוסד לביטוח לאומי שלא בהתאם לידע הצבור אצלו בשנים הקודמות וטען ארוכות בנוגע לכך שהעיקולים שהוטלו פגעו בשמו הטוב, ובהתאם ביקש לקבל את התביעה על כל רכיביה.

    הנתבע חזר וטען שהעיקולים הוטלו בהסתמך על חוב שהיה קיים במערכת, כאשר המוסד לביטוח לאומי חזר והתריע ואף ביקש אישורי האמנה לשנת 2018 שמעולם לא הומצאו. כן טען הנתבע שלא הוכחו התנאים המצדיקים הטלת חיוב לפי חוק איסור לשון הרע וממילא התובע זנח טענותיו לגבי העילה הנזיקית.

    בסיכומי תשובה חזר התובע על טענותיו בנוגע לחוק איסור לשון הרע והבהיר שלא זנח את טענותיו בנוגע לאחריות לפי פקודת הנזיקין ואף הפנה לשני סעיפים בסיכומים בהם הדבר נטען.

    שאלת האחריות תידון על רקע הראיות שנשמעו הדין והנסיבות ותחילה התייחסות בקצרה לראיות שהוגשו ונשמעו.

    העדויות שנשמעו

18. בתצהירו תיאר התובע את נסיבותיו כמי שמועסק אצל מעסיק זר והסביר שלנוכח היותו אזרח שומר חוק הוא רואה חשיבות רבה בהסדרת כל חבויות המס החלות עליו בארץ ובחו"ל ובהתאם לכך הוא מקפיד לדווח על הכנסותיו ולשלם את חובותיו. לצורך טיפול בחבויות המס בישראל, שכר את שירותיו של רואה-חשבון מוסמך ומקצועי, אשר טיפל בעניין מול רשויות המס ומול ביטוח לאומי. למרות כל המאמצים, לטענת התובע הנתבע התרשל באופן חמור בהתנהלותו כלפיו כשלשיאם הגיעו הדברים בעיקולים שהטיל על שלל נכסיו באופן דורסני וכוחני, בניגוד לחובות החלות עליו מכוח מעמדו.

    התובע הלין על כך, שמדי שנה מנפיק המוסד לביטוח לאומי דרישות תשלום לדמי ביטוח בריאות וביטוח לאומי, בהתעלם ממעמדו כמי שעובד אצל מעסיק זר במדינת אמנה, אינו שולח דרישות לדמי בריאות ולא מאפשר לו לשלם את התשלום באופן שיוצר איחור וריביות. התובע טען שבמשך שנים היו פניות רבות לנתבע ואולם זה אינו עושה דבר וחצי דבר על מנת להתאים את עצמו לטיפול במבוטח שמאפייניו כשלו.

    לטענת התובע מדובר בהתנהלות העולה כדי התרשלות רבתי ואינה עולה עם סטנדרט התנהלות סביר. התובע הוסיף עוד שהנתבע לא דרש ממנו אישורים כלשהם, ובמשך שנים רבות ניסה להסדיר את מעמדו.

    בחקירתו הנגדית אישר התובע, שאת תלושי השכר הוא מקבל מדי חודש בחודשו והוא שלח אותם לרואה החשבון, וכי לא הייתה לו בעיה להעביר כל דבר, שכן כל דבר עובר לרואה החשבון ואולם לטענתו מעולם לא הייתה דרישה לקבל את תלושי השכר החודשיים, אלא את האישור השנתי. התובע הכביר מילים אודות הנזקים שלטענתו נגרמו לו וההוצאות שהוציא בשל הצורך להתמודד עם המוסד לביטוח לאומי.

19. התובע תמך את תביעתו גם בתצהירו של רואה החשבון, מר אבידור אבני. בתצהירו פרט מר אבני שלמיטב ידיעתו, התובע הוא תושב ישראל, מכהן כמנכ"ל בנק בשוויץ, החל מחודש מאי 2011, ומשלם דמי ביטוח בשוויץ. התובע שכר את שירותי לצורך הסדרת חבויות המס שלו במדינת ישראל. לטענת רואה החשבון, חרף האמור באמנה, מדי שנה לאחר שהגיעו לנתבע הדיווחים על הכנסותיו של התובע, הנפיק הנתבע לתובע דרישות תשלום לדמי ביטוח בריאות ולאומי גם יחד, בהתעלם מכך שהתובע אינו חב בדמי ביטוח לאומי, מה שיצר לתובע יתרות חוב מדומות, קנסות ועיצומים. כן נטען שלא נשלחו לתובע דרישות תשלום דמי ביטוח בריאות ולא התאפשר לו להסדיר את תשלומם אף לא מראש, לפי הסכום המירבי כפי שביקש לא פעם. כך לטענת רואה החשבון נוצר ריטואל מדי שנה. לטענת הנתבע, במהלך השנים פנה פעמים רבות בשמו של התובע ללא הואיל, וכי בפגישה שקוימה עם מר זקן, מנהל אגף הביטוח והבריאות בנתבע, אמר מר זקן שהמערכת אינה ערוכה לטפל במקרים כאלו.

    טענת רואה החשבון הינה שהנתבע לא עשה דבר וחצי דבר, על מנת לטפל במבוטח שמאפייניו הינם כשל התובע. רואה החשבון הוסיף שהפניות טופלו על ידי מוקדנים מתחלפים והיכולת לתקשר עם גורמים בכירים בנתבע בסניף הספציפי, אינה קיימת. הטענה היא שהטיפול בעניינו של התובע מצד הנתבע, אופיין בהיעדר המשכיות וללא יישום של ידע מצטבר אצל הנתבע אודות מעמדו של התובע.

    על רקע האמור ננקטו הליכי הגבייה בשנת 2018, לטענת רואה החשבון, אילו טרח הנתבע לעדכן ולהסדיר את רישומיו בדבר הפטור מדמי הביטוח הלאומי והיה מאפשר לתובע לשלם את ביטוח הבריאות לא היו העיקולים באים לעולם. רואה החשבון הוסיף שהאישורים לא התבקשו על ידי הנתבע טרם הטלת העיקולים ושב והדגיש שהנתבע לא השיב לפניותיו טרם הטלת העיקולים ולא ביקש ממנו להמציא אישורים כלשהם וגם לא התריע שלולא ימציא את האישורים יוטלו העיקולים. לפי הטענה, במשך שנים רבות, ניסו להסדיר את הנושא ומעולם לא קיבלו מהנתבע תשובות סדורות, נוהל עבודה או הנחיות ברורות והדבר היה נפתר בכל פעם אד הוק. רואה החשבון הוסיף שכל אישור היה מתבקש היה מומצא לאלתר, וכי הנתבע העדיף להתעלם מפניותיו ובמקום זאת פעל בכוחניות והטיל על התובע עיקולים באופן פוגעני ודורסני ולמצער רשלני.

    רואה החשבון מר אבני נחקר על תצהירו והשיב שהשתמש בתחילת התצהיר במילים "למיטב ידיעתי" שכן את ידיעותיו הוא מקבל מהלקוח. מר אבני הסכים שנושא תשלום דמי הביטוח הלאומי בשוויץ זה נתון שנמסר לביטוח הלאומי על ידי המבוטח או מייצגו, והאישור עצמו הפיזי הוא מסמך שמגיע מהלקוח ונמסר לביטוח הלאומי (פרוטוקול מתאריך 7/11/21, עמ' 9 שורות 12 ואילך) ואולם רואה החשבון טען שהמסמך לא מכריע וצריך להסתמך על הידע שהיה קיים למוסד לביטוח לאומי בעבר. כאשר העד נשאל על התנהלות מס הכנסה כדוגמא להתנהלות המתבקשת, הסכים שאם פג תוקפו של אישור ניכוי מס במקור, הרי שצריך לנכות מס ופועלים לפי המצב העדכני ואולם טען שהדבר אינו משיק לביטוח הלאומי.

    רואה החשבון גם הסכים שלביטוח הלאומי צריך להביא את האישור להראות שהוא באמת עובד בשוויץ ומשלם שם, כאשר יש אישור שנתי, ויש גם תלוש משכורת חודשי ואולם ראה לנכון להפנות לנוהל של המוסד לביטוח לאומי שאומר שיש להראות או אישור שנתי או תלושי שכר והסכים שלכאורה על פי כללי המוסד לביטוח לאומי, על סמך התלוש צריך להעניק פטור.

    כאשר הוצגו לרו"ח אבני הדרישות מהמערכת הממוחשבת של המוסד לביטוח לאומי להמציא אישורי אמנה לשנת 2018, טען שלא קיבל את הדרישות האלה, זה מופנה לתובע. וכאשר נאמר לו שיכל להמציא את תלושי השכר, כפי שהמציא קודם בשנים קודמות, השיב שהאישור הגואל הוא האישור השנתי ולא האישור החודשי. רואה החשבון השיב שאם היו מבקשים תלושי שכר היה כמובן מעביר. רו"ח אבני אישר בעדותו שכפי שעולה ממכתביו לא ביקש לעכב את ההליכים ואולם השיב שביקש לבטל את החיוב והמשמעות זהה וממילא בסופו של דבר החיוב בוטל.

20. כזכור, הנתבע הסתפק בהגשת תעודת עובד ציבור שמפרטת את המסמכים שהיו בפניו, וויתר על הזכות להביא גרסה עובדתית שתסביר את שיקול הדעת שהופעל בזמן אמת. המסמכים נסקרו לעיל ולתשובותיה של העדה אתייחס להמשך בהמשך ככל שתהא לכך רלוונטיות.

    דיון והכרעה

21. כמפורט כבר לעיל, לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שהובאו, העדויות שנשמעו ואת טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה, שדינה של התביעה להתקבל בחלקה, שכן התנהלות הנתבע בנסיבות הספציפיות שהובררו, לא תאמה את העובדות שהיו בפניו.

22. נקודת המוצא לדיון, הינה שהנתבע הינו גוף שפועל על פי דין ועל פי נהלים, שאמור לדון בעניינם של כל הפונים אליו באופן שוויוני ובסבירות. לנתבע סמכות מינהלית לגבות כספים שחייבים לו, ובין היתר להטיל עיקולים לפי פקודת המיסים גבייה. הסמכויות לפי פקודת המיסים גבייה הן סמכויות דרקוניות יחסית, מופעלות על פי החלטה מינהלית ומבחינה זו המצב אינו דומה למצב המשפטי בשוויץ כפי שתואר ארוכות על ידי התובע. כאשר נוצר חוב במוסד לביטוח לאומי, וכאשר דרישות המוסד לפירעון החוב אינן נענות, רשאי ואף חייב המוסד לביטוח לאומי להפעיל את הסמכויות הנתונות לו ולפעול לגביית החוב. אולם הפעלת סמכויות אלה אמורה להיעשות בשום שכל ובסבירות ולאחר בחינת הנסיבות של המבוטח העומד בפניו. בחינת ההשתלשלות מעלה שלא כך נהג הנתבע.

23. כפי שהובהר לעיל, מי שעובד אצל מעביד זר במדינת אמנה ומשלם דמי ביטוח באותה מדינה, כפוף לנוהל הקובע שעליו להוכיח את מעמדו על פי אחד משניים – תלושי שכר או אישור שנתי המלמדים על תשלום דמי ביטוח באותה מדינה. הנוהל אינו קובע מתי תעשה הבחינה בנוגע למעמד המבוטח ומה יקרה בתקופת הביניים מאז הצהיר המבוטח על מעמדו כעובד שכיר במדינת אמנה ועד להוכחת מעמד זה.

    בהתאם לנוהל זה, הנתבע חייב לברר את המעמד על פי מסמכים בכתב המאששים את דבריו של המבוטח שהוא אכן עובד במדינה זרה ומשלם דמי ביטוח במדינה זרה, כאשר הנוהל נוקב בשני מסמכים רלוונטיים, תלושי שכר או אישור שנתי של המדינה. לאחר העברת המסמכים על ידי המבוטח, הסמכות לקבוע את המעמד אינה נתונה בידי פקידי הביטוח והגבייה בסניף אלא המסמכים מועברים לאגף לקשרי חוץ שהוא זה שמחליט להעניק את המעמד. כל עוד לא הומצאו המסמכים הנדרשים, לא יכולים הפקידים להעביר את המסמכים ולקבל את האישור בנוגע למעמדו של התובע. קבלת האישור והוכחת המעמד אמורים להיעשות מדי שנה בשנה, כך לפי הנוהל וכך לפי שורת ההיגיון, כאשר המידע בא ישירות מן המבוטח והמוסד לביטוח לאומי לא מקבל דיווחים מן המעביד, כפי שקורה עם עובד שכיר העובד בתחומי המדינה.

    למותר לציין, שהעובדה שהתובע עובד כמנהל בנק ופונה לנתבע באמצעות רואה חשבון אין בה כשלעצמה כדי לייתר את המצאת המסמכים. כפי שכתב רואה החשבון בהגינותו בתצהירו, העובדות בנוגע למעמדו של התובע, הן למיטב ידיעתו ובהתאם למידע שנמסר מהתובע.

    המסקנה המתבקשת שפעולת הנתבע במכלול השנים ובשנת 2018 בפרט בהתאם לנוהל ועמידתו על כך שיומצאו אישורים אודות מעמדו של התובע, טרם עדכון הסכומים שעל התובע לשלם מתבקשת בהתאם לנהלים.

24. מהמסמכים שהוגשו ומהשתלשלות האירועים שתוארה לעיל, עולה שגם במהלך השנים, מעמדו של התובע הוסדר רק לאחר שהומצאו האישורים הנדרשים ובכלל זה תלושי שכר ואישור מדינת האמנה. תלושי שכר צורפו למכתבי רואה החשבון מתאריכים 11/11/13 ו- 20/1/14 ומכאן שאין יסוד לטענה שלא היה ברור שניתן לעדכן את מעמדו של התובע באמצעות תלושי השכר.

25. מהמסמכים עולה, שבנוגע לשנים טרם שנת 2018, מעמדו של התובע הוסדר לאחר פרק זמן ממושך לאחר תום השנה המדוברת וזאת לאחר שהומצאו האישורים, מבלי שהוטלו עיקולים לבטח באותה שנת מס. יחד עם זאת, במהלך שנים עברו הקפיד רואה החשבון במכתביו אגב דרישות שונות של המוסד לביטוח לאומי לבקש את עיכוב ההליכים או הקפאתם עד הכרעה.

26. בשנת 2018, שינה המוסד לביטוח לאומי מנוהגו, דרש אישורים כבר במהלך השנה, ואף הפעיל מדיניות אכיפה בגין החוב. אין יסוד לטענת התובע ורואה החשבון שלא נדרשו אישורים, שכן ראיה לדרישתם מצויה בפניות מתאריכים 26/6/18 ו- 18/11/18. טענת רואה החשבון שלא היה חשוף לדרישות אלה שנשלחו לתובע אינה יכולה להתקבל. ניכר שרואה החשבון היה מיודע לכל פעולה ופנייה בתיק. מדובר בתשובה ממוחשבת בתשובה לפניית רואה החשבון עצמו, שרואה החשבון כמייצג חשוף אליה.

    בתאריך 26/6/18 פונה רואה החשבון כמייצג בבקשה לביטול קנס, ומתכתב עם המוסד לביטוח לאומי בעניין, בתשובה האחרונה נכתב במפורש: "ראי תשובה לעניין ביטול הקנסות. טופל חיוב ל- 2017/2018. יש להמציא אישור מדינת אמנה שוויץ לשנת 2018 החל מינואר".

    בתאריך 18/11/18 פונה רואה החשבון כמייצג בפניה לבטל קנסות ודרישת יתר עבור שנת 2018. בתשובה לפניה זו הושב בתאריך 22/11/18 – "בגין שנת 2018 על מנת לשלם ביטוח בריאות בלבד, יש להמציא אישורים החל מינואר 2018 ואילך".

    רואה החשבון טען שלא הבין שמדובר בתלושי שכר ואף אחד לא הבהיר זאת ואישור שנתי לא יכל ממילא להמציא במהלך השנה. אכן הפניות מדברות על "אישורים", ואולם באף אחד ממכתביו של רואה החשבון לא ביקש לברר אילו "אישורים" דורשים ולא טען שלא ניתן להמציא אישור שנתי באמצע השנה. ניכר הן מעדות התובע והן מעדות רואה החשבון, שלשיטתם די בכך שהתובע מוסר שהוא עובד במדינה זרה ומשלם דמי ביטוח שם, על מנת שהמוסד לביטוח לאומי יבטל את החיוב.

    כאמור, לא כך קובע הנוהל, בהתאם לנוהל יש להמציא אישורים מתאימים אשר מועברים לאישור המחלקה לקשרי חוץ ורק אז מעודכן המעמד.

    התובע טען שהנוהל עליו מסתמך הנתבע לא פורסם, ואולם רואה החשבון השיב שהוא מכיר את הנוהל, והעדה מטעם המוסד לביטוח לאומי השיבה שהנוהל מפורסם באינטרנט אף שלא הובהר מתי הועלה לאתר, ולא ניתן לקבוע שאכן היה מפורסם בעת הרלוונטית.

    כפי שנטען על ידי הנתבע, משקיים חוב רשאי הנתבע להפעיל אמצעי אכיפה, לאחר התראה וכך נעשה.

    בהקשר זה, אינני מקבלת את טענת רואה החשבון והתובע, שיש להסדיר את מעמד התובע מראש, ולפעול על פי ההנחה שהוא ממשיך לעבוד באותו המקום. למוסד לביטוח לאומי אין ידיעה היכן עובד התובע בכל שנה ושנה ואילו דמי ביטוח הוא משלם. מדובר בתובע שחי במדינה זרה והוא צריך להוכיח את מעמדו מדי שנה בהתאם לדרישת המוסד לביטוח לאומי ובהתאם לנהלים.

27. על אף כל האמור, באתי לידי מסקנה שהנתבע לא פעל בסבירות בעניינו של התובע וכי היה על בעלי התפקיד הרלוונטיים שטיפלו בעניינו בזמן אמת להפעיל שיקול דעת ולהימנע מהטלת עיקולים. כזכור, המוסד לביטוח לאומי בחר שלא להביא תצהיר ולא להעמיד לחקירה נגדית את שיקול הדעת שהופעל על ידי מי שטיפל בעניין בזמן אמת אלא להסתמך על מסמכים בלבד. דא עקא, מאחורי הפקת המסמכים והפעלת המחשבים עומדים עובדי המוסד לביטוח לאומי שנדרשים לבחון את המבוטח שלפניהם ולהפעיל שיקול דעת, וזאת בטרם יעשה המחשב את אשר הוא יודע לעשות וישגר עיקולים אוטומטיים לרשימת גופים, תוך הקפאת נכסיו של התובע עד לגובה החוב.

    היה ברור לאורך כל הטיפול בעניינו של התובע במהלך השנים שמדובר במבוטח מיוצג, שרואה החשבון פונה פעם אחר פעם ומבקש להסדיר את החוב. מדובר במבוטח שהעלה טענה שמגיע לו פטור מדמי ביטוח, כאשר בשנים קודמות הוכיח את מעמדו. מדובר במי שפנה למנהלת המחלקה הגב' גייגר במכתב שנכתב בתאריך 17/12/18 והגיע למוסד לביטוח לאומי בתאריך 18/12/18, אשר הבהיר את מעמדו של התובע. אכן התובע לא צירף למכתב זה תלושי שכר, ואכן לא ביקש את עיכוב ההליכים באופן מפורש, אבל ניכר שמדובר במי שעוקב ומשיב לפניות הנתבע. שנת הביטוח טרם הסתיימה והיה צריך להיות ברור לעובדי הנתבע שאין בידי התובע להמציא אישור שנתי.

    בנסיבות אלה, הגב' גייגר או מי מטעמה היו צריכים לפחות לשוחח עם רואה החשבון, ולא לתייק את המכתב בתיק ולנקוט פעולות גביה אגרסיביות. הפעלת הגבייה אמורה להיעשות בזהירות ובמקרים המתאימים בלבד. יצויין שהמכתב מתאריך 17/12/18 כלל לא זכה לתשובה, כפי שראוי היה לגבי מי שפונה ומעלה טענות בנוגע לחוב נטען, קל וחומר שעה שהפנייה נעשית על ידי מייצג, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שעה שמאז 2011, מעמדו לא השתנה ויש יסוד להניח שיש ממש בטענותיו לגבי מעמדו. הרי באבחת שיחת טלפון אחת ודרישת תלושי שכר, העניין היה נפתר.

    מצב בו תושב עומד חסר אונים מול דרישות לקוניות של גופים גדולים, כמו המוסד לביטוח לאומי, מבלי שניתנת אוזן קשבת לנסיבותיו ולבקשותיו, שעל פניו ניתן להתרשם שיכול ויש בהן ממש, אינה ראויה ומהווה התנהלות שאינה תקינה.

28. אשוב ואדגיש שממכלול המסמכים שהוגשו, לרבות הנוהל, לא ברור מתי במהלך השנה נבחן מעמדו של המבוטח, ומתי יש להמציא את תלושי השכר או האישור, מכל מקום לגבי התובע מניסיון העבר מאז שנת 2011 ועד שנת 2018 תמיד האישור השנתי ותלושי השכר הומצאו לאחר חלוף השנה, לעיתים באיחור של שנים, מבלי שננקטו אמצעי אכיפה ותמיד הייתה תשובה עניינית לפניותיו של רואה החשבון לפיה אם יומצאו האישורים הנדרשים יעודכן מצבו של התובע וכך נעשה עד לשנת 2018.

    העדה מטעם הביטוח הלאומי לא ידעה להשיב מדוע בשנת 2018 נדרשו האישורים כבר באמצע השנה, והניחה שהיה זה בגלל שהתובע פנה בנוגע לשנת 2017, ובלשונה של העדה -

    "העדה הגב' שלו: רגע, שנייה, במקרה הזה, בגלל שהוא הצהיר ביוני, בגלל שזה קרה ביוני והייתה כבר שומה לשנת כנראה 2017 במערכת אז 2017 הוא חויב, ינואר עד דצמבר, רק ביטוח בריאות ואז ינואר עד יוני 2018 לשלם ביטוח בריאות וביטוח לאומי ולכן אמרנו כיוון שההכנסות כבר מעודכנות במערכת, תביא לנו כבר את האישור של ינואר עד יוני למדינת אמנה שכבר נעדכן לך ותשלם רק על ביטוח בריאות.

    עו"ד שטרק: כן אבל אז,

    העדה, גב' שלו: ולכן חזרו וביקשו.

    עו"ד שטרק: אז את אומרת שזה כל זה נוצר בגלל שהוא ביקש בעצם, זו בעצם התשובה? שבגלל שהוא זה שביקש ועדכן.

    העדה, גב' שלו: אני לא יודעת למה זה יתעדכן ל-2018, יכול להיות ש, אני לא יודעת מה קרה פה ל-2018, אבל מה שאני רואה שביוני התעדכן ל-17, בינואר עד יוני 18, בגלל זה החוב במערכת ועכשיו אנחנו אומרים או שתשלם גם ביטוח לאומי וגם ביטוח בריאות ותקבל אחר כך החזר שתגיע הכנסה.

    עו"ד שטרק: כן, אז, לא, בואי נניח,

    העדה, גב' שלו: או שתביא אישור, זה העניין, זה כל העניין.

    עו"ד שטרק: נניח, בהנחה.

    העדה, גב' שלו: זה משהו שהוא לא חריג".

    (פרוטוקול מתאריך 14/11/21, עמ' 30 שורה 1 ואילך).

29. עיון בפניותיו של הנתבע ובדרישה להמצאת אישורים כמופיע בפניות מתאריכים 26/6/18 ו- 18/11/18 שצוטטו לעיל, מעלה שלא מדובר בפניות בהירות עד תום. לא נכתב אילו אישורים ולא הודגש שניתן להסתפק בתלושי שכר. אין לי שמץ של ספק שאם המוסד לביטוח לאומי היה דורש בעל-פה או בכתב הצגת תלושי שכר, הרי שהדרישה הייתה נענית. התייחס לכך רואה-חשבון אבני בעדותו:

    "....לא היה תלוש שנתי, יש TRACE רקורד של 10 שנים שהבן-אדם תושב שווייץ והוא מצהיר כי הוא נדרש חזור בשני למלא מחדש מה הסטטוס שלו, הוא ממלא אני תושב שווייץ או אני עובד בשוויץ. אז נניח אתה צודק במה שאתה אומר הוציאו חיוב, אם אני פונה ומבקש ׳אנא הקפיאו את החיוב נראה בסוף שנה אם מגיע׳ כי לפי הנסיבות שבידינו לא מגיע אז אפשר להקפיא את החיוב ולא להטיל עליו עיקול. זה miss match שאני בטוח שאם היה שיג ושיח בין בני אדם היינו מגיעים לפתרון שמוסכם עליהם. אנחנו היינו בעד מההתחלה, אנחנו פנינו לביטוח לאומי להסדיר את הדברים בשנת 11׳, אם תקרא את אישורי המוסד, המוסד רק ב-13׳ הצליח להגיע להבנה איך לתפעל את הנוהל משום קיומה של אמנה בין ישראל לשוויץ. לכן לבוא ולהגיד לא המצאת תלוש תבקש ואני מחר תלוש, כל דבר שאני יכול לתת לך אני אתן לך אין לי בעיה עם זה אבל לא זו ליבת העניין, ליבת העניין עבדנו לפי אישור שנתי ואתה יכול להמתין כי בכל אורך השנים, גם כן, לשיטתך היו דרישות חוב אז היו דרישות חוב. מעולם לא הופעל עיקול, למה לא הופעל עיקול כי קיבלו את התשובות שלנו לכל אורך השנים. לא מתאים, יכול להיות שהשתנו (לא ברור) יכול להיות שהשתנתה ההבנה דברו איתנו אל תשלחו לנו הודעות שקשה נורא לפצח אותם, סליחה שהפרעתי"

    (פרוטוקול מתאריך 7/11/21, עמ' 31 שורות 4 ואילך).

    רואה החשבון שב והסביר שלו היו מדברים איתם היו ממציאים את התלושים:

    "אחרי שלא הצלחנו ליצור קשר טלפוני לא איתם, לא עם הגברת נאוה גגר, נאווה זמיר, עם הסמנכ"לים כל אחד ו-1 ביקשנו ׳דברו איתנו תגידו לו מה אתם רוצים׳ אז אורנה צח שהיא יושבת-ראש הוועדה של ביטוח לאומי במסגרת לשכת רואי חשבון, היא, ניצלתי במירכאות את הקשר שאתה אמרת ׳אורנה תדברי איתם תדברי איתם׳ היא דיברה איתם ואז הם כותבים נא הואל להמציא תלושים שנתיים ונסגור את העניין. זה מכתבה, מתי מכתבה יוצא או המכתב הזה, נשלח 09/01/2019 כפי שסוכם עם אורנה צח יעודכן עם קבלת תלושי שכר מדינת אמנה לשנת 18׳ כפי שסוכם, אותו סיכום יכול היה להיות איתי אם היה צריך, אם מישהו היה מדבר זה מה שהיה מפריע לו היינו שולחים. מעולם לא החזקנו בידנו משהו שלא רצינו למסור למוסד לביטוח לאומי אבל עם מי דיברו? דיברו עם אורנה צח, איתנו לא ענו לנו, יש תשובות למכתבים שלנו אז עונה איזו מוקדנית התשובות שלה הם חצי מובנות וחצי לא מובנות ופה זה ההסדר הקבוע אני אין לי שום מניעה להמציא תלושים אבל דבר איתי, תגיד לי מה אתה רוצה. לא יכולת לשלוח לי מכתב כזה להגיד אני רוצה את זה? אז הייתי מביא לך את זה"

    (שם, עמ' 32 שורות 16 ואילך).

    יצויין שהעדה מטעם המוסד לביטוח לאומי לא ידעה להשיב מדוע לא אמרו לרואה החשבון ישירות מה נדרש ממנו והיא עצמה הייתה כותבת את הדבר -

    "כב' הש' מור-אל: זה לא מישהו, זה מישהו ששילם לאורך השנים ולא יתחמק ותמיד היה בשיח אתכם. זה לא בן-אדם שנראה שהוא לא נורמטיבי בואי נאמר ככה. לא מישהו עם חובות גדולים, בן-אדם שעובד במדינה זרה, מרוויח שכר ברוך ה' ואתם מתכתבים עם רואה החשבון שלו, אז למה לא לומר לו הנה יש נוהל, תפעל לפי הנוהל.

    העדה, גב' שלו: אני לא יודעת למה לא אמרו.

    כב' הש' מור-אל: אבל היום את היית אומרת את זה נגיד אם את היית?

    העדה, גב' שלו: אני, כן אני כותבת שיש להמציא כך וכך וסביר שאני אחתום ש, שאני לא יודעת אם אני אגיד או שאם ישאלו ואני אגיד אבל".

    (פרוטוקול מתאריך 14/7/22, עמ' 17 שורה 10 ואילך).

30. העדה מטעם המוסד לביטוח לאומי הוסיפה והסבירה בעדותה שהעיקולים אמנם מופקים אוטומטית מן המחשב כשיש חוב ואולם יד אדם יכולה לעצור אותם –

    "העדה הגב' שלו: והמערכת יודעת בעקבות המצב של המבוטח, איזה חוב להוציא, איזה מכתב להוציא, לצורך העניין סתם כאן אז יצא בהתחלה בחודש יוני בזמן ביקורות החוב, יצא, אומרים לך שיש לך חוב ואתה צריך לשלם עד 26/08, הגיע 26/08, לא שולם. יצא עוד מכתב, מזכירים לך יש לשלם וכו' וכו', אחר כך אחרי כעבור חודש או חודשיים יוצא עוד מכתב ושום מכתב ואפילו מכתב התראה לפני קיזוז קצבה וכו' וכו'. לוקח זמן עד שהעיקולים מתבצעים.

    כב' הש' מור-אל: אבל המחשב עושה אותה? לא בן-אדם?

    העדה, גב' שלו: בסופו של דבר, יש את שתי האופציות, אני חושבת שבמקרה הזה, אני חושבת שבמקרה הזה, עד כמה שאני זוכרת, זה היה מחשב.

    כב' הש' מור-אל: אבל יד אדם יכול לעצור את זה? זאת אומרת אם פקידה רואה לפני, אם פקידה רואה את הפניות ואת המצב ויכולה רגע לעשות,

    העדה, גב' שלו: היא יכולה לעשות מה שאמרנו, עיכוב הליכים".

    פרוטוקול מתאריך 14/11/21 עמ' 24 שורה 9 ואילך.

    הווה אומר יד אדם יכלה לעצור את העיקולים, גם אם לא התבקש באופן מפורש עיכוב הליכים או רחמנא ליצלן ליצור קשר ישיר עם רואה החשבון ולהסביר לו את הצורך בהבאת תלושי השכר. העובדה שיש סמכות בחוק לנתבע לפעול לפי פקודת המיסים גבייה אין משמעה שאין להפעיל שיקול דעת, ואין משמעה שלא צריך לבדוק את העובדות בטרם הפעלת הסמכות.

    המוסד לביטוח לאומי בחר שלא להביא אף עד הנוגע בדבר שיוכל להסביר, מדוע לא נעשה דבר כדי למנוע הטלת עיקולים, כאשר ניכר שמדובר במבוטח מיוצג שאף מביע נכונות לשלם את חובו.

31. התובע טען לדברים אמר מר זקן לרואה החשבון אבני שהמוסד לביטוח לאומי לא ערוך לטפל במקרים כמו של התובע וטען שיש לקבל את הדברים שעה שמר זקן לא הובא להעיד על ידי המוסד לביטוח לאומי. עדותו של רואה החשבון שבנוגע לדברים שנאמרו מהימנה בעיני ואולם ניכר שפגישתו עם מר זקן הייתה בעקבות שלילת התושבות מן התובע ומשלא זומן מר זקן לעדות, לא ניתן לקבוע שהדברים נאמרו דווקא אגב דרישת תשלומים ואישורים מן התובע. מכל מקום בדברים אלא אין כדי לשנות. הוכח שלנתבע קיים נוהל על פיו היה צריך לפעול, הנוהל לא מבהיר מתי נבדק המעמד של המבוטח ומתי יש להמציא את האישורים, בהינתן חסר זה על פקידי הגבייה ומנהליהם היה להפעיל את הסמכויות הנתונות בידם בשיקול דעת ובסבירות. דבר שבנסיבות שהוכחו לא נעשה.

32. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, שהוכח על ידי התובע ברמה הנדרשת בהליך האזרחי שהמוסד לביטוח לאומי כשל בהתנהלותו שעה שלא פעל להבהיר מה נדרש מן התובע, התעלם מבקשות חוזרות של בא-כוח התובע להסדיר את החוב ולהבין מה נדרש ממנו, ושיגר את התובע לגורלו למול החלטות המחשב ופעולתו האוטומטית בהטלת עיקולים נרחבים על שורת נכסים כספיים ועל מכוניתו של התובע.

    כמפורט כבר לעיל, כל עוד לא הוכיח התובע את מעמדו, נצבר לו חוב במערכת הן בגין ביטוח בריאות והן בגין ביטוח לאומי לשנת 2018 ולכאורה היה עליו לשלמו או להוכיח כפי שנדרש באמצעות אישור מתאים, את מעמדו ואת הפטור המוקנה לו. מבחינה טכנית לכאורה היה רשאי הנתבע לנקוט הליכי גבייה לגבייתו של החוב ואולם אין די בכך, בטרם נקיטה בהליכי גבייה חייב הנתבע להפעיל שיקול דעת ולבחון נחיצות האמצעי.

    נפסק לא פעם שהליכי גביה מנהליים הם אמצעי חשוב המקנה לרשויות כלים לגביית חובות ביעילות, בלא להידרש להליך שיפוטי יקר (ליתרונות של הגביה המנהלית ראו לדוגמא ע"א 92/76 בן-ציון נ' מדינת ישראל (18/10/76); בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים, פסקאות 27-25 (20.12.2010)). בין היתר מאפשרת פקודת המסים (גביה) להטיל עיקול – בלא שקדם להטלתו הליך שיפוטי – על סרבן מס שאינו משלם את חובותיו (סעיף 7 לפקודה). עיקול הוא אמצעי פוגעני לגביית חוב בהיותו מודיע לכול הגורמים אליהם נשלח העיקול על קיומו של החוב ומקפיא את הנכסים עליהם הוטל עיקול. קודם שתפעיל הרשות אמצעי זה (ואמצעי גביה אחרים), מן הראוי שתבחן האם באמת הדבר נדרש, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

    כידוע, על שלושה דברים עומדת עוולת הרשלנות, על קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, על הפרתה של חובה זו ועל הנזק שנגרם עקב ההפרה.

    לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שלנתבע ומי מעובדיו קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבוטחים, אגב טיפול בעניינם. בנסיבות שפורטו ניכר שהופרה חובה זו כאשר הנתבע מיהר להפעיל הליכי גבייה בניגוד למידע שנמסר לו ותוך התעלמות מפניות רואה החשבון.

    הנתבע ועובדיו בוודאי יכלו לצפות שהמשך הליכי הגבייה על אף פניות חוזרות ונשנות של התובע וניסיון להסדיר את מעמדו, יגרמו לתובע נזק.

    התנהלות זו, שתוצאתה הייתה משלוח צווי עיקול נרחבים, שיש בהם כדי להציג את התובע כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו עלולים לגרום עוגמת נפש ונזק.

    בעניינו הפר הנתבע את חובתו לנהוג בזהירות ובהגינות כלפי התובע והתרשל כלפיו כאשר התעלם מפניות רואה החשבון לרבות מן הפנייה האחרונה טרם הטלת העיקול מתאריך 12/17/18 ואפשר להליך הגבייה להמשך כסדרו. העיקולים הסבו לתובע נזק לא ממוני ולטענתו נזקים נוספים, ומשכך קמו יסודותיה של עוולת הרשלנות (השוו: בת"ק 43423-05-15 איילון נ' המוסד לביטוח לאומי (21/2/16) (להלן: "עניין איילון"), והפסיקה המפורטת שם: רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם, פסקה 18 (11.6.2013); ת"ק (תביעות קטנות כ"ס) 52065-01-11 חמדאן נ' עיריית אל טירה, פסקה 6 (16.6.2011); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 30092-01-14 הרשקוביץ נ' ברוכין (21.7.2014); תא"מ (שלום אי') 5048-11-12 ביטון נ' עיריית אילת פסקאות 33-29 (7.8.2014); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 14343-01-14 קורלנדסקי נ' הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים, פסקה 7 (27.3.2015)).

    אמנם בפסיקה זו דובר בעיקר בהטלת עיקולים ללא משלוח התראה לכתובת המעודכנת במשרד הפנים, אולם העיקרון יפה גם לענייננו, שעה שהתובע אינו גר בארץ, הוא מנהל את ענייניו באמצעות מייצג כידוע היטב לנתבע. התראות נשלחו לכתובת במשרד הפנים, העתק מהן לא נשלח למייצג ופנייתו האחרונה של המייצג טרם הטלת העיקול לא נענתה וזכתה להתעלמות מוחלטת.

33. התובע ביסס את עיקר טענותיו על הוראותיו של חוק איסור לשון הרע. השאלה אם הטלת עיקול באה בגדר לשון הרע כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון, אף כי ככלל נטתה הפסיקה בערכאות הנמוכות להשיב על שאלה זו בחיוב (ראו בהקשר זה הסקירה המקיפה של כב' השופט חבקין בעניין איילון פיסקה 10 לפסק הדין)).

    יחד עם זאת, מקום שעומדת לתובע גם עוולת הרשלנות, נטה בית המשפט שלא להכריע בשאלה. כך נעשה בפסק הדין בעניין איילון, אשר בקשת רשות ערעור שהוגש עליו נדחתה שעה שבית המשפט המחוזי קבע שהכרעה בסוגיה משפטית עקרונית לא נדרשה לצורך הגעה לתוצאה צודקת ונכונה בתיק הספציפי. בית המשפט הוסיף שגם אם הייתה מתקבלת המסקנה שהטלת עיקולים היוותה במקרה דנן פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע אז רכיב הפיצוי הוא למעשה חופף לרכיבי הנזק בעוולת הרשלנות וממילא לא היה נפסק פיצוי כפול.

    עוד הוסיף בית המשפט שבחינת ההגנות בחוק איסור לשון הרע מחייבת כל מקרה לגופו ומקום שנקבע שמדובר היה בחוב קיים, הרי שיכול וקיימת חזקת תום הלב, לפי סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע (ראו: רתק (ת"א) 59662-03-16 דורון בקל איילון נ' המוסד לביטוח לאומי (7/4/16), לעניין חוסר האפשרות לקבל פיצוי כפול ראו: ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (14/3/2016) סעיפים 80-83 לפסק דינו של כב' השופט עמית; בקשר לקשר בין עוולת הרשלנות לבין העילה לפי חוק איסור לשון הרע, ראו גם תא"מ (שלום ת"א) 7518-05-11פישר נ' מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה(16.9.2014) (להלן: "עניין פישר")).

    במקרה דנן שעה שקבעתי, שעלה בידי התובע להוכיח קיומה של התרשלות אין צורך לדון ולהכריע בהתקיימות העוולה לפי חוק איסור לשון הרע, על ההגנות המוקנות בה. בזהירות יאמר, שכאשר נקבע שהרשות התרשלה ספק אם עומדת לה הגנת תום הלב (השוו: ע"א 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עיריית ירושלים (24/3/2011), להלן: "עניין גסלר"), פיסקה 14) ומשכך, נראה שלו הייתה נדרשת הכרעה, ניתן היה לקבוע שגם עילה זו עומדת.

34. משהוכרעה שאלת האחריות יש לדון בשיעור הנזק.

    שיעור הנזק

35. התובע טוען לפיצוי בשיעור של 70,000 ₪ ללא הוכחת נזק המעוגן בחוק אישור לשון הרע, פיצוי בגין שני ימי עבודה שהוערך ב- 12,500 ₪, החזר תשלום בסך 3,650 ₪ שנדרש כתנאי לביטול העיקולים. פיצוי על סך 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות בשיעור ריאלי.

36. הנתבע טוען שהתובע לא הביא ראיות לנזקיו הנטענים. לשיטתו התובע טוען לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה הנטענת בשמו הטוב, ברם להבדיל מהנזק עצמו שאינו טעון הוכחה, מוטל על התובע להוכיח קיומו של שמו הטוב ואת הפגיעה, ובעניין זה לא הובאה ראיה. אשר להחזר תשלום ביתר ששולם למוסד לביטוח לאומי, נטען שלא הוכח שמדובר בתשלום יתר, ומכל מקום הסמכות היא לבית הדין לענייני עבודה. אשר לאובדן ימי עבודה, הושב שהתובע לא הוכיח שאכן הפסיד ימי עבודה, מה גם שהתובע העיד שמי שפעל למול הנתבע הוא רואה החשבון. כן נטען שעוגמת הנפש לא הוכחה. כמו כן, נטען שלתובע אשם תום בשיעור של 100%, בכך שלא שילם את חובותיו ולא הוכיח את מעמדו וממילא ככל שהיה משולם תשלום ביתר הנתבע היה משיבו.

37. בין אם נבחן את עניינו של התובע בהתאם לדיני הנזיקין ובין אם נבחן את הדברים בהתאם לחוק איסור לשון הרע, החלת כל אחד מהדינים מובילה לתוצאה זהה, באשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק שקול לפיצוי של נזק לא ממוני בדיני הנזיקין.

    ללא ספק נגרם לתובע נזק לא ממוני בנסיבות העניין ולחלופין נגרמה פגיעה בשמו הטוב. הוכח שהתובע הינו אדם נורמטיבי בעל נכסים, שמנסה להתנהל למול הרשויות באופן תקין ונעזר בבעלי מקצוע. הטלת שורת עיקולים על נכסיו, חשבונות בנקים, חברות ביטוח, על חשבון משותף שלו ושל אמו ועל חשבון משותף שלו ושל בתו, ללא ספק גרמו לו לעוגמת נפש רבה, תחושת כעס (שניכרה היטב בעדותו), תחושת השפלה ובושה למול אותם גופים, והשימה אותו כמי שלא משלם את חובותיו למול שורת גופים פיננסיים במדינת ישראל. אעיר שהתובע טען שהעיקולים על חשבונות בתו ואמו הוטלו שלא כדין, ואולם טענה זו לא הוכחה, דווקא רואה החשבון אישר בעדותו שהחשבון של אמו של התובע הוא חשבון משותף עם התובע ומכאן שניתן היה לכאורה לעקלו.

    התובע טען לנזקים נוספים ואולם אלו לא הוכחו – לא הוכח שנגרם לתובע נזק ממוני כלשהו, בשל כך שרצה לקבל הלוואה ונאמר לו שהדבר יטופל לאחר ביטול העיקולים. העיקולים היו בתוקפם מספר ימים. התובע לא הוכיח באיזו הלוואה מדובר, לא הוכיח שההלוואה לא ניטלה ולא הוכח פרט כלשהו בנוגע לעניין.

    לא הוכח אובדן ימי עבודה. התובע השיב שרואה החשבון טיפל בעניין ואכן אין שמץ של פניה אישית של התובע למוסד לביטוח לאומי. לא הוכח שהתובע הפסיד ימי עבודה, לא הוכח מתי הפסיד אותם ולא הוכח שלא קיבל תשלום על ימים שלכאורה הפסיד.

    התובע טען שהטיפול למול המוסד לביטול לאומי עלה לו מאות אלפי שקלים ואולם הדבר כלל לא הוכח. לא הוכח שיעור השכר שהתובע שילם לרואה החשבון ולא הוכח כיצד מחושב התשלום.

    אשר לטענה שחויב ביתר בסכום של 3,672 ₪, הרי שכפי שטוען המוסד לביטוח לאומי, הסמכות בעניין נתונה לבית הדין לעבודה. התובע גם לא הוכיח שחויב ביתר.

    כפי שפורט כבר לעיל, דרישת התובע לפיצוי כפול ומכופל גם בגין פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע וגם בגין עוגמת נפש אינה יכולה להתקבל.

    מן העבר האחר, יש לשקול את התנהלות התובע ורואה החשבון, שנמנעו לאורך כל שנת 2018 להמציא תלושי שכר של התובע וכן רואה החשבון נמנע מלבקש את עיכוב ההליכים - שתי פעולות פשוטות שיכלו לפתור את המחלוקת עם המוסד לביטוח לאומי. חלף האמור, התובע ועורך דינו שבו ודרשו מן המוסד לביטוח לאומי להסתמך על מילתו של התובע בנוגע למעמדו וזאת לאחר נסיון של שנים שלפיהם נדרש התובע להמציא מסמכים, בין תלושי שכר ובין אישורי מדינת אמנה, כדי להוכיח את המעמד.

38. הפיצוי בגין הטלת עיקול שלא בצדק, בין לפי פקודת הנזיקין ובין לפי חוק איסור לשון הרע, נע בפסיקה בין אלפי שקלים בודדים עד סכומים גבוהים יותר של עשרות אלפי שקלים (עניין איילון; עניין פישר 2,500 ₪; תא (ת"א) 32937-08-15 רחל זילבר נ' המוסד לביטוח לאומי (30/4/19), עיקולים שהוטלו חרף הסדר חוב שהיה קיים, 3,000 ₪ פיצוי; עניין גסלר הטלת עיקול על חשבונותיו של עו"ד 5,000 ₪; תא (ב"ש) 28940-11-16 אסף טוקר נ' המוסד לביטוח לאומי (2/10/19), עיקול על סך 6,172 ₪ שהוטל בטעות אצל 27 מחזיקים שונים – פיצוי 15,000 ₪; תא (ת"א) 22407-08 רונית הרפז זיו נ' בטוח לאומי-סניף רמת-גן (7/10/09) מלוא הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק איסור לשון רע 50,000 ₪ מספר עיקולים שהוטלו על נכסיה של עורכת דין ללא כל הצדקה; תא (ב"ש) 51328-03-16 זהבה טורגמן נ' המוסד לביטוח לאומי (23/01/19), 7 עיקולים שהוטלו במועדים שונים ללא הצדקה, 50,000 ₪ פיצוי).

    פסיקת הסכום המירבי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, נעשית רק במקרה של התנהגות חוזרת ונשנית של הגוף הנתבע, והטלת מספר עיקולים במועדים שונים ללא הצדקה. בעניינו התביעה הוגשה בגין אירוע בודד של הטלת עיקול, שעה שלתובע בעת הטלת העיקול היה רשום חוב במערכת שביטולו נעשה רק לאחר שהביא את האישורים הנדרשים. בשקילת מכלול הנסיבות, ובכלל זה היקף העיקולים שהוטל ובעיקר עוגמת הנפש שנגרמו לתובע ולקרוביו, באתי לידי מסקנה שסכום של 25,000 ₪ מהווה פיצוי ראוי, המתיישב עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה בהקשר זה.

    לסכום זה יתווסף שכר טרחה בשיעור כולל של 6,000 ₪ והחזר אגרה.

    הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן ישא ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

     

    ניתן היום, ד' תמוז תשפ"ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.